אסור להפקיר את עיראק ולתת לאזור להידרדר לכאוס ומצד שני אסור לתמוך באיראנים. האם אין חלופה להצלת האינטרס האמריקני באזור?
ארגון דאע"ש הרצחני קונה אחיזה בעיראק, אי-היציבות הולכת וגוברת ונראה שהאזור מידרדר לסחרור של דם, קרבות, פליטים ומשבר בהיקפי ענק • רוב הפרשנים טוענים שמול המעצמה האמריקנית ניצבות שתי אפשרויות בלבד: לוותר על ניסיונות ההצלה או לתמוך באיראנים נגד אל-קאעידה – שתיהן הרסניות הן עבור האזור והן עבור האינטרס של ארה"ב • אין מנוס מלדון באופציה השלישית, זו שכולם חוששים ממנה: שליחת כוחות קרקע אמריקניים תוך תמיכה בגורמים סונים מתונים
מאת ביל קריסטול ופרדריק קגן
צריך לומר זאת חד וחלק: הקריסה של עיראק תהיה אסון עבור האינטרסים האמריקניים ומכה אנושה לביטחון במזרח-התיכון ובעולם כולו. אולם משום מה, למרות חומרת הסכנה, הדעה הרווחת היא שלארצות-הברית אין הרבה מה לעשות בנידון.
שתי האפשרויות היחידות שמעזים לדבר עליהן גרועות למדי. רוב הפרשנים הנשמעים בימים אלה טוענים שכדי להציל את המצב, הדבר היחיד שאמריקה יכולה לעשות הוא או לתמוך במאמץ האיראני נגד אל-קאעידה, או להשלים עם קריסתה הקרובה של עיראק ולוותר על ניסיונות ההצלה. שתי האפשרויות, כמובן, הרסניות: היפוך מערך הבריתות האמריקניות במזרח-התיכון לטובתה של טהראן כמו גם השלמה ילדותית עם האסון הקרב, שניהם משגים חמורים.
חייבים לשוב לעיראק
אך ישנה גם אפשרות שלישית. האפשרות העומדת לפתחנו היא לפעול בהחלטיות ובנחישות לבלום את ההתקדמות של כוחות דאע"ש, מבלי להעצים את איראן. איך עושים זאת? באמצעות תמיכה בכוחות מקומיים של סונים ושיעים מתונים, מתוך מטרה להוציא מעיראק (וגם מסוריה) את כל הכוחות החיצוניים: הן את הטרוריסטים של אל-קאעידה והן את כוחות חיזבאללה ואיראן.
אסטרטגיה זו תחייב, כמובן, לשלוח כוחות אמריקניים חזרה לעיראק. לא רק בדמות מתקפות אוויר, אלא גם באמצעות מבצעים של כוחות מיוחדים ואולי אף הצבה של יחידות סדירות על הקרקע. זה הסיכוי היחיד שלנו לשכנע את הסונים העיראקים שיש להם עוד אופציה מלבד הצטרפות לאל-קאעידה או כניעה למשטר פרו-איראני. זו גם הדרך היחידה בה נוכל לזכות מחדש בהשפעה על הממשלה העיראקית ולהצליח לייצב את כוחות הביטחון המקומיים, בצורה שתאפשר לנו להפעיל לחצים על ממשלת איראן ולדרוש שתסיג את כל כוחותיה שבעיראק.
הדרך לא תהיה קלה, אך האלטרנטיבות גרועות בהרבה. אם לא נעשה דבר, אנו נעמוד בפני מלחמה רדיקלית בהיקפי ענק – כמו סוריה על סטרואידים – עם מיליוני פליטים ומאות אלפי הרוגים נוספים, תוך התרחבות נוספת של השליטה האיראנית בדרום עיראק, בזמן שאל-קאעידה מתבססים בכל המרחב שבין החידקל למרכז סוריה.
