בלעדי ל'מידה': ראיון עם ד"ר שרקו עבאס, נשיא 'האספה הלאומית הכורדית בסוריה', על הכורדים בסוריה ובעיראק והאלמנט האיראני במערבולת הדמים באזור.
בתוך מערבולת הדמים אליה נשאב המזרח-התיכון, ישנה קבוצה אחת, עם אחד ששומר על כוחו – הכורדים • המשבר בעיראק ובסוריה הביא עמו הזדמנויות חדשות עבור העם המפוצל, וכך גם עבור מדינת ישראל • ד"ר שרקו עבאס, נשיא 'האספה הלאומית הכורדית בסוריה' שמצוי בימים אלה בלב הסערה, מציע נקודת מבט לא-שגרתית על המתרחש בסוריה ובעיראק • הוא מדגיש את תפקידו של העם הכורדי בעת הזו ומצביע על האויב המשותף: המשטר האיראני • האם דברים שרואים משם לא רואים מכאן?
מדינה חדשה באה לעולם: אתמול קמה לתחייה ח'ליפות אסלאמית בשטחים נרחבים של עיראק וסוריה. עתה יותר מתמיד, ארגון 'המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט' (דאע"ש), או בשמו החדש והמקוצר: 'המדינה האסלאמית', מהווה איום על בגדאד הבירה ועל המדינות השכנות. באופן די מתבקש, התסיסה במזרח-התיכון מיקדה את תשומת הלב העולמית אל הכורדים, המתגוררים בשטח המחולק בין עיראק, סוריה וטורקיה, שעתה מצטיירים כקו ההגנה המתַפקד האחרון נגד המתקפה הג'יהאדיסטית.
בעת מכרעת זו, מספר ד"ר שֶרְקוֹ עבאס, נשיא 'האספה הלאומית הכורדית בסוריה', בראיון ל'מידה' על המצב בכורדיסטן הסורית, על הממד הפוליטי של מלחמת האזרחים בסוריה, על אסד, 'המדינה האסלאמית', איראן וארצות-הברית, וגם על הזווית הישראלית. גישתו המרתקת והבלתי-שגרתית, מנקודת מבטו של אדם הפועל בלב ההתרחשויות, מעוררת ספקות בנוגע לידוע לנו על המתרחש ומזכירה לנו שוב שבאזור שאנו חיים בו המציאות אינה בהכרח זהה למה שגלוי לעין.
מוצא משפחתו של ד"ר שרקו עבאס בכורדיסטאן הסורית ובכורדיסטאן הטורקית. המשפחה מוכרת באזורים אלה, ופעילה בחיים הפוליטיים שם, זה ארבע מאות שנה לפחות. עבאס עצמו פעיל בענייני ציבור של העם הכורדי זה למעלה משלושים שנה.
בשנת 2006 הוא הקים את 'האספה הלאומית הכורדית בסוריה' (KNAS) – ארגון גג של מפלגות כורדיות, ושל מנהיגים שבטיים, דתיים ואזרחיים, המתנגדים למשטר העריצות של אסד ומצדדים בהפיכת סוריה לפדרציה. לצד הארגון העמית 'האספה הלאומית הכורדית' (KNC) מקיימת האספה הלאומית פעילות שדלנית בוושינגטון ובבריסל לקידום עניינם של הכורדים בסוריה, ופועלת שם למען שינוי משטרי, שישים קץ ל'ערביזציה' של הכורדים בסוריה ויהפוך את סוריה, כאמור, לפדרציה דמוקרטית של מדינות.
"מטרתנו לקדם דמוקרטיה ולהבטיח שסוריה לא תהפוך רדיקלית וג'יהאדית", אומר עבאס. "אבל אסור לשכוח: המשטר ה'חילוני' כביכול של אסד גרוע לא פחות, הן לסורים הן לקהילייה הבינלאומית".
לא מקשה אחת
איזה תפקיד אתה צופה שהכוחות הכורדיים ימלאו בסוריה ובעיראק? איזה תרחיש אתה צופה?
אני סבור שהצעד הטוב ביותר לכורדים בעיראק, בעקבות כיבוש כירכוכ מידי צבא עיראק הנמלט, יהיה ליצור איזור חיץ הומניטרי יציב בינם לבין אזורי הלחימה, ולאפשר לכל הפליטים הנסים משם לחיות באזור חיץ זה. הדבר יאפשר לקהילייה הבינלאומית לשלוח תמיכה דרך הכורדים, ולמנוע מראש ממשלת עיראק אל-מליכי, מאיראן ומהארגונים שבמחנה שלהם לתקוף את הכורדים בעתיד. זהו הצעד האופטימלי לכורדים, ואינני סבור שהם צריכים לעשות מעבר לו.
