שדה קרב אוקראינה: פוטין ממציא מחדש את הגרילה

אחרי קרים הגיעה אוקראינה: כיצד מצליחה רוסיה לקבוע עובדות בשטח מבלי לעורר את המערב לפעולה צבאית? • ניתוח המהלכים של פוטין חושף ניסוי מוצלח של טקטיקה ייחודית וחסרת תקדים, הכוללת לוחמת גרילה בשלט רחוק, בשילוב עם הפעלת לחץ פסיכולוגי באמצעים צבאיים ותקשורת מגוייסת • אך משהו השתבש לאחרונה, כאשר משאל העם שערכו בדלנים במזרח אוקראינה יצא מידי שליטת הקרמלין, והוכיח כי למרות האיומים לא צפויה בקרוב פעולה צבאית רוסית באוקראינה

קצת יותר משבוע חלף מאז משאל העם שערכו הבדלנים הפרו-רוסים באוקראינה. אם הייתה עוד תקווה להתחלה חדשה הרי שהיא התנפצה לרסיסים: התוצאות נטו באופן גורף לטובת הבדלנים ורק הגבירו את סכנת פרוץ מלחמת אזרחים. בימים אלה, בערים במזרח המדינה מתנהלים קרבות בין הצבא האוקראיני לבדלנים הפרו-רוסים ולעת עתה לא נראה שלמי מהצדדים יש יכולת לגבור על יריבו. עם זאת, הקרבות מתנהלים בעצימות נמוכה: הצבא האוקראיני חסר יכולת ומוטיבציה לנצח בעוד שלבדלנים אין מספיק תמיכה בקרב האוכלוסיה המקומית.

את תחילת ההידרדרות ניתן לסמן באירוע שהתרחש בעיר אודסה ב-2 במאי, כאשר קטטה בין אוהדי כדורגל התפתחה במהרה לקרב של ממש בין הפרו-רוסים לפרו-אוקראינים. בסופו של דבר, בקבוקי תבערה הושלכו לעבר הבניין בו הסתתרו הבדלנים וכ-50 איש נספו בדליקה. עד כה לא ברור מי השליך את הבקבוקים, כאשר האשמות הדדיות ניתכו אז לחלל האוויר, הסוער ממילא.

חוסר הוודאות ואי-הידיעה מאפיינת אירועים נוספים רבים שמתרחשים באוקראינה בימים אלה. שאלת השאלות היא, כמובן, על מי מוטלת האחריות להתקפות, להשתלטויות ולמהומות, כאשר פעם אחר פעם מופנית האצבע המאשימה כלפי רוסיה. אך למרות שהצבא הרוסי עומד היכון על גבולה של אוקראינה ובדלנים "פרו-רוסים" מחוללים אירועים אלימים ברחובות, גופים רשמיים כמו נאט"ו, למשל, אינם מוצאים עילה מספקת להציב את הזרקור באופן חד-משמעי על הקרמלין. מדוע? האם לא ידה הנעלה של רוסיה היא המכוונת את התסיסה ה"ספונטנית" והאירועים האלימים באוקראינה? נראה שכן. אך הטקטיקה המעניינת בה פוטין נוקט חסרת תקדים, ומקשה על יריביו להתמודד עם המצב שנוצר.

בינתיים זה עובד: גרילה מסוג שלא הכרנו

ראשית כל, חשוב להבין שהקרמלין משתמש באוקראינה לצורך "ניסוי כלים" של הטקטיקה החדשה. למעשה, פוטין שכלל ופיתח שיטה קיימת שנקראת "מלחמה לא-לינארית" או "לחימה משולבת", הכוללת שימוש בצבא קונבנציונלי, יחידות לוחמה זעירה ובתוספת לחימת סייבר.

