מדוע ליאונל מסי מרוויח מיליונים ועובדי התחזוקה לא? ולמה תגרום יוזמתו החדשה של דב חנין להעלאת שכר המינימום?
כמו שמים זורמים למטה ואינם מטפסים במעלה ההר, כך קובעים חוקי הכלכלה ששכרו של ליאונל מסי ירקיע שחקים, ושכרם של עובדי הנקיון והאבטחה יהיה נמוך בהרבה • זה לא נובע מרשעות או מציניות של בעלי העסקים, אלא רק מכללי ההיצע והביקוש • יוזמתו של ח"כ דב חנין להעלאה מלאכותית של שכר המינימום מתעלמת מחוקי הכלכלה, וגרוע מכך, עלולה להוביל לפיטורים המוניים ולכיווץ המשק • בורות כלכלית או פופוליזם ציני הן שתי האפשרויות שעומדות ברקע המהלך
הצעת החוק להעלאת שכר המינימום ל-30 שקלים לשעה, שהעלה באחרונה ח"כ דב חנין (חד"ש), היא סוג של טיפשות כלכלית ששכרה בצידה. במישור הפשוט ביותר, רשימת החתומים על ההצעה חושפת לעין השמש את הרשימה המלאה של חברי הכנסת הפופוליסטים ורפי-הדעת הכלכלית. במישור מעמיק יותר, היא עשויה להעניק שירות שלא יסולא בפז לכלכלת ישראל: החוק להעלאת שכר המינימום, אם ייושם כהלכה, עשוי לתרום רבות לחיסול החוק המטופש הזה.
סוגיה פוליטית
חוקי שכר המינימום היו מאז ומעולם סוגיה פוליטית ולא כלכלית. מנקודת מבט כלכלית גרידא, חוקי שכר מינימום אינם יכולים לתרום להשגת יעדם המוצהר – העלאת השכר המינימלי המשולם במשק – מאותה סיבה שמים זורמים כלפי מטה: ככה עובד העולם.
בשוק העבודה, המעסיקים הם הצרכנים והעובדים הם היצרנים. המעסיקים מעוניינים לשכור את זמנו, כוחו ומוחו של העובד. זה האחרון מסכים לכך, אך תובע מן המעסיק תמורה. עמדת המיקוח של המעסיק והעובד זה מול זה מושפעת מכללי הביקוש וההיצע. ככל שהביקוש של מעסיקים לעובד גדול יותר, ייטה שכרו לעלות; ככל שהיצע העובדים בתחום מסוים יהיה גדול יותר, כך ייטה שכרם לרדת.
הביקוש לשחקני כדורגל וירטואוזיים, לדוגמה, גבוה מאוד, שכן הם מביאים מיליוני אנשים לשלם כסף כדי לראות אותם משחקים. עם זאת, היצע השחקנים ברמה כזו קטן מאוד, ולכן קבוצת הכדורגל של ברצלונה מוכנה לשלם לליונל מסי שכר גבוה מאוד. במטבע דומה, אף כי במידה פחותה של קיצוניות, הביקוש למתכנתים טובים גבוה, וההיצע שלהם נמוך מן הביקוש. כתוצאה מכך, שכרם של מתכנתים טובים גבוה יחסית. מן העבר השני של הקשת, שומר לילה באתר בנייה צריך לדעת רק איך לפתוח תרמוס ואיך לישון בשכיבה. אנשים רבים מאוד מחזיקים בכישורים כאלו ולכן היצע שומרי הלילה גבוה יחסית, ושכרם נמוך.
חוקי שכר מינימום הם ניסיון להעלות באופן מלאכותי – באמצעות חוק – את השכר בעבודות שבהן ההיצע גדול בהרבה מהביקוש. כלומר, החוק מנסה לכופף את כללי ההיצע והביקוש ולגרום למים הכלכליים לזרום כלפי מעלה: לכפות על המעסיקים לשלם לעובדים סכום גבוה יותר מערך עבודתם.
התוצאה המתבקשת מניסיון כיפוף כזה היא שינוי הכדאיות הכלכלית של העסקת עובדים במשרות בשכר נמוך. אם להיעזר בדוגמה מתחום אחר, כשמחיר הנפט היה זול, לא היה כדאי להשקיע כספים בהפקת נפט מפצלי שמן, שהיא יקרה יותר. עליית מחיר הנפט הפכה את ההשקעה בהפקה מפצלי שמן לכדאית. והנמשל: העלאה במחיר העבודה של עובדים במשרות בשכר נמוך תהפוך את החלפתם במכונות לכדאית. המשק יפסיד פעמיים: פעם אחת בגידול באבטלה, ופעם נוספת בעול המיסוי הנוסף שייווצר כשעובדים משלמי מסים יהפכו למובטלים החיים על תשלומי המסים של אחרים.
