א-סיסי מציג מבט מפוכח, אינו מהסס לדון בפתיחות על הבעיות של מצרים ודורש מעמו "דם יזע ודמעות", אך האם הוא יביא את השינוי המיוחל?
הקלפיות כבר מוכנות: במהלך היומיים הקרובים יצאו עשרות מיליוני אזרחים מצרים לקבוע את זהותו של המנהיג החשוב ביותר בעולם הערבי, וכל הסימנים מעידים כי הגנרל א-סיסי יזכה ברוב גדול • עד כה, בניגוד לקודמיו, א-סיסי מציג מבט מפוכח, אינו מהסס לדון בפתיחות על כל בעיותיה הקשות של מצרים, שולל פתרונות קסם ודורש מעמו "דם יזע ודמעות", אך האם הוא יביא עימו את השינוי המיוחל? • צבי מזאל, לשעבר שגריר ישראל במצרים, על מצבה העגום של ארץ הנילוס והאתגרים העומדים בפני הנשיא החדש
העם המצרי העייף משלוש שנים של מהפכות ואלימות משליך את יהבו על המרשל עבד אל-פתאח א-סיסי, כאשר ההנחה המקובלת היא שסיסי יבחר לנשיא הבא של מצרים בבחירות שתתקיימנה בימים 27-26 במאי. הפופולריות שלו משתקפת היטב ברחוב – בתמונותיו הבולטות מכל עבר, לא רק על הבתים, אלא גם על חולצות העוברים ושבים ואף על עטיפות דברי המתיקה בחנויות. המפלגות הפוליטיות החשובות ומרבית כלי התקשורת גם כן הביעו תמיכה ברורה במועמדותו. זה נראה כגל שלא ניתן לעוצרו. מצרים רוצה ב"מנהיג חזק" שיחזיר לה את היציבות, יטפל בכלכלתה המדרדרת וישקם את מעמדה כמעצמה אזורית גאה כפי שהייתה בעבר. עבורם, מצרים היא "אום אלדוניא" – אם העולם – אמרה עתיקה בקרב העם, שאמורה לבטא את מקומה של מצרים בעולם.
הצבא הוא המוסד הלאומי היחיד שהמצרים עדין מכבדים אחרי שהתאכזבו מכל צורות השלטון מאז מהפיכת הקצינים החופשיים ב-1952. הסוציאליזם של נאצר, הקפיטליזם של סאדאת ומובארק, ולאחרונה שלטון 'האחים המוסלמים' בהנהגת מורסי – כל אלה לא הביאו לא דמוקרטיה ולא פיתוח כלכלי. מצרים נשארה מדינה ענייה ובלתי-מפותחת וכל המשטרים הידרדרו לדיקטטורות שהחמירו את מצבה. סיסי, כאיש צבא, נראה כמפלט האחרון. אומנם מולו התייצב מועמד נוסף, חמדיין סבאחי, איש הזרם העממי הנאצריסטי, אך בינתיים הוא זוכה לאחוזי תמיכה נמוכים.
מי אתה גנרל סיסי?
הכל מרוכזים בסיסי ומנסים לתהות על קנקנו. כאשר מורסי מינה אותו למפקד הצבא ושר הביטחון ב-2012 הוא היה ראש המודיעין הצבאי ואחד מדוברי המועצה הצבאית העליונה שניהלה את מצרים אחרי נפילתו של מובארק. הוא היה ידוע גם כמוסלמי אדוק, וזה כנראה מה שהטעה את מורסי. הוא הדיח את מחמד טנטאווי, שר ההגנה ומפקד הצבא דאז, ומינה במקומו את סיסי מתוך אמונה שבחר באיש המתאים שיעביר את נאמנות הצבא ל'אחים המוסלמים' ויסייע להם להבטיח את הדיקטטורה האסלאמית שעל הקמתה עמלו ואליה כיוונו את מרב מרצם. בראיון טלוויזיוני ב-18 במאי אמר סיסי ש'האחים המוסלמים' הציעו לממסד הצבאי כסף ומשרות נכבדות כדי שראשי הצבא ייסוגו מתמיכתם בהפגנות העם המצרי ביוני 2013, שבעקבותיהם הודח מורסי.
סיסי מעדיף לקיים את מערכת הבחירות שלו באמצעות התקשורת הכתובה והאלקטרונית ומרבה במתן ראיונות. נראה שהסיבה העיקרית היא לצמצם ככל הניתן את הופעותיו הפומביות לפני קהל בלתי-מבוקר, כאשר ידוע ש'האחים המוסלמים' ושותפיהם מארגוני הג'יהאד מבקשים להורגו. היעלמותו ברגע מכריע זה יכולה להטיל את מצרים לכאוס שממנו תתקשה להתאושש.
