על תרבות הבושה בעולם הערבי

המציאות מוכיחה כי האלימות המינית הפכה לחלק בלתי-נפרד ממערכות המלחמה ברחבי העולם הערבי • בעת סכסוך עושים הניצים שימוש בהתקפות מסוג זה ככלי נשק, בעל השפעה פסיכולוגית חריפה על הקרבנות ומשפחותיהם, במטרה להכניע אותם נפשית, לזרוע פחד בלבם ולשתק אותם מבחינה מבצעית • כך מנצלים גורמים רבים את "תרבות הבושה" של החברה המסורתית הערבית להשגת מטרות פוליטיות וטקטיות •  אחרי שדבריו הוצאו מהקשרם ועוררו סערה, ד"ר מרדכי קידר מעמיד את הדברים על מקומם

לאחרונה רואיינתי ברדיו, ונשאלתי כיצד ניתן להרתיע מחבל מתאבד, כזה שאינו פוחד מהמוות. בתשובה קצרה ומיידית, עניתי בהתייחס לתופעה – מזעזעת, יש להדגיש – הנוהגת במזרח-התיכון בפרט ובעולם הערבי בכלל: איום בתקיפה מינית על האחות או האם של האויב, שכן רק איום כזה יכול להניאו מלהלחם. קבוצה קטנה של אנשים לא הבינה כראוי את דברי, ועל כך אני מצר. השימוש בדוגמת האונס נועד להצביע על הקושי הגדול העומד בפני מדינה מערבית כמו ישראל בהתמודדות עם טרוריסטים פונדמנטליסטים, שכן היא איננה יכולה לנקוט באמצעי זה, ראשית, ולפני הכל, כיוון שאינו מוסרי, וכמובן מכיוון שהוא בלתי-חוקי בעליל.

כבוד המשפחה: מסורות חברתיות עתיקות

לאחר שזאת נאמר, חומרת התופעה מחייבת הסבר מעמיק ומקיף יותר, בייחוד לאור העובדה שזהו המרחב בו אנו חיים.

המזרח-התיכון הוא מקום מושבן של תרבויות רבות ומגוונות, שרבות מהן שומרות במידה רבה או מעטה על המנהגים והמסורות שאפיינו אותן לאורך ההיסטוריה. שלא כמונו, רוב תושבי המזרח התיכון – גם אם נביא בחשבון את הפליטים הסורים, העיראקים והפלסטינים – חיים במסגרות חברתיות שלא עברו הגירה וריסוק. במקרים רבים, המסגרות המסורתיות שבהן הם חיו לאורך ההיסטוריה, השבטים או החמולות, עדיין חיות וקיימות עד ימינו אלה.

אחד מאבני היסוד של חיי השבט היא "תרבות הבושה" ("ת'קאפת אלעיב"). אני ממליץ לכל קוראיי לקרוא מה שכותבים על כך חוקרים ערבים וזרים, כמו גם מה שאומרים אנשים מהרחוב המזרח-תיכוני על תרבות זו, על השלכותיה ועל כל מעגלות החיים של הפרט, המשפחה, החמולה, העם והמדינה.

העיקרון המנחה של תרבות זו הוא שאדם חייב להימנע מכל מעשה המטיל בושה עליו ועל משפחתו באופן ישיר או עקיף, ועליו לעשות רק את אותם מעשים שלא יביאו את בני משפחתו להתבייש במעשיו.

כך, הבושה הגדולה ביותר לגבר נגרמת מהתנהגות לא-מוסרית בעלת אופי מיני של אחותו, בתו, אמו ובמידה רבה גם בת דודו. התנהגות כזו מצדן גוררת אחריה פעמים רבות את הענשתן. בחלק ממקרים העונש הוא מוות, מה שנקרא "רצח נשים על רקע חילול כבוד המשפחה". גם אם האישה נאנסה עדיין הדבר נחשב כאילו היא מביישת את משפחה, למרות שהדבר התרחש בעל כורחה. היא נחשבת כמי שאיבדה את תומתה, והמשפחה תנסה בכל דרך אפשרית לשמור בסוד את האירוע, כדי להימנע מהבושה הנובעת ממנו.

בהיותם מודעים היטב לתרבות זו, יש גברים שמפעילים לחץ על גברים אחרים באמצעות איום בתקיפה מינית של אישה הקרובה אליהם, כגון אחותו או אמו. אדם שנתון לאיום שכזה ייכנע ללחץ הרבה יותר מהר ובקלות, בפרט אם האיום אמין וקריטי.

האונס ככלי לוחמה

במדינות ערב האונס אמנם אסור על-פי החוק, אך במקרים רבים אנשים מתנהגים לא על-פי חוקי המדינה אלא על-פי הקוד הנהוג בסביבתם החברתית המיידית, ועל-פי כללי המותר והאסור שלה. מכיוון שמקרי אלימות מינית מפורסמים ממקרי רצח, שכן במקרה רצח יש גופה וחסרה אישה, לכן תופעה זו מוכרת פחות, בדרך כלל. לעומת רצח, אלימות מינית – אם לא הובילה להיריון בלתי-רצוי – ניתנת להסתרה כדי למנוע בושה, ובפרט אם אינה גוררת רצח כנקמה. הפסיכיאטרית והסופרת המצרית נואל אלסעדאוי, אקטיביסטית למען זכויות האשה, הקדישה לא מעט תשומת לב לעניין, במסגרת ספריה על סוגיות נשים בעולם הערבי.

במזרח התיכון (ולא רק בו) האונס מהווה כלי מלחמתי שכן הוא נתפס כביטוי החזק ביותר של פגיעה באויב.

עוד בשנת 1990 נאנסו בנות ונשים כוויתיות בידי חיילי עיראק שכבשו את כווית. רבות נכתב על אונס המוני בדארפור, במערב סודאן, כאמצעי להשפיל ולסלק קבוצות גדולות של אוכלוסין משטחיהן. מקרי אונס רבים אירעו גם במהלך מלחמת האזרחים בסוריה שהחלה במרץ 2011, ובמרביתם היו המבצעים שליחי השלטון, שפגעו בבנות ונשים מקבוצות אופוזיציה כדי לנקום בגברים ולהרתיעם מלהמשיך בלחימה.

בטקטיקה אכזרית זו השתמש גם משטר קד'אפי בלוב בהיקפים רחבים והדבר הביא לכך שבחורות שנכנסו להריון כתוצאה מהאונס נרצחו בידי בני משפחתן, כדי להגן על המשפחה מהבושה. גם אנשי הביטחון של מובארק במצרים השפילו בנות שהפגינו נגד השלטון באמצעות השפלה מינית ו"בדיקת בתולים".

חלק מהמציאות המזרח-תיכונית הקשה

לאור הראיות הברורות הללו, ניתן אפוא לומר שברחבי העולם הערבי אלימות מינית ומקרי אונס – לעתים המוניים – הם חלק בלתי-נפרד מהסכסוכים הרבים, הקורעים את החברות הערביות לגזרים. האלימות המינית הפכה לכלי מלחמתי בעיתות לחימה, בעל השפעה פסיכולוגית קשה על קרבן האונס ועל קרוביו-קרוביה (גם גברים נאנסים), ותכליתו היא להכניע אותם נפשית, לזרוע פחד בלבם ולשתק אותם מבחינה מבצעית. הדבר מוצא את ביטויו בפתגם הערבי: "המוות ולא ההשפלה", במשמע: "אני מעדיף את המוות על-פני ההשפלה" כי ההשפלה חמורה יותר מהמוות.