אמנם, לא בכל המקומות ניתן להחליף אנשים במכונות, ובמקומות שבהם הדבר אכן אינו אפשרי ייסגרו עסקים (עוד אבטלה), או שיועלה מחיר המוצרים לצרכן כדי להתמודד עם עלויות ההעסקה החדשות – מה שיגרום בתורו לאבטלה נוספת. לדוגמה, אם יש לנו 200 שקלים לקניית חולצות העולות 100 וממתקים העולים 100 – אזי, אם מחיר החולצות יעלה בגלל חוק שכר מינימום לזבנים בחנויות בגדים, נצטרך להשקיע בקניית חולצות 150 שקלים, והסכום שאותו נוכל להשקיע בקניית ממתקים ירד ב-50 שקלים. התוצאה תהיה קיטון במספר העסקים והעובדים בתחום הממתקים.
כל הדברים הללו ידועים היטב לכל אדם המכיר את כללי היסוד בכלכלה. אין איש המערער עליהם. ובכל זאת, מדובר בסוגיה פוליטית. כל פוליטיקאי מבין כי היכולת לתגמל, כביכול, את העובדים בשכר נמוך תשתלם לו היטב בקלפי. יתר על-כן, העלאת שכר המינימום תהיה תוצאה גלויה לעין כל, אך האבטלה הנובעת מהעלאת שכר המינימום תהיה סמויה מן העין וחבויה בנבכי נתונים סטטיסטיים שנויים במחלוקת, והחשוב מכל – לא תיוחס אשמה לפוליטיקאי שהרים ידו למען העלאת שכר המינימום.
הסוואה מחקרית
החזית האחידה של כלכלנים וחוקרים נגד העלאת שכר המינימום יצרה קושי גדול עבור פוליטיקאים. ההתנגדות של כלכלנים לחוקים אלו הייתה כה רחבה, ומנימוקים כלכליים כה בסיסיים, עד שהמחקר בתחום זה היה דל למדי. משך שנים רבות תמכו בחוקים כאלו רק דמגוגים ציניים, אגיטטורים מקצועיים, או פוליטיקאים מרקסיסטים – אנשים שאין להם מצפון או הבנה בכלכלה. פוליטיקאים בעלי יושרה התקשו להרים ידם למען חוקים שנזקם עולה באופן ברור על תועלתם.
כל זה השתנה עם קארד וקרוגר. בשנת 1992 ערכו החוקרים דיוויד קארד ואלן קרוגר מאוניברסיטת פרינסטון מחקר שהתמקד בהשפעת העלאת שכר המינימום במדינת ניו-ג'רזי שבארצות-הברית על מספר העובדים במזללות נוסח מקדונלדס או ברגר-קינג. החוקרים הגיעו למסקנה כי העלאת שכר המינימום הקטנה בניו-ג'רזי לא הגדילה את האבטלה. קארד וקרוגר סייגו היטב את ממצאיהם, והבהירו כי היעדר הגידול באבטלה ייתכן רק כאשר ההעלאה בשכר המינימום קטנה מאוד וקרובה לשכר שהיו העובדים מקבלים ממילא גם בהיעדר שכר מינימום. העלאה ניכרת בשכר המינימום, הם אמרו, תניב אותה תוצאה שחזו כל הכלכלנים: גידול באבטלה.
המחקר של קארד וקרוגר חולל סערה רבתי. בשנים שאחרי פרסומו הופרך המחקר חזור והפרך על-ידי כלכלנים שבחנו את נתוניהם של קארד וקרוגר ואת שיטות המחקר המפוקפקות שלהם (במיוחד דיוויד נוימרק ו-ויליאם וואשר) ועל-ידי חוקרים שבחנו מקרי מבחן דומים ואחרים. כל זה לא העלה ולא הוריד – הסוסים כבר ברחו מן האורווה.
