כשהשמאל הרדיקלי מבשל תחקיר לערוץ 10

במרכז 'מולד' מיסודו של אברום בורג ורעיו לשמאל הרדיקלי, הוציאו לאחרונה תחקיר מפוצץ, בשיתוף ערוץ 10, שהיה אמור להרעיד את אמות הסיפים של משלם המסים הישראלי: תג המחיר של המאחזים • עיון מעמיק בממצאי התחקיר מגלה בעיקר עבודה חובבנית, מגמתית וחסרת יושר אינטלקטואלי בסיסי, שמעלה תהיות על יכולותיהם וכוונותיהם של אנשי המרכז • ככה זה כששנאת המתנחלים מדריכה אותך ולא העובדות   

בשבוע שעבר שידר מתן חודורב במהדורה המרכזית של ערוץ 10 כתבה תחת הכותרת "המדינה מעבירה מאות מליוני שקלים בשנה למאחזים בלתי חוקיים", ועורר הדים רבים. לפני שנכנס לעובי הקורה (הרעועה), לעבודה העיתונאית ש(לא) נעשתה ולאינטרסים הפוליטיים ה(לא) סמויים מאחורי הכתבה, צריך לומר את האמת הפשוטה, הידועה לכל קוראי העיתונים והאזרחים המעורבים: כן, המדינה מתייחסת הרבה פעמים לכספי המסים שלנו בזלזול ומחלקת אותם על-פי קריטריונים לא אחידים, לעתים בחוסר שקיפות מבהיל.

באופן מיסטי, תעלומה של ממש, הדבר מפריע ומציק לאנשים רק כשההעברות האלה מגיעות למטרות להן הם מתנגדים פוליטית. מעולם לא ערך גוף ימין "תחקיר" על כספים המגיעים לעמותות ימין. מעולם לא ערך גוף שמאל "תחקיר" על כספים המגיעים לשמאלנים או לערבים. מכיוון שרוב ה"תחקירים" שאתם רואים בטלוויזיה נעשים על-ידי גופים חיצוניים ומוגשים לערוצים השונים כשהם כבר מבושלים ומוכנים, נדיר לראות תחקיר עיתונאי שהמוטיבציה מאחוריו היא עיתונות חופשית או שאיפה למנהל תקין ולא אינטרס פוליטי.

נקטו בידיכם כלל: כשמישהו אומר "זה לא פוליטי" או "זה לא עניין של ימין ושמאל", בעיקר אם הוא חש צורך לחזור על כך פעמיים בכתבה של ארבע דקות – הוא משקר. הכל פוליטי, וחדשות בטלוויזיה יותר מכל דבר אחר.

בשביל מי שסימן את תושבי המאחזים (ולפניהם – תושבי ה"התנחלויות") כשעיר לעזאזל פוליטי, לא באמת משנה אם המדינה משקיעה במאחזים שלושה, שלושים אלף או שלושה מיליארד שקלים. כשהמטרה היא לסמן את המאחזים כעוול יוצא דופן או כמענה לשאלת "איפה הכסף" המפורסמת –  אין משמעות לפרטי העברות הכספים הממשיות. ואכן, ה"תחקיר" המביש הזה נעדר כל ראיות ממשיות להעברות כאלה.

מולד

כאמור, לא מדובר בתחקיר של ערוץ 10 אלא ב"תחקיר" של עמותת 'מולד', לה העניק ערוץ 10 זמן מסך בחינם (ככל הידוע). 'מולד' העלו את הפרסום באתר המושקע שלהם מיד לאחר השידור בערוץ 10, בהתאם לשיטה הישנה והידועה: 'שלום עכשיו' עבדו בשיתוף פעולה דומה עם ערוץ 2 ועם רשות השידור במשך שנים ארוכות. מכינים "תחקיר", מוכרים אותו לתקשורת, שקונה אותו בהתלהבות, והופ! יש לנו באתר העמותה כתבה "רשמית" של גוף חדשות בלתי-תלוי במקום סרטון בהפקה עצמית.

