אפרו-כחול-לבן

על רקע הפעילות הבלתי-פוסקת של תנועת החרם הבינלאומית והאווירה האנטי-ישראלית ברחבי האקדמיה בארצות-הברית ובאירופה, מעודד לגלות מגמה חדשה של יוזמות פרטיות פרו-ישראליות ופרו-ציוניות שצצות ברחבי העולם המערבי. אחת מהן היא תנועה חדשה ומהפכנית בשם IBSI – 'המוסד לסולידריות שחורה למען ישראל' (Institute for black solidarity with Israel), שקמה בראשית שנת 2013. תנועה זאת פעילה בעיקר בקרב האוכלוסיה האפרו-אמריקנית בארצות-הברית וכן במספר מדינות באפריקה, ומטרתה לגשר בין אפריקה לבין ישראל ולפעול כנגד השמצת ישראל באוניברסיטאות בארצות-הברית.

האיש שייסד את התנועה הוא כומר אמריקני כריזמטי ונמרץ בשם דומיסאני וושינגטון, במקור מצפון קרולינה, המתגורר כיום בקליפורניה. מעבר לפעילותו הציונית, וושינגטון מחזיק בכובעים רבים נוספים: מוזיקאי, סופר ואיש חינוך. וושינגטון התפנה לראיון מיוחד ל'מידה' בעיצומו של מסע הרצאות חוצה-אמריקה בקמפוסים השונים, בהם הוא מרצה על המורשת הציונית של מרטין לותר קינג, על גיוונה האתני של מדינת ישראל ועל האבסורד שבגנבת הטרמינולוגיה של ההיסטוריה האפרו-אמריקנית לטובת הטרור הפלסטיני.

נפתח בשאלה המתבקשת: מה גורם לכומר אפרו-אמריקני לקום בבוקר ולהקים ארגון פרו-ישראלי?

נולדתי בתקופת הסגרגציה [ההפרדה הגזעית – א.פ] בדרום, בליטל רוק, ארקנסו, היכן ששני הוריי גדלו. הוריי החדירו בי כבוד והערכה רבה להיסטוריה של בני עמי שסבלו כל-כך הרבה, אך עם זאת שרדו ופרחו. עוד כשהייתי נער התחלתי להבין שנעשה עוול למדינת ישראל. נעשה שימוש בשפת המאבק של בני עמי לשוויון זכויות כדי לתקוף מדינה חופשית ודמוקרטית שלא מוכתמת במורשת של עבדות, חוקי ג'ים קראו [חוקי הפרדה גזעית בארצות-הברית – א.פ], אפרטהייד או גזענות ממוסדת על-פי חוק – הזדעזעתי. הרגשתי שאני חייב להשמיע את קולי.

העובדה כי אויבי ישראל גזלו את שפת מאבקם של השחורים לשוויון זכויות, לצד החיבור שלי לציונות, הם המניעים העיקריים שלי לתמוך בישראל. כנוצרי מאמין עם מודעות חברתית היו מגוון מטרות שהשמעתי את קולי לגביהן. הסברה למען ישראל הייתה התפתחות טבעית עבורי.

האם גדלת בסביבה פרו-ישראלית?

גדלתי כנוצרי בפטיסטי אך לא היה דגש מיוחד לתמיכה בישראל. מגיל צעיר נמשכתי לברית הישנה, כלומר לתנ"ך, והייתי מסוקרן מאוד בנוגע לישראל, העם היהודי והתפוצות. ככל שהתבגרתי רציתי לדעת יותר אודות השורשים העבריים של אמונתי הנוצרית. לא ידעתי דבר בנוגע לעבר המחריד של הכנסייה עם העם היהודי. את זה למדתי בשלב מאוחר הרבה יותר בחיי.

הזיקה שלי לכל הדברים הקשורים לישראל גרמה לי לחקור באופן עצמאי את מצב התפוצות כיום בדגש על יהדות אתיופיה, הודו/בורמה ושבט האיגבו בניגריה. לבסוף, כאשר התחלתי לעקוב אחר האירועים הנוכחיים של העם היהודי, נעשיתי מודע לאמיתות הפוליטיות של התמיכה בישראל כמו גם לתעמולה האנטי-ציונית. הפעילות שלי, בסופו של דבר, היא שילוב של מה שלמדתי על ישראל לצד הפרכת המיתוסים.