קארד וקרוגר שדרגו באופן משמעותי את מצבם של פוליטיקאים שביקשו לתמוך בחוקי שכר מינימום. מעתה יכלו הציניים שבהם לדבר על כך שמדובר בסוגיה "שנויה במחלוקת" – העלאת שכר מינימום תביא לאבטלה, אבל אולי גם לא – והבורים ביניהם יכלו לטעון ש"המחקרים מוכיחים" שלהעלאת שכר המינימום אין השפעה על שוק העבודה. ההסתייגויות המחקריות הונחו בצד; אם קארד וקרוגר הראו שמים יכולים לזרום למעלה כשמדובר בתעלה בזווית של עד 0.1 מעלות, ואם יש משאבה בקצה שלמטה, ואם מצלמים את זה באלכסון – הפוליטיקאים המשיכו וטענו שמים יכולים לזרום באופן טבעי גם אל פסגת האוורסט. קארד וקרוגר הראו שחתולים מייללים, והפוליטיקאים טענו כי "המחקרים מוכיחים" שלחתולים יש את כל הכישורים לשיר באופרה.
הציניים והתמימים
רוב הפוליטיקאים אימצו אחת משתי גישות: ציניות בלתי-מזיקה או אמונה תמימה והרסנית. פוליטיקאים ציניים הבינו כי כאשר מעלים את שכר המינימום, אך מקפידים שזה יהיה נמוך משכר המינימום ה'טבעי' (זה שהיה משולם בשוק ממילא), יוכל הפוליטיקאי לקצור תשואות חן מקהל מקבלי שכר מינימום. אלו לא ידעו כי ההשפעה הממשית היחידה של חוק כזה תהיה הפחתה קטנה בשכרם, ש'יידבק' כלפי מטה לגובה שכר המינימום שבחוק. גם אם שכר המינימום יועלה בחוק רק מעט יותר מגובהו הטבעי, כך סברו הפוליטיקאים הציניים, הנזק הקטן ייבלע ברעש הנתונים הסטטיסטיים האחרים ולא נודע כי בא אל קרבו.
התביעות להעלאת שכר המינימום הפדרלי בארצות-הברית, למשל, באות בעיקר מפוליטיקאים ציניים, שכן שכר המינימום הפדרלי נשחק במידה ניכרת בעשרות השנים האחרונות, וספק אם גם ההעלאה הנדרשת (ל-10.1 דולר לשעה) תביא אותו לגובה שכר המינימום הטבעי שמשולם בשוק בכל מקרה. פוליטיקאים ציניים גם יודעים לתבוע העלאות בשכר המינימום כאשר יש התאוששות במשק (כדי להבליע את האבטלה במהומת ההתחדשות המשקית). המתוחכמים שבהם דואגים לשלב בחוק הסתייגויות. לדוגמה, באוסטרליה שכר המינימום גבוה מאוד, אך עובדים צעירים – חלק הארי של העובדים בשכר נמוך – זכאים לשכר מינימום נמוך בהרבה.
הפוליטיקאים התמימים, הישרים והבורים הם גם הפוליטיקאים ההרסניים ביותר. בישראל, לדוגמה, שכר המינימום בשנת 2000 היה 15.04 שקלים לשעה. היום הוא עומד על 23.12 שקלים לשעה – עלייה של כ-54 אחוז, שהיא יותר מכפולה מעליית מדד המחירים לצרכן (32 אחוז) ועולה במידה ניכרת על העלייה בשכר הממוצע (34 אחוז). התביעה להעלות את שכר המינימום ל-30 שקלים תביא להכפלת שכר המינימום מאז שנת 2000 — עלייה גדולה פי שלושה מהעלייה בשכר הממוצע או באינפלציה באותן שנים.
להעלאה חדה וחריפה כזו בשכר המינימום תהיה השפעה שלילית ממשית וברורה על שוק העבודה בישראל. אם החוק ייושם כהלכה, נוכל לראות באופן ברור ומוחשי את הגידול באבטלה בין מקבלי השכר הנמוך במשק. איש בישראל לא ייהנה מכך שהמשק משמש עכבר מעבדה לניסויים של חנין, אך האווילות שלו עשויה להיות שימושית כלקח לעתיד.
עם זאת, סביר יותר להניח כי חוק שיעלה את שכר המינימום ל-30 שקלים לשעה לא ייושם כהלכה. אחד התעלולים המעוותים אך השימושיים של פוליטיקאים הוא ליצור חוק מרחיק לכת, ואחר-כך לצייד את גופי האכיפה שלו באקדח קפצונים.