כל הסיבות שלא לתמוך באיראן
הטלת כובד משקלנו מאחורי איראן ותמיכה במאמציה נגד אל-קאעידה, כפי שממליצים חלק מהפרשנים, תביא למצב גרוע בהרבה. מתקפות אוויר אמריקניות שאינן מלוות בהצבת כוחות קרקעיים, תהפוך את אמריקה למעשה לחיל האוויר של איראן. גישה כזו היא קצרת ראות באופן קיצוני. האיום של אל-קאעידה על עיראק הוא אמנם גדול, אך תמיכה באיראנים משמעותה תמיכה במליציות השיעיות, שהן הבסיס למלחמות הדת. בחירה בדרך הזו אומרת למעשה כי אנו מפנים עורף לגורמים המתונים בשני הצדדים, שהם הקרבנות העיקריים של המצב.
יהיה זה אסון אסטרטגי אם נאפשר לאיראן להרחיב את גבולה מאות קילומטרים מערבה, תוך פריסה של חיילים איראניים בשטח. ארצות-הברית תיתפס כבעלת-בריתה של הרפובליקה האסלאמית של איראן, וכמי שפועלת נגד הכוחות של העולם הערבי-והסוני. אלו האחרונים יראו בצעד כזה הסגרה של סוריה לידיו של בשאר אל-אסד, והשלמה עם התפתחותה של הגמוניה איראנית, שבקרוב תהיה חמושה בכלי נשק גרעיניים. וגרוע מכך – בדרך זו הרי לא נשיג דבר. כולם יודעים שבסופו של יום, איראן לא תצליח לכבוש את האזורים הסוניים של עיראק. בפועל, לא רק שנחזק את איראן, אלא גם לא נצליח להביס את דאע"ש.
אין זו השעה לדון מחדש בהחלטה על הפלישה לעיראק משנת 2003 או בהחלטה לסגת ממנה בשנת 2011. המשבר הזה הוא דחוף, וחשוב שנדון בעתיד שלפנינו במקום להתענות בהטחת האשמות הדדית. שתי האלטרנטיבות האחרות – ניצחון אל-קאעידה או חיזוקה של איראן – יהיו הרסניות.
___________
פרדריק קגן הוא מנהל תכנית האיומים הקריטיים ב'מכון היוזמה האמריקנית לחקר מדיניות הציבור' (AEI), סופר ועורך במגזין ה'וויקלי סטנדרט'. הרצה שנים ארוכות באקדמיה הצבאית האמריקנית 'ווסט-פוינט'. ביל קריסטול הוא המייסד, העורך והמוציא לאור של מגזין ה'וויקלי סטנדרט', ואחד מאנשי המחשבה השמרנית המובילים בארצות-הברית.
המאמר המקורי פורסם במגזין ה'וויקלי סטנדרט'. אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.
כן, אחרי שהיפלתם את מוקד הכח של סדאם, אין לכם ברירה אלה להשאר שם לנצח ולווסת את מאזן הכוחות מיום ליום, או להקים דיקטטור חלופי לסדאם מקרב הכוחות המתונים… רק כדי לגלות שגם הוא ישלח מליון אזרחים למותם באיזו מלחמה איזורית כמו זו שהיתה מול איראן.
עוד גאונים מבית המדרש של המזה"ת החדש הפלאי, להקים דמוקרטיות מהיום למחר..נו, ספרו לנו איך עושים שלום עם ערביי ישראל (AKA פשיסטינאים)?
חיפשתי על ביל קריסטול בויקיפדיה ומצאתי את הפסקה הבאה:
ויליאם "ביל" קריסטול (באנגלית: William Kristol, נולד ב-23 בדצמבר 1952 בניו יורק,ארצות הברית) הוא עיתונאי, פובליציסט, עורך עיתונות ופרשן פוליטי ב"פוקס ניוז". יהודי אמריקאי נאו-קונסרבטיבי פרו-ישראלי.
