הגיעה העת להבהיר שדם יהודי אינו הפקר, שלאדמתו ולרכושו יש דורש וכי כבודו העצמי איננו למרמס.
ביהודה ושומרון הטרור גואה, בנגב ובגליל משתוללת עבריינות לא-מרוסנת ומשכונות המסתננים נעלם הביטחון האישי • יותר מדי זמן שישראל הפקירה את בטחונה בידי גורמים זרים, תוך כניעה לאג'נדות קצה מסוכנות • הגיעה העת להבהיר שדם יהודי אינו הפקר, שלאדמתו ולרכושו יש דורש וכי כבודו העצמי איננו למרמס
מרגע היוודע החטיפה עשתה מדינת ישראל את כל המאמצים האפשריים (בגבולות המטריקס הגלותי) על מנת להחזיר את הבנים הביתה. אלפי חיילים, שוטרים ומתנדבים סרקו כל גבעה, מבנה או בור מים, אנשי השב"כ ואמ"ן חיפשו כל קצה חוט אפשרי, הממשלה נרתמה למערכה מדינית, ואם נניח בצד את המיעוט הנבזה (שגודלו זניח יחסית לתהודתו) הרי שהציבור הישראלי התאחד מסביב למשפחות החטופים בצורה מעוררת השתאות.
אכן, כפי שאמרה בת-גלים שאער הגיבורה, כולם, מראש הממשלה ועד אחרון החיילים, עשו את כל מה שניתן בכדי להחזיר את הבנים הביתה.
ובכל זאת, נכשלנו. כולנו. כישלון חרוץ. מראש הממשלה ועד אחרון החיילים והאזרחים. נכשלנו מכיוון שהשאלה המרכזית שעלינו לשאול את עצמנו היא לא האם מדינת ישראל עשתה כל שביכולתה לאחר החטיפה, אלא האם מדינת ישראל עשתה כל שביכולתה בטרם החטיפה? נכשלנו מכיוון שמדינה מתוקנת איננה מחכה ששלושה מילדיה יחטפו על-מנת לצאת למערכה כנגד ארגון רצחני בעל נורמות תת-אנושיות דוגמת החמאס, אלא עסוקה בריסוק שיטתי, מתמשך וחסר רחמים של כל מי שמאיים על אזרחיה ובטחונה.
נכשלנו, מכיוון שאומה בריאה ברוחה, נוהגת בצורה שהיא הפוכה מהדרך בה אנו מתנהלים בעשורים האחרונים, מאז נחטפנו על-ידי החלקים התבוסתניים והגלותיים ביותר של השמאל הישראלי. אותו שמאל שמוכן לבצע על גבנו שלנו ניסויים במיליוני בני אדם, באומה שלמה, על מזבח חזון אחוות העמים, הפציפיזם והקוסמו-פוליטיות של השמאל האירופי.
גורלם של נפתלי, גיל-עד ואייל נגזר מזמן, שהרי יכולנו לדעת שיהיו קרבנות. את זהות אותם קרבנות לא ידענו, עד שהיא הוכרעה באכזריות לפני 18 ימים במושב האחורי של רכב המרצחים. כזה היה גם גורלם של 1,500 קורבנות אוסלו, שדינם נגזר ברגע בו החלטנו להיכנע למיעוט זניח ולשחק לפי כללי משחק שמתווים לנו ועבורנו על ידי אחרים. בבריסל, באוסלו, ובוושינגטון, ובאמצעות שגרירים מקומיים ברחביה, ברמת אביב וברחוב שוקן. בעוד את המחיר משלמים אנו וילדינו. תחילה בפריפריה ובהתנחלויות, אך בהמשך, באופן בלתי נמנע, אזרחי המדינה כולם.
המטריקס הגלותי
ובכן, בואו ונשאל את עצמנו כמה שאלות.
האם מדינת ישראל עשתה כל מה שבכוחה על מנת להפוך את חטיפתם של שלושה ילדים ישראלים לצעד בלתי משתלם בעליל?
האם זרועות הביטחון גובים מחירים כואבים מארגוני הטרור ומהפלסטינים על כל פגיעה באזרחי ישראל?