גם בגובה הנוכחי של שכר המינימום בישראל שיעור אי-הציות ניכר. לפי מחקר של הביטוח הלאומי שיעור אי-הציות הכללי קרוב ל-11 אחוז, שעה שבין רווקים צעירים, עולים וערבים הוא נע סביב 20 אחוז. במחקר מתגלה מתאם בין הרמה הריאלית של שכר המינימום והמצב הכלכלי הכללי במשק (משברי 2001 ו-2009 הובילו לקפיצה חדה של כ-20 אחוז בשיעורי אי-הציות). סביר להניח כי העלאה חדה בשכר המינימום תגרום לעלייה חדה לא פחות באי-הציות. עם קצת מזל, ואולי עם העלאה של שכר המינימום בשיעור חד עוד יותר – מה דעתך, מר חנין, על 60 שקל לשעה? לא מגיע לעמלים? – תחזינה עינינו בהפיכת החוק הזה למילה מתה: אף אחד לא יציית לו.
הקטע המצחיק שמלמדים את כל עניין הביקוש וההיצע , שכר מינימום והאבטלה והקשר בין השלושה בשיעורי שישי בערך תלמידי כיתות יא' כמוני שעושים בגרות בכלכלה. אז כן דב חנין אפילו אני מבין יותר ממך בכלכלה. תבין, אם אתה שם למעסיקים חובה להעניק שכר מינימום , כמה שהוא יותר גבוהה, ככה המעסיקים יחפשו להיפטר מכמה שיותר עובדים בגלל שלא כדאי להם כלכלית להעסיק אותם, אבל מצד שני כמה שהשכר מינימום גבוהה בענף כלשהו ככה יותר ויותר עובדים ירצו לעבוד בו , אז הפער בין הכמות שהמעסיק מוכן להעסיק לבין הרצון של האנשים לעבוד אצל המעסיק , הפער הוא האבטלה , וככל שתעלה את שכר המינימום הפער הזה יגדל ונראה יותר ויותר מובטלים. אז דב חנין , מתלמיד יא' שנה א בכלכלה. אני מזמין אותך לקחת את המחברת שלי וללמוד קצת כלכלה אמיתית ולא את הבולשיט ה"חברתי" שלמדת כל החיים
אני אומנם מתנגד לחוק שכזה, אבל להביא את הדוגמא של מסי היא דמגוגיה.
הכעס נובע מהפער שבין הפועלים הפשוטים לבין המנהלים שמקבלים סכומים אסטרונומיים בכל קנה מידה. בתור מלצר שעבד במספר מקומות, ראיתי לא פעם איך הבוסים מנצלים עובדים- לוקחים חלק מהטיפ אליהם, לא דואגים לשלם על שעות נוספות (זה גם חקיקה פופליסטית?), מכניסים דמי נסיעה כחלק מהשכר ועוד טריקים מהסוג הזה והכול כדי שיכניסו לכיסם עוד כמה שקלים.
לא בטוח גם שהעלאת השכר תעלה את המחירים. בעלי העסקים פועלים בתוך שוק (שאמור להיות חופשי) ויצטרכו להתחרות עדיין בעסקים אחרים ולא להעלאות מחירים. הגיוני לא פחות שבעלי העסקים פשוט יורידו מהרווח שלהם. בכל מקרה, צריך לבקר את החוק, לא רק על פי מודלים כלכליים טהורים אלא גם על פי המציאות הממשית. גם הקפיטליסטיים שוכחים שהיא קיימת.
לעמיחי שלום – כתבת "הגיוני לא פחות שבעלי העסקים פשוט יורידו מהרווח שלהם." השאלה היא: מהיכן הם יורידו אותו? רוב העסקים עתירי כוח אדם פועלים במתח רווחים נמוך מאוד. במסעדות בארצות־הברית, למשל, הרווח הנקי נע בין 2-5 אחוז. ברשתות שיווק הרווח הנקי הטיפוסי הוא 1-2 אחוז. במקרה כזה, העלאת השכר עשויה למחוק את הרווח כלל – כלומר, קשה לראות מהיכן אתה מצמצם רווחים כאן.
אחת הטעויות הגדולות ביותר שעושים בהקשר זה היא להתמקד בפרטים הלא נכונים. לדוגמה, אתה מציין שאת החוק צריך לבחון גם "על פי המציאות הממשית" ומביא כדוגמה מנהלי מסעדות שנוטלים חלק מהטיפ אליהם, חומקים משלום על שעות נוספות, משלבים דמי נסיעה כחלק מהשכר, וכן הלאה.