אני לא מבין בדיוק מה פירוש המלה "קונסרבטיבי" כאן. האם מדובר בזרם המסורתי ביהדות? בגלל שלפלוש לכל העולם ואחותו, ואז לפלוש שוב, ושוב, זה בטח לא קונסרבטיבי בכל מובן סביר של המלה. אני זוכר נשיא שמרני בשם איינזהאואר שדיבר על הסכנה מהקומפלקס הצבאי-תעשייתי. זה נשמע לי יותר שמרני: זהירות, אחריות, כל הדברים שקראתי באתר "מידה". אייזנהאואר גם היה בצבא, קריסטול היה בעיקר באקדמיה. אולי זה בגלל שהוא יהודי? אולי שמרנים גויים יותר זהירים עם חיים של חיילים גויים אחרים? מוזר.
ראיתי שכתוב במאמר בויקיפדיה גם:
קריסטול הוא בנו של מי שנחשב אבי התנועה הנאו-קונסרבטיבית, אירווינג קריסטול.
עניין אותי לדעת מי זה אירווינג קריסטול, אז נכנסתי לקישור וכתוב שם:
קריסטול נולד בברוקלין, ניו יורק, במשפחה יהודית חילונית שהיגרה ממזרח אירופה.[4] הוא קיבל תואר ראשון בהיסטוריהמהסיטי קולג' של ניו יורק ב-1940, שם היה חלק מהדור השני של קבוצה קטנה אך קולנית של טרוצקיסטים אנטי קומוניסטים, שהפכו בסופו של דבר לאינטלקטואלים של ניו יורק.
וואו, טרוצקי! טרוצקי הוא אליל של השמרנים? טרוצקי היה סוציאליסט! מהפכן! זה נחשב שמרנות? אי לא חושב. לא לפי המאמרים ב"מידה".
אחרי הסיבוב הזה חזרתי לעמוד של ביל קריסטול וראיתי שם:
ב-2003, משהחלה המלחמה בעיראק, קריסטול הופיע בתוכנית של ערוץ הרדיו הציבורי (NPR), "פרש אייר", והצהיר כי "יש איזה סוג מסוים של פופ-סוציולוגיה באמריקה… שהשיעים בעיראק רוצים רק לייסד סוג מסוים של משטר פונדמנטליסטי איסלאמי. אין כמעט ראיות לכך כלל. עיראק תמיד הייתה מאוד חילונית".
שזה מוזר כי בכתבה הזאת הוא אומר:
"תמיכה באיראנים משמעותה תמיכה במליציות השיעיות, שהן הבסיס למלחמות הדת"
אז השיעים הם בסיס לפונדומנטליזם או לחילוניות? אולי שניהם? לחילופין, אולי עיראק היתה "מאוד חילונית" ב-2003 אבל היום כבר פחות? ואם זה המצב, מה לעזאזל קרה בין 2003 להיום?
בקיצור, המאמר הקצר הזה גילה לי הרבה אבל גם השאיר אותי עם הרבה שאלות. כנראה שהוא ממש מוצלח כי זה לא קורה הרבה. בדרך כלל מאמרים מספרים לי משהו שאני כבר יודע ורק מנסים לשכנע אותי, אבל כאן גיליתי הרבה מימדים סותרים. אבל אתם יודעים, דברים מתפתחים תוך כדי סתירות, זה מה שמרקס אמר. אולי גם מרקס הוא שמרן בעצם.
שלום מר ענבים
כדאי לך להתעניין קצת יותר בזרם השמרני האמריקני ובאופן ספציפי בשמרנות החדשה. אם תעמיק חקר מעבר לשירותיה האדיבים של ויקיפדיה עברית, ייתכן שתצליח לפצח את התעלומה.
בכל אופן – ליבת הטיעון, שהסדר העולמי נשמר באמצעות כוח, ושראוי שארצות הברית והמערב יהיו אלו שמפעילים סוג זה של כוח, הוא טיעון שמרני קלאסי. מבחינת ההנחות שהוא מניח על טבע האדם ועל היחסית הבינלאומיים.
