המזרח-התיכון משתגע, אבל השמאל ממשיך להפגין צביעות. ובכל זאת, דווקא בשעה זו עלינו לזכור את הציווי: יהי מחננו טהור.
המזרח-התיכון משתגע. ישראל בוערת. הטירוף האסלאמי כבר כאן. ועדיין, השמאל שלנו בשלו, בעיוורון וחרשות, בהפגנת צביעות מרשימה של כפיית אמת-מידה קשוחה על יהודים ומקלה על ערבים. אבל, דווקא בשעה זו של תסכול גדל עלינו לזכור את הציווי: יהי מחננו טהור. בלי גזענות, בלי נקמת-דם ובלי אלימות
זהירות, קלישאות בדרך. הראש מתקשה להאמין והלב עוד יותר נוכח האפשרות שהנער מוחמד אל חדיר משועפט נרצח בידי יהודים כנקמה.
איכשהו, הקלישאה הזו, שמטבע מהותה כקלישאה יש בה אמת, נראתה לי כפתיחה טבעית למאמר הדן באירועי השבוע. כלומר, וכאן חודרת עוד קלישאה כסכין בחמאה, הכותב הימני בעל העמדות הלאומיות אך הליברליות לא פותח בכאב בני עמו על רצח שלושה נערים, הוא לא מתחיל בשדרות המופצצת בידי ארגון טרור אסלמו-פשיסטי, הוא לא מתאר בחלחלה את הפורעים העושים בירושלים ובגליל ככל העולה על רוחם.
לא. הכותב מתחיל בגינוי לרצח שעדיין לא ברור כלל אם בוצע על רקע לאומני או פלילי. הכותב לא היה מעז ליחס כוונות לאומניות לבילאל שאכר, שאנס ורצח באכזריות את רינת רואס ז"ל באשדוד, אדם – אם אפשר לכנות אותו אדם – שעל פי כתב האישום "התנהג כחיית טרף אכזרית אשר צדה את קורבנה התמים. הוא התעלל במנוחה ועשה בה כרצונו באכזריות שלא תתואר במילים, לסיפוק יצריו המיניים האפלים, והשלים את מלאכת ההתעללות בכך שחנק את המנוחה למוות והותיר את גופתה בין השיחים". כן, למרות שדי ברור לי שמר שאכר המנוול לא היה עושה כך לבת-כפרו, יש מרחק בין תחושות בטן לקביעות חד-משמעיות ונמהרות כפי שקרה השבוע.
צביעות וסטנדרט כפול
מבעד לערפל הקלישאות אני מבקש לציין שתי תובנות. הראשונה, שעם כל הצער שבדבר אני חייב להודות בפני עצמי ולפניכם, שאם יהודי מסוגל לרצוח את שני ילדיו כנקמה באשתו לשעבר, קיימת גם אפשרות שיש בינינו אנשים נתעבים המסוגלים לרצוח כנקמה נער פלסטיני. והשנייה: גם אם יתברר מעבר כל ספק שהרצח בוצע ממניעים פליליים על-ידי ערבים, מבחינת הנרטיב הפלסטיני נולד פה ישו חדש. עלילת-דם נוספת. העולם שמיהר לגנות את הרצח הנתעב כמעשה ישראלי, כדוגמת ג'ון קרי האוויל, לא יוכל להחזיר את המילים לנדנן במידה ויתברר שמדובר ברצח פנימי. וכמו בכל עלילות-הדם, את המחיר ישלמו יהודים תמימים. מעניין כיצד הפלסטינים שרק רגע לפני רצח הנער צהלו על חטיפת שלושת הנערים הישראלים, עברו למוד של זעזוע נסער כשרצח דומה נקרה לדרכם.
המהירות בה עברנו לעסוק ברצח אכזרי של שלושה מבנינו לעיסוק ברצח הנער הפלסטיני טבעית לתקשורת הישראלית באותה מידה בה טבעי מעצר של נער יהודי מתפוח רק משום שהיו לו טושים בתיק (בחשד לעבירה הנוראה של כתיבה על קירות). באותה שעה שהנער היהודי נעצר ללילה במשטרת טייבה, יצאו מאות ערבים לפרעות. המשטרה עמדה מהצד והכילה. אני תוהה כיצד מיטב מגישנו, שדרנינו ופרשנינו, לא העלו על הדעת את השאלה, התמיהה, התהייה: כיצד רק לפני חודש מדינה שלמה נכנסה להיפר ונטילציה בגלל מספר מעשי תג מחיר שכללו בעיקר גרפיטי וניקור צמיגים, וכעת, כשההתפרעויות בירושלים הביאו לנזק שנאמד בעשרות מיליונים, הוא מתבצע באין מפריע וגינויים אין. פוליטיקאים משמאל שרק תמול שלשום נזעקו מול גרפיטי כאיום מסוכן על קיום המדינה, ממלאים פיהם מים. איזו צביעות.
