שתיקה ניכרת לאחרונה מכיוונו של ציר קטאר-תורכיה. דיווחים מערוץ אל-מיאדין מסבירים זאת ומעידים כי ציר סעודיה-מצרים ניצח והחמאס הובס.
הסבב המלחמתי האחרון בעזה הביא לידי התנגשות את שתי הבריתות הערביות: ציר קטאר-תורכיה התומך בחמאס, וציר מצרים-סעודיה-ירדן והאמירויות המתנגד לחמאס ותומכיו • לפי ציטוטים שמביא ערוץ אל-מיאדין, חמאס הובס ויחד איתו קטאר • בעלת הברית של ציר חמאס, ארצות-הברית, ניסתה לעזור אבל מתקפת הביקורת של ישראל ושל הקונגרס הרתיעה אותה • האם אבו מאזן יקבל את הפרס על ניצחון ישראל?
רבות נכתב בשנה האחרונה על התפקיד שנוקטת קטאר בסכסוך על מעמדם ותפקידם של 'האחים המוסלמים'. המחלוקת עסקה בשנתיים האחרונות בתפקיד 'האחים' במצרים, בלגיטימיות של הנשיא הקודם מוחמד מורסי ובחוקיות השלטון החדש של א-סיסי מאז תחילת יולי 2013. קטאר הופיעה במהלך שני העשורים האחרונים כתומכת הגדולה של 'האחים', וגם של הגרסה הפלסטינית שלהם – תנועת חמאס.
בראש המתנגדים למדיניות קטאר עמדה סעודיה, וא-סיסי הצטרף אליה כשסילק את מורסי. היחסים בין קטאר ומתנגדיה הגיעו לנקודת שפל במרץ 2014, כשסעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות משכו את שגריריהן מקטאר. בהמשך היו דיווחים על כוח צבאי סעודי שהתרכז על גבול קטאר, שהיה פולש לאמירות הסוררת אלמלא החסות שהיא מקבלת מארצות-הברית, המפעילה בתחום קטאר את הבסיס האווירי העיקרי שלה במפרץ, וקשורה עם קטאר בעבותות כלכלה והידברות חזקים.
קטאר הייתה לאורך השנים התומכת הגדולה של חמאס. בהמשך הצטרפה תורכיה, ובתקופות מסוימות גם איראן, בין אם משנאתה לישראל ובין אם מעוינותה לסעודיה.
כשפרץ הסבב המלחמתי הנוכחי התייצבו קטאר ותורכיה לסייע לחמאס, כשמנגד מתייצבות מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות וירדן. ארה"ב ניסתה לסייע לציר הקטארי אך נסוגה בשל הביקורת בישראל ובקונגרס. הרשות הפלסטינית חצויה בין הרצון שלה לראות את ישראל ממוטטת את חמאס ובין חמלתה לתושבי עזה המשלמים בדמם את מחיר השתלטות חמאס על חייהם ומותם.
דו-קרב בין המלך לאמיר הקטארי
כאשר החל שלב המשא ומתן על הפסקת האש החלה תחרות בין שני הצירים, מי יוביל את העניינים ומי ימשוך את ההסדר לכיוון הרצוי לו. ככל שחלפו הימים התברר שהפתרון ייקבע על פי תוצאת הדו-קרב בין מלך סעודיה ואמיר קטאר, וזה שינצח יעצב את עתיד ההסדר בין ישראל וחמאס. בסוף השבוע שעבר, ב-9 באוגוסט 2014, התברר שהמנצח הוא מלך סעודיה, ואיתו הציר של מצרים והאמירויות, הציר המתנגד לחמאס, גם אם אינו תומך בגלוי בישראל. הניצחון של סעודיה והציר שלה על קטאר ותומכיה הגיע להבשלה כשאמיר קטאר בא בדחיפות בסוף השבוע שעבר לריאד.