האם הפכנו את העוסקים בטרור וברצח יהודים לאנשים נרדפים שאינם יודעים מנוח ושלווה ומתחרטים על הרגע שבו הרימו ידם על יהודי?
האם כולנו כחברה עשינו כל שביכולתנו על מנת להוכיח כי דם יהודי אינו הפקר?
לגודל הבושה, ההפך הוא הנכון.
כמעט בכל צעד לימדנו את הפלסטינים שהטרור, האלימות והרצחנות משתלמים; שהחברה הישראלית עייפה ממלחמות וממשא הריבונות; שמדינת ישראל מוכנה להיכנע לסחטנות, לאיומים ולאלימות בתמורה לשקט זמני וצרור הבטחות נכזבות.
בהתרפסותנו בפני האיחוד האירופי והמענקים שהוא מעביר לרשות הפלסטינית ודרכה למשכורות המחבלים, הפכנו את העיסוק בטרור לעיסוק הכי משתלם לכל מי שרוצה לשפר את מצבה הפיננסי והחברתי של משפחתו; ובתנאי הכליאה שאנו מעניקים לאסירים הביטחוניים בקייטנת השב"ס, הטרור נעשה גם די נוח; בהאדרתו של ערפאת, ובהפיכתו של רוצח היהודים הגדול ביותר מאז היטלר לחתן פרס נובל לשלום, לימדנו כי דמו של היהודי מופקר; ובהפקדת ביטחוננו בידי "מנגנוני הביטחון" הפלסטינים, תוך העברת כספים, שטחים כלי נשק ומשאבים לידיהם של ערפאת ואבו מאזן, הוכחנו כי קצנו בריבונות, ומאסנו בעצמאותנו.
האם הגלות כה קורצת לנו, עד שניאות לפעול נגד האינסטינקט ההישרדותי הבסיסי, ונפקיר את ביטחוננו בידם של אחרים, בתקווה שיילחמו הם בבני עמם ויעשו עבורנו את מה שאנו נגעלים מכדי לעשות בעצמנו? שכחנו את מה שכל אומה נורמלית מבינה: אין ארוחות חינם. שאם היהודי לא יילחם על חייו איש לא יעשה זאת עבורו. בטח ובטח שלא האדם והארגון שחרתו על דגלם את השמדתו.
וכדי להוסיף חטא על פשע, קשרנו את ידיהם של לוחמי צה"ל ומג"ב והפכנו אותם, בחסות מערכת המשפט, לברווזים במטווח של אבנים ובקבוקי תבערה.
אך הבעיה חמורה אף יותר. אזלת היד ושנאת הריבונות, זלגה גם אל "הקו הירוק" פנימה, ומאיימת לעקור משורש את עצם קיומנו.
ערביי הגליל מזמן הבינו כי ביכולתם להטיל אימה על חקלאי הצפון: לגנוב עדרים, לעקור גדרות, לשדוד ציוד חקלאי ולהפוך חבלי ארץ שלמים ליודן-ריין; הבדואים בנגב יודעים גם הם כי ניתן לשים את החוק הישראלי ללעג ולשנינה; ובחסות אטימותנו אפשרנו לתעשיית הפרוטקשיין והסחיטה לפרוח, בחסות אכיפה מגוחכת. אם לא די בכך, בדלותנו אנו מפקירים את תושבי דרום תל-אביב ומקומות אחרים, לבריונות, לאלימות ולחסדיהם של עשרות אלפי מהגרים בלתי-חוקיים שעשו את גבולותיה של ישראל למרמס, והפכו את חייהם של אלפים מאזרחיה לחרפה שהדעת אינה סובלת.
שלטון ההזויים
המשותף לכל התופעות והתחלואים הוא אחד: אנו נכנעים ללא קרב לסדרה של תכתיבים מעוותים, חולניים וחסרי הגיון. מיעוט הזוי ומשיחי שהשתלט על כמה מוקדי כוח מכריעים – הכוללים את מערכת המשפט, התקשורת, האקדמיה והזירה החוץ-פרלמנטרית – מעצב את הנורמות וכללי המשחק שבתוכם נגזר דינה של כל ממשלה לכישלון, ונגזר דינם של כולנו לחיות במטריקס גלותי שמשמעותו מציאות של תת-ריבונות, תת-עצמאות ותת-נורמליות.
