האלמנט החסר: חמאס לא לבד בעזה

בין אם "צוק איתן" ייחתם בשולחן המשא-ומתן ובין אם יתרחב למבצע קרקעי, ישנו גורם אחד שממנו אסור להתעלם: חמאס אינו השחקן היחיד בקן הצרעות העזתי • הרצועה הצפופה מלאה בארגוני טרור עצמאיים – ביניהם יש שמזוהים עם הפת"ח, חלקם פורשים אסלאמיסטים, וכמובן, אי-אפשר בלי הכוח העולה של המזרח-התיכון: ארגוני אל-קאעידה והג'יהאד, שמאיימים גם על שלטון החמאס עצמו • הכירו את האויב שמאחורי הטילים

בשעות אלו גורלו של מבצע "צוק איתן" עדיין לא הוכרע וכל הארץ סופגת מטחי טילים בלתי-פוסקים. במידה ואכן ייחתם לבסוף הסכם הפסקת אש, יש להתחשב בגורם שאינו מוזכר כמעט בכלל: חמאס מוחלש יתקשה לתפקד כבעל הבית ברצועה ולמנוע איום מצד שלל ארגוני הטרור השורצים בעזה. לחלופין, פלישה קרקעית לרצועה תחייב התמודדות עם גורמים רדיקליים רבים, שחלקם מבוססים גם בסיני.

כיום כבר כולם מכירים את החמאס והזרוע הצבאית שלו 'גדודי עז א-דין אל-קסאם'. שותף פעיל ביותר לירי הטילים הוא ארגון הטרור השני בגודלו, והפופולרי לא-פחות, 'הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני' (גא"פ), שבראשו עומד הד"ר רמדאן עבדאללה שלח. אך מעבר לאלו ישנם שלל ארגונים שמעורבים בירי הרקטות ובפעולות טרור, מהם המזוהים עם הג'יהאד העולמי ומהם המזוהים עם פת"ח בעבר ואף בהווה, שישראל חייבת לקחת בחשבון בכל תרחיש אפשרי.

כשהפת"ח עושה אסלאם רדיקלי

למרות התמונה המוטעית שמצטיירת בעזה, כאילו החמאס הוא האחראי הבלעדי לירי, הרי שבפועל גם הפת"ח מעורב בירי על ישראל. מספר קבוצות חמושות המזוהות עם ארגון 'גדודי חללי אל-אקצא' כבר הצהירו על מעורבותם בירי הרקטות. נזכיר כי מדובר בארגון המזוהה עם הפת"ח של יו"ר הרשות אבו מאזן; מי שחתם על הסכם פיוס והקמת ממשלת אחדות עם החמאס, קרא לקהילה הבין לאומית להתערב ולרסן את ההסלמה הישראלית המסוכנת, ומאידך גינה את ירי הקסאמים על שדרות. על-פי מקורות עזתיים, חלק מכמה מאות החמושים והחמושות של ארגונים אלו עדיין מקבלים משכורות מהרשות הפלסטינית. ארגון אחד, ג'יש אל-אסיפה ("צבא הסערה") אף התפאר בפומבי בכך שירה 35 טילים על ישראל.

ארגון משמעותי נוסף הפועל בעזה הוא 'ועדות ההתנגדות העממית'. ארגון זה, שהוקם בשנת 2000 על-ידי המבוקש הבכיר ופורש הפת"ח ג'מאל אבו סמהדאנה, קיבץ לתוכו פעילים מארגונים שונים, ביניהם מהפת"ח, מהחמאס, מהחזית העממית ועוד. הארגון שואב השראה מחיזבאללה לתפיסתו האידאולוגית הקיצונית, הדומה לזו של החמאס, ורואה בג'יהאד וב"התנגדות" (טרור ומאבק מזוין) כאמצעי היחיד להשמדת מדינת ישראל ושחרור פלסטין כולה מידי "היישות השטנית". הארגון, העובד בשיתוף פעולה הדוק עם החמאס ואף נחשב לעיתים כ"קבלן משנה" שלו, היה מעורב בעשרות פיגועים במהלך השנים, המפורסם שבהם ההתקפה על מוצב כרם שלום וחטיפת גלעד שליט, ובירי טילים, כולל בימים אלו.