אשר לכורדים בסוריה. כיום נמצאים רוב האזורים הכורדיים בצפון סוריה בשליטת 'מפלגת האיחוד הדמוקרטי' הכורדית (PYD), הפועלת בהשראת ה-PKK המפורסמת. מפלגה זו [ה-PYD] היא למעשה חלק ממשטר אסד, והיא אינה מייצגת את האוכלוסייה הכורדית. מה שמכונה 'הכרזת האוטונומיה המקומית הכורדית' בצפון סוריה אינו כזה. את הדמוקרטיה לא מקדמים שם. זהו משטר דכאני, שולל-חופש, הנוהג בגלוי כסוכן של איראן.
צריך לדעת שבזמן שלטונה ברחו מהאזור יותר מרבע מיליון כורדים, ומדובר בשינוי דמוגרפי של ממש. הכורדים לא בוטחים בארגונים הללו ולא תומכים בהם – אבל הם השלטון ולהם כל הכסף, הנשק והסיוע שהם מקבלים ממשטר אסד, מאיראן, מרוסיה ואפילו מאל-מאלכי. הכורדים בסוריה נמצאים במצב נואש. חשוב שהקהילייה הבינלאומית תפנה את מבטה לאזור כולו, ותבין שמדינה פדרלית מבוזרת בסוריה היא הדרך היחידה למנוע עריצות, לבצר את הדמוקרטיה ולהחזיר את היציבות. כל דבר אחר הוא מרשם לאסון ולרודנות חדשה.
אמרת שהכורדים בסוריה אינם תומכים במפלגה השלטת באזורם, PYD. במי אם כן הם תומכים, ומיהו בעל העוצמה הפוליטית?
רובם המכריע של הכורדים מצדדים בפדרציה. כל 15 או 16 המפלגות הכורדיות, 'המועצה הלאומית הכורדית' ו'האסיפה הלאומית הכורדית בסוריה', כולן תומכות בהפיכת סוריה לפדרציה. רק קבוצה אחת, PYD, נתמכת בידי אסד מתוך מטרה לתמרן את הכורדים כך שלא ישלטו באזור, ליצור שסע בין הערבים והכורדים ולהסיט את תשומת הלב מהמשטר.
אסד נהג בחוכמה רבה כשהסיג את כוחותיו מהאזור ומסר אותו ל-PYD הדכאני: כך גרם למקומיים להתגעגע למשטר שלו, שהוא חלופה מוצלחת יותר. לאחרונה הוא החל לכרסם בכוחה של PYD. בתוך שנה-שנתיים, כשהמשטר יחזיר לעצמו את השליטה המלאה בסוריה, הוא יחסל את PYD לגמרי. זהו מבחינתו מוצר של השתמש וזרוק. אסד הסיג את כוחותיו מהאזור מתוך כוונה להציג את הכורדים כמשתפי פעולה עם משטרו, ואכן ממשלת PYD סופגת ביקורת מצד ארגוני האופוזיציה בסוריה.
כבר כמעט שנתיים שה-PYD מכוננים בצפון סוריה משטר דכאני שתומך באסד, ומקבל גיבוי בנשק איראני. בעבר הגיעו ידיעות שונות אודות שיטות הדיכוי שלהם. כך למשל, המפלגה דיכאה באכזריות הפגנה של אקטיביסטים כורדים שהתרחשה בשנה שעברה.
"ארצות-הברית מגנה את התגובה הקטלנית של 'מפלגת האיחוד הדמוקרטי' הכורדית להפגנות השקטות בעיר אמודה, היכן שרשויות ה-PYD הרגו שישה אנשים, פצעו עשרות ועכבו כ-90 איש במהלך ההתנגשויות האלימות", כך נכתב בהצהרה שפרסמה אז שגרירות ארצות-הברית בדמשק. "אין שום הצדקה להתקפות הללו, או לניסיונות של ה-PYD לדכא את חופש הביטוי וההתקהלות על-ידי השתקת אלו שמקדמים דמוקרטיה וזכויות אדם בדרכי שלום". כמה חודשים מאוחר יותר, כאשר ה-PYD הכריזו על אוטונומיה כורדית בסוריה, מוסצפא ברזאני, ראש 'המפלגה הכורדית הדמוקרטית' וכנראה המנהיג הכורדי החשוב ביותר כיום, גינה בחריפות את המהלך וקרא למשטר שלהם "אוטוקרטיה". לדבריו של ד"ר עבאס, מדובר באסטרטגיית חתרנות של אסד:
כפי שאנו רואים זאת, כחלק מאסטרטגיית 'הפרד ומשול' שלו אסד הקים מיליציה של ערבים, נוצרים ואנשי בעת' שתילחם בכורדים, והוא נושא ונותן עם ממשלת האזור הכורדי בעיראק על הקמת מפלגה כורדית שתתחרה בשאר הגופים שהזכרתי, ותמנע מכל מפלגה יחידה שהיא מלהגיע לעמדת שלטון. שתי הקבוצות שאני מייצג, 'המועצה הלאומית הכורדית' ו'האספה הלאומית הכורדית בסוריה', הם שתי ההתארגנויות הפוליטיות הגדולות ביותר בסוריה, והן יכולות, אם יהיו בידן האמצעים, לעצור את PYD ואת דאע"ש באזורים הכורדיים. ועם זה, אַל לנו לעשות פעולה כלשהו כל עוד איננו יודעים שהמטרה הסופית היא פדרציה.