כאן ראוי להתעכב ולשאול – מי היא אותה עמותת 'מולד'? אז למי שלא מכיר עדיין, עמותת "מולד –  המרכז להתחדשות הדמוקרטיה" הוקמה ב-2012 על-ידי אברהם בורג ואנשי שמאל רדיקלי נוספים מתוך מטרה מוצהרת להחיות את השמאל ולהשיב אותו לשלטון. לעמותה יש גם נוכחות ברשתות החברתיות ושמה "61". הכוונה, כנראה, למטרת הארגון – 61 מנדטים. על-פי אתר האינטרנט של העמותה, היא הוקמה "כדי להזין את הדיון הציבורי בישראל בתוכן איכותי ואחראי שמבוסס על הסטנדרטים הגבוהים ביותר של מחקר, ניתוח וחשיבה". מיד נראה בקשר לזה, אבל קודם מעט על הדמויות המרכזיות בארגון.

את אברום בורג אין צורך להציג. יו"ר הכנסת, יו"ר הסוכנות היהודית וכמעט יו"ר מפלגת העבודה לשעבר שעשה את כל הדרך מהשמאל המפא"יניקי המתון עד למעמקי השמאל הרדיקלי הפוסט-ציוני, תוך שהוא קורא ליהודים מחו"ל לא לעלות ארצה ולישראלים להוציא דרכון זר, וטוען שישראל בדרך לחוקק חוקי נירנברג משלה. לפני התקופה הרדיקלית שלו, נודע בורג בעיקר כפוליטיקאי בחשן וחלק לשון, מבני טיפוחיו של שמעון פרס. זכור במיוחד מאבקו ההירואי נגד הסוכנות היהודית לאחר שזו קיצצה בתנאי הפנסיה שלו והעזה לשלול ממנו את הנהג והרכב הצמוד מהם היה אמור ליהנות כל ימי חייו.

מנכ"ל הארגון, המופיע גם בכתבת ערוץ 10, הוא מיכאל מנקין מארגון 'שוברים שתיקה'. לבסוף, בין עמיתי הארגון ניתן למצוא דמויות מוכרות מהקצה השמאלי ביותר האפשרי של השיח הפוליטי בארץ: פרופ' חיים גנז, פרופ' אווה אילוז, ד"ר טליה ששון (אם כבר מדברים על מאחזים), ד"ר יעל שטרנהל ופרופ' אלון הראל – פרופסור מכובד למשפטים הזכור לציבור, למרבה הבושה, דווקא מתקרית בה נתפס בעדשת מצלמה כשהוא צורח "התנ"ך בתחת שלי" במהלך הפגנה.

["מתוך רצון טוב וע"מ להגיע לפשרה בהליך משפטי החלטנו להסיר מהכתבה מס' משפטים שנגעו לאבנר ענבר, יו"ר מולד"]

המכון ממומן על-ידי 'הקרן החדשה לישראל' (אגב, ששון ושטרנהל המוזכרות בפסקה הקודמת הן חברות הנהלה ב'קרן החדשה') ועל-ידי קרנות נוספות, ביניהן כאלה המקבלות כספים מהאיחוד האירופי. בשנת 2012 גילגל הארגון מחזור של 1,700,000 ש"ח. המשכורת הגבוהה ביותר שהעניק (מן הסתם למנכ"ל הארגון) עמדה על 175,000 ש"ח (שנתית).

עד כאן רקע פוליטי. את עומק המסרים התקשורתיים הצלחתם אולי להבין כבר. "תוכן איכותי ואחראי שמבוסס על הסטנדרטים הגבוהים ביותר של מחקר, ניתוח וחשיבה" זה לא.