הכניעה של קטאר הגיעה לידיעת העולם בעיקר על-ידי ערוץ 'אל-מיאדין', ערוץ שהציב את עצמו בעמדה מנוגדת לערוץ הקטארי, אל-ג'זירה. רק לשם הדוגמה: אלג'זירה מכנה את נשיא מצרים בשם "אל-סיסי" בלי תואר "הנשיא", כי קטאר מכירה במוחמד מורסי, איש 'האחים המוסלמים', כנשיא הלגיטימי של מצרים. באל-מיאדין א-סיסי הוא "הנשיא". ערוץ אל-מיאדין נוסד לפני שנתיים על-ידי הכתב לשעבר של אל-ג'זירה בלבנון, ע'סאן בן ג'דו, שעזב את אל-ג'זירה בטריקת דלת
על רקע העמדות הפוליטיות של הערוץ בנוגע לסעודיה והשתלטותה על בחריין. לכן ערוץ אל-מיאדין חשוד בכך שיש לו אג'נדה נגד קטאר ומדיניותה. עם זאת, במצב של ריבוי ערוצי תקשורת ערביים חופשיים מצנזורה ממשלתית, ערוץ יכול להקים לעצמו מוניטין רק על בסיס אמינות הדיווחים שהוא מביא. לכן, יש לסייג את הדברים ולומר כי לא ברור לחלוטין עד כמה מדוייקת האינפורמציה שתובא בהמשך, על ביקור אמיר קטאר בריאד ופגישתו עם המלך הסעודי.
ב-9 באוגוסט מדווח אל-מיאדין (הערות שלי בסוגריים המרובעות. מ"ק):
"אמיר קטאר אומר למלך הסעודי שארצו איננה נוקטת במדיניות של צירים [קטאר מוותרת על הנהגת הציר שעד היום היא הובילה]. עזה הפכה לכיוון המבט של כולם [אנחנו יודעים שסעודיה בכלל לא מתעניינת בגורל עזה]…". "אמיר קטאר, שייח' תמים בן חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני, אמר שהוא הגיע [זחל באין ברירה] לריאד כדי לפגוש את המלך הסעודי עבדאללה בן עבד אל-עזיז, מכיוון שהוא [אמיר קטאר] מכיר היטב את הנאמנות של המלך הסעודי לאומה הערבית [קרי, לסעודיה, לחבריה ולאינטרסים שלה בלבד] והאמון שהוא רוחש לו ושיעביר לו [למלך] את מה שקורה בעזה [האסון שישראל המיטה על חמאס וקטאר] מתוך חשש שנאבד את הדרך [ישראל תנצח]. קטאר איננה נוקטת במדיניות של צירים [קטאר מתחרטת על שהובילה ציר נגד סעודיה] גם אם היה בעבר בקטאר מי שסבל ממגלומניה לגבי קטאר וגודלה [ביקורת קשה של אמיר קטאר כלפי אביו, שיח' חמד, ושר החוץ שלו, שהובילו מדיניות שחצנית כלפי העולם הערבי בכלל וסעודיה בפרט, למרות שקטאר היא אמירות קטנה. אמיר קטאר מבין שבלי הביקורת הזו, או "החזרה בתשובה" הזו, מלך סעודיה כלל לא יקשיב לו]".
בין קטאר לעזה
אל-מיאדין ממשיך: "אמיר קטאר הבהיר למלך הסעודי שאין ערך לקטאר בלי השתייכותה למפרץ [תחנונים ממדינות המפרץ להחזיר את שגריריהן לקטאר], או הערביות שלה [אנחנו מצטערים על המדיניות שנקטנו נגד מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית], ושני הצדדים [הצירים] משלימים זה את זה [הציר שלנו נכנע לציר שלך]. אמיר קטאר אמר למלך סעודיה במפורש: קטאר מוכנה ללכת בעקבותיך ועל פי הוראותיך [ומוותרת כליל על המדיניות העצמאית שנקטה בשנים האחרונות] כדי להקל את סבל העם הפלסטיני [כדי להציל את שלטון חמאס על הפלסטינים שהוא משתמש בהם כמגינים אנושיים]".
