המבצע הקרקעי הפחית את ירי הרקטות ב-90%, פעולות הטרור מעזה נבלמו משמעותית, ושלטון החמאס התערער ולא חזר לכוחו עד היום.
כוחות צה"ל מתאספים סביב רצועת עזה, ושוב עולה שאלת יעילותה של פעולה קרקעית • הנתונים מוכיחים שזה עובד: מבצע "עופרת יצוקה" (2009) השיג תוצאות בשטח באמצעות שילוב בין תקיפה אווירית מסיבית, שכללה גם גורמים "מדיניים", לבין פעולה קרקעית אגרסיבית • כך פחת ירי הרקטות על ישראל ב-90%, פעולות הטרור מעזה נבלמו משמעותית, ושלטון החמאס התערער ולא חזר לכוחו עד היום
אחד הדיונים הפופולריים בימים האחרונים מתמקד במידת יעילותו של מבצע קרקעי ברצועת עזה, שעלול לגבות קורבנות מכוחותינו, ועד כמה הוא הכרחי למיגור הטרור. ברחבי הזירה הציבורית עולות תיאוריות רבות, חלקן מושפעות מאוריינטציה פוליטית כזו או אחרת: בעוד המתנגדים מרבים לציין כי השקט לא נשמר למרות שלל מבצעי העבר בעזה, המצדדים מגייסים לטובתם את ההצלחה של מבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון, בשנת 2002.
הדרך האמפירית ביותר לבדוק את הנושא היא להשוות את המצב הקיים למצב הדומה ביותר בעבר – מבצע "עופרת יצוקה" (2009). אחרי הפעולה ההתקפית של צה"ל, מאז ועד היום, כך עולה מן הנתונים, ארגוני הטרור ברצועה לא הצליחו לשחזר את רמת האלימות שקדמה למבצע. יעילותו עלתה על זו של "עמוד ענן" שבא אחריו, והקנה שקט לתקופה קצרה יותר מקודמו.
תקיפה אווירית מסיבית
את "עופרת יצוקה" ניתן לחלק לשניים: שלב א' – המתקפה האווירית והפגיעה במוסדות הממשל החמאסי; ושלב ב' – השלב הקרקעי והפגיעה ביכולות הצבאיות של החמאס. המבצע התבצע בצורה שהצליחה להביא לצמצום דרמטי בכמות הטרור, כאשר כבר לאחר שלב התקיפה האווירית הלשכה המדינית של חמאס החלה לבקש הפסקת אש.
כפי שסיקרנו בהרחבה ב'מידה', סיכולים ממוקדים של מקורות ידע ועוצמה של החמאס והג'יהאד האסלאמי התגלו ככלי יעיל ביותר לפגיעה בטרור. בניגוד לחיסולים שהתרחשו ב"עמוד ענן", כמו זה של אחמד אל-ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס; ובניגוד לשרשרת החיסולים הנקודתיים בימים האחרונים, שהתמקדו בראשי הקומנדו הימי ופעילים בג'יהאד האסלאמי, הסיכולים האוויריים במבצע "עופרת יצוקה" היו המוניים יותר, והתמקדו לאו דווקא בראשי הארגונים ובלוחמים.
אם משווים את מטרות התקיפה האווירית, ניתן לראות כי הקונספציה הישראלית בימי "עופרת יצוקה" הלא-רחוקים הייתה שונה בהרבה מזו של היום. הלחימה פרצה שנתיים לאחר ההשתלטות האלימה של חמאס על רצועת עזה, כאשר התפיסה השולטת בקרב מנהיגי ישראל, כולל רוה"מ נתניהו (בזמנו יו"ר האופוזיציה), הייתה שניתן להפיל את שלטון החמאס. על כן, מטרות צה"ל במבצע היו לפגוע בכל שכבות הממשל העזתי.
בהתאם לכך, החיסול הבולט ביותר במהלך המבצע היה של שר הפנים של ממשלת חמאס, סעיד סיאם. הימים הראשונים של שלב התקיפות מהאוויר ב"עופרת יצוקה" היוו הפתעה גדולה עבור חמאס, ובמהלכו נהרגו 250 עזתים (רובם פעילי חמאס) שהיו בעיקר בכירי משטרה מחמאס וצוערים של קורס קציני משטרה, שהתקיים באותם ימים.
