מדוע אינני מותח ביקורת על ישראל

סם האריס הוא דמות בולטת בתנועה אינטלקטואלית אתאיסטית הלוחמת בדת בשם המדע והרציונליות, לצד אישים כריצ'ארד דוקינס, דניאל דנט, וכריסטופר היצ'נס. במהלך הקרבות בעזה פרסם האריס פודקאסט שהפך לוויראלי ובו השווה בין ישראל לפלסטינים. להפתעת רבים שסברו כי עמדה חילונית-שמאלית כשלו מחייבת תמיכה בפלסטינים, ולמרות שהוא לא חוסך מישראל ביקורת, האריס קובע כי מבחינה מוסרית חובה להתייצב לצד ישראל במאבק. אנו מודים לסאם האריס על הרשות לתרגם.

את השאלה שהוצגה בפני לאחרונה בצורות שונות אפשר לסכם כך: מדוע לעולם אינך מותח ביקורת על ישראל? למה אינך מבקר את היהדות? למה אתה תמיד בוחר בצד הישראלי על פני הפלסטיני?

השאלה מדכאת ומשעממת אותי ממגוון סיבות. ראשית, ביקרתי רבות הן את ישראל והן את היהדות, ומה שכנראה מציק לאותם אנשים הוא ששמרתי על מידתיות מסוימת. כיום יש בערך 15 מיליון יהודים, בעוד שמוסלמים יש פי מאה. בוויכוחים פומביים התווכחתי עם רבנים שכשהנחתי שהם מאמינים באל המקשיב לתפילותינו, הם הפסיקו אותי באמצע המשפט וטענו "למה אתה חושב שאני מאמין באל המסוגל להקשיב לתפילות?" כך שישנם רבנים – רבנים שמרנים – שאמונתם באל כה גמישה עד שמתבטלת כל טענה מוחשית עליו, ונשללת כל תביעה מצידו ביחס להתנהגות האדם. וישנם מיליוני יהודים שיהדותם חשובה להם מאוד, אבל הם אתיאיסטים ולא מאמינים מכל וכל. זוהי עמדה שקיימת ביהדות באופן מעשי, אבל חסרת כל הגיון באסלאם או בנצרות.

כך שכאשר אנו מדברים על ההשלכות של אמונות לא-רציונאליות המבוססות על כתבי הקודש, היהודים הם העבריינים הקטנים ביותר. אבל התבטאתי בעבר בביקורתיות רבה על היהדות. הרשו נא לי להזכיר לכם שחלקים מהתנ"ך – ספרים כמו ויקרא, שמות ודברים – הם הכי דוחים, מעוררי-בחילה וחסרי-מוסר שאפשר למצוא בכל הדתות. הם גרועים מהקוראן והברית החדשה. אבל האמת היא שרוב היהודים מכירים בכך ואינם לוקחים חלקים אלו יותר מדי ברצינות. זאת פשוט עובדה שרוב היהודים ורוב הישראלים אינם מודרכים בחייהם בידי כתבי הקודש – וזה דבר מצוין.

כמובן, ישנם דתיים קיצונים בין היהודים. אני רואה אותם כמסוכנים, ואמונתם הדתית היא פלגנית וחסרת-ביסוס כמו זאת של המוסלמים האדוקים. אבל הם מועטים ביותר.

לאלה מקוראיי המוטרדים מכך שאיני מבקר את ישראל: אכן עמדתי כלפי ישראל היא פרדוקסלית במקצת. יש שאלות שבאמת לא החלטתי לגביהן, ויש בעמדתי כדי להרגיז את כולם. אז לאחר שהודיתי כמה נמהר יהיה לקבוע משהו, בכל זאת אנסה לחשוב בקול כמה דקות על הנושא.

מדינה יהודית?

אינני חושב שישראל צריכה להתקיים כמדינה יהודית. אני חושב שזה מגונה, לא-רציונאלי וחסר-הצדקה לארגן מדינה סביב דת. כך שאינני חוגג את רעיון המולדת היהודית במזרח-התיכון, וודאי שאיני תומך באף תביעת נדל"ן המבוססת על התנ"ך. [הערה: קראו את הקטע שוב.]