האיום הגדול: הציר האיראני
אחת התובנות המעניינות והמפתיעות של עבאס מתייסות לשיטת הפעולה של אסד בין השנים 2003 עד 2011. בתקופה זו אסד אפשר לכוחות אל-קאעידה להתחזק ולהעביר נשק וכוחות דרך הגבול המשותף של סוריה עם עיראק, במטרה לערער את השלטון האמריקני בעיראק. אותם כוחות הפכו בחלוף הזמן לארגון שאנו מכירים בשם 'ג'בהת אל-נוסרה', שממרר את חייהם של השלטונות הסורים עד ימים אלה ממש. אך לדברי עבאס, העובדה שהגולם קם על יוצרו לא הפריעה לאסד להמשיך ולעשות שימוש בכוחות הסונים הג'יהאדיסטים למטרותיו שלו. ולא רק אסד: לדידו, זוהי שיטת הפעולה של כל הציר האיראני במרחב. "עוד מראשית ההתקוממות בסוריה מנסה אסד לצייר אותה בעיני העולם כמרד טרוריסטי סַלַפי שמאחוריו עומדת אל-קאעידה", מסביר עבאס. "לשם כך הוא עשה שימוש באותם אנשים שהוא שלח קודם לכן לעיראק להלחם נגד האמריקנים" לדבריו, הללו עבדו למענו בתוך סוריה, והקימו מגוון ארגונים רדיקליים כגון ג'בהת א-נוסרה ודאע"ש:
כל הארגונים הללו הם למעשה חלק מהמנגנון של אסד ואיראן. ארגונים אלה כביכול באו "לעזרת" המהפכה נגד המשטר בסוריה, וגרמו לעם הסורי לראות אותם כידידיו וכאויבי משטר אסד, אך למעשה מדובר היה במהלך מחושב של אסד, שמטרתו ליצור בדעת הקהל בסוריה ובעולם כולו זהות בין המורדים לבין האסלאם הרדיקלי ואל-קאעידה, וכך למנוע מהמורדים סיוע בינלאומי.
אך משהו השתנה. לדברי עבאס, "בעיראק, בארבע-חמש השנים האחרונות, הסונים עברו את סף התסכול תחת המשטר המדכא של ראש הממשלה הסמכותני והכפוף לאיראן נורי אל-מאלכי, והתנאים הבשילו למרד נגדו". ואכן, מאז פרוץ מלחמת הג'יהאד של 'המדינה האסלאמית', כשלונותיו של אל-מאלכי צפו אל פני השטח והוא חוטף ביקורת מכל כיוון אפשרי. עתה, טוען עבאס, הוא משתף פעולה עם איראן וסוריה, ויחד הם חוזרים על אותו תרגיל:
הם הכניסו לעיראק אלפי מחבלים של דאע"ש כדי 'לחטוף' את המהפכה הסונית בעיראק ולצייר אותה כג'יהאדיסטית. לוחמי הג'יהאד הללו, שעברו מסוריה לעיראק, השאירו אחריהם בעמדות שנטשו שפע ציוד, והוא נפל לידי משטר אסד. אנחנו סבורים שכל זה הוא חלק מתוכניתם של אל-מאלכי ואיראן לזרוע תוהו ובוהו, לעורר פאניקה בקהילייה הבינלאומית, ולזכות בתמיכתה במאבקם נגד הג'יהאד המאיים על המזרח התיכון כולו – וכך להבטיח שהמורדים לא יקבלו סיוע חיצוני, ושהם עצמם יוכלו להפציץ ולטבוח בחופשיות אזרחים עיראקים בלי להיענש על כך. הדבר גם מאפשר לאיראן לשלוח כוחות לעיראק ולשלוט באזור זה. הקשת השיעית – איראן, עיראק וסוריה – הצליחה בעזרת תמיכה רוסית לבצע את תוכניתה הכפולה, ואת המחיר משלמים העמים הסורי והעיראקי.
