אנחנו, השמאל הישראלי, המרכז הישראלי

שמאלני, שמאלני ושמאלני מתראיינים בתכנית אקטואליה • לא, זו לא תחילתה של בדיחה, אלא תיאור מדויק של הליינאפ האוטומטי של מרבית הדיונים התקשורתיים בנושאי המשא ומתן

בבוקרו של היום שנקרא בישראלית "ערב יום השואה" עסקו כלי התקשורת בהרחבה במה שהם עוסקים בו, כמעט בוקר בבוקרו, כבר יותר מעשרים שנה: המשא-ומתן המתמשך בין ישראל לפלסטינים. מה שלומו באמת, אתם שואלים? ובכן, ההתרחשות האחרונה היתה חתימתו של מנהיג הרשות הפלסטינית אבו מאזן על הסכם "פיוס" עם ארגון חמאס, השולט בפועל ברצועת עזה, והכרזתם על הקמת ממשלה פלסטינית חדשה בתוך כמה חודשים, שתייצג גם את הפלסטינים ברצועה. בתגובה לצעד זה, הכריזה ממשלת ישראל על השעיית השיחות בין הצדדים עד שיתבררו קוויה של הממשלה הפלסטינית החדשה, העתידה לקום.

רזי ברקאי הקדיש את השעה הראשונה של תכניתו לנושא. הוא ראיין את סאאב עריקאת, הממונה הנצחי על המשא-ומתן הפלסטיני ואת שר התקשורת ארדן מהצד הישראלי. שני הצדדים סיפקו את הציטוטים הנדרשים; הנציג הפלסטיני היתמם, ולא הבין מה הבעיה של ישראל בשותפות החדשה של הרשות עם חמאס. "חמאס הוא רק מפלגה אחת בממשלה, המפלגות אצלכם הכירו ברשות הפלסטינית?", שאל והוסיף כי "אבו מאזן כבר הודיע שהממשלה החדשה תתמוך בפתרון שתי המדינות ותתנגד לאלימות", וכו'. גם ארדן היתמם ושאל האם אבו מאזן יחשב אחראי לסבב האלימות הבא מכיוון עזה, כאילו יש חשיבות למי אחראי לירי או כאילו ממשלת נתניהו כיום מטילה את האחריות לירי על שלטון חמאס, או מה טיבה של הטלת אחריות כזאת (נזכיר: בקמפיין הבחירות של נתניהו ב-2009 הוא הסביר שהדרך היחידה לפעול מול ירי הטילים מעזה הוא הפלת שלטון חמאס).

לאחר מכן ראיין רזי את ח"כ שאול מופז, הרמטכ"ל שכשל מול האינתיפאדה השנייה ושר הבטחון שתמך בהתנתקות. מופז חזר כמעט מילה במילה על הדברים שאמר בעת שהציג את תכניתו המדינית בשנת 2009, מאז כבר הציע לדבר עם חמאס, לחסל את ראשי חמאס ולהנהיג את המחאה החברתית. רזי כמובן, לא הזכיר לו אף אחד מהדברים האלה.

מי פה נאיבי?

אבל החלק המעניין הגיע לאחר מכן, כשרזי העלה לשידור שניים, יוסי ביילין וארי שביט ("מנציח הכיבוש", כזכור), כדי לדון בעוד מאמר של שביט ב'הארץ', בו הוא מאשים את אבו מאזן בבריחה הרגע האחרון מכל אפשרות של חתימת הסכם שלום.

"האם אנחנו נאיבים?", שאל רזי את ביילין ומיד פרט: "אנחנו, השמאל הישראלי, המרכז הישראלי, האנשים שמוכנים לחלק את הארץ פחות או יותר על פי גבולות 67'". "אבו מאזן הוא החלום הישראלי הרטוב של פרטנר לשלום", ענה לו ביילין, כשהוא אינו בורר מילים. אחסוך מכם את המשך הדיון בו שביט שב והאשים את אבו מאזן באי-חתימת הסכם ("היינו שבויים של האשליה הזו ששמה אבו מאזן יותר מדי זמן") וביילין שב וסתר אותו ("רצחו את רבין ופרס סירב להמשיך", "להאשים את אבו מאזן באי חתימה זה לא נכון").

העיקר שבסוף השיחה שאל רזי את השניים "מה הקונספט החדש שצריך לאמץ?". שביט הסביר שאין מה לבזבז זמן עם ההנהגה הפלסטינית הוותיקה והכושלת, וצריך לנצל את העובדה שנוצר מעמד בינוני חדש ברשות הפלסטינית ולדבר עם הדור הבא, ה"חיובי" כדבריו, של המנהיגות הפלסטינית: מרואן ברגותי וסלאם פיאד. "בעיני זה צמד מבטיח", אמר שביט, "זה יכול להיות שותף מעניין למשא-ומתן, אבל הוא צריך להבטיח שהוא משתנה". "אבל הוא צריך לצאת קודם", הזכיר רזי ברמז למרואיין, שהמועמד "החיובי" שלו להשגת פיוס הסטורי והסכם שלום מרצה כרגע חמישה מאסרי עולם מצטברים בעוון חמישה מעשי רצח, ו-40 שנות מאסר נוספות בעוון ארגון פעולות טרור, שגבו את חייהם של ישראלים רבים. לעומתו, ביילין הציע לשוב ולנסות לדבר עם אבו מאזן, "לנסות לראות אם ניתן לגמור איתו משהו בנוסח יוזמת ז'נבה. לדעתי אפשר".

"יוזמת ז'נבה", עוד ממפעלות השלום של אותו ביילין, כוללת, כמו שאר תכניות השלום הישראליות, הצעות שהפלסטינים שבו ודחו בשלל הזדמנויות, כמו ויתור על זכות השיבה לישראל או ויתור על ירושלים. לא ברור למה ביילין סבור שניתן לחתום עם אבו מאזן על יוזמת ז'נבה, הכוללת התחייבות פלסטינית מפורטת ל"מלחמה בטרור", בשעה שהממשלה הפלסטינית תייצג גם את חמאס, הנוהג לירות מדי פעם טילים על גני ילדים בשדרות. אבל זה גם לא מעניין. מה שמעניין הוא שרזי ברקאי סבור שהדברים הללו מעניינים.

עשרים שנות אוסלו עברו עלינו. כל ההסכמים והתכניות התנפצו בקול גדול, במלחמת טרור מאורגנת בה רצחו הפלסטינים בסכין, ברובה, במטעני נפץ וברקטות אלפי אזרחים ישראלים. אומרים שהדמוגרפיה בישראל השתנתה, שהציבור נהיה ימני והשמאל לא יחזור לשלטון בעתיד הנראה לעין ובכל זאת, תכנית הרדיו המרכזית בישראל מארחת מין דיון שכזה בו נשאלים שוב ושוב כל האנשים שהיו שותפים מלאים לכל כשלונות העבר – מה הצעתם לפתרון המצב. קשה להניח שהמצב הבסיסי ישתנה, כאשר בדיוק אותם אנשים נשאלים את אותן שאלות, ובדיוק אותם אנשים שואלים את אותן שאלות במערכת שמזינה את עצמה במעגל סגור.