למרות שהרגע אמרתי שאיני סבור שישראל צריכה להתקיים כמדינה יהודית, ההצדקה לקיום כזה היא פשוטה. איננו צריכים לחפש מעבר לעובדה ששאר העולם הוכיח שהוא להוט לרצוח יהודים כמעט בכל הזדמנות. כך שאם כבר צריכים מדינה המאורגנת סביב הגנה על מאמינים בדת כלשהי, זו בהחלט צריכה להיות מדינה יהודית. אוהדי ישראל עשויים כנראה לחשוב שהגנתי זו פושרת במקצת, אבל זו ההצדקה החזקה ביותר שיש לי. אני חושב שבסופו של חשבון הרעיון של מדינה דתית אינו ניתן להגנה.

[הערה: עם זאת, ראוי להעיר שישראל איננה "יהודית" באותו מובן שסעודיה או פקיסטן הן "מוסלמיות". כפי שידידי ג'רי קוין טען, ישראל היא למעשה פחות דתית מאשר ארצות-הברית, והיא מבטיחה חופש דתי לכל אזרחיה. ישראל איננה תיאוקרטיה, ואפשר לטעון שזהותה היהודית היא יותר תרבותית מאשר דתית. ובכל זאת, אם נתהה למה היהודים לא היו מהגרים ל-קולומביה הבריטית אם היו מציעים להם להקים מדינה שם, אנו יכולים לראות כאן כיצד הדת פועלת במחשבתם.]

מלחמות היהודים

מיותר לציין, בהגנה על מדינתם הממשלה הישראלית והישראלים נאלצו לבצע מעשים נוראים. הם נלחמו, ונלחמים עתה, נגד הפלסטינים וגרמו לאבידות גדולות של חפים מפשע. בשבועות האחרונים נהרגו יותר אזרחים מאשר חמושים. אין בכך הפתעה גדולה, בהתחשב בכך שעזה היא אחד המקומות המאוכלסים בעולם. לכבוש או ללחום בה יביאו תמיד להרג נשים וילדים. וכנראה שבמהלך מלחמותיהם הרבות ביצעו הישראלים פעולות שאפשר להגדירם כפשעי מלחמה. הם עברו תהליך של ברוטליזציה, כלומר הפכו ל-ברוטלים. אך זה בעיקר כתוצאה ממאפייני האויבים שלהם. [הערה: לא נתתי כאן לישראל אישור לפשעי מלחמה, אלא הצגתי טיעון על הריאליה בלחיות תחת איום מתמשך של טרור ולחימה בחזיתות שונות באזור מוגבל.]

עם כל המעשים הנוראים שהישראלים ביצעו במלחמתם בפלסטינים, צריך גם לומר שהם הפעילו יותר ריסון מאשר אנחנו – האמריקנים והאירופאים – נהגנו בכל אחת ממלחמותינו. הישראלים סבלו מיותר ביקורת ציבורית ברחבי העולם מאשר כל חברה אחרת שהגנה על עצמה נגד תוקפיה. הישראלים פשוט נדרשים לעמוד בסטנדרט אחר, וגינויים ברחבי העולם הוא לחלוטין לא-מידתי ביחס למה שהם עשו בפועל. [הערה: לא טענתי שבגלל שהישראלים זהירים יותר מכפי שאנחנו המערביים היינו, הם מעבר לביקורת. פשעי מלחמה הם פשעי מלחמה.]

ברור שישראל מפסידה במלחמת התעמולה בשנים האחרונות. אחד הדברים המקוממים בעיני הצופים מבחוץ ביחס למלחמה הנוכחית בעזה הוא ההרג הלא-מידתי בצד הפלסטיני. אבל אין בזה הרבה הגיון מוסרי. ישראל בנתה מקלטים להגן על אזרחיה, הפלסטינים בנו מנהרות טרור. האם צריך להאשים את ישראל על שהיא מצליחה להגן על אזרחיה במלחמת הגנה? איני חושב כך. [הערה: לא התכוונתי שהרג פלסטינים לא-חמושים איננו טרגדיה. אבל אם פעולת תגמול נגד חמאס חייב לגרור מוות של חפים מפשע, וישראל מצליחה להגן על אזרחיה, המוות של חפים מפשע בצד הפלסטיני תמיד יהיה לא-מידתי.]