מה הייחודיות של IBSI על-פני ארגוני הסברה אחרים?

ה-IBSI היא תנועה פרו-ישראלית המתמקדת בסוגיות תרבותיות שלא תמיד זוכות ליחס בארגונים אחרים. אנו מדגישים שלוש נקודות:

ראשית, הגיוון האתני של ישראל. העובדה שהעם היהודי מגוון אתנית וכי בניהן של כ-90 אומות (יהודים ולא יהודים) מיוצגים בישראל, חשובה עבור שחורים ואפריקנים רבים. גיוון והכלה של אנשים ממוצאים אתניים שונים הם סממנים של חברה בריאה ופלורליסטית. כאשר רואים בישראל אנשים שניכר כי הגיעו מכל קצוות העולם, חיים, עובדים ומשגשגים יחד זה מסייע מאוד להיאבק מול שקרי הגזענות והאפרטהייד.

שנית, הקשר ההיסטורי של ישראל עם עמי אפריקה. אנשים הבקיאים בהיסטוריה של ישראל או בתולדות הציונות, מודעים לחזון של תיאודור הרצל לסייע לממש את "גאולת האפריקנים". חזון זה היה חלק מרכזי בתולדות ישראל מאז הולדתה מחדש ב1948. לא רבים יודעים גם שכאשר גולדה מאיר הייתה שרת חוץ, שנים רבות טרם נהייתה לראש הממשלה האישה הראשונה של ישראל, היא הייתה כה פעילה ביבשת עד שראש ממשלת טנזניה, ג'וליוס נייררה כינה אותה "האמא של אפריקה".

כפי שפרופסור גיל טרוי שהוא חבר וקולגה שלי, תיאר בספרו 'הרגע של מויניהאן', בתחילת שנות ה-70 היו לישראל קשרים דיפלומטיים עם 32 מדינות אפריקניות ויותר שגרירויות אפריקניות מאשר לכל מדינה אחרת, מלבד ארצות-הברית. גם היום, ארגונים ישראליים ממשיכים ליצור שותפויות עם עמי אפריקה על-ידי ייצוא טכנולוגיות מסוגים רבים תוך כדי העצמת המקומיים לכדי יכולת בניית תשתיות איכותיות.

נקודה שלישית בה אנו מתמקדים היא הדיכוי של העם הפלסטיני על-ידי מנהיגיו. אחת הטרגדיות הגדולות ביותר של התעמולה האנטי-ישראלית היא חוסר ההתייחסות למצוקה האמיתית של הפלסטינים. תושבי עזה והגדה המערבית סובלים מאותן הפרות זכויות אדם שניתן למצוא בשפע ברחבי העולם האסלאמי. למרות זאת, בתקשורת שולט סיפור אחר; סיפור של "הפשעים נגד האנושות" שמבצעת ישראל.

איך מתבטאת העבודה שלכם בשטח?

התחלנו באמצעות העלאת המודעות הציבורית לקיומו של ה-IBSI והפצת המסרים שלנו. הקמפיין הראשון של IBSI ברשתות החברתיות נקרא "גיוון מתוך בחירה" (Diverse by Choice) בו הדגשנו את הרב-תרבותיות של התפוצה היהודית החיה במדינה היהודית. מסתבר שרבים כלל לא ידעו קודם לכן שהמדינה היהודית לא מכילה רק מהגרים מאירופה. התחלנו להבין את האפקטיביות שלנו כאשר הדבר המחמיא ביותר קרה: קבוצות אנטי-ישראליות החלו ללעוג לפרסומות שלנו.

בקמפיין הזה התחלנו עם ה"האשטג" Diversebychoice# שמאוד נפוץ כיום. זמן קצר לאחר שהתחלנו אנשים החלו ליצור קשר עם התנועה בבקשה לעוד אינפורמציה ובבקשה שאגיע להעביר אצלם הרצאות.

