גברים פלסטינים מכים את נשותיהם? הכיבוש אשם

לא תרבות ארכאית ולא חינוך קלוקל: על-פי הנציבה העליונה לזכויות אדם באו"ם, נאווי פילאי, "הכיבוש הישראלי" הוא הגורם המרכזי לאלימות של הגברים הפלסטינים כלפי נשותיהם.

בדו"ח שהוגש לאחרונה למועצת האו"ם לזכויות אדם, ונחשף על-ידי הארגון החוץ-ממשלתי UN Watch, תיארה פילאי את ההתמודדות של הנשים הפלסטיניות בשטחים הכבושים "עם שכבות מרובות של אלימות ואפליה":

עשורים של כיבוש ישראלי, השימוש בכח נגד פלסטינים על-ידי ישראל, שיטות ההתנגדות השונות בהן נוקטים הפלסטינים נגד אותו השימוש בכח והפטריארכיה השוררת בחברה הפלסטינית, חושפים את הנשים לאלימות מתמשכת בכל תחומי החיים.

את הקביעה המופלאה הזו מבססת פילאי על מסקנותיה של יקין אורטורק, החוקרת המיוחדת של האו"ם לעניין "אלימות נגד נשים, סיבותיה והשלכותיה".

בדו"ח משנת 2005, הסבירה אורטורק כיצד הגיעה לתובנות היצירתיות הללו. לדבריה, נכון ש"אמצעים ביטחוניים מופנים כלפי כלל האוכלוסיה הפלסטינית; וביחס לכך, נשים נתונות לאלימות… באותו אופן כמו שאר הפרטים בחברה". אבל, הוסיפה, "בהתייחס לדרכים השונות בהן הכיבוש והפטריארכיה מצטלבות, להשפעה הישירה והעקיפה של אמצעים ביטחוניים יש נטייה לייצר השלכות ישירות ומורכבות עבור נשים".

ההגבלות הביטחוניות שמטיל צה"ל על הפלסטינים – שלמקרא הדו"ח כלל לא ברור מדוע הן קיימות – יוצרות "אטמוספירה של לגיטימיות לאלימות כשיטה לפתרון סכסוכים", שמציבה את הנשים בסכנה. בהתאם לכך, מן הסקירה הנמשכת לכל אורך הדו"ח עולה כי כמעט לכל הצרות של הנשים בשטחי הרשות הפלסטינית ישנה אשמה עיקרית אחת – מדינת ישראל.

הפלסטינים רוצים פתרון, לא תעמולה

אכן, אין ספק שהנשים הפלסטיניות חיות בסביבה אלימה. רק לפני קצת פחות מחודש פורסם בתקשורת הפלסטינית כי בשנת 2013 כמות הנשים שנרצחו על רקע "חילול כבוד המשפחה" הכפילה את עצמה. אולם, אם מישהו ציפה בשלב זה לביקורת חריפה של בכירי הרשות על זוועות הכיבוש, ברוח הדו"ח של האו"ם – נכונה לו אכזבה: על-פי העיתונות הרשמית של הרשות הפלסטינית עצמה, את האטמוספירה לאירועים האלימים הללו יוצרים לא המחסומים ולא הסיורים בכפרים, אלא דווקא חוקים מקילים כלפי רוצחים על רקע "חילול כבוד המשפחה".

בדו"ח ארגון 'מבט לתקשורת הפלסטינית' שהביא את הדברים, הוסבר כי לפי חוק העונשין הירדני הנהוג בשטחי הרשות, עבריין ייהנה מענישה מופחתת על פשעים שבוצעו "במצב של כעס גדול", בתגובה ל"מעשה שאינו מוצדק ומסוכן שגרם אותו קורבן העבירה" (החוק אינו מגדיר מהו מעשה זה). אחד הסעיפים בחוק קובע כי אדם אשר "מפתיע את אשתו או מי שנתון לחסותו בפשע ניאוף… ייהנה מצידוק מקל".

מעניינת במיוחד התייחסותה של חנן עשראווי, חברת הוועד הפועל של אש"ף, לסוגיה. לדידה, הנשים נרצחו "עקב היעדר תקנות וחוקים המבטיחים הגנה חברתית לאישה, היעדר אחריות משפטית, הקלת ראש ברדיפת הפושעים וכן היעדר רצון להטיל עליהם עונשים". עשראווי הוסיפה ואמרה כי –

האישה איננה כתובת לכבודם של הגבר או המשפחה, אלא היא חברה שווה כמו שאר פרטי החברה. קטלוגם של פשעים מסוכנים אלה תחת כינויים מטעים אלה ["חילול כבוד המשפחה" – א.ג] מהווה ניצול, המספק כיסוי והגנה למבצעי פשעים אלה, ומעודד אותם לבצע תקיפות ופשעים נוספים נגד האישה. כמו כן, הוא מחזק את מדיניות ההתחמקות מעונש ותורם להתנערות מהתחייבויות הנדרשות כדי לצאת נגדה… על כלל מרכיבי החברה הפלסטינית להתייצב מול אחריותם החברתית והלאומית, ולצאת נגד תופעות חשוכות אלה, שפוגעות בחברה הפלסטינית בכללותה, וכן במרכיבי עתידה של המדינה הפלסטינית הדמוקרטית, עקרונותיה ומעמדה.

מדבריה של עשראווי עולה כי היא אכן מעוניינת בשינוי אמיתי. דבריה ברורים וחדים: ביקורת על הנורמות החברתיות – יש; ביקורת על היעדר חקיקה ראויה ואכיפה מרתיעה – יש; קריאה לאחריות אישית – גם יש. ומה אין? כיבוש.

הכפשת ישראל בחסות זכויות אדם

בקריאת הדו"חות הללו, קשה שלא להבחין בהטיה החריפה נגד ישראל. אם בדו"ח של פילאי עוד מוזכרת ביקורת על העינויים והיעדר חופש ביטוי בשטחי הרשות וברצועת עזה – גם אם באופן לא פרופורציונלי לעומת ההאשמות המוטחות בישראל – בדו"ח של אורטורק כל האשמה מוטלת על הפשעים של ישראל כלפי הנשים הפלסטיניות, בעוד שהרשות הפלסטינית מוצגת כמי שעושה כל שביכולתה כדי לתקן את נזקי "הכיבוש".

במקרה שלפנינו ניתן להבחין עד היכן הדרדרה מועצת האו"ם לזכויות אדם: אפילו לתקשורת הפלסטינית ולבכירי הרשות יש יותר יושרה פנימית ורצון אמיתי לפתור את מצוקתם של הנשים, מאשר לפעילי זכויות האדם, שלמעשה מנצלים את מצבן הקשה לצורך ניגוח פוליטי. כאן המקום לציין גם את תרומתם של ארגוני הקרן החדשה – גישה, יש דין ובצלם – שכיכבו בדו"חות דלעיל, וסייעו בידן של החוקרות החשובות לקדם את מעמד האישה – בקרב מוסדות האו"ם, כמובן.

הביטוי השגור "אובייקטיבי כמו האו"ם" מעולם לא היה מגוחך יותר.

_______

 מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של 'מידה'.