מצעד האיוולת הישראלי: כך אפשרנו לחמאס ולפת"ח להקים בתוכנו ישויות רצחניות, תוך התעלמות מכוונת מנורות האזהרה האדומות.
- אנחנו הכנסנו את הסוס הטרויאני; ציור קיר של ערפאת ואחמד יאסין, עזה. צילום: ויסאם נאצר, פלאש90
על קברם הפתוח של גיל-עד, אייל ונפתלי, עומדת אומה שלמה עטופה באבל, מאוחדת בעצב. כולם עדיין המומים וכואבים על זיו העלומים ועל תקוות ההורים, שנגוזו בחטף על-ידי רוצחים שפלים. זיכרון השלושה לא יסוף מקרבנו, ומאורעות שלושת השבועות האחרונים ילוו את עם ישראל בארץ ובתפוצות זמן רב, רב מאוד.
אצבעות האשמה מופנות לתנועת חמאס, ואני מניח שיש לממשלת ישראל הוכחות על מעורבות התנועה, או אנשים מתוכה, בפשע הנתעב. אלא שאני אינני מאשים רק את חמאס, בדיוק כפי שאינני מאשים נחש ארסי שהכיש ילד, לאחר שאביו הביא את הנחש הביתה ושחרר אותו לזחול בבית ככל אוות נפשו. הנחש איננו אשם כי הוא נחש וטבעו להכיש. האשם רובץ על האב, וכל בר דעת מבין זאת.
מצעד האיוולת
גם במקרה של הבחורים, האשם רובץ על מי שהביא את הנחש אל תוכנו, ואפשר לו להסתובב בדרכים בין מפריע. הבעיה החלה עוד בשנות ה-80, כאשר החליט מתאם הפעולות בשטחים לעודד ולממן את "אל-מג'מע אלאסלאמי" – "המרכז האסלאמי" – למרות האזהרות שקיבל מבני עזה שהאנשים הללו אינם אנשי צדקה וחסד אלא פלג אלים של 'האחים המוסלמים'. בשלהי 1987, כאשר פרצה האנתיפאדה הראשונה היו אנשי "אל-מג'מע" ממייסדי החמאס, שעודדו את האלימות.
האשם המשיך בשנת 1993, כאשר הנשיא ביל קלינטון לחץ על ממשלת ישראל להחזיר 415 מנהיגי חמאס והג'יהאד האסלאמי שהיא גירשה ללבנון, לאחר חטיפתו ורציחתו של חייל משמר הגבול ניסים טולדנו. האשם רובץ גם על אנשים בתקשורת הישראלית והעולמית שהציגו את מנהיגי הטרור כמסכנים בגלל מזג האוויר הקשה במרג' א-זוהור, המקום שבו הם גרו באוהלים, רק כדי לסחוט את רגשות העולם.
אך האשם הגדול ביותר רובץ על כתפי אלו מבינינו שחשבו בשנת 1993 שאם יביאו לפה את אש"ף והטרוריסט ערפאת בראשו, הוא "יטפל בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם". כך, הם מכרו לנו את הסכמי אוסלו. הם ידעו גם ידעו שערפאת משקר אותם ומוליך אותם שולל, אבל לא שעו לאזהרות והקימו לו רשות טרוריסטית בליבה של ארץ ישראל. לא היה בתולדות העולם סוס טרויאני גדול יותר ומסוכן יותר. הם אפשרו לו להביא אל לב הארץ צבא של מחבלים חמושים מתוך הנחה שהוא – האויב הגדול – ישמור על ביטחוננו. הם החביאו את ההקלטה של נאום ערפאת ביוהנסבורג, דרום אפריקה, משנת 1994 שבה הוא הודה בפה מלא שהסכמי אוסלו אינם אלא "שלום חודיבייה", שלום זמני שמותר למוסלמים לכרות עם הכופרים כאשר הכופרים חזקים מידי, ומותר להם להפר את השלום כאשר יש להם הזדמנות ויכולת לחסל את הכופרים.
