אמנון לורד בעדכון מהשטח על הפסקת האש, על שתי מעשיות: "התיקו האסטרטגי" ו"מחדל המנהרות" ומה לא שיערנו על מנהרות הטרור?
אמנון לורד בעדכון מהשטח על הפסקת האש • שתי מעשיות: "התיקו האסטרטגי" ו"מחדל המנהרות" • מה באמת לא שיערנו על מנהרות הטרור? • המהומות האנטישמיות באירופה: הישג אסטרטגי של האויב
הפסקת אש תמיד נכנסת לתוקף כשהתוקפן נגד ישראל מפסיד. זאת הסיבה ל"הפסקת האש ההומניטארית" של ה-12 שעות. בצה"ל, בקרב הכוחות הלוחמים בקו הראשון, שורר זעם רב על הדרג הפיקודי ועל הדרג המדיני על הפסקת התנופה של יום שישי בלילה. בקרב קצינים בדרג הכוחות קיים רצון עז להמשיך הלאה ולמצות את המאמץ ההתקפי. בגיזרה הצפונית ביקשו מכת אש עזה אך זו לא ניתנה על-ידי פיקוד דרום. לאחר סידרה של היתקלויות שבהן נהרגו ארבעת הקצינים והחיילים, באה אותה מכת אש אדירה שנמנעה מכוח הנח"ל בתחילת ההתקפה.
הציפיה בקרב הכוחות בשטח היתה שישראל תקבל את הפסקת האש ההומניטארית בצורה מותנית: מקבלים, אבל בעוד יומיים. כך נשארו הכוחות תקועים באמצע מהלך התקפי. אפשר לשער שהפסקות אש במשכי זמן שונים יבואו בעקבות הפסקת האש הנוכחית, כאשר מטרתן העיקרית היא לעצור את פעילות צה"ל בחיסול המנהרות. ישראל צריכה לנתק מיד כל קשר בין פעילות הרס המנהרות המובילות אל הגבול והפסקות האש. בסופו של דבר נגלוש בהדרגה להסכם ארוך טווח, ואז לא תהיה לצה"ל ברירה אלא לנתק מגע ולסגת.
למרות דברי הלוחמים בשטח, יש תחושה שמתכנסים לקראת סיום המלחמה. אבל זו גם היתה ההרגשה כשישראל הסכימה להפסקת האש המצרית ואחריה נכנסה לשלב הקרקעי. כך שקשה להעריך מה בדיוק יקרה. אבל הפעם ההגיון אומר שנגיע לסיום. עיין ערך הפסקת אש זמנית, אחר כך לשבוע, ואחר כך הסכם. הפסקת האש בכל מלחמות ישראל באה כדי להציל את הצד הערבי התוקפן כאשר הוא מפסיד. זו ההוכחה, שישראל נמצאת בדרך להכרעת חמאס.
שתי מעשיות מתוקשרות
כל זה חשוב בין היתר בגלל כמה אגדות שהולכות וצוברות משקל ותאוצה במעגלי התקשורת והפוליטיקה. שני הביטויים שהשתרשו בשבוע האחרון היו: "התיקו האסטרטגי" ו"מחדל המנהרות", או "המחדל המודיעיני של המנהרות".
שתי האגדות האלה נועדו לייצר סדר יום פוליטי ליום שאחרי. בזמן שראש הממשלה נתניהו יהיה עסוק בפירוז עזה, יריביו הפוליטיים והתקשורתיים ינסו לפרז אותו. "תיקו אסטרטגי" זה סיפור שהתחיל עמוס ידלין והחרו החזיקו אחריו כל הפרשנים הצבאיים, חוץ אולי מרוני דניאל. לא משנה כמה הרוגים יש בצד השני, לא משנה אלו תשתיות ישראל עקרה והרסה, לא משנה סיכול יכולת ההתקפה דרך המנהרות, לא משנה שחמאס נתקל בחומת מגן גבוהה שלא נראתה מאז וילט צ'מברליין וביל ראסל, לא משנה שחמאס נכשל בפגיעה נזק בעורף. כל זה לא מפריע למומחים מצבע מסוים לדבר ללא סוף על "תיקו אסטרטגי", משום שהם ממשיכים לירות. אז אין תיקו אסטרטגי. הצד השני מותש, נחלש, שמר אמנם על חלק מדרגי הפיקוד הבכיר, אבל איבד במידה רבה את היכולת הרקטית ואיבד לחלוטין את היכולת לחדור ולחולל פיגוע בני-ערובה ורצח המוני.