בראיונותיו הוא נדרש על-ידי נציגי התקשורת להתייחס לבעיותיה הבוערות של מצרים ולחשוף את תוכניותיו, אם ישנן כאלה. סיסי, אף כי חסר ניסיון פוליטי, מבין היטב כי אל לו להסתבך בהבטחות שלא יוכל לממשן ותשובותיו נשארות תמיד מעורפלות. הוא מציג ללא כחל ושרק את מצבה הכלכלי החמור של ארצו ומסביר כי ידרשו מאמצים כבירים כדי לשנות את המצב ולהעלות את מצרים על דרך הפיתוח. אין בידו נוסחת קסם, אך הוא יעשה הכל כדי למשוך משקיעים זרים וטכנולוגיה ויפעל לפתוח נרחב של תשתיות המדינה והקמת תעשייה מודרנית. לדעתו, המצרים לא ירגישו שינוי מהותי לפני שיעברו לפחות שנתיים. הם ידרשו לשנס מתנים ולעבוד קשה. אין ברירה אחרת.
בכך לוקח סיסי מרחק מהבטחותיו החלולות של קודמו מחמד מורסי, שהבטיח למצרים כי תוך מאה ימים יחושו שינוי מהותי לגבי הבעיות המרכזיות המטרידות אותם כגון ביטחון אישי, הספקת דלק וגז ללא הגבלה, ניקוי קהיר ואיסוף האשפה; וכי לאחר מכן תופעל תוכנית "הנהדה" (תחיה) של 'האחים המוסלמים', האמורה להביא מצרים רווחה כלכלית תוך זמן קצר. היו אלה הבטחות חסרות בסיס שהביאו להדחת האחים מן השלטון.
האתגר הכלכלי: סבסוד רחב ואבטלה גבוהה
מצרים מונה כיום כ-85 מיליון תושבים. כל שישה חודשים היא גדלה במיליון איש. על רקע שיעור ילודה גבוה בעבר, כל שנה מצטרפים למעגל דורשי העבודה כ- 800,000 צעירים. האבטלה היא כ-15% ומקורות ההכנסה העיקריים כגון תיירות ואנרגיה נפגעו קשות. כיצד תספק מצרים עבודה למיליונים הצעירים? כמה השקעות תידרשנה ומי יבוא להשקיע במצרים? אלה השאלות שסיסי מתמודד עימן.
דוגמה למצב העגום של מצרים אפשר למצוא בתחום האנרגיה. בשנים האחרונות – החל מתקופת מובארק – הזניחה מצרים את ההשקעות בפיתוח התשתיות להפקת הגז מהרזרבות הגדלות שלה. כתוצאה מכך נוצר מחסור בגז לא רק לתעשייה המקומית אלא גם לייצוא, ונפגעו קשות שתי חברות גז בינלאומיות שהקימו לפני כעשור שני טרמינלים ליצוא גז נוזלי: חברת יוניון פינוסה הספרדית בדמיאט וחברת בריטיש גז באדקו. מאחר שהגז פסק מלהגיע לטרמינלים של חברות אלה, הם לא יכלו לעמוד בהסכמים שחתמו להספקת גז למדינות באירופה ובמזרח אסיה וספגו הפסדים במיליארדים. עתה הן מנהלות משא-ומתן עם חברת נובל אנרג'י כדי לקנות גז ממאגרי תמר ולויתן. ההסכם עם חברת פינוסה כבר נחתם בראשי תבות והמשא-ומתן עם בריטיש גז עדין נמשך. מדובר בהסכמים של עשרות מיליארדי דולרים ל-20- 40 השנים הקרובות. ממשלת מצרים לא נתנה עדין את אישורה ולא ברור אם הגז ייועד כולו לייצוא או שחלקו יועבר לתצרוכת הפנימית במצרים.
מצרים, לא רק שמפסידה עשרות מליארדים בשל הזנחה חמורה, אלא גם מסבסדת את מוצרי האנרגיה לתושביה בסכום של כ-20 מיליארד דולר לשנה – מה שמכביד ביותר על תקציבה. אחת הבעיות שבהן מתרכז סיסי היא כיצד לצמצם את הסובסידיות רק למיעוטי היכולת. זו כאמור אינה אלא אחת מיני רבות שתדרושנה פתרונות כאשר יכנס הנשיא החדש לתפקידו.
אין שלום בלי ביטחון
הכלכלה היא ללא ספק העיקר, אך צריך קודם כל להתמודד עם הבעיה הביטחונית ולהתגבר על הטרור של 'האחים' וארגוני הג'יהאד. לאחרונה נודע כי במפגשים שקיימו ארגונים אלה בתורכיה, בקטאר ובמדינות אירופה, הם הכינו תוכנית מפורטת להכשלת הבחירות במצרים – תוכנית המכונה 'מסמך עשר הנקודות של בריסל'. ספק רב אם יצליחו, אך הם בהחלט מהווים איום עבור סיסי ברמה האישית, והמשך פעולתם מונע את חזרת היציבות ומפריע להתרכז בפיתוח הכלכלי.
