הרב-תרבותיות והתקינות הפוליטית הן רק חלק מהקשיים הניצבים מול בריטניה בהתמודדות עם האסלאם הרדיקלי בממלכה.
"האסלאם הרדיקלי הוא האיום הגדול ביותר על העולם כיום", כך הכריז לאחרונה בדרמטיות טוני בלייר, לשעבר ראש ממשלת בריטניה • אך לפני שהוא יוצא למלחמה על עתיד הגלובוס, ראוי היה שיפנה את מבטו פנימה: מזה שנים שהאסלאם הרדיקלי בארצו שלו חותר תחת עקרונות המשפט החילוני, מחדיר מסרים דתיים-קיצוניים למערכת החינוך ואף שותף בתופעה המזעזעת של ניצול ילדות קטנות • עתה ניצבת בריטניה מול אתגרים לא פשוטים, ותודה לתקינות הפוליטית
כבר שנים שהממלכה המאוחדת נחשבת בעיני רבים כעיר מקלט, אם לא כמעוז, של האסלאם הקיצוני על זרמיו השונים. לא לשווא זכתה לונדון לכינוי "לונדוניסטאן" – חוקי ההגירה, הענקת מקלט מדיני ביד רחבה ומדיניות הרווחה הנדיבה אפשרו לאסלאמיסטים רבים, כולל טרוריסטים שנשפטו לעונשים שונים במדינות מוצאם ולעמותות המממנות טרור, למצוא בה כר פורה לפעילותם. בישראל, לונדון נתפסת כמשכנם של ארגונים ופעילים המזוהים עם תנועת החמאס, ולא בכדי. אם זה לא מספיק, עיר הבירה האנגלית הפכה זה מכבר לאחד המוקדים המרכזיים בעולם לפעילות אנטי-ישראלית ענפה, הכוללת דה-לגיטימציה במסגרת תנועת ה-BDS העולמית והפגנות אנטי-ישראליות אנטישמיות ואלימות.
גורם בולט שתרם להתפתחות המצב הוא תרבות ה"פוליטיקלי קורקט" שפשטה בממלכה, ואפשרה, מחד, פעילות הצהרתית גלויה נגד הדמוקרטיה הבריטית וערכיה; ומאידך, הפכה את לונדון לבירת תביעות הדיבה של העולם – עובדה שמנוצלת היטב על-ידי אסלאמיסטים שתובעים חוקרים, סופרים ועיתונאים מבריטניה ומחו"ל בתואנות של "אסלאמופוביה" ו"ביטויי שנאה" ("Hate speech"), במטרה למנוע פרסום תחקירים אודות קשריהם לטרור. כך, קבוצות אסלאמיסטיות רדיקליות פועלות בחופשיות בבריטניה, תחת חסותה הנדיבה של התקינות הפוליטיות, ופועלות להפיץ את משנתן, לעתים אף בניגוד לחוק. לאחרונה נראה שגורמים בממשל מתחילים להתעורר, אך האם אין זה בבחינת "מעט מדי, מאוחד מדי"? סקירת המתרחש בבריטניה בימים אלה מעלה תמונה מדאיגה ומורכבת, המעמידה את השלטונות בפני מבחן לא פשוט.
סוס טרויאני, גרסת הווסטמיניסטר
האסאלמיזם חי ובועט בבריטניה: השפעתו ניכרת בתחומים שונים בקהילות המוסלמיות ובמערכות שונות. כך למשל פועלים המוסלמים הקיצוניים להפיץ את משנתם ברחבי היבשת: תופעת הטפות הדרשנים הקיצוניים והפצת ספרי דת קיצוניים במסגדים (כולל ספרי לימוד ממערכת החינוך הסעודית), בבתי ספר ובמרכזי תרבות מוסלמיים, המקבלים בחלקם מימון ממשלתי, כבר הפכה מזמן לעניין שבשגרה. בדרשות ובספרי התעמולה ניתן למצוא קריאות לג'יהאד, הסתה לאלימות נגד נשים, הומוסקסואלים וכופרים (שהמירו את דתם מהאסלאם) והתבדלות מלא-מוסלמים. עוד ב-2007 התפרסמו מספר תחקירים בנושא, שלוו, כמתבקש, במאבקים משפטיים ותביעות דיבה נגד המפרסמים.
