אוטו-אנטישמיות, השנאה-העצמית היהודית, מלווה את היהודים שנים ארוכות. כי מה רוצה היהודי בחייו אם לא להיות "נורמלי", ללכת בין הגויים, ליהנות משלל פלאי גולה?
אוטו-אנטישמיות, השנאה-העצמית היהודית, מלווה את היהודים שנים ארוכות. כי מה רוצה היהודי בחייו אם לא להיות "נורמלי", ללכת בין הגויים, ליהנות משלל פלאי גולה? אלא שאז באים אותם יהודים מעצבנים, ומחריבים, בדיוק כפי שטענו תמיד הגויים, את הכל. אראל סג"ל על אלברט איינשטיין, יוסי שריד, אוטו ויינינגר, והפרדוקס האוטו-אנטישמי.
קח את היהדות העלובה שלך ודחוף אותה. מי אתה, או כל אחד אחר, שתגידו לנו איך לחנך את ילדינו? מה זו יהדות או אם אנחנו רוצים בה? אתה תקבע מה הזהות שלי? את הבחירות הדתיות והתרבותיות שלך תעשה בביתך. אתה, תפסיק לפחד מכנסיות, ממיסה יפה עם מקהלה, משינקן טוב וטעים, מנישואין בין עמים שונים (בייחוד אם הן חתיכות למהדרין), מביקיני ומיני לוהט, מעירוב בין המינים (מלחיצת יד וחיוך חם – לא יוצא מיד ז**ן והריון). תפסיק לפחד מלימוד היסטוריה – גם אם העם היהודי הנבחר לא יוצא ממנה במיטבו. אל תפחד להודות שהיוונים והרומאים היו מעצמות שייסדו את תרבות העולם – ושהמכבים ואנשי בר כוכבא – היו קיצונים פנאטיים שלא ראו את קצה אפם – ושדתם העבירה אותם על דעתם (מוכר…לא…?). ותפסיק לפחד מהורדת הכשרות הפאנאטית והמטורפת מכל מוצרי המזון – דבר שיוריד את עלותם ב-30% ויותר – עולם שלם אוכל אוכל טעים מבלי שהרבנים דחפו את אצבעותיהם ומלמוליהם לתוכו וחי טוב מאוד. יותר טוב מכם הדתיים. אז תתחיל להפסיק לפחד מכל אותם דברים, ויש עוד הרבה פחדים שאתה ודומיך – הדוסים, צריכים להיגמל מהם ויפה שעה אחת קודם.
הטקסט הנאור הזה פורסם כתגובת פייסבוק לכתבה של אסף וייס במגזין "וואלה", שביקר את קמפיין עיתון "הארץ" כנגד תגבור לימודי יהדות בבתי-ספר ממלכתיים. גזרתי ושמרתי.
שנאה יהודית למהדרין
בואו נודה על האמת, אין כמעט יהודי שאינו חש לעיתים שנאה עצמית. אמנם אנשי ימין שמלכתחילה מגדירים עצמם כבעלי דעות לאומיות – דהיינו, יהודים המעמידים את הזהות הלאומית כחשובה ביותר לעומת אנשי שמאל המעמידים את האוניברסאליות במעמד גבוה מזהותם הלאומית – סובלים מהתופעה פחות. משום שעיקר השנאה העצמית היהודית היא שנאת היהודי ללאום היהודי על מאפייניו האמתיים והמדומיינים.
יחד עם זאת, יש להודות כי במהות המהפכה הציונית תססה גם שנאה עצמית רעילה. קריאה בכתבי אבות הציונות, הן המעשית והן הרוחנית, הן מימין והן משמאל, חושפת ביקורת קשה, אכזרית, לעיתים קרובות סטריאוטיפית, על היהודי הגלותי. שלילת הגולה, פרזיטיות, דת העבודה שתתקן את היהודי החי מעסקי אוויר ושנור, וכו'. צריך גם להודות כי הייתה ויש אמת בביקורת. אף אני לפעמים מתגלה לעצמי כמו אוטו-אנטישמי קטן. 'יהודונים' אני מסוגל לפלוט כלפי אנשי ג'יי-סטריט. 'שנוררים' על חרדים וכו'.