אנחנו אשמים בכך שיצרנו מנגנון של שיתוף פעולה ביטחוני עם הרשות הטרוריסטית, שלמדה משיתוף הפעולה רבות על היכולות המודיעיניות שלנו. אנחנו העברנו להם מידע על טרוריסטים והם ייצרו עבורם דלת מסתובבת: ביום משחקים שש-בש בתחנת משטרה, ובלילה מתכננים פיגועים ומשלחים מרצחים. אפשרנו לרשות הטרור להקים מערכת חינוך שספריה מציגים את "פלסטין" בלי מדינת ישראל, ולא עשינו דבר. היתרנו לערפאת להקים אמצעי תקשורת – רדיו וטלוויזיה – והוא הסית נגדנו באמצעותם, ודיבר על "הניצחון". הוא הלהיב את שומעיו בססמת "מיליוני שהידים פוסעים לירושלים", ואנחנו לא הגבנו. "ההבלגה זה כוח", אמרו לנו, מבלי להבין שבמזרח-התיכון הבלגה נתפסת כחולשה והשתיקה כפחד. אצלנו לא רצו לראות את התמונה ולא גבו מחיר על ההתנהלות הדו-פרצופית של ערפאת. "זה לצרכים פנימיים", כך סיפרו לנו אבירי אוסלו, כדי לקבל יחד עם הטרוריסט את פרס נובל לשלום.
היו בינינו מי שהתעשרו משיתוף הפעולה הכלכלי עם הרשות, בנו איתם קזינו, מכרו להם ואיתם דלק והקימו איתם "ארגוני שלום", שלא היו שום דבר מלבד צינורות להזרמת כספים זרים לצורך שימון גלגלי הטרור.
- לא שעו לאזהרות; חתימת הסכם אוסלו, 1993
מי שהולך לישון עם כלבים
ואז הגיע הגואל, מחמוד עבאס, סגנו וממשיך דרכו של ערפאת, והם כינו אותו "איש השלום". הם התעלמו מהכחשתו את השואה, ומספריו נוטפי הארס שכתב נגד ישראל והציונות לאורך השנים. אותם אנשים לא הבינו שכל מבוקשו הוא להרדים את ישראל תוך יצירת אשליה מתוקה שהוא יקים מדינה שתכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, שהוא יגיע לפשרה בעניין ירושלים, והוא יוותר עבור הפלסטינים על מה שהם מכנים כ"זכות השיבה". הם חזרו כמנטרה על הטענה ש"אבו מאזן ויתר על הבית שלו בצפת", כדי ליצור בקרב קהל המאזינים את האשליה השקרית שמיליוני ערבים יעמדו אחריו בתור לוותר על הבתים שהם טוענים שהיו להם בארץ ישראל.
חמורה מכך היא העובדה שמעולם לא איימנו על ערפאת או על עבאס בפירוק הרשות אם זו לא תפרק את חמאס ואת שאר ארגוני הטרור, ותשים קץ לנוכחות שלהם בשטח. מעולם לא חשו ראשי רשות הטרור איום על מעמדם ועל כסאותיהם, והם צחקו עלינו כל הדרך לבנק, שבו הקפדנו להפקיד את כספי המיסים והמכס שגבינו בעבורם. הם – המושחתים שגזלו את כספי התרומות שהגיעו מחו"ל – היו השותפים של המושחתים אצלנו, שחתמו איתם על הסכמים מפוקפקים.
האם היה אצלנו מי שאיים על הרשות בפירוק אם זו תפנה לאו"ם לקבלת הכרה בינלאומית בניגוד חמור להסכמי אוסלו?
בשנים האחרונות ראינו איך הרשות הפלסטינית מאפשרת לחמאס להרחיב ולבסס את נוכחותו ביהודה ושומרון, ולא עשינו דבר. ראינו איך חמאס זוכה בארבעים אחוזים באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ביר זית, ושתקנו. שמענו איך מנהיג ארגון הטרור בשומרון, חסן יוסף, עומד על בימת הנואמים של אוניברסיטה זו, וחסידי החרות האקדמית שלנו מילאו פיהם מים. ראינו איך חמאס מכניסה את אנשיה למועצות העיריות ביהודה ושומרון ושתקנו. ראינו את "ארגוני הצדקה" של חמאס צומחים כפטריות אחרי הגשם ואפשרנו לתופעה הזו להתקיים ולהתקדם, למרות שאצלנו יודעים היטב שכל תכליתם של ארגונים אלה היא הכשרת הלבבות והכנת הקרקע לג'יהאד נגדנו.
לא זו בלבד, אפשרנו לרשות להעניק משכורות עתק למחבלים שדם על ידיהם בעת תקופת מאסרם, ולא עצרנו את כספי עידוד הרצח הללו. אפשרנו לערוצי הטלוויזיה של חמאס לשדר מתוך יהודה ושומרון ולהפיץ מתוך השטח את בשורת "אנחנו כאן בעלי הבית". הלחץ האמריקני גרם לנו לאפשר לחמאס לרוץ בבחירות לרשות המחוקקת בשנת 2006, וחמאס זכו במרבית המושבים. כך הפכנו את חמאס לארגון בעל חותם הכשר "דמוקרטי" למרות האידאולוגיה הרצחנית שלו. הלכנו לישון עם אש"ף, התעוררנו בבוקר עם חמאס במיטה ולא עשינו כלום כדי לפרק את הרשות, שהמסכה הפוליטית נפלה מפני הטרור שלה.