חיפשתי בויקיפדיה ניאו קונסרבטיזם וזה הדבר הראשון שהופיע:
נאו-קונסרבטיזם, הוא שמה של השקפה אידאולוגית בפוליטיקה האמריקאית. עיקרה הוא התערבות פעילה ואגרסיבית בענייני חוץ, לצורך התנעת תהליכים ליברליים וקידום הדמוקרטיה בעולם.
וגם:
בכל הקשור למדיניות חוץ הנאו-קונסרבטיבים דוגלים בלוחמה התקפית בטרור ללא פשרות, ובמאבק נגד משטרים עריצים. הגישה הנאו-קונסרבטיבית היא בעד שימוש בכוח הצבאי והכלכלי של ארצות הברית על מנת להשליט בעולם משטרים ליברלים.
אז הסדר העולמי נשמע באמצעות כוח ולכן צריך לקדם דמוקרטיה? משטרים דמוקרטים ליברלים לא נשענים על כוח? או שיש להם כוח? או שבעצם אין להם כוח ובגלל זה צריך לקדם אותם? לא הבנתי כלום.
כתוב שם גם:
באופן טיפוסי, על פי דברי חברים שהזדהו עם קבוצה זו, התנועה השמרנית החדשה הוקמה על ידי קבוצת אנשים שבעבר היו מזוהים עם הגישה הליברלית סוציאליסטית, אפילו טרוצקיסטית ואשר עברו מהפך אידאולוגי לימין – מרכז. בעיקר הכוונה לקבוצת "האינטלקטואלים של ניו יורק", שכללה אישים, בדרך כלל יהודים אמריקאים ממוצא מזרח אירופי, שלמדו בשנות הארבעים של המאה העשרים בסיטי קולג' של ניו יורק, כמו נורמן פודהורץ,אירווינג קריסטול, סימור ליפסט, דניאל בל, נתן גלייזר ואחרים. בעקבות הקצנת השמאל בשנות ה-60 והתקפות השמאל החדש, כנגד נשיא ארצות הברית דאז לינדון ג'ונסון ומלחמת וייטנאם ובעיקר, בהיות רובם ככולם כמעט, יהודים, בעקבות התקפות השמאל החדש על ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים, התקפות שנראו להם אנטישמיות, שינו אינטלקטואלים אלה את עמדותיהם לכיוון הקו הימני יותר, ומכאן גם הרכיב "נאו" (בלטינית 'חדש') שבשם הקבוצה.
אז איך זה קשור ליהדות? יהודים מעדיפים משטרים חלשים? מה עם ישראל? זה משטר שתורם לסדר העולמי שנשמר באמצעות כוח? אז ישראל מגנה על הסדר העולמי? זה בגלל שישראל היא דמוקרטיה ליברלית? כתוב שם על מלחמת ששת הימים אבל מלחמת ששם הימים לא היתה באמריקה, היא היתה בין מדינות ערב לישראל, אז למה אינטלקטואלים אמריקאים מושפעים ממנה כל כך? אולי מדיניות החוץ האמריקאית קשורה לדעתם למלחמת ששת הימים? מוזר!
ובכלל חשבתי שניו יורק זה עיר כזאת של אקדמאים מתוחכמים והומואים, אבל מסתבר שגם אנשי ימין חשובים באו משם. שבעצם היו פעם שמאל. אבל תומכים בדמוקרטיה ליברלית. ובמאבק באנטישמיות. שזה הימין. או בעצם השמאל.
כמו שאמרתי, לך לקרוא משהו שהוא *לא* ויקיפדיה בעברית
סליחה. תוכל לציין אילו חלקים בטקסט מויקיפדיה שגויים ולהפנות אותי למקור אמין יותר?