היד הקשה של ציפי לבני
בכנס משפטנים הבהירה שרת-המשפטים ציפי לבני: "אני קוראת, באופן נדיר, למערכת השיפוט לנקוט ביד קשה כנגד עבירה קלה כמו ידויי אבנים וגרפיטי". למי התכוונה לבני? ליהודים שמאיימים בפייסבוק ב"נקמה" ושלל ביטויים אינפנטיליים, או למשליכי האבנים בכביש 65, ואדי ערה? האם לבני אינה מודאגת מכך שמשטרת ישראל מורה לציבור שלא לנהוג בכביש 65, ציר מרכזי, בשל חשש מפגיעה ערבית? האם לבני, שדחפה קמפיין מרשים נגד אפליה וגזענות, לא מודאגת מהעובדה שלילה לילה מתבצעות עבירות רכוש במיליונים נגד אזרחים יהודים על-ידי אזרחים ערבים?
לא, בבעיות האלה לבני לא מטפלת. גם לא משטרת ישראל. היה צריך להקים את ארגון "השומר החדש" כדי לשמר חקלאות עברית בישראל. האם השרה לבני מודעת לתופעה המצערת שבכל עיר מעורבת, היהודים חיים בפחד מפני הערבים? ישראל מאבדת את ריבונותה בשטח ולבני מתחנפת לכותבי מאמרים ב"הארץ". מי שיקרא כאן באתר את התחקירים המקיפים על הריבונות הנעלמת בישראל, ימרוט שערותיו בייאוש. נקודה למחשבה: כל הישובים היהודים בישראל מוקפים גדר. אין ולו ישוב ערבי אחד המוקף גדר. אבל השרה לבני עסוקה בתג מחיר ובהסתה ברשת. השרה לבני קוראת להשלכת אבנים עבירה קלה. אני מציע לה לשוחח עם אמה של אדל ביטון כדי להבין מה המשמעות של העבירה הקלה – מסע ייסורים עד סוף החיים.
גזענות נאורה
אני לא אוהב ולא מסכים עם התלהמות הרשת, עם רמת הזעם והשנאה העיוורת. אני חתיכת פיינשמקר מלקק לשמאלנים. אבל אני כן מצליח להבין מאיזה מקום של כאב ופחד התגובות המכוערות והאכזריות מגיעות. לא בכדי, גם אנשי שמאל חשים כעת שהגיעה השעה לשינוי תפיסות עולם דוגמטיות. אפקט דאע"ש – זה הסיפור הגדול. הפחד האבסטרקטי מהאכזריות הבלתי-נתפסת שמאיימת לגלוש לכאן – ואל תשלו את עצמכם, היא מאיימת – קיבל ביטוי מוחשי ברצח האכזרי של הנערים.
אז בעצם, מי כאן הגזען? מי מחיל סטנדרטים שונים על ערביי ישראל, על הפלסטינים, על ערבים בכלל? אין לבלבל בין גזענות הרואה באדם השייך לגזע אחר נחות, לבין שנאה שמקורה במלחמה שנמשכת למעלה ממאה שנה. גם האנגלים שנאו את הגרמנים בזמן מלחמות-העולם, האם הם היו גזענים בכך? יותר מכך, האם היחס המתנשא, הפטרוני, המכיל והסבלני כלפי האלימות חסרת-ההבחנה של ערבים, איננו גזענות?
בשעה שאני כותב את הדברים, אני קורא דיווח על ניסיון פריצה לבית שכטר ליד שער הפרחים. המשפחה פונתה. אילו היו יהודים עושים מהומות כאלה ביצהר, המשטרה היתה מתנהגת איתם בקשיחות ובאפס סובלנות, בזמן שהתקשורת מעודדת מהיציע.
אז בואו נעשה סדר בדברים, יש פה מלחמה בין שני לאומים. לאום אחד אינו מתבייש ומניף שלוש אצבעות בשמחה על חטיפה ורצח של שלושה נערים, הלאום השני עסוק בחקירות משטרה בפייסבוק לכל אידיוט שקרא לנקמה. בקצב הזה עוד יבקשו להעמיד לדין יהודים שרשמו "יידן נקמה" בגטו. גם זה היה גרפיטי.