"מחדל המנהרות" זו אגדה נוספת. מה בדיוק צה"ל יכול היה לעשות, חוץ מלנצל את ההזדמנות שנקרתה לו ולנטרל את יכולת החמאס לתקוף באמצעות המנהרות? העובדה היא שהם תקפו תוך כדי המבצע פעמיים בלבד. כך שהם לא הצליחו לממש את הפוטנציאל ההתקפי שהשקיעו בו כל כך, וצה"ל עוסק עכשיו בחיסול התשתית ההתקפית בממד התת-קרקעי.
אני יכול לספר שיום לפני שצה"ל יצא לשלב ההתקפי הקרקעי דיברתי עם אחד הגורמים המוסמכים ביותר בצה"ל בדברים כאלה. הוא אמר לי כי לצה"ל יש ידע רב על המנהרות. ידע כזה, שהיחידות שייכנסו פנימה לא ישוטטו שם כעיוורות בשעת חצות במרחץ תורכי בבוקרשט. צה"ל גם התכונן לסוג הלחימה ב"עיר התת-קרקעית" בעזה. ידעו שהירי הרקטי הוא תת-קרקעי ושהלחימה תתנהל מתוך מנהרות. הרמטכ"ל סייר לא מעט בקו של עזה. האם צה"ל התאמן לזירת חמאס כפי שהתאמן לזירת חיזבאללה בשנת 2012? אינני יודע. אבל ההבדלים בין שתי הזירות לא משמעותיים.
שתי המעשיות מטופחות ועוד יטופחו בעתיד כדי להחדיר תחושות כשלון ולנסות לייצר ועדת חקירה. הדפוס לא יהיה נוסח וינוגרד, אלא נוסח התביעות ההיסטריות לוועדת חקירה בעקבות שריפת הכרמל.
מה לא ידענו על מנהרות הטרור?
למרות הכל, מובן שישנו כאן גם מימד של הפתעה. לא הכל הבנו בזמן. עד כמה שאפשר להבין מהפרסומים, לא היתה בישראל חשיבה רצינית על התכניות ההתקפיות של ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס. בדרך-כלל הברברת בכנסים כמו הרצליה או המרכז למחקרי ביטחון באוניברסיטת תל-אביב משקפת סדר-יום בטחוני של הממסד הקיים. לא זכור לי שמישהו הזכיר אופציות התקפיות כאלה.
על סמך שיחה שהתקיימה לפני יותר מחצי-שנה עם גורם צה"לי האמון על הזירה הפלסטינית, הדיבור הרווח היה על האופציות המדיניות הפתוחות בפני ישראל להסדרים והסדרות. הלוגו היה: חמאס נחלש, אבו מאזן מתחזק. אין התרעות לפיגועים. אין סכנה אמיתית לאינתיפאדה שלישית. למי שמסוגל לחזור אחורה במכונת הזמן, זה היה המוטיב של כל השנתיים האחרונות: אם ישראל לא תישבע בשמם של גבולות 67' וחלוקת ירושלים, תפרוץ אינתיפאדה נוספת. רבים כמובן ייחלו לכך כדי לתקוף את הימין. לא שמעתי מאותו גורם צה"לי הערכה שאנחנו עלולים למצוא את עצמנו בפני מערכה עזתית בהיקף של מלחמה.
אבל יותר מכך: מתי שמענו בפעם הראשונה על ארגון דאע"ש? רק לפני חודש חודשיים. המערכה של הארגון שכבש בבליצקריג את מוסול היתה צריכה להבהב באלף נורות אדומות, ואכן היתה תחושה שדפוס התקיפה של ארגוני הטרור-גרילה עלול להשתנות לסוג של הסתננות המונית של עשרות או מאות מחבלים, וישראל עלולה למצוא את עצמה נלחמת עם שתי אוגדות בגולן או בערבה או על גבול עזה כדי למגר כוחות נוסח חיזבאללה שהשתלטו על כמה ישובים. גם הערכות כאלה לא זכורות לי. זה מעבר ליכולת הדמיון של מנתחים אסטרטגיים בישראל. מי שהיה מדבר כך באוניברסיטת תל-אביב עלול היה למצוא את עצמו עם השרוולים קשורים מאחורי הגב.