יתרה מכך, בחודש מרץ השנה נחשף היקף ניסיונות ההשתלטות של גורמים אסלאמיסטיים קיצוניים על מאות, אם לא אלפי בתי ספר ציבוריים ופרטיים בממלכה. מבצע "סוס טרויאני", כפי שכונה על-ידי יוזמיו, הוא למעשה אסטרטגיה לאסלאמיזציה של בתי הספר דרך איומים, הפחדה ו"העזבה" של מורים המתנגדים להם, והשתלטות על מועצות נגידים והנהלות. מהלך זה לווה, במקרים רבים, בניסיונות לאסור תכנים "לא-אסלאמיים" כגון חינוך מיני, שחייה מעורבת וחגיגות חג המולד, וכן בניסיונות לחייב קוד לבוש אסלאמי לנשים ונערות (חיג'אב ובגדים ארוכים) והפרדה מגדרית בכיתות.
בנוסף דווח על לימוד האידאולוגיה של תנועת אל-קאעידה בבתי הספר והבעת תמיכה בפעיליה. מורים רבים העידו שהרשויות ידעו על הנעשה במשך כשני עשורים, אך העלימו עין על מנת שלא יואשמו ב"אסלאמופוביה" וגזענות, והכל בשם ערכי הרב-תרבותיות והתקינות הפוליטית. לאחר חשיפת המזימה, בתחילת חודש אפריל השנה, הבטיח ראש הממשלה קמרון לנקוט ב"פעולה מהירה" על מנת לטפל בבעיה זו.
ואין זו התופעה היחידה שטואטאה מתחת לשטיח. לאחרונה נחשף גם ההיקף העצום של תופעת ה-"Grooming", שזעזעה את בריטניה ואת העולם – השם שניתן לתהליך שבו כנופיות מאורגנות של גברים מוסלמים עברייני מין רוכשים את אמונן של נערות וילדות לא-מוסלמיות, לבנות ברובן, ומכינים אותן לניצול, סחר ושעבוד מיני. רשויות הרווחה, המשטרה, מורים, פוליטיקאים והתקשורת שידעו על המתרחש המעיטו מערכה של התופעה ונמנעו מלשייך את מבצעיה לקטגוריות דתיות או אתניות כדי לא לפגוע, חלילה, בקדושת ה"פוליטיקלי-קורקט".
גם מערכת המשפט עומדת בימים אלה במרכז דיון ציבורי ופוליטי, לאחר שהתאחדות עורכי הדין באנגליה גיבשה קווים מנחים לחבריה בנושא כתיבת צוואות על-פי ההלכה האסלאמית. מהלך זה עורר את תשומת הלב לנושא השריעה וזליגתה במשך עשורים לתוככי החוק והחברה הבריטית, בדגש על דיני משפחה ואישות. החוק הבריטי מאפשר לבתי דין של דתות שונות, כולל בתי דין רבניים, לברור בין הנצים, בתנאי ששני הצדדים בחרו בערכאה מרצונם והפסיקות אינן נוגדות את המשפט המקובל הבריטי (Common Law). אך האם באמת ניתן לדעת בוודאות שהאישה בחרה מרצונה החופשי בבית דין שרעי? בפועל, במשך עשורים ניתנו פסיקות ברוח השריעה העומדות בניגוד לחוק הבריטי ועקרונותיו כאשר, לדוגמה, נפסק שיורשות יקבלו מחצית מהירושה לה זכאים אחיהן. במקרים מסוימים הפוסקים המוסלמים אף חרגו מתחום דיני המשפחה והפרו את החוק הפלילי, כאשר כפו על נשים להישאר עם בעלים מכים או הורו לסרב לשיתוף פעולה עם הרשויות. ושוב, המשטרה והפרקליטות העלימו עין, מהסיבות הידועות.