כן, כולנו שונאים או בזים לכולנו במידה כזו או אחרת. החילוני לדתי, הדתי לחרדי, החרדי לדתי, במעגל שאין לו סוף. מסייעת לכך העובדה שהזהות היהודית היא חמקמקה, לובשת ופושטת צורה. אלא שהזהות הזו היא גם עול שאין לברוח ממנו, עור שלא ניתן להשיל. היטיב להגדיר זאת אלברט איינשטיין ב-1920, באמרו לשבועון יהודי כי "היהודי הנוטש את אמונתו נמצא במצב דומה של חילזון שנוטש את קונכייתו – הוא עדיין חילזון".
שריד מוצל מאש האמונה
השבוע, הזדמן לי לשמוע בתוכנית של בני בשן בגל"צ את הפינה הקבועה עם יוסי שריד. לא שמעתי את כולה אלא רק את החלק בה שריד סיפר כי בדרך-כלל שהוא טס לחו"ל מתרחשים אירועים ביטחוניים, והוא למרות שאינו חייב, חוזר ארצה. הפעם, סיפר שריד בהקשר חטיפת הנערים, משום שהוא לא בתפקיד רשמי, הוא נשאר באיטליה. הוא כמובן מייחל כמו כולם לחזרתם, אולם הוא מסרב לבקשות להתפלל עליהם (דומני שבנקודה הזו, שריד הדהד טרוניה שרווחה השבוע בשמאל הישראלי לפיה הימין הדתי דורש מכולם להתפלל). שריד הבהיר שהוא לא יתפלל משום שאינו מאמין באלוהים. כדי להדגיש את אי-אמונתו הוא הסביר שמערך האמונות התפלות שלו לא כולל אמונה באלוהים.
ברור שזכותו של שריד לחשוב כך ולומר כך. אולם אני תוהה, תארו לעצמכם ששריד היה מתראיין לתחנת רדיו ערבית, האם היה בוחר בתיאור דומה לאמונה באלוהים? כיצד היה שדרן ערבי מגיב לטענה שאלוהים הוא סוג של אמונה תפלה? מדוע שריד – ויש להתייחס אליו כאל אייקון שמאלני, אדם שמסמל משהו שהוא מעבר ליוסי שריד הפרטי – נזקק ללעג כלפי האמונה באל?
אבטיפוס אוטו-אנטישמי: אוטו ויינינגר
מן המוסכמות שכל דיון באוטו-אנטישמיות חייב לכלול את אוטו ויינינגר. בארבעה באוקטובר 1903, בגיל 23 התאבד אוטו ויינינגר בירייה בחדר הווינאי בו מת בטהובן. הסטודנט המבריק לפילוסופיה, היהודי המשומד – עליו אמר היטלר ימ"ש: "יש רק יהודי הגון אחד וגם הוא הרג את עצמו" – לא היה יכול לחיות עם עצמו.
מספר חודשים קודם למותו, התפרסמה הגותו בחיבור מבריק בשם מין ואופי, דיון פילוסופי בדבר היחס שבין החומרי לרוחני. בספר קבע ויינינגר שיא חדש בפתולוגיית השנאה העצמית היהודית. בקליפת אגוז, ויינינגר טען כי האנושות היא צירוף בין תכונות זכריות ונקביות. שניות בין טוב גברי לרע נשי. הזכר הוא פעיל, בעל ערך, יצרני, בעל הכרה, תבונה ומוסר. ואילו הנקבה היא סבילה, לא מועילה, תת-הכרתית ולא-מוסרית. את היהדות ניתח ויינינגר המומר כנשית, ולפיכך כאנטי-דתית במובנה העמוק ואנטי-רוחנית. דת חסרת נפש ויכולת ורצון להבדיל בין טוב לרע. הנצרות מתוארת כצורה המזוקקת והנעלה ביותר של אמונה. "היהדות אינה אלא עוצמת תזנוניה של האישה, שהורידה את האל-האב הרוחני לתחתיות החומר העצל".