אך לסיפור הזה יש גם צד שני. למשל, מנהל מסעדה הנוהג באופן שציינת מעיד בהתנהגותו על-כך שהרווח הזעום מחיתוכי הפינות האלו מצדיק מנקודת מבטו את הסיכון. כלומר, הוא מוכן להסתכן בתביעה או בפעולה של המדינה כי הרווח הזעום הזה נחוץ לו להמשיך לפעול. עוד על־כך, אנחנו מתבוננים במסעדות משגשגות ומצליחות – אך הרוב המכריע של המסעדות 'מתגלגלות' ותו לא. מנהל המסעדה ניצב מול הסטטיסטיקה האומרת כי 30 אחוז מהעסקים בתחומו נסגרים בשנה הראשונה וההשקעה בהם יורדת לטמיון. הוא יודע כי מעטות מאוד המסעדות השורדות לאורך זמן (כמה מסעדות בישראל פועלות 30 או 50 שנה ברציפות? מעטות שורדות יותר מעשר שנים), הוא יודע שהוא צריך לשלם משכורת לטבחים, שוטפי כלים, מנקים, ספקים, וכו' גם כשאין עבודה. הוא צריך לזרוק מוצרים שלא נמכרו, לשלם לבעל הנכס גם בחודשים כשהעסק חלש, לצפות לכך שמלצרים יתפטרו מהיום-למחר, לא יופיעו למשמרת, וכדומה – ושאר דאגות שהן מציאות החולין של כמעט כל העסקים בתחום.
בזמן האחרון נדמה לי שהקומוניסטים משתלטים על המדינה הזאת – כל מיני הצעות חוק הזויות, דרישה להתערבות של המדינה בכל קושי של האזרח, רצון לגבות מיסים גבוהים מחברות וקונצרניים מרוויחים…
או שיש פה מזימה אפלה בהרבה – כלכלת ישראל משגשגת, ורוצים לגרום לה לקרוס…
אני מתקשה להבין כיצד מחשבים אי ציות לחוק שכר המינימום. אני מבין ששואלים אנשים כמה הם הרוויחו לחודש. כל אחד יכול לענות על שאלה זו ולהציג תלוש משכורת. אבל איך בדיוק ביררו כמה שעות אנשים עבדו באותו חודש? שאלו את האדם כמה שעות עבדת? מאיפה הוא אמור לזכור? הסתכלו בתלוש? בתלוש מופיע במקרים רבים מספר שרירותי שמוכנס כברירת מחדל של התוכנה. נראה לי שהמחקר הזה של הביטוח הלאומי פשוט מודד רעש.
שכר המינימום הוא סוגיה פוליטית בדיוק כפי שחוקים האוסרים על עבודת ילדים, או הגבלת שעות עבודה הם סוגיה פוליטית. מבחינה כלכלית טהורה, אין כל מניעה מלהעסיק נערים ונערות בשכר זעום כפי שאין מניעה מלהכריח עובדים לעבוד 16 שעות ביום. לכן, עצם ״הפוליטיות״ היא לא טיעון, בטח לא כנגד העלאת השכר. אבל גם אם נשים זאת בצד, עדיין עולה השאלה הבאה: מדוע, אם כך, עלינו להסכים לשכר מינימום בכלל? כלומר, לפי הטור – אל לחברה להתקומם על כך שעובדי פס ייצור ישתכרו ב-12 שקל לשעה (ואף פחות) רק מפני שכך חושב המעסיק (תאגיד זה או אחר) שמאפשר לו המודל העסקי. זוהי כלל לא שאלה לפופוליסטים או לסוציאליסטים אלא שאלה קונקרקטית של מצוקה חברתית. איפה, למען השם, הקו האדום? ואם קיים קו אדום (דהיינו שכר מינימום) אז מהו? תשובה פרגמטית תטען שהשמיים לא יפלו אם שכר המינימום יעלה ב-3 שקלים לשעה בערך. היסטורית, הכלכלה הישראלית צלחה פעם אחר פעם העלאה בשכר המינימום ולא התחוללו פשיטות רגל המוניות של עסקים. אדרבא, עסק שנאלץ להיסגר עקב העלאה מינורית שכזו בהוצאות' קיומו עומד בספק גם ללא ההעלאה. אילו היו קיימים בארץ איגודים מקצועיים חזקים, ניתן היה לוותר על חקיקת שכר מינימום ולהשאיר זאת להסכמים קיבוציים שונים. אבל לא זה המצב ולכן נדרשת התערבות ממשלתית מידתית.
שגיא,
אתה צודק. כל חוק, בסופו של יום, הוא פוליטי.
רק שכדאי גם להבחין בין חוק שנותן תוקף למוסר לבין חוקים "מלאכותיים".
למשל, חוק שמגביל שעות עבודה או שכר מינימום הם חוקים "מלאכותיים".
חוק שאוסר רצח ולהבדיל עבודת ילדים מבטאים עמדה מוסרית בסיסית.
