השמאל הישראלי הושלך על-ידי אובמה כמטען עודף

קרולין גליק מנתחת עבור 'מידה' את אירועי המלחמה ובייחוד השבוע האחרון, ותפקידו ההרסני של הנשיא אובמה • נחשף כעת כי ארצות-הברית תומכת בחמאס ואינה מעוניינת בבעלות-בריתה המסורתיות, כולל אש"ף ואבו מאזן • נטישתו של אבו מאזן על-ידי אובמה מוציאה את השמאל משיווי משקלו • ככה זה כשנשיא אמריקני מחליף צד

אין ספק כי ההתקלות של כוח גבעתי עם מחבלי חמאס בה נהרגו קצין וחייל, ונחטף סג"מ הדר גולדין (למעשה נעדר) לא הייתה מתרחשת כפי שקרתה, אילולא נכפתה הפסקת האש ההומניטרית של ארצות-הברית והאו"ם על ישראל. מחבלי חמאס ניצלו את הפסקת האש שהוציאה את האזרחים החוצה על-מנת להפתיע את הכוח, שהיה חשוף יותר לפגיעה כתוצאה מהתנאים שנוצרו. מי שכפה את הפסקת-האש היה ממשל אובמה.

הפסקות-אש פוגעות ברצף הפעילות, פוגעות ביכולת ריכוז הכוחות ונותנות את היוזמה בידי אלה שרוצים להפר אותה. על-כן, עצם החתירה הבלתי-פוסקת של ארצות-הברית להשגת הפסקות-אש זמניות ואחרות משרתת את החמאס באופן ישיר.

התנפצות האשליה האחרונה

ההתנהלות של ארצות-הברית לאורך כל המלחמה נראתה תמוהה, עד לשבוע שעבר. עד לפני שבוע הדהדו כמה שאלות בין צוקי המדבר הדיפלומטי: "האם ג'ון קרי מטומטם?", "האם הוא מסומם?", "מי מייעץ לו?" – אך מאז תחילת השבוע, קיבלנו תשובה לשאלות הללו.

כאשר נשיא ארה"ב ברק אובמה טלפן לנתניהו באמצע ישיבת הקבינט הביטחוני ביום ראשון האחרון בערב, הוא שם קץ לכל הספקות שאיכשהו נותרו באשר למדיניותו ביחס לישראל ולחמאס. דבר לא השתנה מאז. אובמה צלצל בזמן שראש הממשלה נועד עם שריו הבכירים ודן עמם בדרכים להתקדם בעזה.

שרים אחדים המליצו להמשיך להגביל את פעולות צה"ל למבצעים מדויקים להשמדת המנהרות. אחרים טענו כי הדרך היחידה להרוס את המנהרות, ולוודא שלא ישוקם מערך המנהרות הינה להשתלט מחדש על רצועת עזה. לא היו תומכים בקרב השרים בהפסקה מוחלטת של פעילות כוחות צה"ל בעזה. מאז החל המבצע הקרקעי, הלכו ונחשפו הממדים המפלצתיים של ארסנל הטרור של חמאס. הלכו והתבהרו התוכניות הרצחניות של הסניף הפלסטיני של תנועת האחים המוסלמים.

חשיפת מזימת ראש השנה של חמאס שימשה כקש האחרון עבור אנשי שמאל, שעוד האמינו כי ישראל יכולה פשוט לקום ולהתנתק מעזה. כוונת הארגון הג'יהאדיסטי לשגר מאות מחבלים לתוך שטחנו דרך המנהרות ולבצע טבח שלא ידענו כדוגמתו ביישובים רבים בעת ובעונה אחת, תוך לקיחת בני ערובה בחזרה לעזה, שמה קץ לאשליה האחרונה שיצרה ההתנתקות לפני תשע שנים בדיוק. אי-אפשר לברוח מהסכנה, היא תגיע אלינו. אם לא בעזה, אז בעוטף עזה. כפי שהסביר בזמנו אריאל שרון, דין נצרים אכן כדין תל אביב.

כשחמאס מעמיד דרישות דרך אובמה

במילים אחרות, בדיון הקבינט בערב יום ראשון, נתניהו ושריו היו נטולי אשליות אודות חומרת המצב וההכרח שבניצחון – כיצד שהוא לא יוגדר. אולם אז צלצל הטלפון, ואובמה הורה לנתניהו להפסיד במלחמה. על-פי הדיווח של הבית הלבן, אובמה דרש הפסקת אש "הומניטרית" מיידית ללא תנאים, שתוביל להפסקת-אש קבועה.