נקמת-דם מזרח-תיכונית
במשך שנים, עד התבססות הציונות, היו יהודי ארץ ישראל ידועים כ"אולאד אל מות" – ילדי המוות, קרי מי שאפשר להרוג בהם ככל שרוצים משום שלא היה מי שינקום את דמם. בחברה בה גאולת-דם הייתה הדרך היחידה להגן על היחיד, בסביבה שאין בה שלטון מרכזי חזק, זה היה טבעי.
הנקמה שכה הושמצה השבוע כרגש פרימיטיבי ונחות היא כורח אבולוציוני. אל תטעו, הנקמה לובשת ופושטת צורה, אבל במהותה הבסיסית עוד מימי ספר בראשית מטרתה ענישה והרתעה. כליאת פושעים בבתי-סוהר היא עונש והרתעה, נקמה ממוסדת ומעודנת יחסית המבוצעת בידי המדינה. נקמת-הדם הערבית "אלת'אר", בניגוד לגאולת הדם היהודית הקדומה שיוחדה לרוצח עצמו, תקפה גם על בני-משפחתו של הרוצח. אצל הבדואים נקמת-הדם היא חובה מוחלטת. הם חייבים לנקום כדי להחזיר לעצמם את הכבוד ואת אמון בני שבטם, אחרת ייחשבו מוגי לב וחלשים. המיתוס המכונן של הנקמה הערבית היא האגדה שמראשו של הנרצח יוצא לאחר המוות עוף משונה שנקרא "האמה" הזועק מעל הקבר "אסקוני אסקוני" – השקוני, השקוני. במה להשקות? בדם הרוצח. נקמת-הדם הערבית היא ברברית ופרימיטיבית אולם היה בה צורך הרתעתי בחברה בה כל דאלים גבר.
אבל היהדות לא פוקדת עוון אבות על בנים. לפיכך במדינה עברית אין מקום לסבלנות והבנה כלפי יוזמה פרטית של נקמת-דם. רצח הוא רצח הוא רצח.
החיפזון מן השטן
הציבור מתוסכל, הציבור הימני עוד יותר – כיצד התהפכו היוצרות וישראל מתחננת לשקט מול החמאס בעודם לועגים לפחדנו? אז בואו נעשה סדר. מדינת ישראל היא מעצמה, בכוחה לרמוס את עזה תוך ימים. השאלה היחידה היא מה האינטרס המדיני, לא מה אומרים תסכולי הבטן של האזרחים.
בעוד אני מתקשה להבין את מדיניות ההכלה הישראלית מול ההתפרעויות בישראל פנימה, אני מאוד מבין את הצורך במדיניות חכמה ואינטרסנטית מול החמאס. מי שכמוני מבין שפתרון שתי המדינות לסכסוך הוא חלום באספמיא ויש להחליפו בניהול הסכסוך, יקיש שאותו היגיון פועל גם מול עזה. אין לנו תרופת פלא לבעיה הזו. יחד עם זאת, אני מציע לכם נקודת הסתכלות אחרת. אימוץ רעיון אחד מנקמת-הדם הערבית. אומרים הבדואים "אל בדואי אחד' תארו בעד ארבעין שנה וקאל: איסתעג'לת" – הבדואי נקם כעבור ארבעים שנה ואמר: נחפזתי.
מה שווה שיש לך נשק גרעיני אבל אתה מפחד ללחוץ על הכפתור האדום?
אתה יכול למחוק את עזה תוך יום, שעה, 5 דקות. אתה תעשה את זה? אתה תעשה רבע מזה?
אז מה זה בדיוק שווה שיש לך את הצבא החזק במזרח התיכון אבל אתה לא יורה?
אראל סגל תמיד היה מתופף של תפיסות עליונות יהודית, אותה הוא ממשיך לפמפם גם שהוא מדבר "נגד גזענות". כמובן, עם הדגשה שהשמאל צבוע, כי את טיעון העשבים השוטים הורסים לו אילו שלא מוכנים לקבל טרור צבאי כנעלה על סתם טרור. אני זוכר שהייתי נער דתי והתרגשנו מזה שאראל סגל חובש כיפה.. היום אני רואה כמה זה טבעי לו, פרימיטיב יהודי גאה שדבר התורה המופרך על מוסר יהודי מול נוצרי מרכיב מחצית מתפיסת עולמו הלאומנית הילדותית.
והמחנה שלך רוצה לכפות איחוד וסיפוח עם אותו לאום שכל כך שונא אותנו, כדי שנמשיך להקיז דם עוד 100 שנה עד שנגיע לפיתרון 2 מדינות. מי האוויל?! צריכה להיות הפרדה מוחלטת! זה אינטרס שלנו!