אידיוטים שימושיים
האיוולת לא עצרה בקרב מקבלי ההחלטות. כל זאת נעשה בסיוע של גורמים ישראלים רבים. כך, מערכת המשפט שלנו כפתה על הממשלה לפתוח מחסומים, שצמצמו את יכולתם של מחבלים לנוע בדרכים ולחטוף נערים. עייפי נפש, ארגונים ישראלים ובינלאומיים סירסו את יכולתו של צה"ל לתפקד כראוי, והפכו אותו לדחליל שאף אחד איננו פוחד ממנו. הגענו למצב שבו כל קצין וחייל חייב להיעזר בעורך דין לפני שהוא מחטט באפו, שמא יפיל שערה על האדמה ויגרום בכך לפלסטינים המסכנים עגמת נפש.
יש אצלנו מי שהסכימו לכך שהאמריקנים יחמשו, יממנו ויאמנו את הצבא הפלסטיני, מתוך הנחה שצבא זה יגן עלינו מפני הטרוריסטים של חמאס ומפני הג'יהאדיסטים שיגיעו ממזרח. "בעידן הטילים לא צריך את בקעת הירדן", הם אמרו לנו; "עדיף שלום על שטח", טענו "מומחים" במינוי עצמי. עד ימים אלו ממש יש בקרבנו מי שמאמין שערבויות בינלאומיות שוות יותר מקליפת השום, ומוכן להעמיד בסכנה את ישראל רק כדי שכמה אירופים – שמכרו את ארצותיהם למהגרי כל העולם – יחייכו אלינו.
יש מי שמוכן לוותר על הארץ שהקהיליה הבינלאומית העניקה לנו בוועידת סן רמו בשנת 1920 רק כדי לקדם את עסקיו; יש בקרבנו מי שמכר לנו ולעולם את אשליית "מזרח תיכון-חדש", שבו גר זאב עם כבש – סוני עם שיעי, כורדי עם ערבי, יהודי עם מוסלמי – וכולם יישבו בקרוב סביב למדורה וישירו "קומבאיה" בהרמוניה מושלמת. כל זה יקרה אם רק ניתן להם מדינה בלב ארץ ישראל, בעלת רצף טרוריסטי מפאתי באר שבע עד פרברי עפולה, והיא תגן עלינו מפני הטרור של חמאס, מחטיפת נערים ומירי טילים.
יותר מאלף הרוגים ישראלים באוטובוסים, במסעדות, בבתי מלון וברחובות לאורך שנות אוסלו – מצד אש"ף וחמאס כאחד – לא שכנעו את ממשלות ישראל משמאל ומימין המפה הפוליטית לעשות את המעשה הפשוט, הסביר והנדרש: להודיע שהסכמים אלו בטלים וכל מה שנבנה עליהם מבוטל. היו גם כאלו שהמציאו ביטוי מזוויע: "קרבנות השלום". ממתי לשלום יש קרבנות? עדיף היה לקרוא להם "קרבנות אשליית השלום שמכרו לנו מוכרי חלום המזרח התיכון החדש".
גם לא עמד לנו האומץ לסלק מהארץ את נחש הג'יהאד התקשורתי, ערוץ אלג'זירה, פטרון החמאס, שמאז 1996 לא עובר יום מבלי שערוץ זה מסית ומצית נגד ישראל, היהודים והציונות, בשם ארגון 'האחים המוסלמים', חברת האם של החמאס. למרות שמדובר בשקרים וכזבים שאין קשר בינם ובין המציאות, אבירי הדמוקרטיה שלנו אחוזי חלחלה ופחד מאמירות ווהאבית חשוכה, עתירת פטרודולרים, המפזרת מוות והרס בכל רחבי המזרח-התיכון ומזרימה מיליארדים להוצאת ירושלים מחיק העם היהודי. "חופש הביטוי", הם אומרים.
