ישראל מודעת למיקומם של רבים מבכירי חמאס, שמתחבאים בלב אוכלוסייה אזרחית, אך נמנעת מלחסלם מסיבות "מוסרית הומניטרית".
בניגוד לרטוריקה המתגרה שנשמעת בימים האחרונים, החמאס חושש מכניסה קרקעית של צה"ל לרצועה • צה"ל מודע למיקומם של רבים מן המחבלים, שמתחבאים בלב אוכלוסייה אזרחית, אך נמנע מלחסלם מסיבה "מוסרית-הומניטרית" • בינתיים, בעוד שחמאס אינו מייצר הישגים משמעותיים ומאבד משאבים במהירות, ישראל ייצרה מרחב לגיטימציה חסר תקדים, המאפשר פעולה בעצימות נמוכה לאורך זמן • בהיעדר מבוגר אחראי בעזה, נראה כי הפסקת אש תושג רק בשילוב לחץ צבאי ופנים-פלסטיני • הערכת מצב
ערך: אריק גרינשטיין
ישראל יודעת היכן ממוקמים רבים מפעילי חמאס, החל מהדרגים הבכירים ביותר והמשך מטה בשרשרת הפיקוד, כך נודע ל'מידה'. ממידע מוסמך שהגיע לידינו עולה כי המחבלים מתחבאים בבתי מגורים מרובי אוכלוסין, חלקם בתים רבי-קומות, הממוקמים בכל חלקי רצועת עזה – בבית להיה, בעיר עזה, וכן דרומה משם. הסיבה היחידה שצה"ל אינו מפעיל את חיל האוויר, או אמצעי ירי אחרים, כדי לחסלם מוגדרת כ"בעיה מבצעית מוסרית-הומניטרית". דיירי הבתים יודעים שבכירי חמאס ופעיליהם נמצאים בסביבתם הקרובה. בינתיים, בבית להיה צה"ל הצליח לגרום לכ-17 אלף איש להתפנות בתוך שעות, וזאת מתוך אוכלוסיה של כ-30 אלף.
מיקומם של אותם מחבלים בבניינים מרובי אוכלוסייה מלמד שפעולה קרקעית עלולה להצטייר כסיסמה חלולה. אין שום יתרון לכוח רגלי או לכוח שריון בפגיעה בטרוריסטים, הממוגנים על-ידי אזרחים תמימים ומפוחדים. אם מתקבלת החלטה קשה, נוסח הפצצת בכיר החמאס סלאח שחאדה (2002), שבה הוא נהרג יחד עם עוד 14 אזרחים, הרי שהפצצה מהאוויר הרבה יותר יעילה מהסתבכות של כוח בשטח, שינסה להתחיל לטהר בניינים.
לעומת זאת, פעולה קרקעית מוגבלת בפריפריה הקרובה לגבול, במטרה לפוצץ חלק מהמנהרות, היא אפשרית, עם חיכוך סביר. יתכן כי אין אלטרנטיבה, מכיוון שיכולתו של חיל האוויר לפגוע בחלק מהמנהרות מוגבלת. במידה ויוחלט להעמיק את הנזק לחמאס, קיים ידע רב, כפי שמגדירים בצה"ל, על המנהרות; והידע הזה מאפשר לפגוע ברבות מהן. לא מדובר במצב בו שולחים יחידות חי"ר להתחיל לתפוס ולחקור מחבלים אודות מיקומן של המנהרות, אם כי יש להניח שתמיד יהיו מנהרות שוליות שנפספס. לצערנו, עוד לא פותחה הטכנולוגיה שתאפשר גילוי מלא של כל המנהרות.
בחמאס נכשלים לייצר הישגים
בתחילת המבצע חשף צה"ל והרס מנהרה שנועדה לביצוע פיגוע ראווה אסטרטגי בשטחנו. חמאס הגיע למוכנות גבוהה של העברת לוחמים רבים לשטח ישראל, במטרה ללכוד בני ערובה ולבצע הרג המוני. מניעת הפיגוע, שנועד להיות בעל אפקט מהמם, היא כישלון בולט של חמאס במערכה.
בצה"ל מעריכים שירי חמאס עד היום, במשך כשבוע וחצי, הוא כשלון אסטרטגי נוסף של הארגון. אם יש הפתעה היא בכך שחמאס והג'יהאד האסלאמי לא ציפו שהירי שלהם יהיה כה עקר ולא יגרום כמעט לנפגעים בעורף הישראלי. בירי של הרבה יותר מאלף טילים ורקטות הם ציפו שבשלב זה יהיו לישראל עשרות רבות של הרוגים. עד עכשיו, מתוך כ-9,000 רקטות וטילים התמעט המלאי העזתי לכמחצית הכמות הזאת. רוב הרקטות הושמדו בידי כוחותינו, היתר נורו על ישובי ישראל. פעולת השייטת בעזה ממשיכה לעורר שאלות. המשימות בוצעו, הושמדו משגרים; ובכל זאת, בצה"ל מתנהל תחקיר של האירוע ובשלב כלשהו, כנראה בימים הקרובים, יגיע פרסום מסודר.