הפחתה משמעותית בירי רקטות
השלב הקרקעי, שהתמקד ביכולות הצבאיות של ארגוני הטרור, החל שמונה ימים לאחר פתיחת המבצע, כאשר בנק המטרות האוויריות כמעט רוקן והיה ברור כי בכירי החמאס ירדו למחתרת. כבר ביממה הראשונה למבצע הקרקעי צה"ל השמיד מעל 60 אתרים צבאיים של הזרוע הצבאית, לצד אתרים ספורים השייכים לממשל חמאס.
ביום החמישי למבצע הקרקעי החלו כבר סיכולים של טרוריסטים משמעותיים יותר, שהגיעו לשיאם בחיסולו של ראש המערך הרקטי של חמאס בעיר עזה אמיר אל-מנסי, או: "יורה הגראד הראשון", כפי שהוא מכונה על-ידי גדודי עז א-דין אל-קסאם. לחיסולו של אל-מנסי היה יתרון נוסף: הוא הוכיח כי הלחץ של הנוכחות הישראלית בשטח, אשר גרם לאבדות כבדות בקרב תנועות הטרור, חייב את בכירי החמאס לצאת מהמחתרת.
כמו כן, כוחות הקרקע של צה"ל הצליחו לצמצם משמעותית את הירי של ארגוני הטרור. ביום הראשון של המבצע היה ירי של יותר מ-130 רקטות לעבר יישובי הדרום ולעבר יעדים שנחשבו באותה התקופה כ"חדשים", כמו העיר באר-שבע. ככל שהמבצע נמשך, והכוחות הקרקעיים העמיקו לתוך הרצועה, החלה ירידה הדרגתית בכמות ירי הרקטות, עד כדי רקטות בודדות מדי יום.
קריטריון משמעותי נוסף לבחינת ההצלחה של "עופרת יצוקה" בנטרול הטרור הוא ירי הרקטות בפועל לפני ואחרי המבצע. בעוד שבשנת 2008 נורתה הכמות הגדולה בהיסטוריה של רקטות מרצועת עזה אל עבר ישראל – לא פחות מ-3,278 רקטות, לאחר המבצע, בשנת 2010, נורו "רק" 231 רקטות; כלומר, ירידה של יותר מ-90% בירי הרקטות. ככלל, בשנתיים שלאחר מבצע "עופרת יצוקה" אירעה ירידה משמעותית ביותר באירועי הטרור מרצועת עזה, והטרור העזתי לא חזר מאז המבצע לממדים המפלצתיים שלו.
שלטון חמאס התערער
תבוסתו של חמאס, שעדיין מתעקש לקרוא לאותו המבצע "מלחמת הישועה", השפיעה גם על מעמדו הפנימי. כחצי שנה לאחר המבצע האיום הפנימי לבש צורה, ואף נעשה ניסיון להקים ח'ליפות מוסלמית ברצועת עזה על-ידי תנועה מיליטנטית בשם 'אכנאף בית אל-מקדס'. לאחר עימות שגבה קורבנות רבים גם מצד החמאס, הניסיון דוכא.
אולם, תנועות טרור סלפיות רבות עדיין קיימות ברצועת עזה, והחמאס כבר השלים עם עצם קיומם. כך למשל 'צבא האסלאם', ששיתף פעולה עם חמאס במהלך חטיפת גלעד שליט. לצד התנועות הרדיקליות, מדי פעם נשמעות קריאות למרידה בשלטון מצד תנועות מתונות יותר המזוהות עם פת"ח, כמו תנועת 'המרד על הרוע בעזה', שדוכאה בקשיחות בשנה האחרונה.
יש לציין כי בפן הצבאי, ארגוני הטרור הפיקו לקחים ומיד לאחר תום המבצע החלו בתהליך התחמשות מואץ. עם הזמן הם התחמשו, בסיוע נרחב מאיראן ומסוריה, ברקטות מסיביות, כמו רקטות ה"פג'ר" האיראניות-צפון קוריאניות שמגיעות לאזור המרכז. בנוסף הם פיתחו רקטות מקומיות, שמגיעות לטווחים דומים ומעט מעבר להם, התחמשו בנשק נגד-מטוסים ונגד-טנקים ואף החלו בניסיון לייצור מזל"ט מקומי. עם זאת, פריצת הדרך הטכנולוגית של ארגוני הטרור לא סייעה להם כפי שציפו, כיוון שבמקביל נכנסה מערכת "כיפת ברזל" לפעולה, בשנת 2011.