- מנותקים; שמעון פרס עם נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביני"ש ונשיאת ביה"ד לעבודה נילי ארד (משמאל). צילום: מרים אלסטר, פלאש90
הרקטה לא מבדילה בין האחראים והקורבנות
ואני תוהה: איך קרה שאנשים שנראים כאחראים ורציניים, שנשמעים כשקולים וכנבונים, הפקידו את ביטחונה של ישראל בידי אויביה? האם יש תקדים בהיסטוריה שעם מוסר את ארצו לאויביו? איך קרה שבתוך עיר הבירה ההיסטורית והנצחית של העם היהודי פועלים בגלוי "ארגוני ביטחון" של שונאי ישראל?
כיצד קרה שגדול אדריכלי האיוולת עמד בהלווייתם של נפתלי, גיל-עד ואייל, הספיד אותם ולא אמר את הדבר הפשוט והנכון מכול: "אבל אשמים אנחנו, אנחנו שפתחנו את ארצנו בפני הטרוריסטים להקים בתוכנו ישות הבנויה על איבה ושנאה, הסתה והשמצה, מוות וסבל, אנחנו שהכנסנו את הנחש אל תוך הבית, הפקדנו בידיו את ביטחוננו ואפשרנו לו להרוג בדם קר שלושה מטובי בנינו". אין אצילות גדולה יותר מאצילות משפחות הנערים והנוכחים בהלוויה, ששמעו את דברי ההספד מפי האדריכל, ואף אחד לא התריס נגדו, למרות שהוא, המספיד, איננו מודה, איננו עוזב ולכן לא ירוחם על-ידי שר ההיסטוריה.
על קברם הפתוח של נפתלי, גיל-עד ואייל נמחקו המחלוקות בין האדריכלים והמאשימים, בין הנאמנים והאופורטוניסטים, בין האחראים והקרבנות. עם ישראל כולו עומד היום בפני אתגרים שלא יבדילו בין תל אביבי וירושלמי, בין צדיק ורשע, בין יושב קרנות וחובש הספסל, בין חייל ואזרח. מתוך הבנת הטעויות שנעשו בעבר עלינו להביט קדימה את המציאות האזורית המשתנה במהירות ולהגיב בנחישות וללא שום רגישות על כל איום, מבפנים ומבחוץ. במזרח-התיכון, שלום ניתן רק למי שאיננו מנוצח.
עם ישראל ידע להתגבר על צרות גדולות מזו האחרונה שנפלה עלינו, ומתוך תחושת עצמה וצדקת הדרך אנו שולחים את תנחומינו למשפחות שאער, פרנקל ויפרח היקרות והאצילות, מן השמים תנוחמו, המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד, אמן.
הכל נכון אבל זו לא הסיבה אלא רק המסגרת. הסיבה היא הערבים. התרבות שלהם, הדת שלהם, הגישה שלהם. אם לא היה חמאס היה קם ארגון אחר. גם היום כשחמאס מפסיק לירות עוברים פעילים שלו לארגונים אחרים ("סוררים") ויורים. כשהפת"ח הפסיק (לפחות דקלרטיבית) לרצוח יהודים- הרוצחים התפקדו לחמאס. כשזה הפסיק לרצוח (שוב-דקלרטיבית) הם התפקדו לג'יהאד. כשהאחרונים חתמו על הרגיעה אותם רוצחים הפכו לסלאפים. הארגון לא מייצר טרור- האנשים מייצרים. כל עוד הערבים רוצים לרצוח יהודים הם ימצאו את המסגרת לעשות את זה וזה לא משנה מה יהיה השם שלה. זה די דומה למה שקורה כששמים אנשי מר"צ בראש מפלגת העבודה- היא מפסיקה להיות מפלגת העבודה השמאלנית אך ציונית לעילא והופכת לסניף מר"צ המוכר לנו כיום. זה לא הקנקן אלא מה שיש בו.
כתבה נחמדה, אבל עושה פה מישמש וסמטוחה שלמה בין הברית של השמאל הישראלי ופת"ח לבין הברית של הימין הישראלי וחמאס.
לרגע אי שם בשנות ה-90 אכן חתמו במדינת ישראל על הסכם אוסלו עם אש"ף/פת"ח מתוך תקווה שתהיה רשות פלסטינית שתיקח אחריות ותעצור את החמאס, אותו חמאס שהאחראים להקמתו הגיעו בימי שלטון הליכוד ותחת הנהגתו של מדינאים דגולים כמו יצחק שמיר. אלו הם הראשונים שהכניסו את הנחש לחצר האחורית שלנו ובהם האשמה.
האם אש"ף היה מצליח לעצור את החמאס במסגרת תהליך אוסלו? לרגע היה נדמה שכן אבל כנראה שלעולם לא נדע מאחר והתהליך נגדע באיבו בזכות מתנקש שרצח ראש ממשלה ישראלי, כשבמקביל החמאס מקבל רוח גבית ולגיטימציה פלסטינית לפיגועי התאבדות בתחומי הקו הירוק אחרי הפיגוע הישראלי של ברוך גולדשטיין במערכת המכפלה.