כל סקר שיערך בכל אחת ואחת מהסוגיות שהצפתי כאן יגלה תוצאות חד-משמעיות: רוב עצום בחברה הישראלית תומך באופן נחרץ באימוץ גישה תקיפה והחלטית לטיפול בבעיות השעה. קונצנזוס רחב זה תומך בהחמרת תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים; במיגור תופעות הפרוטקשיין, השוד והגניבות החקלאיות; בהגברת אכיפה שוויונית של חוקי התכנון והבניה; בשינוי דרמטי של הוראות הפתיחה באש; ובהוצאת מרבית המהגרים הלא חוקיים מהארץ.
רוב עצום בחברה הישראלית מתקומם כנגד המטריקס הגלותי וכללי המשחק המעוותים שלו, המתבססים על סטדנרט כפול לפיו כל מה שמותר למדינות אחרות בעולם אסור עבור מדינת היהודים. כללי משחק בעלי סטנדרט כפול בהם תנאי לוקסוס בבתי הכלא הביטחוניים הם "זכות אדם" בסיסית, בעוד דמם של חיילי צה"ל מופקר לאלפי פורעים צמאי דם. כללי משחק בהם הערבי או הבדואי הוא באופן אוטומטי היליד המנושל, בעוד שעל היהודי נגזר לנדוד אפילו בארצו שלו. כללי משחק חולניים שמבקשים לשכנע אותנו שהתגובה ה"הגיונית" לרציחתם בדם קר של שלושה נערים יהודים היא הפצצת מבנים ריקים בעזה והריסת ביתם של הרוצחים, בתים שבמקומם ייבנה החמאס טירות פאר בעוד הרשות הפלסטינית תקרא על שמם רחובות וכיכרות תנועה.
מאסנו בתגובות המכילות, המדודות והתמיד מאוחרות. מאסנו בעצם הרעיון של מדיניות התגובה, מדיניות שמשמעותה ההכרחית היא היגררות וחוסר יוזמה. הגיעה העת להבהיר שדם יהודי אינו הפקר, וכך גם אדמתו, רכושו, כבודו העצמי, מדינתו וארצו.
המדינה תמשיך בדרך התנהלותה ואבדנו!
מאמר חשוב שהאמירות בו כל כך מכאיבות.
כרגיל, כתיבה עמוקה, אינטיליגנטית, מצמררת, המביאה ללא התייפייפות את האמת לפנים, בצורה החדה האופיינית לך. אתה תמיד יודע לבטא הארד-קור את מה שאנו חשים באמת, ולא יודעים איך להגיד זאת.
תמו הימים בהם היהודי הנודד והמתרפס רעד מכל רחש סביבו בפרנויות. היום, אנחנו חזקים מתמיד, והבעיה היחידה-שאנחנו היחידים שאינם רואים זאת.
הלוואי ומילותיך ישפיעו ולו במעט על מקבלי ההחלטות. עלה והצלח בחור כארז!
ביג לייק!
כיצד אומה שגרמה לכל העולם לעמוד ולמחוא כפיים כשבמקום להיכנע לטרור ולשחרר 40 מחבלים תמורת מעל ל100 בני ערובה, הגיע עד לחוטפים וירתה להם בראש, הידרדרה למצב שמשחררים 1000 מחבלים תמורת חייל אחד, מחבלים חיים תמורת גופות, ולבסוף מחבלים תמורת כלום?
