חרם זה חרם זה חרם: הקרן החדשה לישראל וה-BDS

'הקרן החדשה לישראל', טוענת באופן בלהט כי הם מתנגדת ל-BDS, ורואה בו מעשה לא לגיטימי. כך היא מנסה לבצר את הלגיטימציה שלה בציבור הישראלי ולהדוף את הטענות שהיא "אנטי ישראלית" או "אנטי ציונית". אך בניגוד להצהרות הרבות שלה, האמת מורכבת הרבה יותר. אחרי שהיא מימנה במשך שנים חלק מהארגונים שייסדו את תנועת החרם, הקרן התנערה לבסוף מהתנועה, אך היא ממשיכה לתמוך באופן מובהק בחרם אחר, הממוקד במוצרי ההתנחלויות.

שימו לב: הקרן "מתנגדת לתנועת החרם הבינלאומית על מדינת ישראל" אך, עם זאת "הקרן מתנגדת לכיבוש ולפעילויות ההתנחלות הנובעות מהכיבוש". לכן, בכל הנוגע להתנחלויות "הקרן לא תימנע מלתמוך בארגונים המעודדים אי צריכה או רכישה של מוצרים המיוצרים בהן, או אי שימוש בשירותי חברות הפועלות בהן", כפי שהסבירה דוברת הקרן נעמי פייס במאמר בשם "החרמת ההתנחלויות אינה אנטי-ישראלית".

אכן דברים כדורבנות. אך כאשר בודקים את רשימת הארגונים והחברות הנכללות תחת החרם על ההתנחלויות של הקרן, מתברר כי מדובר בלא יותר מהונאה רטורית. על פי הרשימות הללו יש להחרים כמעט את כל המשק הישראלי, משום שכמעט כל הסקטורים העסקיים בישראל מעורבים בצורה זו או אחרת בפעילות מעבר לקו הירוק. אחרי שמחרימים את כל אלו, והרשימה תפורט מיד, לא נשארת הרבה פעילות "לגיטימית" בישראל, למעט אולי האקדמיה, התקשורת ותעשיית הבידור. מעוזי השמאל שמחרימים בעצמם את ההתנחלויות כבר 50 שנה.

כולנו מתנחלים

פעילים שונים של הקרן בעבר ובהווה (נפרט בהמשך), הקימו אתר נפלא בשם "מי מרוויח מהכיבוש" הכולל אינדקס שימושי של למעלה מ-800 חברות ישראליות ובינלאומיות שנטען כי הן "מרוויחות מהכיבוש" ולפיכך הן יעד לגיטימי לחרם. אם חשבתם שמדובר ב20-30 עסקים הפועלים מתוך ה"שטחים" תוך נישול וניצול הפרולטריון הפלסטיני המדוכא, הרי שנכונה לכם הפתעה: ברשימה זו נכללים כמעט כל הגופים הגדולים במשק הישראלי: בין היתר נמנים שם רוב-ככול הבנקים הגדולים של ישראל (מזרחי–טפחות, הפועלים, לאומי, דיסקונט ועוד), חברות טכנולוגיה מובילות (מוטורולה, HP, אלביט מערכות ועוד), חברות חקלאיות (כרמל–אגרסקו, חישתיל ועוד), עשרות חברות קבלניות ישראליות, חברת התובלה 'ממן' וחברות האנרגיה 'פז' ו-'דור אלון'.  זו כמובן רק רשימה חלקית.

מעניינת במיוחד ההצדקה לחרמות אלו: די בכך שחברה תמכור ציוד למשרד הביטחון, צה"ל או לשירות בתי הסוהר, כדי להיכלל ב"רשימה השחורה". מאמיני חרם-על-התנחלויות אדוקים נדרשים להימנע ממכונות תוצרת וולוו, קטרפילר, יונדאי ו-JCB, שמוכרים דחפורים לצה"ל; עליהם להפסיק לרכוש ציוד מחשבים מחברות HP ומ-DELL, שמוכרות ציוד מחשוב למערכת הביטחון; או להחרים את חברת התרופות 'טבע' ש"מרוויחה מהכיבוש" בשל יכולתה למכור לשוק הפלסטיני בזול(?).

כאשר מעיינים ברשימות שבאתר "מי מרוויח", הנחשב למאגר המידע הגדול והמקצועי של תנועת הבי.די.אס, מתברר שתחת הכותרת של "חרם על ההתנחלויות" מצטופף כמעט כל המשק הישראלי.