על-פי הדיווח, המשיך אמיר קטאר הוסיף: "אל מול העוצמה האדירה של הפשעים ומלחמת ההשמדה שמתנהלת בעזה [הסכנה שתושבי עזה ימרדו בשלטון חמאס] אין סיבה שמצרים [וסעודיה שמאחוריה] יתעקשו על יוזמה [תנאי כניעה] שלא נענית למינימום הציפיות והדרישות של הפלסטינים [חמאס] במיוחד כשישראל זקוקה להפסקת אש [ישראל יכולה להמשיך בלחימה עוד ועוד בזכות התמיכה הציבורית בממשלה. מ"ק]… אינני יודע איך המצרים מסוגלים לסגור את שעריהם בפני תנועת חמאס. בוא ונשאיר, אדוני [!!!], את החשבון עם תנועת חמאס [והפשעים שביצעה נגד הפלסטינים ומצרים] לעתיד [ואז הם יישכחו] ונעמוד כולנו יחד עם העם הפלסטיני שכן העם עכשיו מאחורי חמאס [עם סכינים] ותומך בדרישותיה [להסרת המצור]. באתי אליך, אדוני [!!!] כדי שנשמע בשורות טובות [אחרי שאנחנו נכנעים ומוותרים על עמדתנו התומכת בחמאס] שיצילו אותנו מהמצב שאנחנו נמצאים בו [הבדידות שקטאר גזרה על עצמה בשל תמיכתה באחים המוסלמים ובחמאס, העומד בפני קריסה]".
אל-מיאדין מספר שהפגישה בין המלך הסעודי ואמיר קטאר ארכה רק עשר דקות, ואיננו מביא את דברי המלך הסעודי שאולי שתק במהלך כל הפגישה. המשמעות של שני הפרטים הללו היא כניעה מוחלטת של קטאר בפני סעודיה, של אמיר צעיר וחסר ניסיון בפני מלך מבוגר ועתיר חוכמת חיים. מה שהביא את אמיר קטאר לכניעה הוא הצירוף של הנחישות הישראלית והגיאוגרפיה של עזה, אזור נצור גם אם יוסר המצור, שישראל נמצאת לתמיד מצידו האחד ומצרים מצידו האחר, ורק הים הוא המפלט שגם הוא חסום. חצי האי הקטארי נמצא במצב דומה: היציאה שלו ליבשת היא רק דרך סעודיה העוינת, ודרך הים, ולולא הנוכחות האמריקנית יכלה סעודיה למחוץ את השלטון הקטארי בתוך שעות, כפי שעשתה בבחריין ב-2011.
מזרח-תיכון נזיל: לזכור את השלום עם אסד
אם נכונה הידיעה על ביקור אמיר קטאר בריאד ותמליל המונולוג שלו, שהביא ערוץ אל-מיאדין, אזי אנחנו עומדים בפני קונסטלציה חדשה של כוחות במזרח התיכון: סעודיה הופכת לכוח המוביל, ישראל קרובה לציר המנצח, וארה"ב נמצאת בצד המנוצח. הציר איראן-סוריה-עיראק מצוי בלחץ בגלל הג'יהאדיסטים של "מדינת האסלאם" וארה"ב מנסה לשקם את מעמדה באמצעות פעילות אווירית נגדה.
יש קולות הקוראים לישראל לנצל את המצב החדש, לרוץ קדימה עם יוזמת השלום הערבית שמקורה בסעודיה, ולהקים לאבו מאזן מדינה שתהיה חלק ממערך הכוחות החדש. הרעיון טוב, אבל היישום בעייתי: קואליציות וצירים במזרח התיכון הם כמו דיונות החול של מדבריות האזור: היום הם כאן ומחר הרוח נושבת. פעם נדחפנו לעשות "שלום" עם אסד, כל עוד הוא חזק. איפה היום אסד? ומה היה קורה אם ג'בהת אל-נוסרה או 'מדינת האסלאם' היו היום בגולן, משקיפים על טבריה ומטווחים את תושביה?