בעניין עבודת ילדים: אנו הרי עושים הבחנה בין קטינים לבגירים. ברור שההבחנה נעשתה כבר מזמן כדי להגן על הקטינים. ניצול קטין דומה בהרבה מובנים לניצול או פגיעה בחסר-ישע.
דרך אגב, עבודת ילדים נפסקה, לפחות במערב, כשהטכנולוגיה ייתרה את עבודתם, ויותר מכך – היה צורך להכניס את הילדים לבתי ספר כדי ללמוד איך לתפעל את העולם התעשייתי-טכנולוגי החדש.
ולמה כל ההקדמה הזו? כדי לא להתחיל עם דמגוגיה. זה הרי מתבקש שתיקח את ההתנגדות לחוק שכר מינימום כהרמה להנחתה של "אז נאפשר גם עבודת ילדים ו-16 שעות ביממה?".
ולכן כדאי לדון בנושא באופן ענייני.
אענה לך על הפחתת שכר דרמטית או שכר נמוך ב-נ' הנמיכות:
הרי ברור שמתחת לשכר מסויים לעובד לא כדאי בכלל לבוא לעבודה. לכן המעסיק לא יוריד את השכר ל-12 שקלים לשעה. במקרים שזה כן נעשה, כנראה שזה עדיין כדאי לעובד, ויש מקרים קיצוניים שזה באמת כדאי לו.
איפה הקו האדום? במקום שבו העובדים שמים אותו.
אני עובד בהייטק. משכורת יפה. הכל סבבה. אתה בטח יודע שעבודה בסוף השבוע היא חזיון נפוץ בתחום. אני לא מוכן לכך. שמתי קו אדום לוהט בעניין הזה. אם רוב העובדים יסמנו את הקו הזה אז לא תהייה עבודה בסוף השבוע. נקודה.
אי אפשר לדעת אם עלייה של 3 שקלים תהווה נפילת שמיים או לא. קח עסק עם 5 עובדים. 3 שקלים, 9 שעות ביום, 22 יום בחודש זה נגיד 600 שקלים. ל-5 עובדים – 3000 שקל.
על זה כמובן תוסיף את המתחייב (בט"ל, פנסיה וכדומה), יצא נגיד רק 3500 שקלים.
לעסק אחד זה אפילו לא מכה קלה בכנף. לעסק אחר זה לחתוך חזק ברווח עד שהבעלים אומר לעצמו "בשביל מה אני צריך את זה?". הנה עוד 5 מובטלים.
שגיא, בני אדם חופשיים לעשות את החלטותיהם כרצונם ואינם צריכים שקבוצה של פוליטיקאים תחליט מה טוב להם. הם לא צריכים שמישהו למעלה יאמר להם איזה עיתון לקרוא, באילו תכניות לצפות בטלוייזיה, אילו בגדים ללבוש, מה לאכול, היכן לעבוד וכמה לעבוד. אם אדם רוצה לעבוד 16 שעות ביממה זו זכותו ואם אדם מעדיף לא לעבוד זו גם זכותו. יש במדינת ישראל מאות אלפי אנשים שבחרו שלא לעבוד וכל אחד מהעובדים שמקבלים שכר שאינו מוצא חן בעיניו יכול להצטרף לקבוצה מכובדת זאת. מי שבחר לעבוד תמורת 23 ש"ח לשעה עשה זאת מרצונו ושיקוליו עימו. אין מעסיק שיכול להכריח אדם לעבוד עבורו, למעט מדינת ישראל המכריחה אנשים לעבוד בצה"ל 3 שנים תמורת משכורת רעב, וגם זה לא בהצלחה יתירה. קביעת שכר מינימום היא פעולה אלימה ופסולה, כי יש בה שימוש בכח כדי לשלול מאנשים את זכות הבחירה שלהם.
לגבי השאלה הפרגמטית של מי יגן על העניים, התשובה היא שאם השכר שיציעו מעסיקים ירד ל-12 ש"ח לשעה, מן הסתם הם יתקשו למצוא עובדים. גם ב-23 ש"ח לשעה קשה למצוא עובדים ישראלים וזאת הסיבה שבחקלאות ובניין מעסיקים סינים ובתחנות דלק מעסיקים חיילים משוחררים שמקבלים מענק מהמדינה בתנאי שיעבדו בשכר נמוך. במציאות, השכר עולה כאשר הכישורים עולים. קביעת שכר מינימום הוא על כן הימור. ייתכן שהוא ישכנע את העובד דל הכישורים להשקיע ביצירת כישורים טובים יותר, אך ייתכן שהוא ישכנע את העובד לשבת בבית מובטל.