למעלה ממאה שנה ויינינגר שחיק עצמות אבל מורשתו איתנו. בשנת 1982 עלה בתיאטרון חיפה המחזה "נפש יהודי" (ובשמו השני: "הלילה האחרון של אוטו ויינינגר"), מחזה ביוגרפי מאת יהושע סובול. המחזה הציג את ויינינגר כגיבור טראגי. בדברי ימי-הכנסת מצאתי נאום של ח"כ עוזי לנדאו בכנסת האחת-עשרה (א' כסלו התשמ"ז, שלושה בדצמבר 1986) בדיון שעסק ביצירה אנטי-ציונית ואנטישמית בישראל. לנדאו מצטט שם את פריד ויינינגר, שאר-בשרו של אוטו ויינינגר, שראה באקראי בהיותו בגרמניה את המודעה על המחזה הזה והחליט ללכת ולראותו. מזועזע הוא כתב:
התביישתי בהשתייכותי למין האנושי. חזרתי למלון מוכה ובזוי. כלום ייתכן שהשפל שבאדם ישפל עוד יותר? למכור כל כך בזול דם וגוף יהודי ביריד של הצלחה מסחרית לישראלים תמימים ולגויים אשר במודע ובלא-מודע יזדהו עם אנטי-יהודי זה, אוטו ויינינגר, וירוו נחת מצורה לגלית זו של אנטישמיות. לגלית, שהרי זה בא מעטו לא של פסבינדר [המחזאי הגרמני אנטישמי, א.ס] אלא מאחד ששמו יהושע סובול, JUDE EIN AUCH, גם הוא יהודי, כפי שאמרו זה לזה שני גרמנים בקוראם את המודעה לידי.
לנדאו מצטט את סוף דבריו של פריד ויינינגר: "יהושע סובול, אני מאשים אותך בבגידה, במכירת דם ובשר יהודי לעולם שמצטער על כך שאנו עדיין חיים".
כדי שתבינו במה מדובר, הרי לכם מונולוג מתוך המחזה של סובול.
אינכם יודעים מה הפירוש של להיות מאוס, בזוי, שנוא על עצמך מבטן ולידה. אני מוכן להיות נרדף על אמונותיי ודעותיי, אבל להיות קורבן נצחי לאופי שלא אני בחרתי, שירשתי עם דמי?!
אני מבין את שונאיי יותר מאשר הם מבינים את שנאתם. היהדות היא תהום, תהום פעורה בנפש, הציונות תשקע בתהום היהדות ותבלע בה. כמו אבן בביצה. היהודי אינו מאמין בדבר. היהדות סיימה את תפקידה לפני אלפי שנים, אין לה שום בשורה חדשה לאנושות, אתם מחפשים גאולה, והצורך בגאולה הוא בלתי מוסרי.
בחיבורו "על השנאה העצמית היהודית" ניתח הפילוסוף תיאודור לסינג (1872-1933) את האוטו-אנטישמיות והקדיש פרק לויינינגר. לסינג, שהתנצר בגיל צעיר, חזר ליהדותו בהשפעת הציונות ונרצח ב-1933 בצ'כוסלובקיה בידי הנאצים. למרבה הצער, "על השנאה העצמית היהודית" מעולם לא תורגם לעברית למעט הפרק על ויינינגר שתורגם על-ידי אליקים העצני.
לטענת לסינג, המוסר היהודי המפותח הינו גם המפתח לפתולוגיה של שנאה אוטו-אנטישמית. האדם אינו רוצה לדעת רק מהי הסיבה לאסונות הפוקדים אותו, אלא גם מדוע. בעוד מרבית האנושות תזקוף את האשמה לפתח האחר – האויב – היהודי מקבל על עצמו אשמה משום שהוא רואה בכל אסון עונש שהוא בד בבד כפרה על חטא. סיבה נוספת לשנאה העצמית נעוצה בסביבה הלא-יהודית. תהליך הדמוניזציה של הקורבן הוא תהליך פסיכולוגי שכיח כדי להתגבר על נקיפות מצפון על עוול שנעשה. האדם מחפש סיבה להצדיקו. 2,000 שנים של אהבה נוצרית נונסטופ שינו משהו במהות הפנימית היהודית עד שגם היהודים השתכנעו שהעוולות מגיעות להם, ובלשונו של לסינג: "כדי להפוך בן אדם לכלב צריך רק לקרוא לו מספיק זמן 'כלב שכמוך!" (כאמור, מאמר מקיף ומאיר עיניים נכתב בידי אליקים העצני בכתב העת "נתיב").
הפרדוקס האוטו-אנטישמי
כשגרתי בניו-יורק מצאתי שהמחמאה הכי חמה שאני יכול לתת לבחורה יהודייה אמריקנית היא שאינה נראית כמו יהודייה. השנאה העצמית היהודית קשורה במאבק פנימי. בין קבלת הייעוד והעול לבין תשוקה יהודית לא פחות, להיות עם ככל העמים, עם נטול שליחות, ייעוד או סגולות מדומיינות. עם נורמלי.