בנוסף, אנו פועלים עם עמיתים ושותפים ברחבי ארצות-הברית וכן בישראל, קניה וניגריה. בניגריה אנו מאוד גאים לעבוד עם הסופר, הפרקליט והמנהיג של קהילת האיגבו, רמי לונה. רמי עושה עבודה נפלאה בקרב יהודי האיגבו שההתייחסות אליהם בחדשות גדלה. אגב, ספרו 'האיגבו וישראל: מחקר תרבותי של הגולה היהודית הגדולה והוותיקה ביותר' הוא ספר חובה לכל מי שמתעניין בנושא.

הקשר הציוני-אפריקני

העברת לאחרונה הרצאה במספר אוניברסיטאות העוסקת במורשת הציונית של מרטין לותר קינג ג'וניור. תוכל לספר לנו קצת על הפעילות הציונית של מרטין לותר קינג וממשיכי דרכו?

ד"ר קינג היה תומך מסור של מדינת ישראל וחבר של העם היהודי. רבים מכירים את ידידותו הקרובה עם הרב אברהם יהושע השל ואת תמיכת היהודים במאבק האפרו-אמריקני לשוויון זכויות. עם זאת, רבים אינם מודעים לתגובות השליליות שד"ר קינג ספג, בייחוד לאחר מלחמת 1967, כאשר הביקורת הבינלאומית כנגד המדינה היהודית החלה להתעצם. ד"ר קינג נשאר חבר נאמן והשמיע את טיעונו החזק ביותר בעד ישראל כמעט שנה לאחר מלחמת ששת הימים – כמה ימים לפני מותו.

את מסורתו המשיכו חבריו הקרובים של ד"ר קינג, בייארד ראסטין וא. פיליפ רנדולף, והקימו ב-1975 את BASIC ('מועצת האפרו-אמריקנים לתמיכה בישראל' – Black Americans to Support Israel Committee). מועצה זו הוקמה על-מנת להילחם בהחלטת "ציונות = גזענות", שהתקבלה באותה התקופה באו"ם. ב-23 בנובמבר 1975, 300 אפרו-אמריקנים חתמו על עצומה המגנה את החלטת האו"ם. עצומה זו פורסמה במהדורת יום ראשון של ה'ניו-יורק טיימס'.

למרות שהתנועה כבר לא פעילה, היא מהווה ביטוי להשקפה פרו-ישראלית חזקה המצויה בקרב חלק מהקהילה השחורה. רגש זה עודנו קיים, למרות שהוא נעשה רדום יותר בשנים האחרונות. המטרה שלנו ב-IBSI היא להשמיע את הקול הזה שוב.

איך היית מתאר את יחסה של הקהילה האפרו-אמריקנית כלפי ישראל כיום?

כמובן שבקהילה האפרו-אמריקנית, כמו בכל קבוצה, אנו לא אחידים בדעותינו. עם זאת, אנו מתחלקים, בדרך כלל, לאחד משלושה מחנות: עבור הקבוצה הראשונה, המכילה את רוב האפרו-אמריקנים, המזרח-התיכון לא נמצא בסדר העדיפויות והסוגיה הישראלית-פלסטינית מצויה מחוץ לרדאר.

לעומתם, יש קבוצה שולית ואנטי-ישראלית שממשיכה להתקיים. מדובר בדור שני של שונאי-ישראל משנות ה-60, שאימצו לחלוטין את הנרטיב הפלסטיני. רובם מעולם לא ביקרו בישראל. לצד שתי הקבוצות, נותר בסיס פרו-ישראלי איתן המורכב ברובו מנוצרים אוונגליסטים. הם תומכים בישראל אפילו אם לא מסכימים עם כל המדיניות שלה, על בסיס המנדט התנ"כי ההיסטורי שלה. הם מיוצגים בארגונים כגון CUFI (נוצרים למען ישראל) ו-AIPAC (השדולה הפרו-ישראלית באמריקה).

כמי שביקר לאחרונה במוסדות אקדמיים רבים ברחבי ארצות-הברית, מה התרשמותך ביחס לרמת התמיכה בישראל?

ברור לי שהרוב המוחלט של האמריקנים עודם פרו-ישראלים, אפילו אלו שחשים סימפטיה רבה למצוקות של העם הפלסטינים. אזכיר בהקשר זה, כי מחקר שפורסם לאחרונה באתר The Tower הראה שהציבור האמריקני, באופן גורף, מאשים את ההנהגה הפלסטינית בכישלון המשא-ומתן –  66% לעומת 33%.