יעקב, התגובה שלך כל כך מופשטת שהיא חוטאת לעניין הקונקרטי עצמו. אני אביא לך דוגמה שממחישה את העניין כולו- רשמת ש״מי שבחר לעבוד תמורת 23 ש"ח לשעה עשה זאת מרצונו ושיקוליו עימו״. אבל איך זה עומד במבחן הביקורת המעשי? בו נאמר שטכנאי במפעל X משתכר ב-30 ש״ח לשעה ומנהל המפעל מחליט להוריד את שכרו ל-15 ש״ח (יום לאחר שמחליטים לבטל את שכר המינימום בישראל כמו שרשמת). הרי ברור שבמצב כזה, הטכנאי לא יעזוב את עבודתו אלא אם כן הוא ימצא חלופה הולמת ״בשוק החופשי״. ברם, איפה נמצא בדיוק חופש הבחירה שלו בהיעדר חלופה שכזו? למעשה, ביטול שכר המינימום לא יוביל אלא להוספת רווחים למעסיקים על חשבון העובדים. שוב, הסוגייה הזו איננה סוגייה פילוסופית כי אם פרגמטית. כפי שקיימת התערבות ממשלתית שמכריחה מעסיקים לספוג חופשות לידה לעובדות שהן גם אמהות, כך גם על המדינה איזשהו מינימום הכנסה לאזרחיה העובדים.
שגיא,
נלך על הדוגמה שלך.
למה שבעל מפעל יוריד במחצית את שכרו של הטכנאי? נראה לך שהוא יצפה עדיין לנאמנות של הטכנאי, לאיכות עבודה, לנכונות להשקיע?
צעד כזה אומר פשוט לטכנאי "לך הביתה".
חלופות? טכנאי איננו עובד בלתי מקצועי. יש לו ידע, יש לו כישורים מסויימים. יש מצב שימצא עבודה אחרת, שישדרג את רמתו המקצועית ו/או יציע כעצמאי את שירותיו הטובים.
אם כל המשק בהאטה / מיתון אז לכולם קשה וקשה גם למצוא עבודה חדשה. אולי בעל המפעל פשוט רוצה לסגור את הבסטה כי אין לו לקוחות במצב הזה.
אם יש צמיחה ושגשוג במשק, תהיינה הזדמנויות חדשות, ביקוש לטכנאים, וידידנו גם יסתדר טוב.
בין השורות אני אומר דבר פשוט: חוק שכר מינימום מיותר. כל שכן העלאת השכר הנקוב בו.
המציאות חזקה יותר.
לסיום: אתה זוכר לבטח שעמיר פרץ רצה להעלות בזמנו את שכר המינימום ל-1000 דולר.
עבר זמן מה, הדולר צנח. שכר המינימום טיפס מעלה ל-1000 דולר והיום הוא הרבה מעבר לזה. מצב העובדים בשכר נמוך הוטב?
רוצה לומר, חוק שכר מינימום הוא חוק מלאכותי שמבקש להנדס את המציאות הכלכלית אבל זה בסוף תמיד נגמר בבדיחה (למרבה הצער על חשבון החלשים יותר בחברה).
עמיחי, בעניין חוויותיך כמלצר,
אני נגד החוק הזה באופן נמרץ ביותר. אורי רדלר הסביר היטב למה.
עניין אי תשלום שעות נוספות, לקיחת כספים מהטיפים והכללת נסיעות בשכר הם פשוט גניבה לשמה. אין בין זה לבין שכר מינימום דבר וחצי דבר.
אם בעלי עסק יכולים להפחית מהרווח או אם הם יעלו מחירים, אי אפשר לדעת. כל אחד ושיקוליו שלו. אני לא חושב שהגיוני לומר לבעל עסק כמה הוא צריך להרוויח. הוא הקים עסק כדי להרוויח, וכמה שיותר. אם בעל העסק גונב מעובדיו או מבצע עבירות אחרות כדי להרוויח יותר אז מוטב שיעמוד לדין.
דרך אגב, הקפיטליסטים הם הראשונים שצועקים מראש כל גבעה: תביטו על המציאות ולא על הפנטזיות שלכם.
קפיטליזם בנוי על כך שכל עסקה נעשית מרצון חופשי של שני הצדדים לפי הסכם ברור ומי שמפר אותו, צפוי לטיפול הולם ע"י רשויות המדינה (אכיפת כללים פשוטים של רמאות, שקרים, גניבה וכיו"ב).