ישראל מיישמת בגדה, בנגב ובגליל דיכוי רכרוכי. שתחליט – או דיכוי [ואז ביי למערב] או זכויות
רכרוכי איט איז
רכרוכי לאללה, כי כדי להשליט משטר אפלייה וגם חוק וסדר במסגרתו, צריך דיכוי סטלין-סטייל. זאת מכיוון שמשטר כזה לא יזכה ללגיטימציה והערכה על דרך החיוב, רק על ידי אימה והרג של מי שלא חשים אימה
אין דיכוי בגדה מכיוון שחופש הוא יחסי, כמו עוני בארצות המערב. אין דיכוי בגדה מכיוון שהיא מאוכלסת ערבים ואם תסתכל על שאר הערבים במרחב תראה שלערבים החיים תחת "הדיכוי" הישראלי יש תנאי חיים טובים- וחופשיים- בהרבה מאלו החיים "חופשיים" תחת שלטון בני עמם. בדומה לדוגמה לפועלים הזרים הסינים שנהנים כאן מחופש עליו הם יכולים רק לחלום במולדתם. ה"פלשתינים" חיים טוב יותר מרוב עמי ערב בכל פרמטר אובייקטיבי. הם הכי משכילים, הכי דמוקרטיים (יחסיות כבר אמרנו), יש להם את הנגישות הגבוהה בעולם למערכת משפט הוגנת, תוחלת החיים שלהם גבוהה יותר, השירותים הרפואיים שלהם טובים יותר, תמותת התינוקות נמוכה יותר, הם נפגעים פחות באירועי טרור, המזון שלהם איכותי ומגוון יותר, הנגישות שלהם לעולם טובה יותר והם מסובסדים עד העצם לרמה שבה אין להם שום צורך באחריות על התקציב או הכלכלה שלהם…בניגוד לשאר עמי ערב במרחב הם יודעים- בוודאות של דייר בגן עדן- שלעולם לא ירעבו ללחם. הם לא תחת איום של דאע"ש למיניהם ולא מתפוצצות להם מכוניות תופת בשוק של חברון. יש להם תשתיות תקשורת מתקדמות ופתוחות (כאן לא חוסמים פייסבוק וטוויטר לפי מצב רוחו של המנהיג). המצב בולט עוד יותר על רקע היחס בעולם הערבי עצמו לפלשתינים- בסוריה הרעיבו אותם ואל-ירמוק נראה היום כמו דרזדן 1945, ירדן טבחה בהם (ספטמבר השחור), מצרים טבחה בהם (המלך פארוק), בלבנון הם מותקפים במחנות הפליטים (כל פעם ע"י פלנגה/מפלגה/ערבי עם קלאצ' בשם אחר) ולפלשתינים הסורים (פליטי חרב אמיתיים בימים אלו) לא נותנים להיכנס ללבנון, בקטאר ושאר המפרציות הם על תקן עבדים נטולי זכויות, כווית גירשה 900 אלף מהם אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, חלקם חיו שם עשרות שנים ואף נולדו שם. הרשימה ארוכה כמספר מדינות ערב בהן חיים "פלשתינים". לעומת זאת בגדה הם נהנים מצד אחד משלטון עצמי בכל תחומי החיים ומצד שני מאפס אחריות על מצבם בגלל התיוג שלהם כ"כבושים", אוטונומיה אידיאלית אם רק היו מניחים בצד את האובססיה שלהם לרצח יהודים באשר הם יהודים. דיכוי זה לא.
לבדואים בנגב יש אמרה: החוק עצר בבאר שבע.
התבאסתי לגמרי מהמאמר הזה . מרגישה שנגמר למדינה שלי האוויר להילחם על עצמאותה.
תמיד היתה לך נטייה לפאתוס אבל אתה צודק בכל מילה. תענוג לקרוא אותך ועל הפעילות שלך. אני עוד זוכר אותך מהמסלול בהנדסה ואתה משתבח והופך ממוקד יותר עם הזמן. היהודים בארץ חיים בסיר לחץ ואם הממשלה לא תפעל לפתרונות אמיתיים אנשים יתחילו לקחת את החוק לידיים ונהפוך רשמית לפלנגות מזרח תיכוניות כמו השכנים הברבריים שלנו. אני מקווה שמישהו שם יתעשת בקרוב ויבין שאנחנו מוכנים לקשיים, מוכנים לגלי גינויים מקצה עולם לקצהו האחר, מוכנים לאיומים וללינצ'ים תקשורתיים, מוכנים לקרבות קשים ומדממים, לשכול האיום שמגיע איתם (עד כמה שאפשר להיות מוכן לנורא מכל), מוכנים למלחמה על הארץ שלנו, נגד כל מי שצריך-מבפנים וגם על הגבולות, למעננו ובעיקר למען הילדים שלנו. שלא יצטרכו לגדול כשהם רוב הנרדף כמיעוט בארצם שלהם וגורלם נקבע במסדרונות ממוזגים בארצות בהן הומצאה ושוכללה האנטישמיות לכדי אומנות. לצערי זה כנראה לא יקרה בקדנציה הנוכחית….ובימים ההם אין מלך בישראל, וערבי הישר בעיניו יעשה, והיהודי יוריד ראש, ישתוק, יברח ויוציא נפשו בשביל מילה טובה מהגויים.