הימין הישראלי והימין הפלסטיני התחזקו בעקבות השנאה, מה שהמשיך את ברית הדמים בין ראש הממשלה נתניהו שהיא אחראי גם למחדל המוסד בירדן, וגם להחזרתו האיומה של אחמד יאסין לרצועת עזה מהכלא הישראלי, פעולה שהפכה אותו למנהיג שקורא תיגר על הרשות הפלסטינית ובהמשך גם לקדוש מעונה. היה אפשר לחשוב שמדובר רק בטעות נוראה אם נתניהו בעצמו לא היה מודה בדיעבד שהוא פעל באופן אקטיבי למיסמוס תהליך אוסלו תוך הונאת הרשות הפלסטינית. זה היה השלב השני בברית הדמים.
השלב השלישי הגיע כמובן בשלהי האינתיפאדה השניה. החמאס שהתחזק הרים את ראשו המכוער ברצועה אבל הקודקוד הצבאי-מדיני בראשות שרון-מופז-יעלון החליטה באופן מודע שלא לפגוע בחמאס אלא להאשים את "בעל הבית" אש"ף ולרסק את מוסדות הארגון – עדיין מתוך תפיסת מציאות עקומה לפיה האויב של האויב שלי הוא חברי. ההחלטה הצבאית הזו באחריותו של יעלון שהיום מככב כשר הביטחון היתה הצעד שהפך את החמאס למוביל דעת הקהל ברצועה ואת התפיסה של אש"ף כסמרטוט שצריך להחליפו בשלטון. עליית החמאס והפיכת עזה לקן טרור קרתה לא הרבה מאוחר יותר. והאחריות לכך כולה תלויה על אותם קודקודים.
יכול להיות שזו לא היתה סתם החלטה אומללה אלא שהיתה פה אסרטגיה מכוונת של שמירת העימות על אש בינונית, מתוך ידיעה שבעבודה מול הרשות שנתפסת כפרגמטית יותר ישראל תצטרך בסופו של דבר לשאת ולתת על שטחים נוספים בלחץ בינלאומי, בעוד במידה וחמאס יעמוד בראש יהיה ניתן בקלות יתרה לקטלגו כארגון טרור ואנחנו הרי לא נושאים ונותנים עם ארגוני טרור (למעט במקרה של חטופים ושבויים כמובן).
השאלה היחידה היא בכמה חיי אדם (לפחות בצד שלנו) ההחלטות האומללות האלו עלו לנו, והתשובה היא שכנראה הרבה יותר מידי. מולנו תמיד היתה האלטרנטיבה של חיזוק אש"ף תוך החלשת החמאס, שאולי יקרה מבחינת נדל"ן כי היא היתה כופה עלינו הסכם שלום תוך פינוי/חילופי שטחים. אבל בסופו של דבר מדובר גם ככה בנדל"ן גרוע ששואב כספי מיסוי של כלל הציבור הישראלי אל הטבות לבנייה באדמות יקרות מידי וללא כל רצף טריטוריאלי או אורבני הגיוני.
והאלטרנטיבה שאנחנו רואים שהולכת ומתחזקת לנגד ענינו היא לא טובה בהרבה. נותר רק להתבונן בזעזוע על רצח הנערים עכשיו ולהתפלץ מהמחשבה שבין האחראים למותו היו אנשי חמאס שהשתחררו במסגרת הסכמי אסירים בין ישראל לרשות, מאחר ובמסגרת המגעים האמריקאים ישראל העדיפה מחוות של שחרור אסירים מסוכנים על פני הפסקת בניה בהתנחלויות מבודדות. הכתובת על הקיר הפעם היא שוב מנהיגי הימין הישראלי מנתניהו ויעלון ועד לבנט. אם לא היינו בוחרים באלטרנטיבה הנוראית הזו ייתכן שהיום היו נחסכים קצת כספי ציבור על עוד שכונה במעלה חבקוק ג', ובמקביל ייתכן ומתכנני החטיפה היו עדיין נמצאים מאחורי סורג ובריח.
עדיין לא מאוחר לפרק לחמאס את הצורה ולתת לרשות הפלסטינית למלא את הואקום, לפחות לפני שיהיה מאוחר מידי וגורמים אחרים וקיצוניים יותר כמו הג'יהאד האיסלאמי יתחזקו אף יותר וימלאו את הואקום בעצמם. אבל זה מצריך קבלת החלטות קשות ושיתוף פעולה עם הרשות שקשה לראות צעדים כאלו בממשלת הימין הנוכחית שכרתה את ברית הדמים בת כמעט שלושים השנה עם החמאס.