בראיון לרדיו 'ליברטי' ברוסית, הסביר הגנרל ההולנדי פרנק וון קאפן, שכיהן כיועץ הביטחון של נאט"ו, כי העיקרון החשוב ביותר שאימץ פוטין הוא ניהול הלחימה מטעם רוסיה באמצעות בדלנים חמושים מקרב האוכלוסיה המקומית. לא מדובר ב"סתם" עוד מלחמת גרילה: זוהי מלחמת גרילה מקומית (באוקראינה) המנוהלת ממדינה אחרת (רוסיה). אותה מדינה אחרת גם מפעילה כוחות מיוחדים ומספקת סיוע לבדלנים בהדרכה ובאמצעי לחימה.

היתרון עבור פוטין הוא עצום: רוסיה מכחישה כל קשר למתרחש, ואכן, אם לחמושים אין זיהוי מדינתי פורמלי קשה מאוד להוכיח את השתייכותם לצבא הרוסי במישור המשפטי. חצי-האי קרים נכבש על-ידי כוחות צבא רוסי בקנה מידה גדול, אבל גם שם הדבר התרחש ללא הזדהות בתור צבא רוסי. טקטיקה זו מאפשרת למדינה התוקפת להפעיל טרור, מחד, ולא להסתכן בתגובת נאט"ו, מאידך.

כל זה מתרחש במקביל לנוכחותו של הצבא הסדיר והרשמי של רוסיה בגבולות אוקראינה, שמשימתו היא הטלת פחד והפעלת לחץ פסיכולוגי על אוקראינה: פוטין לא מאיים בגלוי בפלישה למזרח המדינה, אבל מבהיר לכולם שהאופציה בשטח תמיד קיימת.

וון קאפן סבור שפוטין מאוד זהיר, ולא יחרוג מהטקטיקה הזאת. מבחינת נאט"ו, הקו האדום עובר במדינות הבלטיות, שהן גם חברות הברית. אולם גם במקרה שפוטין יפזול לכיוונן של אסטוניה או לטביה, הוא לא יסתכן בפלישה ישירה באמצעות טורי טנקים, מכיוון שמהלך כזה יחייב תגובה צבאית מצד נאט"ו והמערב – בדיוק מה שפוטין מעוניין להימנע ממנו.

תקשורת מגוייסת, גז רוסי ודעת קהל

החוקר הרוסי פטר פומנרצב הרחיב ופירט כי בנוסף לכנופיות המקומיות, לרוסיה מעטפת שלמה של אמצעי כלכלה ותקשורת הפועלים לקידום האינטרסים שלה. אמנם, בניגוד לעידן הסובייטי, הכלכלה הרוסית קשורה קשר הדוק לכלכלות המערב, מה שאמור היה לרסן את הדחפים התוקפניים של רוסיה. אך מכיוון שהקשר הזה כולל גם תלות של מדינות רבות בגז הרוסי, ייתכן שבקרמלין בונים על העלמת עין מצדן.

ישנו הבדל משמעותי בין התקופה החדשה לעידן המלחמה הקרה, הסביר פומרנצב. התוקפנות הנוכחית מלווה בהגברת הדיכוי הפוליטי ברוסיה גופא, ובמתקפה תעמולתית בכל החזיתות בעולם. בעבר, הקרמלין יכול היה להישען רק על תומכיו הקומוניסטיים במערב. היום התמונה שונה בתכלית: לרוסיה יכולות רבות בתחום התקשורת, כמו למשל זרוע התעמולה של פוטין, ערוץ 'רוסיה היום' (RT) המשדר בכמה שפות, ללא מבטא רוסי, ומקדם את הנרטיב הנאו-סובייטי.

בנוסף לכך, כיום יש למוסקבה שלל תומכים רדיקלים במערב, בימין ובשמאל. לפוטין יכולת מופלאה לקסום לקהלים שונים ואף מנוגדים: השמאל הקיצוני תומך בו בגלל התנגדותו להגמוניה האמריקנית ואילו הימין הקיצוני תומך בו מכיוון שהוא רואה בקצין ק.ג.ב לשעבר מגן על ערכים מסורתיים, מנהיג חזק המושל בכיפה, מתנגד לאיחוד האירופי השנוא ומגן על רוסיה נגד הלהט"בים השנואים. ברוסיה, שטיפת המוח רושמת הצלחה אדירה. העם הרוסי ברובו מאמין לתעמולה על הפשיסטים שתפסו שלטון באוקראינה ועל כנופיות שרוצחות אזרחים רוסים דוברי רוסית.