בשנת 2006 ארגון 'ועדות ההתנגדות' התפצל לשלושה פלגים: הפלג המרכזי 'חטיבות נאצר סלאח אל-דין'; פלג נוסף, בראשות בן חמולת דורמוש המשפיעה זכריא דורמוש, בשם 'תנועת ההתנגדות העממית', שלה זרוע צבאית בשם 'גדודי נאסר סלאח אל-דין', ופלג שלישי בראשות מוּמְתַז דורמוש, בשם 'צבא האסלאם'.

הדגלים שחורים בפעולה

אך בעוד שני הפלגים הראשונים פועלים כיום בשיתוף פעולה עם החמאס, 'צבא האסלאם' מזוהה עם הג'יהאד העולמי הסלפי, ואף הכריז על זיקתו האידאולוגית לאל-קאעידה. יחסיו על החמאס נעים בין שיתוף פעולה לעימותים אלימים. ארגון זה חרט על דיגלו את המאבק ביהודים וב"צלבנים" [הכינוי בזרם הסלפי לנוצרים] ועלה לכותרות בעקבות מעורבותו בחטיפות גלעד שליט והעיתונאי הבריטי אלן ג'ונסטון, בחטיפתו ורציחתו של האיטלקי ויטוריו אריגוני, פעיל ב'תנועת הסולידריות הבין-לאומית' האנטי-ישראלית, ובהצתת בית-הספר האמריקני בעזה.

התרופפות השליטה המצרית בחצי-האי סיני, שהואצה לאחר התפוררות משטר מובארק, הביאה לצמיחה והתעצמות של מגוון הפלגים הסלפיים הפועלים ברצועה, שמניינם מוערך בכמה מאות, או, אם תרצו, למעלה מעשרת אלפים, אם להאמין לטענות 'צבא האסלאם'. הקושי היחסי בהוצאת פיגועים מהרצועה אל תוככי שטח ישראל הוביל לשימוש נרחב ב"ציר ה-ח'" – הכינוי שהודבק למעבר פעילים ותחמושת מהרצועה דרך המנהרות תחת ציר פילדלפי, תנועה דרומה תוך כדי חבירה לפעילים בשטח סיני, וביצוע פיגועים נגד יעדים בצדו הישראלי של גבול ישראל-מצרים, כולל ירי רקטות לעבר העיר אילת.

דפוס פעולה זה נתקל בקשיים מאז הפלת משטרו של מוחמד מורסי ו'האחים המוסלמים' במצרים, והמבצע הצבאי הנרחב שמנהל צבא מצרים נגד הפעילים הסלפיים בסיני, שבמסגרתו נהרסו רוב מנהרות ההברחה תחת ציר פילדלפי (למעלה מאלף). למרות זאת, פעילותם של ארגונים אלה עדיין ניכרת. רק לפני מספר ימים דיווח צבא מצרים כי לאחר קרב עם חמושים ברפיח המצרית נתפס משלוח של 20 טילי גראד, שיועדו לשיגור נגד מטרות ישראליות ומצריות.

ארגון הג'יהאד עולמי עושה מאמצים רבים כדי להתערב בסכסוך הישראלי-פלסטיני, לאמץ את המאבק הפלסטיני ולזכות בנקודות בדעת הקהל המזרח תיכונית. דוגמה מצויינת לכך הוא 'אנסאר בית אל-מקדס', אחד הארגונים הסלפיים הפעילים ביותר ברצועה. ארגון זה נוסד בסיני בשנת 2011 על-ידי פורשי חמאס, בדואים ואזרחים זרים, ואיחד לתוכו שבעה פלגים סלפיים שונים. מאז הקמתו הוציא הארגון לפועל פיגועים רבים נגד כוחות הביטחון המצריים ומתקנים אסטרטגיים, דוגמת פיצוץ צינור הגז המצרי בסיני, ניסיון ההתנקשות בשר הפנים המצרי ורצח 16 שוטרי גבול מצרים במהלך רמדאן 2012. לקורא הישראלי אירוע זה אולי מצלצל מוכר, כיוון שבמהלכו גנבו הג'יהאדיסטים נגמ"ש ומשאית צבאית מצרית ופרצו את הגבול לישראל באזור מעבר כרם שלום.