אתה חוטא לאמת כשאתה מעמיד את הפת"ח לצידנו ואת החמאס בצד השני.
זה היהודים מול הערבים.
לפעמים הדברים כל כך פשוטים, שכשאתה כותב אותם אתה מרגיש ילדותי.
אין פשוט מזה- הערבים רוצים להרוג את היהודים.
הם רק חלוקים בעצמם על הדרך והתזמון.
כמה שטויות. תמיד צריך להמציא קונספירציה שלפיה אנו אשמים.
ברוך גולדשטיין עשה את הטבח ב 25 לפברואר 1994. ב 1993 היו 49 הרוגים ישראלים בטרור פלסטיני. ב 1992 היו 33 הרוגים בטרור פלסטיני.
"המחדל בירדן" היה בנסיון לפגוע בחמאס. אני מבין שאתה טוען שגם כשביבי מנסה לפגוע בחמאס הוא עושה זאת כדי לחזק אותו?
אפשר להמשיך, אבל אתה פשוט מגוכך
תמיד להמציא קונספירציה שלפיה אנחנו אשמים? נראה לי שהגבת בטעות לי ולא למרדכי קידר שכתב את הטור המגוחך הזה. מה זה כל הכתבה המתבכיינת הזו אם לא תלונה על כך שאנחנו (והכוונה ב"אנחנו" היא כמובן תמיד לאנשים אחרים וללא לקיחת אחריות) אשמים בחמאס?
התגובה שלי רק באה כדי לרענן את הזיכרון הקולקטיבי הנשכח לגבי מי באמת הכניס את קן הצרעות של החמאס לרצועת עזה. לפני שבאים להאשים את אדריכלי אוסלו, כדאי לשים לב מיהי מפלגת השלטון ברוב ה-30 שנה האחרונות ולשים לב לדפוסי הפעולה העקביים שלה.
לגבי יקירנו גולשטיין והטרור הפלסטיני: בוודאי שהיו קורבנות ישראלים של טרור פלסטיני עוד לפני כן, כמו שהיו קורבנות פלסטיניים רבים הרבה יותר של פעולות צה"ל. אבל הפיגוע ההמוני הראשון מאז שנחתמו הסכמי אוסלו (באוגוסט 1993) היה הטבח שביצע גולדשטיין ורק בעקבותיו הגיע פיגוע ההתאבדות הראשון בהובלת חמאס בשטחי הקו הירוק (שהיה עליית מדרגה מבחינתם). בנקודת הזמן הזו היה הסכם שלום והטרוריסטים מהצד שלנו היו הראשונים לבצע פשע כל כך נתעב כנגד חפים מפשע כדי להרוס אותו, ככה שלצערנו הרב במקרה הזה אנחנו אפילו לא יכולים להשתמש בתירוץ של "הם התחילו".
ומן הסתם המחדל בירדן בהחלט היה ניסיון לפגוע בחמאס, אבל הוא היה ניסיון כושל: רעיון הזוי לפעול במדינה שרק מספר שנים קודם חתמה על הסכם שלום עם ישראל בלי דרישות טריטוריאליות, והציב את ישראל כמדינה מחרחרת מלחמה. ועוד בשביל מי? בכיר בזרוע המדינית של החמאס אפילו לא היה מעורב ישירות בטרור אלא פשוט היה מטרה נוחה. אתה יודע איך קוראים לדבר כזה? מחדל.
אבל הנקודה המשמעותית היא שאחרי המחדל ביבי יכל להיות פחות לחיץ והיסטרי: אולי לא לתת למשעל להתפגר ולעלות לנו בהסכם השלום עם ירדן (לא צעד חכם במיוחד כשאתה כבר עסוק בהחרבת אוסלו), אבל מצד שני גם לא להכניס קן צרעות חמאסי לרצועת עזה בראשות ארכי-טרוריסט כמו אחמד יאסין. אם יש פעולה נקודתית ישראלית בודדת שהסבה לישראל בדיעבד יותר קורבנות ב-20 השנה האחרונות מכל דבר אחר, זו הפעולה הזו.