ההיסטוריה היהודית רצופה ניסיונות נואשים להשיל מעלינו את הקיום היהודי, לשים לו קץ. זה לא עבד באירופה, שם זה נגמר באושוויץ וטרבלינקה. וגם היום – למרות הרצון להיטמע בין העמים כעם רגיל, רצון הקיים אצל היהודי הרואה עצמו בראש ובראשונה חופשי, מערבי ומודרני – הדבר אינו צולח. וכך היהודי מגלה שלמרות הבוז ליהדותו, נכונותו להתפשר על אדמתו, עומדים מולו כוחות, בין אם אסלאם רצחני או אנטישמיות אירופית, השונאים אותו עד לשד עצמותיו שנאה מטפיזית.
בייאושו מכישלונו, את מי נותר לו להאשים? את מי שבזהותם ובחזותם מסמלים עבורו את היהודי הקלאסי. הדתיים, הימניים. בני עמו שאינם מנגבים מעליהם את הייצוג המוחשי של יהדותם ולאומיותם ומתעקשים לקלקל עבורו ולמנוע ממנו את הנורמליזציה הנאצלת. כך נולדת אוטו-אנטישמיות. אך הפרדוקס הנצחי הוא שככל שמתאמץ היהודי האוטו-אנטישמי להשיל את זהותו הלאומית והדתית, כך הגוי האנטישמי בז לו יותר.
איך את איינשטיין דחפת לרשימה? הוא כלל לא היה אנטישמי אלא ציוני.
קראת את הכתבה או רק את הכותרת?
"… הזהות היהודית היא חמקמקה, לובשת ופושטת צורה. אלא שהזהות הזו היא גם עול שאין לברוח ממנו, עור שלא ניתן להשיל. היטיב להגדיר זאת אלברט איינשטיין ב-1920, באמרו לשבועון יהודי כי "היהודי הנוטש את אמונתו נמצא במצב דומה של חילזון שנוטש את קונכייתו – הוא עדיין חילזון"."
זאת תופעה אשכנזית לרוב ,, נכון?
טלי פחימה, מרדכי וענונו ,יהודה שנהב, מוני יקים, מאיר עמור, ועוד כל מיני לא ידועים.
לא. לא הייתי אומר שרק אשכנזים.
זאת תופעה שכל מיני פסיכים לוקים בה מכל העדות והצבעים.
הרבה יקים מסוג מסויים נוטים לחטוף את הוירוס הזה, זה כן. אבל זה נובע מאיזושהי תסמונת סטוקהולם של שהייה בקרב חברה אולטרה גזענית וסנובית (החברה הגרמנית) במשך מאות שנים.
רוב היקים הם כמובן בסדר.
אבל עזוב, ההתעסקות בעדות היא סתם קטנונית ולא מביאה שום דבר טוב. צריך להפחית שנאת חינם, לא להגביר אותה. כולנו בתוך הסירה הזאת שנקראת עם ישראל ביחד.
23 לייקים ליחיאל שונא האשכנזים הדגול, וכולם מ"אורחים". המממממ…
24. קשה להתמודד עם האמת?
מצטער מר סג"ל, בדרך כלל אני מחבב אותך פלוס, אבל להשוות אוטו אנטישמיות עם חילוניות ואתאיזם, זה מאד לא לעניין.
יהדות היא גם דת וגם לאום,
אני יכול להיות יהודי נהדר מבחינה לאומית ותרבותית, לשרת בקרבי בצבא ובמילואים, לתרום לעמי ומדינתי, ולנסוע בשבת כאוות נפשי. כך עשו אנשים שקראו להם בן גוריון, הרצל, בגין. והם הכירו את ספר שמות וגם ספר יונה. מבחינה תרבותית ולא דתית.
זה שאני אוכל שרימפסים ממש ממש ממש לא הופך אותי לאוטו-אנטישמי.
אוטו אנטישמי הוא אדם שיש לו בעיה עם יהודים, וזה סוג של גזענות.
התנגדות לציונות,
היא באמת ורסיה של אוטו אנטישמיות ,
כי היא גורסת שלכל הקבוצות האתניות בעולם מגיעה הגדרה עצמית מלבד ליהודים, ולכן זו עמדה גזענית ולא מוסרית.
אין קשר לדת.
אל תערבב מין בשאינו מינו.
"אני יכול להיות יהודי נהדר מבחינה לאומית ותרבותית, לשרת בקרבי בצבא ובמילואים, לתרום לעמי ומדינתי, ולנסוע בשבת כאוות נפשי."