סיקור האירועים באוקראינה בערוץ 'רוסיה היום' (Russia Today) בשפה האנגלית

על סיפו של סכסוך מזויין. ולא מעבר

אך למרות שרוסיה מצליחה עד כה לנהל בחכמה את הסכסוך, ניתן לקבוע, בסבירות גבוהה למדי, שפלישה צבאית רחבת היקף לאוקראינה אינה עומדת על הפרק.

חשוב להבין כי ישנם כמה עקרונות יסוד שמנחים את המדיניות הרוסית עוד מימי ברית-המועצות. העיקרון הראשי הוא שהמדיניות הרוסית היא ריאקטיבית, זאת אומרת – מגיבה לאירועים. היא טובה ביצירת משבר, אבל לא בניהולו או בפתרונו. העיקרון השני הוא טקטיקה שנקראת Brinkmanship – לדרדר את הסיטואציה לסף עימות מזויין אך לא לחצות אותו. גם מנהיגים סובייטיים אכזרים וערמומיים הרבה יותר מפוטין, כמו סטלין, למשל, נהגו בשיטה זו. כך זה היה בזמן המצור על ברלין ב-1948 תחת סטלין ובמשבר הקריבי ב-1961 תחת חרושצ'וב.

אין ספק שפוטין הוא זה שיצר את הסיטואציה הנוכחית באוקראינה, אבל כפי הנראה הוא לא חזה את ההתפתחויות האחרונות וחסרה לו "תכנית מגירה" כדי להיחלץ מהמשבר. בעוד שסיפוח חצי האי-הקרים התרחש במהירות הבזק וללא שפיכות דמים, במזרח אוקראינה פרצה אלימות קשה. נוסף על כך, עצם העובדה שנערך משאל עם שלא על דעתו של הקרמלין מוכיחה שפוטין לא לגמרי שולט במצב.

כאמור, פוטין דרש מהבדלנים לא לערוך משאל עם, אולם הבדלנים לא שעו לאזהרותיו ולאחר הכרזת התוצאות אף הודיעו על עצמאות מאוקראינה. לפתע פוטין הבין שאי-אפשר לערוך משאל עם במחוזות המזרחיים באופן כזה שהתוצאות תהיינה משביעות רצון לחלוטין מבחינת מוסקבה, כמו שנעשה בקרים. בנוסף לכך, סקר שנערך מטעם השלטונות האוקראיניים גילה כי התחושות בקרב תושבי מחוזות המזרח ביחס לסיפוח הם מעורבים, במקרה הטוב. רוב התושבים לא מעוניינים בסיפוח לרוסיה, וגם הנטיות הבדלניות שקיימות בקרב תושבי לוהאנסק ודונייצק נובעות מרקע כלכלי ולא אתני. בתנאים כאלה פוטין יתקשה להציג את תוצאות המשאל כמבטא את רצונו של העם האוקראיני לחבור לרוסיה.

בתנאים אלה, פלישה גלויה או סיפוח ייתפסו כתוקפנות של ממש ויחייבו את תגובת המערב, מצב ממנו פוטין מנסה להימנע בכל מחיר. התגובה של רוסיה למשאל העם מהווה אינדיקציה נוספת לחוסר רצונה במהלכים תוקפניים מפורשים. לאחר שהבדלנים בדונייצק ובלוהאנסק הכריזו על רפובליקה עממית וביקשו להסתפח לרוסיה, התגובה הרשמית של הקרמלין הייתה… העדר תגובה. לא נשמע דבר מפי פוטין ולא פורסמו הודעות מטעם משרד החוץ הרוסי. אירוע זה עומד בניגוד למקרים אחרים רבים, בהם התגובות פורסמו במהירות מרבית. משרד החוץ הרוסי רק דרש מהאיחוד האירופי "להביא בחשבון את תוצאות משאל העם". סתם ולא פירש.