אגב: באופן כמעט הזוי טורי הדעות של עיתוני הבוקר כאילו מתוזמנים עם מה שטענתי כאן. בעיתון ידיעות כותב אפריים הלוי (שהמליץ בזמנו לנתניהו לשחרר את יאסין וגם הוא מהאחראים להכתרת החמאס לשליט בעזה) שאפילו היום אנחנו צריכים לטפח את החמאס ברצועה – כי האלטרנטיבה שצצה לה פתאום בעיראק וסוריה ואולי תגיע גם לעזה מסוכנת לנו יותר (ואף מילה על האלטרנטיבה של הרשות עצמה).
במקביל, בביטאון הביביתון עצמו כותב אחד רון בריימן מ"חוג הפרופסורים לשקר כלשהו" שישראל לא צריכה לתעדף את החמאס, אלא דווקא לפעול ביד תקיפה כדי להמשיך למוטט את הרשות הפלסטינית. כי הרי אם החמאס יחלש והרשות תתחזק – ישראל אולי תמצא את עצמה חס וחלילה בסיטואציה הלא נוחה של ויתור על שטחים והסכם שלום.
כמו שאמרתי קודם: ההיגיון ההזוי של המזרח התיכון מוביל לברית דמים בין הימין הקיצוני הישראלי לימין הקיצוני הפלסטיני. אני עוד אתחיל לחשוד שיש לי כישרון נבואי.
תפסיק להתחזות אתה ערבי אנטישראלי שמנסה עלינו את שיטת השלבים בורגיבה -ערפת. העיקר ת.ז. כחולה. חשבת פעם שמעמדך לא מוסרי? טוב, מוסר ואתה לא קשורים..
כל מילה נחרטה על גבם המצולק של היהודים! לא רק שהכנסנו את הנחש הביתה, גם נתנו לו את איזור הסלון בתור אות תודה שהכיש את בנינו
אני לא מבין איך אפשר לקרוא להם עם? הסיבה היחידה שמקשרת ביניהם זה הרצון לרצוח אותנו וזאת הסיבה בנתיים שהם לא רוצחים אחד את השני. הם לא עם! ללא היסטוריה! ללא זיקה לאדמה הקדושה הזו! ולא לירושלים בירתנו הקדושה.
אני מתכוון עכשיו לרשום את הרצונות העם:
1. הרס ונקיון הר הבית! ובניית בית המקדש אשר מבוסס על תורה של אמת וצדק שהביא. מוסר לעולם שנרשמה בידי אדם(משה רבינו) אך, ניתנה ע״י כוח עליון אלוהים אל כל הכוחות
2. יהודה ושומרון מחולקת ל-3 A B C שטחי C עם 90% התיישבות יהודית- התנתקות ו-10% מהמתיישבים הנוספים יוצע אזרחות ישראלית במידה ואינם מוכנים לקבל עליהם את הריבונות היהודית ישראלית יבוצע פינוי לשטחי A ו B
3. עזה- טיפול יסודי וכניסה רחבת היקף אל גורמי הטרור. מדינתנו נמצאת במלחמה קיומית. הטיל הראשון שנשלח לפני 13.5 שנים על ישובי עוטפי עזה היה צריך לתת לנו את אות הפתיחה. אנחנו בפיגור של כמעט 14 שנה במלחמה הזו. הזמן הגיע. הילדים שלנו נרצחים. משפחות שכולות אינם מרימים מבט. העם דורש ניתוק.
ניתוק החשמל לעזה. הפסקת הזרמת הכספים למחבלים מצידנו ומצד הרשות אל המחבלים בכלא.
4. ערביי ישראל- הקפדה על חוקי ההסתה ופגיעה בדמוקרטיה שלנו ביד קשה.
5.חכ״ים ערבים- כדין ערביי ישראל בנוגע ל״מיוחדים״ השלכתם לכלא הישראלי באשמת הסתה, פגיעה בדמוקרטיה , השתתפות באירועים הפוגעים בישראל וכו׳ בהתבססות על מקרי עבר כגון: משט המרמרה, התבטאותיות המסיתות לרצח וכו׳
6.פסילת אירגונים המקבלים כספים ממדינות זרות
לסיכום נמאס לשרוד. הגיע הזמן לחיות
כל מה שכתוב אולי נכון, אבל האם הטרור היה נעלם אם היית בוחר בדרך אחרת? האם הרוסים נקטו יד קלה כלפי הצ'צ'נים? האם הטורקים פעלו באופן דומה מול הקורדים? התשובה היא לא. ועדיין הם מבצעים פיגועים וטרור. כל עוד האנשים מרגישים שהם לא חופשיים והם זכאים לעצמאות אתה תזכה לטרור לא משנה באיזו דרך תבחר. האם הפלסטינים צריכים את ראשי המרצחים או את אל-ג'זירה בשביל לפתח שנאה כלפינו? אתה יכול לדמיין את חייך כפלסטינאי? נו באמת…. אם תמנע כסף כזה או אחר או נאום כזה או אחר זה ישנה משהו? או שתתן לפלסטינאים עצמאות או שתגרש אותם או שתתן להם אזרחות או שתפעיל עליהם דיקטטורה אכזרית אין דרך אחרת רק תבחרו כבר משהו.