מאמר עוצמתי. מחודד, מבטא את מה שרבים מאיתנו מרגישים ולא יודעים לנסח.
הלוואי שהתובנות האלו יחלחלו אל המחליטים, והם יחליטו לעשות מעשה. כמו שכתב צחי דוד לפניי – אנחנו לא נבהלים מגינויים של העולם הצבוע, מסנקציות או מקשיים. הגיע הזמן שנעמוד על שלנו… כי אם הממשלה לא תקבע את הדרך, נידרדר לאנרכיה – וזה מתחיל להתרחש אל מול עינינו. בהתחלה כזרמים תת-קרקעיים ולפתע צונאמי אדיר ישטוף אותנו.
הלוואי שיתרחש השינוי. הלוואי.
אני מכיר כמה מדינות בעולם, שאי אפשר להגיד על העמים שם שהם יפי נפש, או מתייחסים ביד קלה לפורעי חוק וטרוריסטים ועדיין הטרור קיים שם. האם ניתן למצוא מחיר שבו לא יהיה משתלם לפשוע למי שאין מה להפסיד? האם ניסית אי פעם לדמיין את חייך כבדואי או פלסטינאי? אני בהחלט מסכים שצריך לאכוף ביד קשה את החוק כלפי כל מי שפוגע באחר אבל לחשוב שאכיפה מוגברת היא פתרון מעבר לפלסתר זמני היא לא מחוברת למציאות בשטח. אולי דיקטטורה בסגנון ארה"ב עד שנות השישים או כמו בדרום אפריקה יכולה לתת לך "שקט" אני לא מכיר דרך אחרת לשלוט במדוכאים.
כתוב מצויין וכל מילה בסלע.
עכשיו השאלה למה אנחנו לא מצליחים לצאת מהמצב הזה ואיך כן אפשר לשנות את המציאות הזו.
אני חושב שהתשובה "מורכבת", יש הרבה רבדים פה, אבל המעבר מ"מודעות לבעיה" ל"עשייה" והשפעה ממשית היא קריטית.
יש הרבה דרכים ויעדים לפעולה, מול אזרחי ישראל במסגרות חוץ פרלמנטיריות ובמוקדי הכוח (תקשורת, מישפט, אקדמיה, צבא…), אבל בגדול, אני חושב שכיוון מרכזי צריך להיות הפוליטיקה. כן, זו שהתקשורת והמשפט רומסים כל הזמן, בדיוק מהסיבה שהפוליטיקאים מייצגים את האזרחים והם לא.
עד היום יש מיעוט של חברי כנסת "נאמנים" ונחושים, כאשר ההנהגה כמעט כולה מורתעת ע"י מוקדי הכוח הנ"ל. נסיונות להשפיע על האיזון נכשלו בהתמודדות מול מוקדי הכוח ברוב המיקרים (כמו הרפורמות של שר המשפטים פרידמן). הסיבה – אין מספיק "גב" לפוליטיקאים ואין מספיק פוליטיקאים נאמנים ואין מספיק כוחות שיעזרו בקרב אותם מוקדי כוח עצמם.
כנאה אין "מטה קסם" לשינוי התמונה – מציע להעלות לדיון את השאלה החשובה – איך ניתן לטפל בשורשים של חוסר יכולתנו להחזיר את המדינה לעם ולעבור למדיניות של מדינה חזקה באמת, שלא מתבלבלת.