שיקום רצועת עזה: לא הגיוני, לא מוסרי

מלחמה היא תחרות בגרימת סבל לצד האחר • לכן, בשיקום רצועת עזה אין לא היגיון אסטרטגי ולא היגיון מוסרי, בטח לאור תמיכת האוכלוסייה בחמאס • כל הסדר שיושג בעתיד חייב לכלול מנגנון פיקוח על כספים ומשאבים שיועברו לחמאס, שימנע את זליגתם לזרוע הצבאית שלו

העזתים אכן סובלים. ואולם, טעות היא לטעון שיש למנוע מהעזתים סבל בגלל מעשי החמאס. למרבה הצער, כל הסקרים מראים שהחמאס היה ועודנו פופולרי בקרב תושבי עזה. אין צידוק מוסרי לסייע לאנשים התומכים בארגון שמטרתו להרוג ישראלים ללא הבחנה.

יש לזכור שמהותה של מלחמה היא תחרות בגרימת סבל לצד האחר לצורך שינוי התנהגות. העולם, כידוע, מתנהל באמצעות תמריצים. במקרה הזה, סבל יכול להשפיע באופן חיובי על עקומת הלמידה של הצדדים לסכסוך. גביית מחיר גבוה מהחמאס ומתושבי עזה עשויה לגרום להתנהגות מתונה יותר. לדוגמה, במבט היסטורי רחב ניתן לראות כי הסבל הרב במלחמת העולם הראשונה והשנייה הפך את החברה הגרמנית לפחות מיליטריסטית. אמנם אין זה תקין פוליטית, אך אולי הסבל עשוי להפוך את העזתים לשכנים נוחים יותר בעתיד.

סיוע לעזה, כל עוד החמאס לא מוכן לפרוז, רק מחזק את אחיזתו של ארגון הטרור בעזתים האומללים. המשך שלטון החמאס אף מחליש את מחמוד עבאס, השליט המתון יחסית של הרשות הפלסטינית. נראה שההיגיון האסטרטגי הברור הזה נדחף הצידה מפני תגובות רגשניות למניפולציה התקשורתית של חמאס. תמונות ההרס הקשות של רצועת עזה מחייבות לומר ביושר לעזתים שהחמאס הוא האחראי לסבלם.

כיום, אין דרך לשקם את עזה בלי לחזק את חמאס. ולשיקום חמאסטן בעזה – בסיס טרור המאיים על ישראל ועל מדינות ערביות מתונות אחרות באזור – אין שום הגיון אסטרטגי. חמאס שיגר טילים ומחבלים לתוך ישראל – מלבד רצון להרוג יהודים – כדי לשפר את המצב הכלכלי הגרוע בו הוא נתון. תשלום לחמאס רק עבור הפסקת הירי לעבר ישראל, כפי שהוצע בשיחות שהתנהלו במצרים במהלך 'צוק איתן', נראה כהעברת "דמי חסות" לארגון פשע. העברת כסף לשיפור חייהם של העזתים כל עוד החמאס אינו חדל מפעולות טרור וממשיך להתחמש אינו מוסרי.

הבטחות לסיוע שולחות גם מסר מוטעה. הן מאותתות לפלסטינים שגם אם מנהיגיהם טועים בגדול, המערב הפתי ואחרים יבואו להושיט להם עזרה. הדבר גם מאותת לחמאס שהוא יכול להמשיך לפעול להשמדת ישראל; הרי אם ישראל תשוב להגן על עצמה, יחזרו המדינות הרחמניות לתקן את הנזקים.

לא לתת פרס לטרוריסטים

עוד לפני שהפסקת האש האחרונה התפוצצה בקול צבע אדום רם, הספיקו המדינות התורמות לרווחתם של הפלסטינים להודיע כי יתכנסו בקהיר כדי לסייע בשיקום עזה. כיוון שמטח הטילים על האוכלוסייה האזרחית בישראל כנראה לא ישנה את דעתן, יש לומר כבר עתה: ישראל צריכה להתנות מהלך כזה בהקמת מנגנון, שיבטיח מניעת משאבים כספיים וחומריים לשימוש הזרוע הצבאי של החמאס.

תולדות הסיוע ההומניטרי מוכיחות כי סיוע כלכלי יעיל רק במדינות שיש תשתית משפטית ומוסדית מתאימה. כמו מדינות עולם שלישי רבות, לעזה אין תשתית כזאת. כספים רבים מהסיוע לעזה בשנים האחרונות התבזבזו ונוצלו לרעה על-ידי שחיתות וחוסר מעש. סיוע מועט יחלחל אל העם. אלה שאוחזים בנשק תמיד יקבלו מנה נדיבה יותר מהסיוע הבינלאומי בפי שקורה במקומות אחרים בעולם. סיוע ושיקום הרצועה ישראל תאבד את המינוף שלה, וחמאס יחוש בלתי-מנוצח.

ארצות-הברית סייעה בשיקומה של מערב אירופה ויפן לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להבטיח משטרים דמוקרטיים ידידותיים. לעומת זאת, שלטון חמאס הוא דיקטטורי ואנטי-מערבי מטבעו. יתר על כן, שלטונו דן את העזתים להמשך עוני ובערות.

כבר היום צפוי כי חלק מהסיוע יוסט לבניה מחדש של תשתית הטרור בעזה. המפעלים לייצור רקטות ובניית המנהרות יזכו למימון מחודש. חלק מהמערך הלוחם של החמאס יוגדר כנזקקים וכך ישלמו את משכורותיהם. לכן, לצד פירוז החמאס יש להתעקש כי כל סיוע חיצוני לעזה יפוקח באמצעות מגנון אשר ימנע זליגה של משאבים לזרוע הצבאית של חמאס.

חייבים לגלות קשיחות כלפי עזה, למען טובתה בעתיד.

 ___________

אפרים ענבר, מנהל מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, הוא פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.