אבל לתת להם עצמאות לא יעזור. אתה מדבר כאחרון משיחיסטים של שלום עכשיו, תראה לי איפה בעולם הערבי יש שקט ושלום, רק אנחנו משוכנעים שאנחנו עכל כך חשובים אז הכל באשמתנו?
לא יעזור לך לתת להם עוד ועוד אדמה ועצמאות. העצמאות, בכל מקרה, לא שלך לתת. הם יכלו לקחת מזמן, אבל מסיבות טקטיות מעדיפים להשאר אוסף ארגונים.
המשיחיות של שלום עכשיו ממוקדת ב"עכשיו" הזה, כמו החבדניקים שרוצים משיח עכשיו. זה לא סכסוך שיעלם.
ראשית ברור שלא הכל באשמתנו, הערבים הם חסרי יכולת ביקורת עצמית.
בעולם הערבי איפה שיש דיקטטורה יש שקט.
שנית אמרתי אפשר גם לגרש לתת אזרחות או לשלוט עליהם בצורה דיקטטורית, מדוע התייחסת רק לעצמאות?
לי זה ברור שזה סכסוך שלא יעלם. גם לדעתי לא ניתן לפתור אותו אצל הפוליטקאים רק אצל אנשי הדת. אבל להשאר בסטטוס קוו זה טוב רק למי שנמצא בעמדות הכוח (הפוליטקאים ומערכת הבטחון שלנו והפולטיקאים וארגוני הטרור שלהם), וזה ממש לא טוב לאזרחים הפשוטים גם פה וגם שם.
שלישית המשיחיסטים היחדים הם אנשי ארץ ישראל השלמה שמחזיקים בדעה זו כאילו זה תורה מסיני בעוד התורה והנביאים אומרים דברים אחרים לגמרי, ומשיחיסטים אלו סוחפים את הימין בפרופגדנה לאומית וביטחונית.
הבנתי. תודה. אבל אתה לא תחליף סטטוס קוו אחד במשנהו?
ומה ימני בממשלת ביבי? כלומר, מה יעשו , –תכלס–, אחרת, אם העבודה תהיה בראשות הממשלה?
סטטוס קוו הופך לכזה רק לאחר זמן רב. המעבר מאחד לשני יוצר שינויים גדולים במאזני הכוחות וזה מה שדרוש. שנית אכן יש לדאוג תמיד להיות בתנועה ולהתבונן בדרכי החיים שלנו ולראות איפה הסטטוס קוו הוא רע והיכן הוא טוב
ולמה לדעתך שלום עכשיו אינם משיחיים, בהתחשב בארועי העשורים האחרונים?
הם מצפים למשיח? מה הההגדרה של משיחיים
משיח השלום, כמובן. אמונה משיחית שאם רק נהיה מושלמים וטובים יבוא משיח השלום, תהיה אהבה בכל מקום.. את יודעת, תחשבי חב"ד עם אליל אחר..
אני חושב שהאמונה שאם ניהיה טובים ומושלמים נזכה לגאולה היא לא של השמאל, היא נמצאת במקרותינו אצל הנביאים, אם ניהיה טובים ומושלמים ההויה יסובב את הסיבות כך שיבוא שלום ע"י היפרדות מהפלסיטנים או ע"י החלת הריבונות שלנו על כל השטחים. אך כל מי שבאמת מאמין יודע כי "לא בכוח כי אם ברוחי אמר הויה". אכן לדעתי כלמי שהוא לא "משיחי" כהגדרתך הוא איננו יהודי מאמין ואיננו הולך בעקבות הנביאים ולכן גם איננו הולך בעקבות מגילת העצמאות ששאפה שנלך בעקבות הנביאים.
בחייכם חברים, סתכלו קצת על הטקסט של Rottenberg Hadar
הוא ערבי ולא בדיוק אוהד ישראל. קצת אבחון מינימלי של טקסטים? חייבת להגיד ששיטת ההתחזות הזו בטוקבקים צריכה להגיד משהו על האמינות של אלה שאנחנו אמורים לחתום איתם "שלום".