הפסקת-האש הקבועה, תבע אובמה, תבטיח גם את פתיחת גבולותיה של עזה עם מצרים ועם ישראל, והסרת הסגר הימי של חיל-הים. זאת אומרת, תנאי הפסקת האש יאפשרו לחמאס לבנות את ארסנל המוות שלו מחדש באופן מיידי. תנאיו של אובמה גם כוללים סיוע "הומניטרי" לחמאס בסכומים אדירים, שיאפשרו למחבלים לרכוש טילים וחומרי בנייה מצפון-קוריאה, כפי שפורסם השבוע בטלגרף הבריטי, ומארצות ידידותיות אחרות. המענק הראשון כבר מגיע מהבית הלבן – מענק "הומניטרי" על סך 47 מיליון דולר.

עד לשיחה הזאת, עוד קינן ספק בקרב ישראלים אחדים אודות כוונותיו של אובמה. היו כאלה שסברו כי מזכיר המדינה ג'ון קרי פעל באופן עצמאי ביום שישי לפני יותר משבוע, כאשר ניסה להכריח את ישראל לקבל את תנאי הפסקת האש של חמאס.

הטלפון של אובמה הסיר כל ספק: אובמה מצדד בחמאס, ובתומכיו קטאר וטורקיה, כנגד ישראל והציר הערבי של מצרים, ערב-הסעודית, ירדן, ואיחוד האמירויות. הנה כי כן, העמדה האמריקנית הזאת – שתומכת במחבלים ג'יהאדיסטים ומשטרים תומכי טרור כנגד ישראל ובנות-הברית הערביות המסורתיות של ארצות-הברית – היא עמדה של הבית הלבן ולא של מזכיר המדינה. ג'ון קרי לא פעל על דעת עצמו.

מוקדם יותר ביום ראשון, ראיינה המגישה של רשת סי-אן-אן קנדי קראולי את סגן היועץ לביטחון לאומי בן רודס. היא תהתה כיצד הממשל סבור כי ישראל יכולה לעשות יותר ממה שהיא כבר עשתה על-מנת לשמור על חיי האזרחים בעזה. רודס השיב, "אני חושב שאתה תמיד יכול לעשות יותר".

במילים אחרות, רודס אמר שלא משנה באילו צעדים ישראל תנקוט כדי לצמצם למינימום מספר האזרחים שייהרגו בעזה. שום דבר לא יספק את הבית הלבן. מדבריו של רודס עלתה בבירור התובנה כי הממשל לעולם לא יכיר בצדקת דרכה של ישראל. הוא לא יודה שישראל נלחמת מלחמה מוסרית כנגד אויב ברברי. והיות וכך, ישראל צריכה לצפות לגינויים מגופי האו"ם השונים, כולל ממועצת-הביטחון, משום ששום צעד שישראל תנקוט כדי לגייס את תמיכת הממשל לא יועיל. הממשל לעולם לא ייתן לה את הגיבוי הדרוש. למצב זה יש גם השלכות על מצב הכלכלה בישראל. איתות לכך קיבלנו מההחלטה השערורייתית של ארצות-הברית לפני פחות משבועיים לסגור את שמי ישראל לחברות תעופה אמריקניות.

הרומן עם השמאל הסתיים בבגידה

הציבור הישראלי כולו הוכה בהלם מסוים כשהתברר לנו שממשל אובמה עומד לצד חמאס. אבל המגזר שנפגע הכי קשה היה השמאל הישראלי. מעטים בימין הופתעו מעוינותו של אובמה, מפני שהימין הבין כבר בתחילת דרכו הנשיאותית כי מדובר באיש בעל תפיסת עולם אנטי-ישראלית. אשר להנהגה הפוליטית, הממשלה לא יכולה להסתכן במתן תירוצים לממשל שיצדיקו את המדיניות האנטי-ישראלית שלו. על כן, השרים הבכירים כולם שמרו על שתיקה בעקבות שיחת הטלפון ביום ראשון.

כך נוצר מצב חדש: בפעם הראשונה מאז החל אובמה את נשיאותו, הביקורות הקשות ביותר נגד עמדתו האנטי-ישראלית הושמעו מאנשי שמאל מובהקים. למעשה, אפשר להגיד שהשמאל הישראלי איבד את שיווי משקלו כתוצאה מתמיכת אובמה בחמאס.

עיתון 'הארץ', שרק לעיתים רחוקות מוצא פגם באמירות אנטי-ישראליות קיצוניות, הוא זה שהוביל את המתקפה נגד הנשיא. לאחר שהכתב המדיני ברק רביד קיבל את נוסחת קרי להפסקת אש הוא כתב בזעם, כי המסמך של קרי נראה "כהצעה שחאלד משעל יכול היה לחבר. היה שם כל מה שחמאס חלם עליו – או כמו במשפט המוכר מפרסומת של אחד הבנקים –'לפנק, לפנק, לפנק'". רביד הוסיף והצליף, "המשמעות של הצעת קרי על הזירה הפנים-פלסטינית חמורה עוד יותר – המלכת חמאס ותעודת פטירה לנשיא מחמוד עבאס".