כך, המאבק בישראל תפס נתח חשוב באידאולוגיה ובפיגועי הארגון, שכללו את המתקפה הנ"ל ומספר מקרי ירי טילים על אילת. הארגון, שפרסם ביוני 2014 הצהרת נאמנות ל'מדינה האסלאמית' (דאע"ש לשעבר) ול"ח'ליף" אבו בכר אל-בגדדי, לקח באותה ההודעה אחריות על חטיפת שלושת הנערים הישראלים בחודש שעבר (הודעה שקרית, כנראה) ועל שיגור רקטות לעבר ישראל. לפני מספר ימים העלו ה'אנסאר' סרטון (להלן) המציג את לוחמי הארגון משגרים רקטות מצדו המצרי של גבול סיני אל עבר מושב בני נצרים.

רדיקליים יותר מחמאס

בשבועות האחרונים רבו הדיווחים והפוסטים בפורומים ג'יהאדיים על ניסיונות לארגן את מגוון הפלגים הסלפיים ברצועה תחת דגל 'המדינה האיסלאמית'  למלחמה בישראל מעזה ופעילות עתידית ביו"ש. דגלי הארגון עצמם נראו מתנופפים בהלווייתם של שני פעילי חטיבות 'נאסר סלאח אל-דין', שחוסלו על-ידי חיל האוויר בעקבות מעורבותם בירי רקטות. למרות זאת, אגב, 'המדינה האסלאמית' פרסם הודעה לאחרונה ובו הוא מציב בעדיפות ראשונה את המאבק בשיעים על-פני עזרה לפלגים הפלסטיניים במערכתם נגד ישראל, בעוד איראן הצהירה על המשך תמיכתה בארגוני הטרור העזתים (הסוניים). ואכן, מבחינה המערכה המתחוללת באזורנו, עזה אינה שונה מעשרות מדינות ברחבי תבל: עשרות מתנדבים סלפים מרצועת עזה יצאו לסוריה להילחם נגד משטר אסד ובעלי בריתו בשנתיים האחרונות. חזרתם עלולה לחזק משמעותית את כוחות הג'יהאד ברצועה.

כך או כך, בין אם תחת דגל אל-קאעידה או חלופתה הברוטלית בעיראק וסוריה, פלגים סלפיים שונים, ובהם 'בני המדינה האסלאמית בירושלים', 'תומכי המדינה האסלאמית בירושלים' (המזוהה עם 'המדינה האסלאמית') ו'גדודי עבדאללה עזאם', המזוהים עם אל-קאעידה בלבנון, ממשיכים להשתתף בירי על ישראל, ובימים האחרונים אף פירסמו סרטונים והודעות המתפארים בשיגור טיליהם. ארגונים אלו מבקרים את החמאס על "מתינותו", השתתפותו "במשחק הדמוקרטי" הפלסטיני, ומאשימים אותו במעצר ועינוי פעילים סלפים.

החמאס, מצדו, רואה בפלגים הג'יהאדיסטיים איום על שלטונו. כך למשל, בחודש יוני שלח החמאס כוחות שיטור וחמושים לפזר באגרסיביות עצרת של תומכי 'המדינה האסלאמית' בעקבות ניצחונותיה בעיראק. דובר מטעם משרד הפנים החמאסי אף הכחיש את נעצם נוכחותם של פעילי 'המדינה האסלאמית' בעזה, בתגובה לדיווח על מעצר 15 מפעיליה על-ידי הצבא המצרי, שהסתננו מעזה לסיני.

לא לשכוח את הנעלם במשוואה

ריבוי הארגונים והאינטרסים המקומיים מחייב את ישראל לקחת בחשבון את האלמנט הסלאפי-ג'יהאדי הגדל והולך ברצועה ובסיני, בין אם כאויב שעמו יש להתמודד בפלישה לרצועת עזה, בין אם ממוטטים את שלטון החמאס ובין בתרחיש אפשרי ל"יום שאחרי" הסכם. קבוצות אלו, על אף שאינן עומדות מאחורי חלק הארי של הפיגועים וירי הטילים כנגד מדינת ישראל, חדורות אידאולוגיה קיצונית בלתי-מתפשרת ומוטיבציה להתעלות מעל החמאס ושאר ארגוני הטרור ה"מתונים".