נדנדת המזרח-התיכון מראה שסעודיה ומצרים למעלה; אך כלל לא ברור אם קואליציה זו תמשיך לכוון את המזרח-התיכון בעוד שנה או שנתיים. ישראל לא יכולה לעצב את עתידה וביטחונה על קונסטלציה זמנית, טובה ככל שתהיה. ישראל חייבת לפעול על בסיס תכנון ארוך טווח המתרכז בישראל ובנכסיה הטריטוריאליים ולא בבריתות המשתנות של דיונות המזרח-התיכון.
מאמר מצויין, רק שיירבו כמוהו.ד
תודה 🙂
מה שכן, אני מאמין שזה לא הזמן לעשות "שלום" עם אף אחד.
זה הזמן לסחוט את החמאס כמה שיותר, אולי עד שיתפרק.
כמו שאמרת באחת ההרצאות שלך, העולם הערבי עושה שלום רק עם מי שאי אפשר לנצח אותו.
הצד המנצח הוא זה שיכול – > וצריך לתת תנאים.
כל עוד חמאס נותן תנאים ועוד מפר את מה שהוא צריך לעמוד ולקיים – אין שום סיבה להפסיק את הכתישה בעזה.
שחמאס ירים דגל לבן, הטרור יובס , ואפשר להביס אותו, וייכנע לתנאים של ישראל.
אז יהייה אפשר לדבר על דברים יותר ארוכי טווח, וגם אז עם "האקדח לרקה".
אהבתי את משל יציבות הדיונות.
אכן העולם סביבנו הולך וחוזר למצבו הטבעי של המזרח התיכון הערבי, כפי שהיה מימי הח'ליפים הראשונים ועד הכבוש התורכי (ולעתים קרובות גם במסגרת הכבוש התורכי, אם כי בפחות עצמה).
בעולם כזה, צריך להכיר את יחסי הכחות (כדוגמת הצירים שתארת) הנוכחיים, לנצל אותם, אבל בשום פנים ואפן לא להתחייב לאף אחת מהן.
את כל המאמצים הרציניים יש להפנות לבצור עצמת המדינה שלנו במרחב, שתוכל לעמוד גם בפני איזה סלאח-א-דין שיופיע לפתע. ועדיף בעיקר למנוע את הופעתו של זה מלכתחלה.
בפרט – הכוון היחיד של הטפול בערבים שבתוך המדינה צריך להיות עדוד הגירתם החוצה, בכל דרך אפשרית.
מפליא הכותב בכך שהוא מבדיל בין משעל ועבאס, שניהם אויבים מרים לנו במידה שווה ומשלמדיונות החול נכון גם עבורם, על ישראל לחדול מהסמכת או שימור כוחות עוינים אלה.
שנית, מדוע סעודיה לא כובשת את קטאר החלשה והסוררת ומבטיחה את שימור האינטרסים של ארה"ב תוך כדי השלמת הכיבוש בתוך שעות ולפני שבארה"ב מתעוררים משנת הלילה למציאות חדשה, סעודיה תשלם מחיר מסויים אך ארה"ב תצטרך אותה יותר מהיום ואף לא תיתפס כמשתפת פעולה עם מהלך שהתחיל והסתיים בהפתעה גמורה.
ואולי זו בדיוק הסיבה שבגינה האמיר התמים אץ רץ אל המלך השתקן.
מאמר ערוך יפה מאוד.
בנוסף , תמיד טענתי שעם ערבים ניתן , אולי , לעשות "שלום" אך חלילה לנו מלוותר בתמורה לכך על שטחי מדינת ישראל ולו במ"מ !!!