אנטישמיות אסטרטגית
יש לחמאס הישג אסטרטגי אחד אמיתי, והוא לא קשור למימד הצבאי הישיר. אלו הן המהומות האנטישמיות באירופה ובייחוד בצרפת. בצרפת התחוללו אירועים שמעלים אסוציאציות של ליל-הבדולח. מאז תחילת המערכה לפני כשלושה שבועות הותקפו בצרפת שמונה בתי-כנסת. בגרמניה אימאם קרא לאללה להרוג את כל היהודים הציונים. כתב ה'דיילי-ביסט' אלי לייק הגדיר את האווירה באירופה מאז תחילת מבצע 'צוק איתן' כ"רעילה ביותר", עד-כדי-כך ששרי-החוץ של צרפת, גרמניה ואיטליה הוציאו הודעה נדירה המגנה את האנטישמיות בהפגנות הפרו-פלסטיניות.
כך הצליחו חמאס והגיס החמישי המוסלמי-שמאלני לערער לחלוטין את צרפת. הבערת אש האנטישמיות היא כלי אסטרטגי בידיו של כל מי שרוצה להחליש, לפצל ולפורר את מדינות המערב הדמוקרטיות. כך נהגו הנאצים, כך נהגו בעבר הסובייטים, וכך נוהגים סוכני המהפיכות הטוטליטריות שרוצים להרוס את הדמוקרטיה במערב. אנטישמיות היא נשק אסטרטגי. אסור לשכוח שהיו התקפות טרור חמורות ביותר בצרפת ובבלגיה דווקא בימים של שקט. הרצח במוזיאון היהדות בבריסל היה סימן התרעה.
בשלב זה ישראל יכולה להסכים להפסקת אש, אבל כזאת שתאפשר לה להמשיך בחיפוש המנהרות הנותרות והריסתן השיטתית. לא יכול להיות איסור פיצוצים, כי פיצוץ מנהרות הוא לא יותר מפיצוצים שנערכים במחצבות.
אני דוקא לא שמאלן בכלל.
מה הוא "נצחון"? מה מטרות המבצע הזה, וכמה מהן תושגנה?
בתחלת המבצע שמענו קשקושים על "פירוז הרצועה", על "פגיעה בתשתיות חמאס" והמגדילים דברו על "מיטוט שלטון החמאס ברצועה". השמאלנים הסתפקו ב"הפסקת ירי הטילים על ישראל".
בהמשך עברו לדברים פרטיים יותר: "פגיעה בתשתית המנהרות".
היופי בכל המטרות הללו שהן בלתי מדידות, או נמדדות ברגע נתון ונכונות לאותו רגע בלבד (למשל, חצי יום אחרי סיום המבצע).
השרים הימניים ביותר, שאינם משקפים את עמדת הממשלה, ושלורד קורא להם "מחבלים", מדברים על חזרת השלטון הקולוניאלי-הצבאי ברצועה.
זו מטרה צבאית-מדינית מבהקת שאפשר למדדה לארך זמן. הבעיה אתה היא ששם כבר היינו. כל עוד מותירים על כנם את ספיחי אוסלו, אין על מה לדבר. רק חזרה לימים הטובים של אריאל שרון ודוד מיימון בשנות השבעים, ותוך עדוד הגירה נרחב, ובמקביל לישוב יהודים במקום – רק מתוה כזה יכול להחזיק מעמד.
זה כבר בהחלט רעיון ראוי, אבל חייב לבוא יחד עם תשתית תודעתית ומעשית, של כבוש מחדש וספוח, ושכוללת סלוק הפסלת הפקידותית-משפטית שהביאה עלינו את האסונות המדיניים (והכלכליים) מאז מלחמת יום הכפורים. את הסגל שנדרש ליעוץ וליצוג אפשר להחליף באנשים ציוניים ומקצועיים, שישמחו אם מישהו יואיל לתת להם הזדמנות (ויקשיב להם), ואינם מחפשים לשלוט במדינה אלא רק לעזור לה.
במקביל, לא יזיק גם ללמוד להלחם, כי נראה שבקרוב מצפות לנו מעבר לגבול כמה משימות מאתגרות יותר מחשיפת מנהרות או השתלטות על "הפרות סדר".
כל "הסדר" אחר – הכלת העמות במסגרת חדשה של "הבנות צוק איתן" – יחזיק מעמד בדיוק עד לסבב הבא, בעוד קצת פחות משנתיים – הזמן שלוקח לעזתים לשקם את ההריסות (בכסף אירופי, אמריקאי, וישראלי), לחדש מלאים, לשפר את הרקטות (עד היום עבדו על הטווח, מעכשו יעברו לדיוק ולחמיקה), ולחפור מחדש את המנהרות.
ולא בכל יום מתרחש נס. בפרפרזה על דברי הקבלן מעזה: תאמינו לי, לנו זה יעלה יותר.