הבעיה איננה בויקיפדיה, אלא בתודעה הכוזבת שגורמת למישהו להאמין שהוא אשכרה יכול להעמיד פנים בו זמנית שהוא:
1. קרא את מרכס ומבין אותו וגם:
2. נחת מהירח ולא מבין שום הקשר של שום דבר ולא יודע שום דבר בהיסטוריה, ולפיכך:
3. לא מבין את הכתוב בויקיפדיה…
מספיק עם הקישקוש הזה דיקטטור מתון. אסור לאמריקאים לתפוס צד בסיבסוך במיוחד כשאין אף צד דמוקרטי באמת בסכסוך. להשכיר היסטוריה – האמריקאים תמכו במוסלמים נגד בריה"מ באפגניסטן ומהם יצא אל-קידע. האמריקאים תמכו בחמר רוז' נגד הקומוניסטים ואח"כ הם הפכו לדיקטטורים האכזריים ביותר במזרח הרחוק, ישראל תמכה בשיעים בלבנון והם הפכו לחחיזבאללה, הישראלים גם תמכו בחמאס נגד הפת"ח וההמשך ידוע. הלקח הוא לא להתערב בסיכסוכים האלה בשום אופן. ששום דבר חיובי לא יוצא מהם.
אהבתי את הפסקה הזאת: "אך ישנה גם אפשרות שלישית. האפשרות העומדת לפתחנו היא לפעול בהחלטיות ובנחישות לבלום את ההתקדמות של כוחות דאע"ש, מבלי להעצים את איראן. איך עושים זאת? באמצעות תמיכה בכוחות מקומיים של סונים ושיעים מתונים, מתוך מטרה להוציא מעיראק (וגם מסוריה) את כל הכוחות החיצוניים: הן את הטרוריסטים של אל-קאעידה והן את כוחות חיזבאללה ואיראן."
ובתרגום לאזורינו: "אך ישנה גם אפשרות שלישית. האפשרות העומדת לפתחנו היא לפעול בהחלטיות ובנחישות לבלום את ההתקדמות של כוחות ג'יהד וסלפים פלסטינים, מבלי להעצים את חמאס. איך עושים זאת? באמצעות תמיכה בכוחות מקומיים של פלסטינים פרגמטיים, מתוך מטרה להוציא ממרכזי הכוח בגדה (וגם מהרצועה) את כל הכוחות הפנאטיים: הן את הטרוריסטים של הספלים והג'יהד והן את כוחות החמאס."
רגע, אז אתה אומר שקריסטול בעצם התכוון לשטחים? מה גורם לך לחשוב ככה?
אני אומר, למה לא ליישם את אותה לוגיקה כבר שם
"לוגיקה"? מה? איזה לוגיקה זאת? לקחת טקסט, עשית קופי פייסט והחלפת שמות של מקומות. הלזה יקרא לוגיקה? השמאל באמת צריך להפסיק לעשן כל מיני דברים.
כוחות מתונים זה לא היה אף פעם אינטרס של מושכי החוטים במדיניות ארה׳ב. והעם המסכן תקוע בין הפטיש לסדן. ״דיקטטור מתון״ מושג המשתווה ״לנפיל בגודל חרק״.
הרעש של יריב מוהר מחזיר אותי לכאן, אחרי שהפסקתי לבקר כי אי אפשר להגיב, ואני רואה שללא Adblock Plus אפשר להגיב. מתאים מאוד לאתר של רן ברץ שאי אפשר יהיה להגיב בו, אולי תבטלו לגמרי את אפשרות התגובות גם ללא Adblock Plus.
שמעתי שרן ברץ הבטיח לתורמים שלו שהאתר יקבל הרבה צפיות וישפיע על השיח, ומאז שזה לא קורה, התורמים יורדים לחייו. עכשיו הוא משחד אותם בתרגומים שלהם. הבעיה שהתורמים שלו הם לא ימנים בהקשר הישראלי, כפי שיריב מוהר טוען.
וכמובן שהתורמים שלו נכשלו בהקשר האמריקאי, אז למה שהימין הישראלי יכרוך עצמו לכשלון הזה? בגלל שרן ברץ צריך כסף לספר על זה שהוא נראה כמו אירופאי ולכן הערבים זורקים עליו כדורי שלג?