אראל סג"ל לא טעה המגדיר המרכזי של היהודי בגלות עד קום מדינת ישראל היה בעיקר מגדיר דתי (ששימש גם כמגדיר לאומי) מאחר והתרבות היהודית הייתה בעיקרה דתית או סובבת סביב הדת (חגים שבתות וכדו') צבא ומדינה לא היו כמובן… ולכן האוטו אנטישמיות הייתה שלובה בשנאת הדת. כיום כמובן ישנו מגדיר לאומי חילוני ושנאת דת או דתיים (וכן שנאת חילונים מהצד הדתי) היא בעיקרה צרות מוחין ולא אוטו אנטישמיות.
עם זאת כדאי לשים לב לעובדה שאנשים הדוחים מכל וכל את המגדיר החילוני לאומי כמגדיר יהודי כגון אלה הרואים בצה"ל צבא כיבוש וכד', אנטי ציונים למיניהם הרואים את עצמם כרב תרבותיים ושואפים להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה יראו דווקא בדתיים ובדת את המגדיר היהודי ולכן השנאה העצמית שלהם לובשת גוון אנטי דתי כמו לפני קום מדינת ישראל.
אני מניח שאתה מתייחס לקטע עם שריד. שם סג"ל שואל, ובצדק, למה שריד נזקק ללעג. ושאלה זו במקומה. שמעתי אנשים רבים אומרים שהם מייחלים לחזרת הנערים, אבל הם לא יתפללו כי אינם מאמינים בתפילה. שמעתי רק אחד שהיה לו חשוב כל כך להוסיף שאמונה באלוהים היא אמונה תפלה.
ציינת את הרצל ויש טענה על פיה הרצל היה אנטישמי. לא הצלחתי לברר את זה לעומק אבל ידוע שאמר כך: "רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי".
שנית כדאי מאוד לקרוא את התזה של הרב סולובייציק. הוא מדבר בדיוק על המתח שבין להיות יהודי ללהיות אזרח העולם.
השאלה היא אם כל יהודי שאינו מאמין באלוהים הוא סוג של שונא עצמו בעיניי סג"ל או רק אלו שמבטאים דעות אנטישמיות (כמו גלעד עצמון לדוגמא…)? אני לא מאמין באלוהים אם כי אני לא רואה את רוב הגילויים נגד דתיים כשנאה עצמית אלא כסוג של מחאה נגד הדת וחוסר ההיגיון הרב שבה. האם כל מחאה נגד הדת היהודית מצידו של חילוני נחשבת שנאה עצמית? איפה אתה שם את הגבול?
דרך אגב – הציונות הייתה תופעה חילונית למדי ואבות הציונות דיברו על יהדות שאובה ממסורת שפינוזיסטית ,היכן כל זה עומד בדיון שלך על שנאה עצמית? דרך אגב – מן הסתם גם אני חושב שהתופעה של אוטו ויינינגר היא קיצונית ביותר (לדעתי הייתה לו הפרעה נפשית כזו או אחרת) וגם של רבים אחרים.
לא נראה לי שסג"ל מאשים כל חילוני באוטו אנטישמיות. כיצד הבנת זאת מהטקסט?
יש לצערי יותר סיכוי לשלום ומזרח תיכון חדש מאשר סיכוי שתופעת האוטו-אנטישמיותומחלת התנטוס של פרויד תיעלם מהיהודים
טוב מאד, כרגיל.
איזה סלט, סגל. כהרגלך מנופף בהרבה שמות והרבה מובאות מיותרות שבלעדיהן המאמר היה רק נוח יותר וברור לקריאה. אני חילוני, בוחל בכל אחד שמנסה להתערב לי בחיים, יהודי, מוסלמי או כומר נוצרי – לא מנסה לדמות למישהו, לא התחנף, לא שונא מישהו מתוך מחלה, לא אפריורית ולא בטיח. קשקשן אכול זעם היית וכזה נשארת
לכל המבקרים – תקראו את הכתבה, אראל בפירוש אומר שאפשר למתוך ביקורת על היהדות ואפילו אומר שחלק מהביקורת מוצדקת!!! כלכם יודעים שיש מצב שבו הביקורת הלגיטימית עוברת למצב שממש אפשר לקרוא לו פתווגי ועליהם הוא מדבר. ל ? קראת את הפיסקה על אינשטיין או שברגע שראית את השם שלו מיהרת להגיב. אראל ממש לא מאשים את אינשטיין באנטישמיות ולהפך.
נמאס מההתנשאות של המגזר שלך והבעלות שהוא לקח על הלאומיות הישראלית.
החילונים בארץ, הם ציונים, לאומיים, ואוהבי הארץ לא פחות מכם. נהפוך הוא! הרבה יותר מכם!