מה שקבוצות כמו IBSI הכי מודאגות ממנו הוא הדור הצעיר. אנו מאמינים כי טקטיקות כמו ה-BDS לא נועדו בהכרח כדי להזיק לכלכלה הישראלית. ה-BDS נוצר על-מנת להפוך את ישראל למנודה בלבבות ובדעות של הסטודנטים בקולג'ים. אני מזכיר לך כי עמאר ברגותי (מיוזמי החרם האקדמאי על ישראל- א.פ) הכריז בפומבי כי מטרתו הסופית היא קיומה של פלסטין על-יד פלסטין נוספת.

אפרטהייד בישראל? עיוות הגדרות היסטוריות

האם אתה מרגיש שהקריאה של תנועת ה-BDS להחרים את ישראל זוכה להיענות בארצות-הברית?

אני לא רואה את ה-BDS מתקדם לשום מקום. הדומיננטיות של ישראל בטכנולוגיה, בחקלאות, ברפואה ובעוד, גורמת לכך ששום מדינה או חברה אשר מעוניינת להתחרות בכלכלה העולמית תרשה לעצמה להתנתק מישראל.

כמו כן, חרמות אקדמאיים המאורגנים על-ידי תנועות כמו ה-ASA [אגודת הלימודים האמריקנית] חושף את האליטיזם והניתוק שאנו עדים לו פעמים רבות באקדמיה. ככלל, הפרופסורים בארצות-הברית אינם אנטי-ישראלים, אולם חלק מהם כן והקמפיין שלהם למען BDS היא עדות ברורה לכך.

מה סוג ההתנגדויות מולם אתם מתמודדים בקמפוסים בארצות-הברית?

היריבים שלנו עדיין מנסים להבין כיצד להתמודד מולנו. טרם נתקלנו באנטגוניזם שרבים מחברינו היהודיים חווים בקמפוסים. יצא לי לקיים המון שיחות מעניינות עם המתנגדים.

למשל, בדרום קליפורניה התווכחתי ארוכות עם מנהיג תא סטודנטים בשם "צדק בפלסטין" (SJP). אתגרתי את הסטודנט להעריך בכנות את הפרות זכויות האדם שנגרמים לפלסטינים על-ידי בני עמם. בתום שיחה של שעתיים שאלתי את הסטודנט האם באמת יש משהו שישראל יכולה לעשות כדי שאויביה יאפשרו לה לחיות בשלום, הסטודנט הודה בשקט: "לא. אין משהו שישראל יכולה לעשות". זאת הייתה הארה עבור הסטודנט שנפרד ממני בידידות וביקש שנשאר בקשר על שיוכל לשמוע עוד בנושא.

מה תגובתך לביקורת הקיצונית שהושמעה לאחרונה על-ידי אמריקנים כמו תומס פרידמן, לדוגמה, שכינה אותה כמפעל הקולוניאליסטי הגדול בעולם וג'ון קרי שטען שהיא תהפוך למדינת אפרטהייד?

לאחרונה פרסמתי מאמר בשם "7 סיבות שבגללן המשבר של הפלסטינים והמאבק של השחורים לחירות לא דומה בשום צורה" וארחיב על הנושא בספרי שייצא לאור בקרוב "ציונות והכנסייה השחורה". מאז שנות ה-60, הגזענות היא הנשק בו השתמשו בתדירות הרבה ביותר על מנת להלקות את ישראל. לצורך קמפיין זה האנשים שנוצלו הכי הרבה היו האפריקנים והאפרו-אמריקנים.

באשר לשני הג'נטלמנים הללו, תגובתי היא כי בדמוקרטיות כגון ארצות-הברית וישראל, לכולם יש זכות להשמיע דעה ועל כך אני אסיר תודה. עם זאת, למילים כגון "אפרטהייד" ו"קולוניאליזם" יש הגדרות היסטוריות ותרבותיות. אני לא הייתי מכלה את זמני בניסיון להדביק את ההגדרות הללו לעם חופשי ומולטי-אתני שטיפח את הגיוון התרבותי שלו תוך כדי שהוא מגן על עצמו מפני שורה ארוכה של אויבים שמנסים להשמיד אותו. אבל, כמו שאמרתי, ארצות-הברית היא מדינה חופשית…