וזהו בעצם לב העניין. השמאל של עיתון הארץ מחוייב לאש"ף ולמחמוד עבאס. תמיכת הממשל בחמאס חשפה את היותו של אש"ף ישות בלתי רלוונטית. כפי שהסביר הכתב הצבאי של העיתון עמוס הראל ביום המחרת, ההתנהלות הפרו-חמאסית של קרי שכנעה את המצרים ושחקנים אחרים כי אנשי הממשל "ממשיכים ברומן חשאי עם תנועת האחים המוסלמים באזור".

אם כן, מחנה השמאל מבין שהתנהלות הממשל הרסה אותו. אנשי שמאל כבר לא יכולים לטעון כי נסיגות ישראליות משטחים יביאו לנו תמיכה בינלאומית. הם כבר לא יכולים לטעון שישראל תזכה בתמיכה אמריקנית אם היא תעמיד את ביטחון הפלסטינים מעל ביטחון אזרחי ישראל וחיילי צה"ל. הם כבר אינם יכולים לטעון כי אש"ף הוא התשובה.

כבר מהמירוץ הראשון לבית הלבן של ברק אובמה לפני שש שנים, השמאל הישראלי עמד לצידו על אף קשריו הענפים עם אנטישמים אמריקנים כמו הכומר שלו ג'רמייה רייט, הפרופסור האנטי-ישראלי ראשיד ח'לידי, ואנשי השמאל הטרוריסטי מתקופת מלחמת ויטנאם ביל איירס וברנדין דורן. אנשי שמאל ישראלים היו השמן על גלגלי הלגיטימציה של ג'יי-סטריט, הלובי היהודי של הממשל שנועד לפצל את דעת הקהל של יהדות אמריקה. הם היו אלה שסיפרו לתקשורת האמריקנית וליהודי ארצות-הברית שנתניהו הרוויח ביושר את העוינות של אובמה.

והנה בשיחת טלפון אחת, אובמה הרס אותם.

יתר-על-כן, במקום לנסות לתקן את הנזק, ביום שני ושלישי השבוע הממשל הכפיל את מאמציו למען חמאס. גם הבית הלבן וגם מחלקת המדינה הוציאו צרור הודעות גינוי נגד התקשורת הישראלית שהעיזה להשמיע ביקורת נגד אובמה וקרי. הם אף האשימו את התקשורת (למעשה, את 'הארץ'), בסיכון הברית בין ישראל וארצות-הברית. במילים אחרות, אובמה גילה כי "הרומן החשאי עם תנועת האחים המוסלמים באזור" הינו כה מרכזי למדיניות החוץ שלו, שהוא מוכן להקריב למען המטרה את השמאל הישראלי.

שיישרף העולם, אובמה משחק גולף

ומכאן אנו מגיעים לתובנה רחבה יותר אודות מדיניות החוץ של אובמה, שנחשפה בדבריו של אובמה לנתניהו ביום ראשון בלילה.

במשך חמש השנים האחרונות, אמריקנים מכל הקצוות הגיעו למסקנה כי שלל הכשלונות של אובמה במזרח התיכון – מעיראק, לאיראן, לוב, אפגניסטן, מצרים, סוריה, ישראל, הרשות הפלסטינית וכו' – הם תוצאה של שילוב בין חוסר-העניין של אובמה במדיניות-חוץ וההנחה שאובמה מעוניין לסגת מהאזור ומעדיף מדיניות בדלנית על-פני מעורבות בזירה הבינלאומית. אובמה מצידו עודד את המסקנות הללו עם משחקי הגולף הבלתי-פוסקים שלו, ועם דבריו החוזרים ונשנים על הצורך "להילחם את המלחמה בבית".

כעת, המעורבות הפומבית והגלויה של אובמה במלחמת חמאס נגד ישראל מוכיחה שההערכה הרווחת אודות אובמה אינה נכונה. אובמה מעורב במזרח-התיכון באותה מידה שהיו מעורבים קודמיו. הוא מוביל את המדיניות האמריקנית בכל חזית וחזית. קרי אינו שחקן עצמאי. הבעיה היא, שבכל מלחמה, בכל סכסוך, ובכל מקרה של ערעור יציבות אשר התרחש מאז שנכנס לתפקיד, אובמה צידד באיראן וב'אחים המוסלמים', כנגד בעלות-בריתה של ארצות-הברית.

לא, אמריקה לא נסוגה מהמזרח-התיכון תחת אובמה. היא פשוט החליפה צדדים.