כמעט ואין ישראלי שלא נתקל לאחרונה בהתרברבות אנשי חמאס ברחבי המרשתת והתקשורת, שמאתגרים את צה"ל להיכנס לרצועה לפעולה קרקעית רחבה. כוונתם, לכאורה, לגרום למלכודים, מארבים, והרג של חיילים. אולם ההערכה בישראל היא שמדובר רטוריקה בלבד, ומעשית הם מאוד חוששים מכניסה קרקעית.
השאלה שנותרה היא: מדוע ישראל חוששת מפעולה קרקעית? יש מי שמנסה למשוך את הדיון לכיוון החשש מנפגעים, אך זו הערכה שגויה. התשובה הנכונה היא שישראל זוכה בימים אלו למרחב לגיטימציה כמעט חסר תקדים. אין לה עניין לייצר דרמה עולמית על-ידי פלישה קרקעית. פעולה כזאת – מוצלחת ככל שתהיה – תייצר משבר, שההיחלצות ממנו תעלה לישראל בוויתורים – גם מדיניים. כך שבינתיים אפשר לחסל את חמאס בהילוך איטי, והעולם, כמו שאומרים, שותק. המטרות בבנק הצה"לי ממשיכות להצטבר, יש תזוזות אוכלוסייה, והיכולת של צה"ל להמשיך ולפגוע בחמאס ושאר הארגונים מהאוויר לא מיצתה את עצמה.
שחיקת כוחו של חמאס גורמת לו ללחץ גדול. לאורך כל ימי העימות הוא לא הצליח לרתום לצדו אף גורם משמעותי, ודאי לא בזירה הבינלאומית; ואילו ישראל חיברה לצידה קודם כל את מצרים והליגה הערבית, שהציעו את הפסקת האש של אמצע השבוע. ארצות-הברית, גרמניה, צרפת ובריטניה גויסו על-ידי ראש הממשלה לטובתנו. חמאס מאבד אפילו את הציבור העזתי, שלוחץ מבפנים יותר ויותר לחדול מהאש, שגורמת להרג והרס מיותרים.
חמאס הרגיז מאוד את מצרים, ומבחינת ישראל מדובר בגורם חשוב ביותר באירוע הנוכחי, המהווה עוד סיבה להימנעות מפעילות קרקעית בחתימה גבוהה. הנשיא א-סיסי ואנשיו חוששים שברגע נתון הרחוב המצרי, שביסודו הוא פרו-פלסטיני, עלול לרתוח ולגלוש. מצב שכזה אינו רצוי, לא לא-סיסי ולא לישראל. כל עוד אנחנו פוגעים בחמאסניק ונחים, פועלים מתחת לסף, יש לנו זמן כמעט אין-סופי להמשיך בהרס החמאס.
רק לחץ יעזור
כל הפגיעה הזאת בחמאס עדיין לא מנבאת מתי הארגון יהיה מוכן להפסקת אש. צריכה להגיע נקודת איזון שבה הפעילות "הצבאית" שלו מביאה מספיק תמורות כלכליות, שמצדיקות מבחינתו הפסקת אש. כך מנתחים בישראל את השיקולים הפנימיים של חמאס. נקודת איזון אחרת היא כאשר היקף השחיקה וההפסדים של הארגון עולים בשיעור ניכר על הרווח המאוד מוגבל של ירי הרקטות.
בצה"ל מגדירים את ההישג של חמאס כתודעתי בלבד, אך למעשה ללא משמעות אסטרטגית. אם נתעלם מהדרישות המופלגות שהעלה אתמול (16.7) בכיר בחמאס, הרי שדרישותיו הבסיסיות של הארגון אינן מופרכות – הם היו מוכנים לחזור להבנות "עמוד ענן", שהחזיקו מעמד עד לפני כחצי שנה. בחמאס מבקשים אקט סמלי שיעיד בפומבי על הקלת המצור עליהם. אך בישראל מציבים סימן שאלה אם חמאס בכלל מסוגל לייצר בתוכו דיון פנימי, שבו יתבצע חישוב קר של רווח והפסד, שיניע להחלטה. בהיעדר שיח פנימי אמין כזה, נראה שרק לחץ צבאי מצטבר, בשילוב עם לחץ ציבורי פלסטיני, יכול לגרום להם לחדול. אולי אפילו לקבל את תנאי הפסקת האש של המצרים מאמצע השבוע, שבו הם ראו כהשפלה וככניעה. ואסור, כמובן, לשכוח את הג'יהאד האסלאמי, שכפוף כלכלית ומבצעית לאיראן.
התוצאה העיקרית של הפסקת האש תהיה חיזוק הקשר בין ישראל למצרים, כשבמקביל א-סיסי מציב עצמו בעמדה של מי שהביא את השלום והשקט לעם הפלסטיני. בנוסף יש לציין כי לישראל חשוב להשיג את התוצאה המדינית כשהאמריקנים מחוץ לתמונה. ודי לחכימא.
דבר אחד אני לא מבין, איך רצינו לחתום על הפסקת אש אם עדיין קיימות מטרות באותו בנק מטרות ועדיין יש מנהרות שיודעים על קיומן. מדוע לא השמידו את כל המטרות עד היום?