חיים לוינסון חותך את הדו"ח

ההצלחה התקשורתית הקודמת של הארגון הייתה כשהעביר לאמנון אברמוביץ' מערוץ 2 קטעים מתוך פרוטוקול ישיבת מועצה באפרת, שהיו אמורים להוכיח כי מענקים ממשלתיים למועצות האזוריות ביו"ש מועברים למועצת יש"ע בניגוד לחוק ומשמשים לפעולות הסברה. שוב חזרה תמת "המתנחלים גונבים לנו מיליונים". ב'מולד' העניקו לתחקיר שם מפוצץ: "יש"ע גייט". התחקיר התפרסם, עשה מהומה קטנה, שר האוצר לפיד הכריז כי יקפיא את הכספים עד לבדיקה בעניינם (הוא אמנם לא יכול להקפיא תקציבי מועצות, אבל להכריז מותר), אך הבדיקה שנערכה לא העלתה שום דבר לא-חוקי או לא-תקין.

ובחזרה לתחקיר ערוץ 10. יש סיבה לכך ש'מולד' מעבירה את המסרים האנטי-מתנחליים שלה לכתבי כלכלה צעירים או לפרשנים בעלי צבע פוליטי מובהק ובעיית אמינות קלה ולא לכתבי שטחים מקצועיים. אלו מכירים את החומר היטב וקשה לבלבל אותם בעזרת קטעי נתונים תלושים.

אחד מאותם כתבי שטחים, חיים לוינסון מ'הארץ', שאין לייחס לו חיבה יתרה למאחזים או למועצת יש"ע, התייחס בדף הפייסבוק שלו ל"תחקיר" ששידר ערוץ 10:

"אני חייב להתייחס בהרחבה באריכות ובדקדוק לקשקוש המכונה 'תחקיר' שערכה עמותת 'מולד' שפורסם גם על-ידי מתן חודורוב בערוץ 10", כתב לוינסון. "כאילו שדו"ח טליה ששון זה לא הכי 2005, מולד החליטו להתמקד כמה עולה לנו המאחזים. שאלה טובה, אבל בוא נודה על האמת – אין ממש דרך לענות עליה. משום מה, הם התמקדו במאחז אביגיל בדרום הר חברון. כשלוקחים דוגמה, אחת מעשרות מאחזים, נהוג להסביר למה לקחו דווקא את הדוגמה הזאת. אבל לא חשוב".

זה דווקא כן חשוב, כיוון שזו בדיוק שיטת העבודה של 'מולד': בוחרים נתון, אמיתי פחות או יותר, ועושים עליו אקסטרפולציה מטורפת כדי שיתנפח לסכום שאפשר להרשים איתו עורכי מהדורות חדשות. כך עשו במקרה של אברמוביץ' כאשר הכפילו את הסכום שאותו הכירו – היכרות שגויה כפי שהתברר – ממועצה מקומית אפרת, במספר המועצות ביו"ש כדי להגיע לסכום שעובר למועצת יש"ע. זאת, תוך כדי התעלמות מהעובדה שלא כל המועצות ביו"ש מעבירות כספים למועצה, ואלה שכן לא עושות זאת בשיעור אחיד. כך גם כאן: בחרו במאחז לא מייצג (ברוב המאחזים אין מקווה, למשל, וחלק מהמאחזים גם לא מחוברים לרשת החשמל) ואת ההערכה הפראית מאוד שעשו אודות עלותו למשלם המסים הכפילו במספר המאחזים הכולל. לא טעות אפוא, אלא שיטה של הטעייה (שאליה לוינסון מתייחס בהמשך).

לוינסון ממשיך (הפיסוק במקור):

בואו נצלול למספרים, סעיף סעיף.

א. עלות הקמת המאחז

למולד אין אבק מסמך שהראה כמה כסף הועבר לאביגיל. אלא הם פנו למתכנן ערים שנתן להם הערכה. זה נחמד מאוד, אבל מי אמר שזה מימון מדינה?!?! המאחזים אספו כסף מהמדינה, מהמועצות האזורית, מאמנה, מתרומות וממיסי תושבים. לבוא ולטעון שכל העלות של אביגיל הושתה על המדינה, בלי מסמך תומך, זה פשוט לא נכון.

גם כשעוברים על תתי הסעיפים רואים את העיוותים. הם טוענים למשל ש-14 מיליון שקל עלתה התשתית בישוב. בין התשתיות הם מונים תשתית ביוב. אבל באביגיל אין ביוב!!