תגובה מאוחרת
בשיחה עם 'מידה', הוסיף השיח' ד"ר מוחמד אל-חוסייני נדבכים נוספים למורכבות התמונה הכוללת. אל-חוסייני, בוגר אוניברסיטת אל-אזהר בקהיר, עמית לחקר האסלאם במכון ווסטמינסטר ומייסד עמותת Scriptural Reasoning בבריטניה – שבה רבנים, אמאמים וכמרים לומדים בחברותא טקסטים קדושים – סיפר כי מאחורי מגמת ההקצנה עומדים שני הזרמים המרכזיים באסלאמיזם הבריטי: 'האחים המוסלמים' ובעיקר תנועת ג'מעת אי-איסלאמי הבנגלדשית-פקיסטאנית. הכל בסיוע חלק ניכר מהארגונים המוסלמיים, כולל ארגון הגג הגדול ביותר, 'מועצה המוסלמית של בריטניה', והכוח הפוליטי הנלווה לו.
"בדומה למצב בארצות-הברית, ארגונים אלו הצליחו לחדור לממסד, למנות יועצים מטעמם במשרדי ממשלה שונים ולקבל גישה לתכניות שונות כולל דה-רדיקליזציה. הם נתפסים כנציגי הקהילה המוסלמית למרות שבפועל הם מייצגים רק כ-6% מהציבור המוסלמי", אמר אל-חוסייני, אך הוסיף כי למרות זאת אין לראות בדברים עדות לכך "שרוב המוסלמים בבריטניה מחזיקים בדעות מתונות, כלל לא". "דרוש מחקר מעמיק בנושא זה. בפועל מדובר באוסף עצום של זרמים, ארגונים, קבוצות אתניות ואף משפחות המנהלות מאבקי שליטה, לפעמים עם נופך אידאולוגי, סביב מסגדים וארגונים בצורה שגורמת לסכסוכים הטיפוסיים בבתי-הכנסת להחוויר בהשוואה".
ככל שנוקף הזמן, נדמה שהשלטונות הבריטיים מתחילים להבין עם מה הם מתמודדים. מאז תחילת מאה זו, ובמיוחד מאז פיגועי התופת ברכבת התחתית של לונדון ביולי 2005, הבשילה בקרב הדרג הפוליטי בשתי המפלגות הגדולות ההבנה שעליהם להתמודד עם נושא הרדיקליזציה של צעירים מוסלמים בריטים, מעבר ליישום נוקשה יותר של חוקי לוחמה בטרור. אסטרטגיית ה"מניעה" (Prevent Strategy), שנועדה להתמודד עם תופעת הרדיקליזציה ברמת הפרט, הקהילה, מערכות הרווחה, המשפט, אכיפת החוק, החינוך, האידאולוגיה ושיתוף פעולה בינלאומי, השיגה תוצאות מעורבות.
הצהרותיהם של בכירי המערכת הפוליטית מלמדים על השינוי התפיסתי והכרת האיום. בנאומו הראשון שנגע בנושא, הכריז ראש הממשלה דיוויד קמרון על כישלון הרב-תרבותיות במדינתו, וקרא לחיזוק הזהות והערכים הלאומיים כדרך למניעת רדיקליזציה. קמרון גיבש צוות משימה מיניסטריאלי להתמודדות עם הטרור והרדיקליזציה מבית בעקבות הרצח המזעזע ברחובות לונדון של החייל הבריטי לי ריגבי לפני כשנה, ובתחילת אפריל השנה אף הורה על חקירת פעילות 'האחים המוסלמים' בבריטניה, בעקבות האשמתם בטרור והסתה לאלימות והוצאתם מחוץ לחוק במצרים וסעודיה. וכמובן, אי אפשר שלא להזכיר את ההתבטאות יוצאת הדופן שנשמעה לאחרונה מפי ראש-ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, שאמר כי "האיסלאם הרדיקלי הוא האיום הגדול ביותר על העולם כיום".