כמו כן, כפי שסיקרנו בעבר, חמאס כבר לא נהנית מהתמיכה של איראן ושל סוריה, וסובלת מהתנכרות מוחלטת של מצרים ומהתעניינות ערבית פוחתת. כיום היא מסתמכת בעיקר על קטאר שכבר הודיעה שתתרום 5 מיליון דולר לרצועת עזה בעקבות המבצע. על כן, ניתן לקבוע כי מצבה של החמאס טרם "עופרת יצוקה" היה טוב באופן משמעותי ממצבה כיום, הן מבחינת יציבות הממשל וקשריו הבינלאומיים והן מבחינת יכולות הטרור שלה.
אפשר לנצח
לאור האמור, ניתן אפוא לראות כי העובדות מצביעות שמבצע "עופרת יצוקה", שחלק משמעותי ממנו התמקד בכניסה קרקעית לרצועת עזה, הכה את ארגוני הטרור ברצועה בצורה קשה ביותר, ומאז הם לא חזרו לעוצמתם שבטרם המבצע. הפגיעה המשמעותית גם בגורמים ה"אזרחיים" וה"מדיניים" של ממשלת חמאס ערערה את ריבונות הארגון הטוטליטרי, והוכיחה את עצמה ככלי התקפי משמעותי נוסף .
כיום, כאשר מעמדו של חמאס הידרדר עקב אירועי 'האביב הערבי', מקורות בכירים בממשלת ישראל מבהירים כי התוכנית למבצע קרקעי נרחב כבר על השולחן, בעוד כוחות צה"ל מתאספים בגבול הרצועה. מבצע שכזה אומנם עשוי לסכן את החיילים בשטח ולגבות קורבנות, אך הטענה הנשמעת בימים האחרונים כי מבצע כזה לא יעזור ו"רק יגביר את האלימות" מאבדת מתוקפה אל מול העובדות. יש מה לעשות מול הטרור, אלא שיש לשקול היטב את המחיר שבא עם הפתרון.
יותר מידיי סתירות עובדתיות. אז חמאס התגבר והשתכלל או עוצמתו נפגעה?. נראה שלא החלטתם. כי בתכלס, כמה שלא נרצה לחשוב שיש משמעות כלשהי למבצעים האלה בעזה, האמת היא שחוץ מ"להוריד להם את הראש" לחצי שנה-שנה, אין שום תועלת. אלא אם כן "תועלת" בשביל הכותב זה מאות הרוגים חפים מפשע ועלות כלכלית של מיליארדים לישראל.
זה מגוחך להלל את ההישגים של עופרת יצוקה, כשאחריו בהפרש קצר יחסית של זמן נדרשו גם "עמוד ענן" וגם "צוק איתן", ועוד לא שכחנו את עסקת שליט שבינתיים (הרי היו שפינטזו לקבל את שליט דרך הלחץ בעופרת יצוקה).
האמת היא פשוטה ואכזרית – כדי למנוע רקטות ולתת שקט רב שנים צריך לכבוש את עזה ולהחזירה למצב שערב הסכמי אוסלו לפני עשרים שנה, עם ממשל צבאי של צה"ל שאולי יוחלף בעתיד בשלטון של הרשות פלסטינית. לשם כך יידרשו עשרות עד מאות הרוגים ושירות מילואים של חיילינו בעזה.
אם בגלל "כיפת ברזל" אפשר לסבול את המצב הנוכחי והוא עדיף משליטה מלאה בעזה על המחירים שתגבה, צריך להודות בכך, ולחתור לשקט של שנה-שנתיים בין סבב לסבב, ולא לדבר דיבורי רהב.
בצפון הושג שקט ארוך טווח בגלל שחיזבאללה הוא ארגון שיש לו מטרה אפילו יותר חשובה מהשמדת ישראל וזו שמירה על האינטרסים של השיעים בלבנון. לחמאס אין מטרה אחרת שתסיח דעתו מהשמדת ישראל, ולכן לעולם לא יהיה שקט ארוך טווח מולו.
אכן כן, במשך 40 שנה אנחנו מספקים פתרונות שעובדים לטרור, נו באמת… אל תתנו להיסטוריה לבלבל אתכם
בנוסף לכך, גם הזנק הכלכלי לעזה בעופרת יצוקה היה גדול בהרבה. הרבה אלפים של בתים נהרסו לגמרי (ובזול יחסית) בעקבות המתקפה הקרקעית. וזה מה שהכי מרתיע אותם
אתה צובע תמונה ורודה מדי. בכל תקופת צה"ל בלבנון, כ15 שנה, נהרגו 212 חיילי צה"ל. במלחמת לבנון השנייה לבדה, נהרגו 119 חיילים.
