שיטת השמאל להבערת הנגב

דגל ישראל הגדול שמתנופף בכניסה למתחם התיירות של סאלם אל-וואג'י לא נמצא שם במקרה. רק לפני חודשים מספר ניסו מספר ארגוני זכויות אדם ליזום במקום הפגנה פרובוקטיבית עם דגלי פלסטין במטרה להלהיט את האווירה, אך סאלם וחבריו מהכפר סירבו לשתף פעולה. "אני לא יודע למי יש אינטרס לצרף אותנו לעניין הפלסטיני", הוא אומר, "אבל אנחנו לא מוכנים לזה בשום צורה".

סאלם (30 + 4; אישה אחת) מזדהה עם המדינה; הוא שירת שירות צבאי מלא, ורואה כמובן בדגל שלה חלק בלתי-נפרד מזהותו. מיזם התיירות שהוא הקים מעט דרומה מקיבוץ שדה בוקר, ('יאהלה סאלם') מהווה דוגמה נאה לפוטנציאל העסקי והתיירותי שיש אצל חלק מהתושבים הבדואים: המתחם המסודר והנקי מכיל כמה אוהלי אירוח נאים וסככה גדולה, ללא זכר לפחונים, לזבל ולזוהמה המתלווה בדרך כלל לפזורה הבדואית הלא-חוקית.

כבר היום מבקרים במתחם כ-200 איש בחודש, וקל לדמיין איך יוכל מיזם זה לפרוח כשסאלם ומשפחתו יעברו להתגורר בכפר המסודר שהממשלה מתכוונת להקים בקרוב, פחות מעשרה קילומטרים משם. השפעתם של מים זורמים, חשמל וכבישים על עסקים, כך נראה, מחוללת פלאות.

מסיתי זכויות אדם

אנו מתיישבים בסוכה החדשה שבנה סאלם לכבוד החג ("המטיילים רוצים צל"), התה המתוק נמזג כמים והשיחה קולחת.

הכל החל לפני כחצי שנה, לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה: "הילדים שלנו חוצים פה פס לבן וזה מסוכן", מספר לנו סאלם, "מכיוון שאנחנו כפר לא-חוקי ולא מטפלים בנו, החלטנו לעשות הפגנה עם הילדים בצומת, בתקווה שהמועצה האזורית תסדר את זה".

אך לאחר שהחליטו התושבים להפגין, הגיעו הטרמפיסטים – ארגוני זכויות האדם – שהציעו את עזרתם הנדיבה: "פנתה אלינו עמותה שקוראים לה 'דו-קיום בנגב', והציעה לעזור לנו", אומר סאלם, "הם ידעו שאנחנו רוצים לעשות הפגנה ואמרו בא נכנס ונתערב בזה".

התושבים, ששמחים לכל סוג של עזרה, הסכימו כמובן, ואנשי העמותה קיבלו על עצמם לסייע בהשגת אישור משטרתי להפגנה.

אך כאשר הגיע לבסוף האישור, חשכו עיניהם: על-פי תנאי הרשיון, ההפגנה תיערך בכביש בלי ההורים, המשטרה תסגור את הכביש לתנועה, התקשורת כמובן תבוא, וגולת הכותרת – מותר להניף בהפגנה דגלי פלסטין.

הסעיף האחרון זעזע את סאלם. "מה הקשר של הדגל? למה דגל פלסטין? אף אחד פה לא ביקש להרים דגל פלסטין. זו הצעה שלהם". אנשי הכפר סרבו לכך, והביעו את זעמם: "אמרנו להם אנחנו ישראלים, אנחנו רוצים להרים את דגל מדינת ישראל", קובל סאלם, "רצו לעבוד עלינו. רצו לעשות פה משחק פוליטי".

לדעתו, 'פורום דו קיום' רצו לייצר פרובוקציה. "הרי מה יקרה? יניפו דגלי פלסטין בהפגנה שלנו, כל העם הישראלי שהוא העם שלנו\ מיד יהפוך להיות נגדנו". וגרוע מכך: "הילדים הרי בלי האמהות, כל משת"פ שיושב בארגוני זכויות האדם בבאר-שבע יבוא ויזרוק אבן על שוטר ותהיה מהומה גדולה. ויגידו: יש אינתיפאדה בנגב. הבדואים עושים אינתיפאדה". מכיוון שכך, החליטו אנשי הכפר לוותר על כל העניין ולבטל את ההפגנה.

דגלי פלסטין בכל מקום. כתבה מה'טלוויזיה החברתית'

שיטת השמאל להבערת הנגב

לדברי סאלם, זו לא הפעם הראשונה שהוא נתקל בתופעה. מקרה אחר קרה לפני כארבע שנים, כאשר פעילי זכויות הביאו את תושבי הכפר להפגנה מול 'כנס הרצליה' שנערך באותה עת: "באנו עם דגל ישראל מוכן ועם שילוט שהכנו פה יחד עם שותפים יהודים שעוזרים לנו, הכל במטרה לעשות טוב בהר הנגב לכולם ביחד", הוא מספר.

"ירדנו מהאוטובוס, כאשר דגל המדינה מונף על-ידי החבר'ה", עד שניגש אליהם פעיל מ'המועצה לכפרים לא מוכרים', הוריד להם את הדגל ואמר להם להניף דגל שחור, שהיה באפנת המחאה הבדואית עד לא מזמן.

"אמרנו להם שאנחנו אמנם מפגינים נגד גוף ממשלתי מסוים, אבל לא נגד המדינה. מה אנחנו פסיכים?", הוא תוהה, וממשיך – "ואז קלטנו שזה הכל עניין פוליטי".

לטענתו, הבדואים בכלל לא רוצים את הדגל הפלסטיני, להיפך: "הם מחפשים מי הביא את זה ורוצים לבעוט אותו". באחת ההפגנות, נמצא ילד מילדי הכפר מניף דגל פלסטין. סאלם וחבריו ניסו לברר מי נתן לילד את הדגל, אבל האדם הזה כבר לא נמצא בשטח. "מישהו בא שם דגל אצל הילד וברח. זה בכוונה כדי לדפוק את ההפגנות", אומר סאלם. "מנסים כל הזמן לעשות פיצוץ לא יודע למה. רוצים לסכסך אותנו עם המדינה".

מכל הסיבות הללו, החליטו תושבי עבדה שהגיע הזמן להפסיק את הקשר עם ארגוני השמאל. "גרשנו אותם מזמן מפה. לא רוצים את העזרה שלהם ולא את הכסף שלהם", אומר סאלם. "זה אמור להיות משהו ששומר על הבדואים ושעוזר לבדואים, אבל הכל נהיה בסוף פוליטיקה. מנצלים את הבעיות שלנו לצרכים פוליטיים".

מ'פורום דו קיום בנגב' נמסר בתגובה: "פורום דו קיום בנגב לא היה מעורב בהפגנה או בארגונה כלל! אין לנו מושג במה מדובר. ומברור שערכנו לא התקיימה הפגנה בכפר המצוין".