האמת היא שאי אפשר אחרת. כמו זוג נשוי, ישראל "הישנה" ושטחי יהודה ושומרון אינם ניתנים לחלוקה: הם חולקים חשבון בנק משותף, בית משותף וישנים באותה מיטה. לטעון שאתה מחרים אחד ולא מחרים את השני זה מגוחך כמו להתארח אצל משפחה ולטעון שאתה אוכל רק ממה ששייך לאחד מבני הזוג. עד שהזוג לא יחליט להתגרש על דעת עצמו, כל ניסיון כזה פשוט לא מחזיק מים.

זו הסיבה שהטענה של 'הקרן החדשה לישראל' היא להטוט מילולי במקרה הטוב, ואחיזת עיניים במקרה המציאותי.

"זה לא מעשה פוליטי אפקטיבי"

ל'קרן החדשה לישראל' הרי אין בעיה עקרונית עם קמפיין הבי.די.אס: היא הייתה שם כשהכול התחיל, וארגונים במימונה, במיוחד 'קואליציית נשים לשלום' הובילו את המחנה הישראלי-יהודי בתוך התנועה העולמית.

בשנים הטובות ההן לא נמנעו פעילים וראשי ארגונים נתמכי הקרן מלהתבטא בעניין, לחתום על עצומות ובתור יהודים-ישראלים להעניק את ההצדקה המוסרית לחרם.

מאז זרמו הרבה מים בביוב הרדיקלי, והקרן, שמעמדה הציבורי נפגע בעקבות התמיכה בחרם הגורף על ישראל הודיעה בשנת 2011 על "שינוי מדיניות" במסגרתו הופסק המימון ל'קואליציית נשים לשלום', ושמה של הקרן נוקה מכל קשר ישיר לקמפיין החרם על ישראל. מאז, העבירה הקרן את המוקד ל"חרם על ההתנחלויות", בתקווה שמתן הדגש על נושא השנוי במחלוקת בציבור הישראלי יכשיר זאת בדעת הקהל המקומית.

אך המהות למעשה לא השתנתה. כפי שהסבירה לאחרונה פרופסור נעמי חזן שעמדה בראש הקרן באותם ימים, בשיחה סגורה עם פעילי מרצ בארה"ב שפורסמה על-ידי העיתונאי ישי פרידמן:

בגלל האנטישמיות, מבחינה מעשית בי. די. אס. על ישראל יכול רק להטות את רוב רובם של הישראלים לנוע בכיוון הלא נכון. זה לא מעשה פוליטי אפקטיבי. תמצאי הרבה שמאלנים שמתנגדים לחרם לישראל. זה לא נכון לגבי חרם על התנחלויות, עסקים ופעילות כלכלית שקשורה לכיבוש. בחודשים האחרונים נראה שארגונים באירופה ששדרו את הבי די אס נגד הכיבוש וההתנחלויות הם אפקטיביים; הם מעבירים מסר פוליטי ברור ומבחינות רבות אפשר להסביר זאת כאינטרס של ישראל כי הן מגינות על ישראל. מהסיבה שהן מבדילות בין הכיבוש הלא לגיטימי למדינת ישראל הלגיטימית.

על-פי חזן אפוא, אין בעיה עקרונית גם בקמפיין החרם הגורף על ישראל, והוא אף יכול היה – עקרונית – להיות כלי לגיטימי ושימושי, ורק מסיבות טקטיות של יחסי ציבור יש למקדו בהתנחלויות.

התמיכה הישירה והעקיפה של הקרן בקידום החרם על התנחלויות ניכרת. אחת ממנהלות פרויקט "מי מרוויח מהכיבוש", היא הנא עמורי, העומדת בראש עמותת 'סדאקה-רעות' הנהנית מתמיכת הקרן; ד"ר מירב אמיר, אחת מהחוקרות בפרויקט, חוקרת במרכז מינרבה לזכויות אדם שזכתה למענקים מהקרן; והקרן עודנה תומכת בארגון "מחסום ווטש" שהיה ממייסדי 'קואליציית נשים לשלום' וחבר בה עד היום.

חרם זה חרם זה חרם

ארגון נוסף התומך בגלוי בחרם על ההתנחלויות, שגולש גם לחרם כולל על ישראל הוא ה'טלוויזיה החברתית' המפרסם עדכונים שוטפים בנוגע להתפתחותו של החרם על ישראל. כך, בינואר האחרון פרסמה ענבל סיני, ששימשה אז ככתבת האתר בתשלום, עדכון חדשות בשם "עדכונים: החרם נגד ישראל" בו נסקרו הישגי תנועת ה-BDS, שסוכמו כך:

המגמה הזו מתגברת בעולם מיום ליום, בעוד "שיחות השלום" הופכות פחות ופחות רלוונטיות. עד עתה יכלו הישראלים לחיות בנחת בבועה בלי להרגיש דבר מהדיכוי והכיבוש שמתרחשים רק כמה קילומטרים מביתם, יתכן שהשנה הזו היא שנת מפנה בה אנו הישראלים נתחיל להרגיש בכיסנו חלק מהסבל שהוא נחלתם של הפלסטינים כבר יותר מארבעים שנה.