הכוונה כאן לתשתית ביוב תת-קרקעית. ביישובים בהם טרם נחצבה תשתית כזאת משתמשים בתשתית עילית, זולה בהרבה כמובן, המובילה לבריכות ניקוז. כך המצב גם באביגיל.

אז כבר צריך לגרוע מה14 מיליון. הלאה. אחרי זה טוענים שהמבינים היבילים במקום עלו שישה מיליון. אבל המבנים היבילים הוצבו על ידי אמנה!!!!! אמנה גובה עליהם שכר דירה. המדינה לא הציבה אותם. אחרי זה נטען שיש גנרטור 400,000 שקל. שוב, מניין לכם שזה המדינה?! אולי זה אמנה? אולי זה תרומות? כשטוענים טענה צריך להוכיח אותה. לא לשער. מתוך ה28 מיליון, שגם הוא מספר מופרך, צריך לגרוע מיליונים שאולי הגיעו מגופים אחרים.

ב. הוצאות שוטפות:

במולד מניחים כל מיני הנחות. למשל, עלות שכר של רבש"צ היא עשרת אלפים שקל בחודש. בפועל רבש"צ במאחז קטן מקבל במקרה הטוב 3,000 שקל. על זה יש להוסיף עלויות של מקסימום חמישים אחוז. סתם שתדעו במאחז סמוך לאביגיל, הציעו לרבש"צ 1,500 שקל.

טענה אחרת היא על מערכת החינוך. התחקיר אומר שהמדינה משקיעה 26,000 שקל בשנה בכל תלמיד במועצה האזורית הר חברון. באביגיל 25 ילדים, מכאן שמשקיעים בהם 700,000 שקל. בואו נניח שאביגיל לא הייתה קיימת. אז הילדים היו גרים בסוסיא או בבאר שבע. הם היו עולים פחות. אבל במולד לקחו את *כל* הסכום במקום את *ההפרש* וקבעו שזה העלות. אותו דבר הם עשו בהשקעה של המדינה בתושבי הר חברון.

שווה להתעכב על הנקודה הזאת, ולו בשל העובדה שהיא חוזרת בכל השוואה אפשרית של תקציבי "המתנחלים". השוואה בין אזור כפרי לאזור עירוני, או לממוצע הישראלי שמורכב ברובו מיישובים עירוניים, תמיד תיטה לכיוון האזור הכפרי, מסיבה פשוטה: משרד החינוך מתקצב במידה מסוימת גם את מערך ההסעות לבית-הספר; מערך יקר שלא קיים במתארים עירוניים ומנפח את התקציב במתאר כפרי. השוואה אמיתית תהיה בין אזורים כפריים ביו"ש לאזורים כפריים מחוץ ליו"ש (הנמצאים תחת איום בטחוני דומה, עוד פקטור תקציבי חשוב) או בין מועצות מקומיות/עירוניות ביו"ש לדומות להן מחוץ ליו"ש. גופים רציניים וותיקים בהרבה מ'מולד' מתעלמים מההבדל החשוב הזה בהשוואות שלהם, אז ודאי ש'מולד', שעל פניו לא מתעניין בהשוואה עצמה אלא בהכפשת מתנחלים, יתעלם גם הוא.

ממשיך לוינסון:

עוד טענה: עלות הכוח הצבאי המגן על אביגיל הוא מיליון שקל. שוב, זו שאלה מרתקת כמה עולה להגן על מאחז אבל בלי לפרט את דרך החישוב זה חאפריות. בואו נניח שלא הייתה אביגיל. מה היו עושים אותם 8 חיילי אבט"ש מתחלפים? הם היו ממשיכים לעלות כסף למדינה, תמורת עבודה אחרת. איפה העלות של מיליון בשנה? בגלל הקרוואן?