הקשר עם העולם הוא חשוב למדינה, והרצון להיות חלק ממשפחת העמים הוא שמזניק את ישראל קדימה.
ההתנשאות שלכם, ההיאחזות בשטחים כחזות הכל, והכיפות (שבעיני יוצרות בידול מיתר האוכולוסיה) סתם גורמות לשינאת חינם.
אתם לא יותר טובים מהחילונים. רד מזה.
הכיפה גורמת לשנאת חינם? זוהי טענה מגוחכת כמו הטענה שאי חבישת כיפה גורמת לשנאת חינם. אנחנו לא חייבים להיות זהים כדי לא לשנוא.
בארצנו מתפרסמת, על בסיס יומי, ביקורת קשה מאוד כנגד ציבור גדול מאוד של יהודים. החילונים מוצגים בתקשורת החרדית, בכינוסים חרדיים ובפשקווילים, כפושעים, עבריינים, טיפשים ושליליים. זה הרבה מעבר לביקורת לגיטימית. לשון הרע ללא ספק.
השאלה היא האם מבחינה לוגית, גם זה "אוטו-אנטישמיות"?
לפי סג"ל כן: "אף אני לפעמים מתגלה לעצמי כמו אוטו-אנטישמי קטן. 'יהודונים' אני מסוגל לפלוט כלפי אנשי ג'יי-סטריט. 'שנוררים' על חרדים וכו'.
כן, כולנו שונאים או בזים לכולנו במידה כזו או אחרת. החילוני לדתי, הדתי לחרדי, החרדי לדתי, במעגל שאין לו סוף"
אם שריד סבור (כמו יהודים רבים בדורנו) שיהוה/אלוהים הוא דמות ספרותית ועל כן הוא נעדר יכולת להשפיע על המציאות (במובן של איתור גופות החטופים לדוגמא) האם עליו לשקר ולכזב ולהמנע מביטוי השקפת העולם בנושא האמונה ולו רק על מנת שסגל לא יחוש תחושת עלבון צורבת ?
אין לי ספק ששריד יגיד דברים דומים בכל פורום ובכל כלי תקשורת (כולל כלי תקשורת ערבי).
לא מובן מה פשר החיבור שעשה סגל בין דמויות יהודיות מן העבר,שהיו תמיד חלק מקהילת מיעוט בארצות שבהן האוכלוסיה המקומית היתה עוינת ואנטישמית,ובין שריד שחי במציאות שונה לחלוטין,במדינה ריבונית שבה הוא חלק מקבוצת הרוב ונדרש על כן לערכים ונורמות מוסריות שונות לחלוטין מתוקף האחריות שנדרשת מקבוצת הרוב ביחסה אל קבוצת המיעוט.
בדיוק הדס. הרי סג"ל כתב בפירוש "על כל חילוני להעמיד פנים כדתי מהרגע שנחטפו הנערים. אלה שלא עושים כך, הם אוטו אנטישמיים".
את ואדון שריד צריכים ללמוד משהו קטן ביחסי אנוש: don't be an asshole
זה מאוד פשוט. לדוגמא: כשאמא של נער חטוף מבקשת שתתפלל לשלום ילדה, לא חייבים ללעוג לאמונותיה הדתיות. אפשר להסתפק בהבעת אמפתיה.
יופי של מאמר, כרגיל, קשה לשמאלנים להתמודד עם מישהו משכיל. המשך כך. ישר כח ותחזקנה ידיך
Oy vey second Shoah.
והנה טרול שעשה 22 לייקים לעצמו.
אנטישמים במדינות ברה"מ לשעבר, אוהבים לכנות יהודים "שלמה", קצת כמו אלה שקוראים לערבים "אחמד" באופן שיטתי.
מומלץ למחוק.
אם לשפוט ע"ס הציטוטים של אלברט אינשטיין על היהדות והאנושות – אילו הוא היה חי היום, מן הסתם היתה לו הרבה ביקורת לאמר על מדינת ישראל, התנהלותה בעינייני הפלשתינים ואל מול היהדות הרפורמית ואולי עוד…
קל מאוד להחליף ביקורת עצמית לגיטימית והכרחית בשנראה עצמית, ובכך לבטלה.
אני יהודי, ציוני, ישראלי – ומותר לי לבקר את היהדות או המדינה – כל עוד אני עושה זאת מתוך איכפתיות והשתייכות ולא מתוך שנאה ואנטישמיות.