לא הבנתי למה צריך שהימין האמריקאי יהיה ימין בהקשר ישראלי. גם הימין הסיני לא חולק את הסנטימנטים של הימין הישראלי, למשל ביחס להר הבית. וגם השמאל הגלובלי לא חולק את ערכי השמאל הישראלי, למשל בהקשר חופש דת או של אי-החרבתה-הפיזית ישראל, ועדיין השמאל הישראלי מרבה לצטט אותו.
הוא רוצה שלא יהיה ימין בהקשר ישראלי, סה טו. חוץ מזה הוא גם יודע מה רן ברץ מבטיח לתורמים שלו יהיו מי שיהיו (מי הם? עד כאן כהן לא מעוניין להחכים אותנו), ומכאן אפשר להסיק שהוא נכח בישיבות של מידה, או שהוא סתם ממציא, בחר את האפשרות הבאה.
אה, ואצלי אדבלוק-פלוס עובד כרגיל.
האמת היא שממש לא אכפת לי מה רן ברץ מבטיח לשוגר-דדיז האמריקאים שלו. אבל השמאל פשוט עבר לחיות בסוג של לה-לה-לאנד פיקטיבי. מתי שמענו בפעם האחרונה תכנית מדינית מהשמאל? כל מה שהם עושים זה להוקיע דברים בצדקנות ולחפש כל מיני "פרכות" לוגיות.
ניסיון להגיב עם adblock plus פועל
אני חייב לציין שרמת הפאניקה של כל מיני חבר'ה מהשמאל מ'מידה' היא ברמה שלא הייתי יכול לדמיין לעצמי, ואני עדיין מתקשה להבין למה. התגובות של ענבים, מוהר וכהן לעיל הן אחלה דוגמה לפאניקה הזו, בליווי אנשי קש, אד-הומינם שהוא גם בבירור מומצא, וכן הלאה.
באופן קבוע בכל אתר או בלוג של השמאל יהיו תמיד שניים-שלושה ימני מחמד שינסו לעורר מהומה או וויכוח. הרטוריקה קצת שונה (כאן היא טיפה יותר מושקעת חייבים להודות) אבל הטקטיקה כמעט זהה.
חתן פרס נובל לשלום פרעה (ברק) חוסיין אובמה עסוק בהחרבת כל מה שהוא יכול מאז נכנס לתפקידו הנוכחי כנשיא ארה"ב בינואר 2009. כמנהג העכבישה "אלמנה שחורה" הוא מזדווג וטורף את הזכר שמפרה אותו כאפריטיף: ראה מובארק, מי שהיה חברה הנאמן והטוב ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, וקדאפי שגם היה מקורב מאוד לאירגוני ביון אמריקאיים מזה עשרות שנים. אילו יכל היה עושה לנו אובמה בדיוק אותו דבר, אולם למזלנו הטוב יש לנו מנהיג אחראי וחכם שאינו מתרגש מכל נפיחה וצהלול של אובמה וחבר מרעיו. מאז שויליאם ג'פרסון (ביל) קלינטון עזב את הבית הלבן בוושינגטון די. סי. בינואר 2001, ארה"ב פצחה בריקוד חרקירי סוער בו קברה מאות מיליארדי דולרים ואולי אף יותר מטריליון דולר בחולות עיראק ואפגניסטן, וזאת בשם הרפתקאות הזויות המבוססות על טיעונים שקריים ובעיקר על חטא היוהרה – ההיבריס שהחל בו ג'ורג בוש הבן וממשיך בו "חתן פרס נובל לשלום" רטקרואקטיבית, פרעה חוסיין אובמה. לא אתפלא אם כתוצאה מאותו ריקוד חרקירי מתמשך מזה כ 13 וחצי שנים, ארה"ב תתפרק עוד במהלך העשור הנוכחי. המדינות העשירות שחברות בברית יפרשו ממנה או יפרישו את המדינות העניות ממנה.