מושכים בשני קצותיו של החבל
אם כן, מצד אחד אנו עדים לחקירה נגד 'האחים המוסלמים', ולפעולות נוספות שצוינו לעיל, בנוסף לאכזבה מהרב-תרבותיות והצהרות בדרג הפוליטי נגד האסלאם הרדיקלי. אולם מנגד, התקינות הפוליטית עודנה מושרשת ואנו עדיין עדים להצהרות כמו זו של ראש הממשלה קמרון, שקרא להפוך את בריטניה למרכז עולמי של בנקאות אסלאמית (על-פי חוקי השריעה)
להערכתו של ד"ר אל-חוסייני, החמרת הגישה כלפי האסלאם הרדיקלי הגיעה דווקא מלמטה:
צריך להבין שהפער בין הציבור הבריטי לבין הממשלה גדל והולך. לאחר רצח החייל לי ריגבי חל שינוי עצום בדעת הקהל הבריטית, והבריטי הממוצע זועם בעקבות הרצח ובעקבות הגילויים על ניסיונות ההשתלטות על בתי הספר, תופעת ה-Grooming, וכו'. ישנם מחוקקים המציעים הצעות חוק בנושאי דיני המשפחה שהזכרת, וראש הממשלה קמרון הקים את כוח המשימה להתמודדות עם הטרור שהפיק המלצות חדשות דוגמת הגנה על חופש הדיבור, גם במקרים של ביקורת על האסלאם.
למרות שקיימים בבריטניה גם כוחות מוסלמיים מתונים, הם אינם נשמעים בשל מספר גורמים. לדברי ד"ר אל-חוסייני, בסופו של יום, מי שמייצג את הקהילה המוסלמית מול הציבור הרחב הם הכוחות הקיצוניים. אך באופן מפתיע, לשימור המצב הבעייתי הקיים תורמים גם גופים דתיים שאינם מוסלמים:
אחת הבעיות המרכזיות היא שגם כאשר יש רצון מצד פוליטיקאים לנקוט עמדה בנושא, אלו שמתנגדים בצורה החריפה ביותר לכל שינויי, לצערי, הם המנהיגים הדתיים [הלא-מוסלמיים]. למנהיגי כנסייה, ובמידה מסוימת לרבנים מהממסד הדתי היהודי הליברלי, יש אינטרס מובנה חזק ביותר בהגנה על תפקיד הדת ככוח פוליטי בבריטניה. אך מאמציהם של מנהיגים אלה להגן על חופש הדת של המיעוטים הדתיים (כולל היהודים) במסגרת הרב-תרבותיות הבריטית [דוגמת סוגיות המילה, השחיטה הכשרה והחלאל – ד.א] מובילים לשיתוף פעולה אקטיבי עם האסלאמיזם. באופן ציני הם קופצים על עגלת השאיפות המוסלמיות להשגת כוח פוליטי, מכיוון שזה מעניק לארגונים בין-דתיים וארגונים דתיים כסף ממשלתי רב.
לאחר ה-11 בספטמבר, מיליוני פאונד הוזרמו לארגונים בין-דתיים. כך שלארגונים והאישים המעורבים בה יש אינטרס עצום בשימור "תעשיית הארגונים הבין-דתיים", גם כאשר היא מספקת כסות ומקור מימון לארגונים אסלאמיסטיים קיצוניים המקושרים לטרור. כנ"ל לגבי ארגונים ופעילים קהילתיים, שחלקם עושים עסקאות עם אותם הארגונים הקיצוניים על מנת לצבור כוח פוליטי. כך למשל, הרקע לתמיכה בבנקאות האסלאמית בדרג הפוליטי היא העובדה שעקב הגידול בדרישה מבית ומחו"ל, אנשים בלונדון יהינו מהפירות הכספיים של הגידול בה ובמוצרים פיננסים אחרים תואמי-שריעה.
תמונת המצב המצטיירת מעידה כי המצב הבעייתי אליו נקלעה בריטניה אינו עומד להיפתר בקרוב. כוחות מנוגדים הפועלים בתוך הממלכה מונעים את אפשרות מיגורו המלא האסלאם הרדיקלי. למרות שניכרת מגמת התפכחות, אשליית הרב-תרבותיות עדיין חוסמת דרכי פעולה אפשריים, ומנגד גם מעודדת התחזקות של כוחות ימין רדיקלי, כפי שהתרחש לאחרונה בצרפת.