פחות מחודש לאחר מכן, פרסמה שוב ענבל סיני, עדכון נוסף "על השגי החרם ועל ההסברה הישראלית", המספר על"הצלחות גדולות לתנועת החרם (BDS) בימים האחרונים", ובו נאמר כי –

נראה שהחרם עלה מדרגה בשנה האחרונה ואינו עוד חרם צרכני בלבד והוא כולל גם תאגידי ענק, רשתות מזון, בנקים וקרנות פנסיה. חברות הענק הללו פועלות לא מתוך מניעים מוסריים אלא ממניעים כלכליים. הפחד של חברות אלו מחרם צרכנים מראה עד כמה הצליח החרם לחדור לדעת הקהל בעולם ועל השינוי העמוק גם במדינות שבעבר היו תומכות גדולות של ישראל כמו גרמניה והולנד.

באחד הסרטונים מרואיין מקס פון-לינכן, פעיל חרם הולנדי המסביר את המגמה העולמית של החרם באופן שאינו משתמע לשני פנים:

עכשיו, אפילו בהולנד, חברות מרכזיות מתחילות למשוך השקעות, והסיבה לכך קשורה למלחמה נגד לבנון ב- 2006, המלחמה נגד עזה 2008-9, ואז ההתקפה על משט החופש לעזה, הם באמת שינו את דעת הקהל בהולנד, אפילו בחברה שהייתה מאוד תומכת בישראל. אני חושב שעכשיו, רוב האנשים לא מאמינים יותר שמדובר רק בנושא של "ישראל מגינה על עצמה".

לא מדובר כאן בכיבוש, בהתנחלויות או בסבלם של הפלסטינים, אלא בזכותה הבסיסית של ישראל להגן על עצמה בפני מתקפות טרור מלבנון ומעזה. כשאתה הולך לישון עם "חרם על התנחלויות" על תתפלא שאתה מתעורר בבוקר עם בי.די.אס.

כלי תקשורת אקטיביסטי נוסף מבית מדרשה של הקרן התומך בחרם, הוא האתר הרדיקלי 'מגזין 972' (60,000$ מהקרן בשנת 2012), המפרסם באופן עקבי מאמרים המקדמים את החרם ועוקבים אחר יישומו. כך, כותרות כמו "חרם נגד ישראל הוא משחק הוגן", "אל תיאבקו בשבוע האפרטהייד" או "האם החרם יעבוד?" מופיעות מפעם לפעם בכתבות שמפרסמים עורכי האתר, המלינים על שמדינות אירופה והמערב ממשיכות לחלק מענקים והלוואות למיזמים מעבר לקו הירוק; שסלבריטאים במערב לא תומכים מספיק בחרם; וקוראים לאיחוד האירופי להדק את הפיקוח על מענקים המגיעים להתנחלויות.

מגזין 972+ ו'הטלויזיה החברתית' אינם כלי תקשורת רגילים, המשקפים את מגוון הדעות של החברה ומנהלים שיח מעמיק אודות הפולמוסים הפוליטיים שבה. שני גופים אלו מזהים את עצמם כבעלי אג'נדה פוליטית ברורה שנועדו לקדם סדר יום שמאלני-רדיקלי מוגדר היטב. ומדבר אחד אין להתחמק: סדר יום זה כולל הבעת אהדה לחרם וביסוס התשתית המוסרית המצדיקה אותו.

אז בפעם הבאה שהקרן החדשה וארגוניה מספרים לכם על "חרם על ההתנחלויות" ועל התנגדות ל"מדיניות הכיבוש הישראלית", תשאלו אותם איך אפשר להגשים זאת כאשר כל הבנקים הישראליים "אסורים". במחשבה שנייה, כשאתה חי על מימון עתק ממדינות אירופה, זו לא שאלה מטרידה כל כך.