סיפוח כן, איחוד לא.
טרנספר זה הפתרון היחיד.
אראל, הם לא צבועים בכלל. זו עמדתם.
להבנתי, העמדה השמאלנית נטועה בפחד מוחלט מן היהודי. מן היהדות. לכן כשיהודי מרים ראש (כותב גרפיטי או קורא לנקמה), השמאלן לא יכול לשלוט בעצמו. כאשר היהודי נטבח, השמאלן נותר שווה נפש, משום שזה סדר הדברים הטבעי בעיניו.
השמאלן איננו תומך ערבים, אלא תומך בכל אשר מעמיד בראש מעייניו את חיסול העם היהודי. לכן השמאלן יקרא לאבו מאזן פרטנר, והוא יפטור פורעים אלימים פוגרומיסטים הקוראים להשמדת ישראל תוך שימוש במילים "עימותים בירושלים".
אני מבין את הפסיכה השמאלני ככזה שאחוז במוות, שמתנגד בכל תוקף למצווה הגדולה – ובחרת בחיים. הזיהוי הקמאי של היהודי עם החיים מאיים עליו עד שיתוק, מטיל בו מורא ופחד, והוא יעשה הכל – הכל – על מנת להביא את הקץ על היהדות. דרך משל, אם היינו בהוגוורטס, השמאלנים היו אוכלי־מוות, אם היינו בפלך, השמאלנים היו אורקים, התקשורת היתה נזגול, מערכת המשפט – אורוק האי. וברי כי בעיני עצמם – מלאכי השרת הם.
אתה עצמך, כמו רבים אחרים לפניך (ורבים אחריך), קראת לזה אוטו־אנטישמיות. זה מראה פניה. זו אינה צביעות, זו העמדה השמאלנית, והיא – ורק היא – לגיטימית בעיניו.
אני לא מתווכח איתך, רק מחדד. הרי שנינו עומדים על אותה המשבצת.
הנה תמונת תחנת הרכבת הקלה בשועפת אחרי שיפורה ע"י מיטב אדריכלי הנוף של פלסטין.
שימו לב לשגיאה של המשפרים-שימוש במילים "תג מחיר" שעלולות לסבך אותם
עם צרת המשפטים.מאידך "מוות ליהודים" מאזן את התמונה,וסביר להניח שלא יובאו למשפט.
מי שנמצא בשלטון בשנים האחרונות הוא הימין, מי שאשם במצב שלנו הוא הימין!
אמיר – כמה קשקושי בטן בתגובה של ילד כועס ומבולבל אחד.
בשום שלב לא קיבלתי רושם להתלהמות או תפיסת עליונות יהודית אצל סג"ל.
אני מניח שהעובדות בשטח אינן מבלבלות אותך בקשר ל"אמת" שלך. כל עוד תוכל להתרברב כמו כל אדיוט שימושי, תוך ביטול יד מתנפנף נוכח האמת בדבריו.
מה גם שהוא העלה ראשית ואחרית דבר את סלידתו לכדי גועל מרצח של חפים מפשע לשם הנקמה.
אני מבין שיש לך תובנות כיצד לתקן את העולם, אבל עשה טובה, עשה זאת כשאתה לא כאן, יש לי תחושה שכאשר הפטיש האיסלמי ידפוק לך על המצח – התאוריות שלך לא יעמדו לך לזכות.
או במילים אחרות: אם תמשיך לזיין את המוח ככה כשתפגוש איזה מחבל איסלמיסטי, קרוב לוודאי שכישחט אותך לשם השעשוע, המילים האחרונות שלך לא ממש יזיזו לו.
אה@ל
אסור להניח לרוצחים מתועבים, לא משנה מאין הם באים. מאידך, אין לי בעיה עם המושג נקמה. נקמה היא ענישה והרתעה. אבל אך ורק לרוצח עצמו. ובודאי לא לחפים מפשע. ורצוי מאד שהדבר יתבצע ע"י המדינה. להזכיר, אנחנו לא שבט, וגם לא חסרי כח. שוב, יש להעניש גם את החבורה …
בדבר אחד איני מסכימה אתך, אראל, אם כי אני מסכימה לגבי חוסר הפרופורציה. את מעשי "תג מחיר" חייבים להפסיק מיד. הם לא בסדר, הם יוצרים אווירה, משפיעים על המתלהמים, והם גם מזיקים מאד לנו. הם צובעים בצבע אחד את כל הציבור הגדול, הערכי והיפה של המתנחלים, כולל את כל אלה שלא שותפים לדרכם הרעה והמסוכנת.