סיסי חוזר ואומר כי הצבא ושרותי הביטחון חזקים ופועלים למיגור הטרור בהצלחה לא קטנה, ואף הוקמה יחידת עילית של כוחות מיוחדים להתערבות מהירה בכל מקום שיידרש. הבעיה היא כי אפילו טרור במינון נמוך יכול להוות מכשול לפיתוח כלכלי ועוד יותר להחזרת התיירים. בהקשר זה מדבר סיסי במרירות על ארה"ב והאיחוד האירופי, שהקפיאו הספקת נשק וציוד הדרושים למלחמה בטרור. הוא חוזר ומבקש מן המערב בכל ראיונותיו לשנות את המדיניות, להבין את העם המצרי ולסייע למצרים להלחם בטרור. סיסי בוודאי מרגיש פגוע כי עליו לעמוד ולהתחנן למערב כי יסייע למצרים במלחמה נגד האסלאם הרדיקלי, ללא ספק אינטרס מערבי, ומתקשה להבין כמו רבים אחרים את התנהגותו של אובמה.
לעומת זאת, סיסי משבח את סעודיה ומדינות המפרץ (למעט קטאר, התומכת ב'אחים המוסלמים') ואומר באופן ברור כי הסיוע הכלכלי שהעניקו למצרים כמוהו "כתוכנית מרשל שהקימה את אירופה על רגליה" אחרי מלחמת העולם השנייה.
ומה באשר למקומן של הדמוקרטיה והדת? במדינה מוסלמית יש קשר אורגני בין השתיים, במיוחד כאשר בסעיף השני של החוקה המצרית החדשה נקבע כי השריעה היא המקור העיקרי לתחיקה. גם כאן מעדיף סיסי להשאיר ערפל קונסטרוקטיבי כדי לא להרגיז צד זה או אחר. הוא סבור, עם זאת, וכך אמר בראיונותיו, כי המסר הדתי בעולם האסלאמי "הוציא מהאסלאם את אנושיותו". לדבריו, יש לשנות את המסר הדתי, ולשלוף ממנו את הקיצוניות השוררת בה כיום. הוא מאמין כי החברה המצרית אינה מוכנה לחזור לאסלאם הפוליטי אחרי הנסיון המר עם מורסי. הוא מדבר על חינוך הדורות החדשים של מצרים לאור ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות בעולם ומבקש מן המערב לקבל אלפי סטודנטים מצרים אשר אמורים עם סיום למודיהם להיות מכשיר חשוב בהתחדשותה של מצרים. סיסי טוען כי ספק אם ניתן להחיל דמוקרטיה, כפי שמיושמת במערב, במדינה מוסלמית, אך הוא מבטיח כי זכויות האדם והחרויות הבסיסיות תובטחנה על-ידי החוק ושמצרים תהיה מדינה של חוק.
בא לעבוד
ללא ספק יש לסיסי מתנגדים רבים. חלקם סבורים שהוא אינו אלא איש צבא שיביא על מצרים שוב דיקטטורה צבאית. אחרים סבורים כי הוא מיצג את האליטות של משטרו של מובארק, טענות שאינן חסרות. נראה עם זאת כי בקרב הרוב הוא נחשב כאדם המתאים לתקופה הקשה וכי דבריו משקפים את האמונה כי יהיה צורך בניתוח קשה כדי להציל את החולה ויתכן שסיסי יכול לעשות זאת.
דבריו לגבי ישראל מתונים ביותר. בראיון לרויטר ב- 15 במאי אמר כי –
יחסי השלום עם ישראל הם יציבים יותר מ-30 שנים למרות שעמדו בפני אתגרים רבים. אנו מכבדים את השלום ונמשיך לכבדו. הישראלים יודעים זאת. אנו רואים עכשיו הזדמנות ריאלית לשלום מלא באזור שיביא לשיתוף-פעולה בין מדינות האזור. השאלה אם אנו מחוייבים לשלום שייכת לעבר. השלום יציב ומקובל אצל כל המנהיגים ובדעת הקהל. אנו צריכים לבנות על השלום. אנו רוצים לראות מדינה פלסטינית. אנו מוכנים למלא כל תפקיד לגבי השלום והביטחון באזור.
נותרו עוד ימים ספורים עד לבחירות וכוחות הביטחון יצטרכו לעמול קשה כדי למנוע פעולות טרור העלולות לשבש את תהליך הבחירות. אבל נראה שהחשוב מכל הוא כי המועמד לנשיאות, שבחירתו נראית כמובטחת, שומר על קור רוחו ואינו מהסס לדון באמצעות התקשורת על כל בעיותיה הקשות של מצרים בלב פתוח. הוא מציג את הבעיות כהווייתן ולא רק שאינו מציג פתרונות קלים ומהירים אלא דורש מעמו "דם יזע ודמעות" לפני שיתרחש שינוי.
צבי מזאל הוא מזרחן ודיפלומט, לשעבר שגריר ישראל במצרים, ברומניה ובשבדיה. כיום חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