תגובות

הקרן החדשה לישראל:

הקרן שלחה תגובה לאמור בכתבה. למרות שהופתענו מהנימה ומתוכן הדברים, אנחנו מפרסמים אותה כאן במלואה:

שעות לאחר שמידה פרסמו הבהרה בגין פרסום שקרי שלהם על הקרן החדשה לישראל, יוזם כעת עקיבא ביגמן פרסום רצוף עיוותים וטעויות נוסף. לצערנו לא מדובר בעבודה עיתונאית המגובה בעובדות ונתונים, אלא בקמפיין שקרי ואובססיבי שמטרתו הכפשת הקרן החדשה לישראל. אנו ננקוט באמצעים משפטיים על מנת למנוע את ההסתה נגדנו.

אשר לטענות, הקרן לא תומכת בארגוני חרם באופן חד משמעי וגם אם תחזרו על הדברים עשרים פעמים נוספות הדבר לא ייהפך לנכון. האופן שבו כתבכם מתאר ומגדיר פעילי חרם הוא כה כולל שהוא מקיף למעשה כמעט כל ארגון ופעיל שמאל המתנגד לכיבוש.

אנו מפנים את כתבכם לגוגל לביצוע עבודה עיתונאית מינימלית בטרם יפרסם את הגיגיו. הצצה מהירה בלינק שבגינו הוא מאשים את הטלוויזיה החברתית ב"השקת אפליקציית חרם" תראה לו כי לא מדובר כלל באפליקציית חרם אלא באפליקציה צרכנית, וכי היא אינה אפליקציה של הטלוויזיה החברתית אלא רק מסוקרת באתר זה. את הטענה כי מגזין 972 מפרסם מאמרים שמביעים תמיכה בחרם ניתן להפנות גם לעיתונים כמו ידיעות והארץ, אשר מפרסמים דעות שונות, בעד ונגד,  על נושאים שעולים על סדר היום. מערכת 972 מעולם לא קראה לחרם על ישראל במאמר מערכת. העצומה נגד חוק החרם עוסקת באיסור חרם על התנחלויות ולא בחרם על ישראל והיתה חלק מוויכוח אידיאולוגי רחב היקף שהתקיים בנוגע לחקיקה זו,  וכתבכם מוזמן להפנות טענותיו גם לשר הליכוד לשעבר מרידור על התנגדותו לחוק זה. בכל מקרה אין זה תפקידנו לבצע את עבודתו העיתונאית של הכתב, ואנו מציעים לו לשפר את יכולותיו בתחום זה או לבחור לו עיסוק אחר שבו הוא מוכשר יותר.

פרופ' נעמי חזן, לשעבר נשיאת הקרן החדשה לישראל:

א. אם היית טורח להשקיע מאמץ בבדיקת הנושא היית מגלה כי עמדותיי גלויות וברורות וכי התבטאתי רבות בכתב ובע"פ נגד חרם על ישראל. כמו כן, בתקופת כהונתי כנשיאת הקרן החדשה לישראל אף קבעתי קו מנחה לפיו שום ארגון אשר פועל לקידום חרם כזה יקבל תמיכה מהקרן.

ב. אכן חתמתי על העצומה נגד עופרת יצוקה כאדם פרטי והדבר לא ייצג את הקרן החדשה, אשר מעולם לא עסקה בנושא ואף הסתייגה מתוכן העצומה.

הטלוויזיה החברתית: 

הטלוויזיה החברתית תומכת בהצגת דעות ועמדות השנויות במחלוקת, כדי לאתגר את השיח הציבורי. במסגרת זו היא רואה לנכון לתת גם במה למגוון פרקטיקות הפועלות לסיום הכיבוש. כמו כן, חברי הצוות מייצגים מגוון דעות ועמדות וחופשיים לבטא אותן בפלטפורמות שונות.

מגזין 972+:

עקרונות היסוד של מגזין 972+, עליהם החליטו הכותבים באתר במשותף, הם תמיכה בדמוקרטיה ובזכויות אדם, חופש דיבור ועיתונאות, והתנגדות לכיבוש. כל מה שמעבר לכך הוא בתחום דעותיהם האישיות של כל כותב וכותבת.

לעניין: החרם הוא מהסוגיות המרכזיות על סדר היום הציבורי, וטבעי שגם כותבי 972+ עוסקים בו. ראוי לציין שאף אחת מהכתבות שהועברו לתגובתנו לא קראה במפורש לחרם על ישראל: שתיים עסקו בהנחיות האיחוד האירופי בנוגע להתנחלויות,שתיים בלגיטימיות של פעולות כמו החרם, ואחת דנה בסיכויי ההצלחה או הכישלון של החרם. אנחנו נמשיך לעודד את הכותבים שלנו לבטא את דעותיהם בחופשיות, ולעסוק בהרחבה בסוגיות הקשורות לכיבוש ולמאבק נגדו.