ג. סיכום

פה מגיע הבלוף הכי גדול. מולד כותבים כי אביגיל הוא מאחז טיפוסי, לכן צריך להכפיל את העלויות שלו במאה מאחזים. אז קודם כל, מארגון רציני מצופה לצרף את רשימת המאחזים. שנית, אולי אביגיל הוא מאחז טיפוסי, אבל יש מלא שהם לא. יש כל מיני מאחזים, ממוסדים של אמנה עד מאחזי פרינג' של אנשים שמחפשים את עצמם. כדי לעשות מחקר רציני, צריך לעשות חישוב של עשרה מאחזים לדוגמה ואז ממוצע ואז להכפיל. איזה מחקר רציני מסיק מדוגמה אחת על מאה מאחזים שונים?

בשורה התחתונה במולד טוענים שהמאחזים עלו 3 מיליארד שקל, ועלות שוטפת של 310 מיליון שקל בשנה. גם לפי מולד יש להם כשל פנימי. הם עצמם כותבים כי המאחזים בהר חברון הם הכי יקרים בארץ. אבל הם משתמשים בדוגמה הזאת גם ביחס למאחזים שנמצאים בשומרון ובבנימין.

כל טעות והנחה וספוקלציה שמולד עשו בדרך, הם מכפילים במאה בדרך לתוצאה הסופית הדימיונית. אמנם התחקיר טוען שאין דרך להשיג מידע אבל זה לא מדויק. יש תקציבים של המועצות האזוריות, אפשר להגיש חופש מידע מסויים, [בקשה רשמית לרשות ציבורית לקבלת מידע ע"פ חוק "חופש המידע" – א"ע] יש את התקציבים של משרד השיכון מתקופת מימון המאחזים ואפשר לפרק נתונים מתוך התקציב הקיים. אבל במקום זאת, הם העדיפו לעשות חישוב מופרך, כדי להגיע למספר כמה שיותר בומבסטי.

במולד עובדים כמה מהאנשים האינטליגנטים ביותר שאני מכיר. אני תוהה ביני לבין עצמי אם הם מאמינים לתחקיר שהפיקו, או שהקלות שאפשר להאכיל בה עיתונאים מעבירה אותם על דעתם.

אתנדב לפתור ללוינסון את ההתלבטות: האכלת עיתונאים היא-היא העבודה שלהם.

מה עוד היה לנו שם? מוסיקה דרמטית, צילומים והקלטות של תושבים ופקידים מקומיים המסרבים לדבר עם צוות צילום המפתיע אותם בשאלות (מעניין למה באמת?) – יש; סינק של מנכ"לית 'התנועה לחופש המידע' המסבירה כי "זה לא עניין של ימין ושמאל", באופן שאנו אמורים להבין ממנו כי המידע מוסתר מאיתנו בדרך זדונית כלשהי – יש; סינקים של שני חברי כנסת: איתן כבל, ח"כ חביב הידוע באיבתו למתנחלים ובנטייה להשתמש בהצעות חוק כהצהרה תקשורתית, ומשה גפני, הנמסיס החדש של המתנחלים מאז אישור חוק "שוויון בנטל" – גם יש.

מפנקים את הח"כים העתידיים של קואליציית השמאל

כיצד תגשים 'מולד' את תכניתה "להשיב את השמאל לשלטון"? להגיע ל"61" ח"כים? על-ידי איתור החוליות החלשות בקואליציה ימנית בעתיד. כבל וגפני, האחד ציוני ידוע והשני תומך ימין במשך שנים, הם בדיוק חברי הכנסת שאנשי 'מולד' רואים בקואליציה העתידית שלהם ושכדאי "לפנק" כבר עכשיו בהופעות טלוויזיוניות.

"זה לא באמת מאבק פוליטי אלא שאלה של חוק", סיים חודורוב את הכתבה שלו בפרדוקס, שהרי ה"חוק" הוא עניין של מאבקים פוליטיים. בנוסף, כאמור, זהו שקר גס, והרי חודורוב בטח שם לב שאת הכתבה שלו הוא קיבל מארגון פוליטי וראיין אליה אנשים פוליטיים. טוב נעשה כולנו אם נזכור שאין כתבות "לא פוליטיות", יש רק כתבות טובות וגרועות. זאת הייתה גרועה.