הזדמנות פז לישראל
מה אתה חושב על המדיניות האמריקנית בסוריה, ובאזור בכלל?
יש הרבה מקום לשיפור וליוזמות במדיניות המזרח-תיכונית של ארצות-הברית, בייחוד בכל הנוגע לסוריה. בשנים האחרונות, המדיניות האמריקנית גרסה קשר מינימלי עם הכוחות הדמוקרטיים והמתונים בסוריה, כגון הכורדים, וקשר הדוק יותר עם האסלאם הפוליטי. מדיניות זו הקלה על אסד; הוא ניצל אותה כדי להציג את עצמו בעיני העם הסורי כמחסום מפני האסלאם הרדיקלי, כפי שכבר תיארתי. מדיניות זו גם עוררה בקרב בנות בריתה של ארצות-הברית באזור דאגה באשר למידת מחויבותם של האמריקנים כלפיהן.
לאחרונה מגיעות חדשות טובות מהקונגרס, בייחוד מהמפלגה הדמוקרטית. לפני ימים ספורים הביע מנהיג הרוב בסנאט, הארי רייד, תמיכה במדינת כורדית עצמאית בצפון עיראק. הסנאטור הרפובליקני צ'מבליס, חבר בכיר בוועדה לענייני מודיעין של הסנאט, ביטא גם הוא פתיחות לרעיון הזה.
לישראל יש מזה עשורים רבים יחסי ידידות עם הכורדים. איזה תפקיד צריכה ישראל למלא?
ישראל צריכה להבין שעזרה לעם הסורי היא עכשיו הזדמנות פז בשבילה, מפני שהעם כבר אינו מאמין שישראל היא האויב מספר אחת שלו: בעיניו האויב הגדול הוא אסד. כדאי לה לנצל את השינוי הזה, להושיט יד לעם הסורי, לבנות את היחסים איתו ולכונן איתו שלום – ולא לשאוף להקמת דיקטטורה חדשה בסוריה, כפי שארצות-הברית עושה.
הכורדים הם המנוע לדמוקרטיה במזרח-התיכון, והם זקוקים לתמיכה. מעולם לא שנאנו את ישראל או את היהודים; להפך – יש לנו היסטוריה משותפת וטרגדיות משותפות. תמיכה ישראלית בכורדים ובעם הסורי תעזור לישראל להשיג גבול סורי יציב; אחרת, לישראל יהיה למעשה גבול ארוך עם איראן – גבולה עם לבנון, עם סוריה ועם רצועת עזה.
ישראל יכולה גם ליצור קשר עם גופים באופוזיציה הסורית ולהשתמש בדיפלומטיה ציבורית. מדיניות של שב ואל תעשה, עד שאחד הצדדים ינצח, לא תשרת את ישראל בטווח הארוך, ותחזק את איראן שתשלוט באזור כולו. המשטר האיראני ערמומי מאוד. הוא בונה נשק גרעיני, משתלט בהדרגה על עיראק ועל סוריה, ונהנה מגישה חופשית, דרך שתי מדינות אלו, ללבנון ולים התיכון – ולערעור המשטר בכל מדינה באזור שיחפוץ.
קריאה לאקטיביזם
"לדעתי", טוען עבאס, "אל לה לישראל לחכות". הוא מאמין שישראל צריכה לנצל את ההזדמנות הנוכחית לפעול, "ועל-ידי סיוע לכורדים להבטיח שסוריה ועיראק תיעשינה למדינות פדרליות". הרכיב הכורדי, מסביר עבאס, ימנע מהמדינות החדשות לאיים על ישראל. "זו גם הזדמנות לישראל לעצור את איראן ולמוטט את המשטר שלה, על-ידי מתן תמיכה לקבוצות דמוקרטיות באיראן כגון הכורדים, האזרים והבלוצ'ים, מתוך מטרה ליצור באיראן שינוי משטרי ולהפוך גם אותה לפדרציה.
"לסיכום", הוא אומר, "על-ידי תמיכה בכורדים במדינות השונות, ישראל יכולה לסייע ביצירת ישות כורדית ידידותית שתשתרע [כחלקים במדינות פדרליות שונות, ד"א] מחופי הים התיכון ועד איראן, ושתשמש חיץ בין הקשת השיעית לבין הקשת הסונית הג'יהאדית הרדיקלית שמדרום לה. הכורדים מוכנים ומזומנים, אבל ישראל צריכה לקום ולעשות".