לגבי המלצרות, לאחר הרעש שהיה לפני מס' חודשים בגלל מלצרית שפרסמה פוסט בנושא עשו חכ"ים חברתיים רעש ויזמו דיון בכנסת. מה קרה? הגיע לדיון נציבת מס הכנסה שהבהירה שכל נושא הטיפים לא חוקי בכלל. אין דבר כזה לפי החוק "טיפ". כל הכנסה שהיא מחוייבת במס או בדיווח למס הכנסה ולכן לפי החוק, בעל המסעדה מחוייב !!!!! לקחת את הכסף אליו לדווח עליו כהכנסה. לגבי המלצרים הוא יכול לתת להם תלוש משכורת לפי התחשבנות כזו או אחרת, הפוך לגמרי ממה שהמלצרים ואו הח"כים החברתיים רצו להשיכ בדיון. כששמעו זאת הח"כים, הם גנזו את הרעיונות שלהם בנושא….
עוד דוגמה לרעיון של חברתיים שבאו לברך ויצאו מקללים….
מתוך ויקיפדיה:
The Economist
wrote in December 2013: "A minimum wage, providing it is not set too
high, could thus boost pay with no ill effects on jobs….America's
federal minimum wage, at 38% of median income, is one of the rich
world's lowest. Some studies find no harm to employment from federal or
state minimum wages, others see a small one, but none finds any serious
damage."
עכשיו, יש שתי אפשרויות: או שהמגזין הכלכלי הנפוץ והמכובד בעולם נכתב על ידי בורים נבערים שאינם מבינים מושגים בסיסיים בכלכלה, או שאורי רדלר הוא תועמלן המטעה בכוונה את קוראיו לחשוב שנושא שהוא למעשה מורכב ומסובך – הוא בעצם עניין פשוט של שחור ולבן.
תודה שהפנית אותנו לציטוט המוטה בויקיפדיה האנגלית. תיקנתי את הערך בויקיפדיה. הטענה של האקונומיסט היתה ששכר מינימום נמוך כמו בארה"ב אינו גורם נזק, אך שכר מינימום גבוה יותר כמו בצרפת, מזיק מאוד. בישראל, אגב, שכר המינימום של 23 ש"ח הוא כבר יחסית גבוה.
מצטערת אדון אורי רדלר , אתה חי באוטופיה. נכון על הנייר זה רק חוקי ביקוש והיצע, אולם במציאות מתערבים גורמים נוספים, ביקוש והיצע לא חי בואקום. נכון המעביד מעוניין לרכוש את מיומנויותיו של עובדו, אך הוא מעוניין לשלם עבור מיומנויות אלו כמה שפחות!!! גם סוחרי העבדים וקוניהם עבדו לפי חוקי הביקוש והיצע. כלכלית זה היה כדאי.
כאן נכנסים גורמים כמו הומניות, כבוד האדם והקטנת פערים בכוח.
שכר מינימום של היום אינו מאפשר מחיה בכבוד, זהו שכר עבדים לכל דבר !
אם מעסיק אינו יכול להתקיים אם יאלץ לשלם מעט יותר ולצערי גם לאחר ההעלאה המוצעת השכר עדיין נמוך מכדי להתקיים במדינתנו, הרי שאין סיבה לקיום העסק שפתח.
?"אין סיבה לקיום העסק
אני מאמין שהעובדים שלו יעדיפו להישאר עם המשכורת הקודמת במקום שהעסק יסגר
קשישים ונכים הנזקקים לסיעוד נעזרים בעובדים זרים ומשלמים להם שכר מינימום(נוסף על כך מקבליפ חדר וכלכלה במחיר סמלי).ומספרם כעשרות אלפים. האם גם הם ראויים להכלל בקבלת שכר מינימום גבוה והגם שבטוח לאומי הרי לא ישתתף בהשיג הזה..מאידך מנין לקשישים ונכים אמצעים לכך.
הנושא, שכר מיבימם . העלאה כלל מישקית שלו, הגדיל את האבטלה, תייקר את רכושם של בעלי הון ותפגע בקבוצת אנשים שהיא הזקוקה להעלאה . לא צריך מחקר ולא צריך לימודים אקדמיים להבין זאת. גב' מסויימת, שבקושי סיימה תיכון ברגע שציינתי בפניה , את הקטםסרופה אמרה לי כי הדבר ברור והסבירה לי במילים פשטות, את המנגנונים ומדוע תהייה אבטלה והתיקרות. כומר נדרש רק הגיון בריא ולהיות חף מפופוליזם.