למרות שישראל הייתה 6 שנים מחוץ ללבנון. חיזבאללה עדיין תקף את ישראל למרות חוסר הלגיטימציה הפנימית שאתה טוען אליה. ישראל נאלצה כמה וכמה פעמים להפציץ שיירות נשק בדרכם לחיזבאללה.
אני חושב שברור לכל בר דעת שהסיבה העיקרית שהיום חיזבאללה לא עושה לנו בלאגן היא פשוט מכיוון שהוא עסוק עכשיו בסוריה.
ולגבי עזה, למרות שאין ולו יהודי אחד בשטח עזה, הם לא מפסיקים לירות עלינו טילים, וזה לא בגלל הסגר על עזה, שכן הסגר החל רק ב2007, ואילו הטילים החלו ב2001. ואפילו היו להם שנתיים שלמות שבהן לא היה סגר, ולא יהודים בעזה, ועדיין הם ירו עלינו מעל ל1500 רקטות בשנתיים אלו.
אמיר, הסגר במובנו כשליטה על המרחב הימי והאווירי של הרצועה בא מהשנייה הראשונה להתנתקות, לפני עליית החמאס וחטיפת שליט. לרגע לא הייתה הרצועה יישות חופשית כפי שזה מוצג. אפשר להתווכח אם זה מוצדק או לא, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדות.
ובין פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה לסוף מלחמת לבנון השנייה היה פרק זמן לא מבוטל של שקט.
טענתי שאכן נדרש מבצע צבאי אחד להבהרת הגבולות והגעה לשיווי משקל הרתעתי שאכן נשמר באופן יחסי בצורה טובה.
במצבת ההרוגים והמתקפות אתה לא מתייחס למתקפות והרוגים בקרב אזרחים ישראלים ב"עוטף דרום לבנון", למה?
הממשלה החלה את הסגר על עזה ביוני 2007: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%92%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%AA_%D7%A2%D7%96%D7%94
המרמרה הגיעה בתואנה לשבור את "המצור", וכמובן שהתייחסה לסגר הישראלי. אף אחד לא מדבר על "מצור" על ג'נין או רמאללה, למרות שהן נתונות תחת אותה שליטה מרחבית של ישראל, כמו עזה. כמו כן, ישראל נתפסת כאחראית על עזה הרבה יותר מאשר על שטחי יו"ש, דווקא בגלל הסגר.
נכון שהיה שקט יחסי בצפון בין מלחמת לבנון השניה ובין מלחמת האזרחים בסוריה, אבל גם עד 2006 היה שקט יחסי.
הטענה שלי היא שאין להסיק שהמבצע היחיד הזה הוא סוף פסוק. חיזבאללה עדיין מעוניין לתקוף אותנו, ולגיטמציה ציבורית היא משהו נזיל ומשתנה.
אני מסכים עם עמדתך שניתן להגיע לשיווי משקל הרתעתי. עם זאת, אני חושב שהתמונה שצבעת ורודה מדי. לא מבצע אחד, אלא הרבה מבצעים. ובעוד נוכחות שלנו אכן יכולה להגביר אנטיגוניזם, היא לא הסיבה לשנאה ולהתקפות אותה אנו חווים, כפי שניתן לראות במקרה של עזה.
ולגבי מספרי ההרוגים האזרחים, במקרה של לבנון הם היו הרבה פחות במוקד הדיון הציבורי. ארבע אמהות קמה לא בגלל מות אזרחים, אלא בגלל דאגה ל"ילדים הלוחמים". כך גם בעזה, דיברו על אבידות בקרב החיילים. מה גם, שפילוח הנתונים הוא קצת מסובך, שכן חלק מההרוגים נובע בכלל מארגונים פלסטינים, ולא קשור לחיזבאללה.
אתה עושה מהקוראים צחוק? חמאס נחלש? הוא צוחק עלינו ועל הפסקות האש שמציעים לו כבר שבועיים. יכולותיו פחותות? (שיפור מערך הרקטות, הגעה לכל הארץ, פיתוח אינספור מנהרות). על מי אתה מנסה לעבוד? אם על עצמך, כדי להירגע, אל תפרסם את הגיגיך בפומבי.