ההבדל המוסרי

אבל אין דרך להסתכל על התמונות הבאות מעזה – במיוחד של הילדים והתינוקות מחוררי הרסיסים – ולחשוב שזה משהו אחר מרוע מפלצתי. במידה שהישראלים הם המבצעים של רוע זה, כך גם בלתי-אפשרי לתמוך בהם. וללא-ספק הפלסטינים סבלו רבות במשך עשרות שנים תחת הכיבוש. רוב מבקרי ישראל תקועים בשלב הזה, הם רואים את הכיבוש והם מאשימים את ישראל על הפיכת עזה למחנה מעצר. אני טוען שביקורת זו היא סוג של אשליה מוסרית, הנובעת מכישלון להתבונן בסיבות הממשיות של הקונפליקט, כמו גם מכישלון להבין את הכוונות של שני הצדדים. [הערה: לא טענתי שהאימה של ילדים הרוגים הוא אשליה מוסרית ולא המעטתי בסבל של הפלסטינים תחת הכיבוש, אלא טענתי שישראל איננה האשמה העיקרית בסבל זה.]

האמת היא שקיים הבדל מוסרי ברור, בלתי ניתן להכחשה ובעל השלכות רבות, בין ישראל לבין אויביה. הישראלים מוקפים באנשים בעלי כוונות מפורשות לבצע רצח-עם. אמנת החמאס היא במפורש טקסט ג'נוסיידי, היא מצפה לעידן עתידי, מבוסס על נבואות מהקוראן, כשהאדמה עצמה תזעק לדם יהודי, כשהעצים והאבנים יזעקו: "הו מוסלמי, הנה יהודים מתחבאים מאחוריי, בוא והרוג אותם". זה מסמך פוליטי, ואנו מדברים כאן על ממשלה שנבחרה בידי רוב הפלסטינים. [הערה: כן, אני יודע שלא כל פלסטיני תומך בחמאס, אבל ישנם מספיק תומכים בשביל להביא אותם אל הכוח. חמאס איננה קבוצה שולית.]

השיח בעולם המוסלמי על יהודים הוא מזעזע. לא רק שקיימת שם הכחשת שואה, אלא הכחשה שמאשרת שאנו נעשה זאת באמת אם רק תהיה לנו ההזדמנות. הדבר היחיד שהוא יותר נתעב מהכחשת השואה היא הטענה שהיא הייתה צריכה להתרחש. היא לא התרחשה, אבל אם נקבל את ההזדמנות אנו נשלים את המשימה. ישנן הצגות ילדים בשטחים הפלסטינים ובמקומות אחרים המלמדים ילדים בני חמש על תהילת מות הקדושים והחיוב לרצוח יהודים.

וכאן לב הפער המוסרי בין ישראל לאויביה שדנתי בו באריכות בספרי מהומת אלוהים. כדי להבין את הפער המוסרי, אתם חייבים לשאול מה כל צד היה עושה אם רק היה להם הכוח לכך.

מה היו היהודים מעוללים לפלסטינים אם היו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם? ובכן, אנו יודעים את התשובה לשאלה זו, כי הם אכן יכולים לעשות פחות או יותר מה שהם רוצים. הצבא הישראלי יכול להרוג את כל תושבי עזה מחר. אז מה המשמעות של כל זה? ובכן, המשמעות היא שכשהם מפילים פצצה על חוף והורגים ארבעה ילדים פלסטינים, כפי שקרה לפני כמה שבועות, זו כמעט בוודאות תאונה. הם לא מכוונים לילדים, הם יכלו להרוג כמה ילדים שהם רק רוצים. כל פעם שילד פלסטיני מת, ישראל מתקרבת יותר להפוך למנודה בקהילה הבינלאומית. אז הישראלים מתאמצים מאוד לא להרוג ילדים ושאר לא חמושים. [הערה: המילה "אז" במשפט האחרון הייתה מצערת ומטעה. לא התכוונתי להציע כי השמירה על המוניטין שלה בעולם היא הסיבה היחידה, או העיקרית, לישראל להימנע מלהרוג ילדים. עם זאת, הטענה בעינה עומדת: אפילו אם אתם רוצים לייחס את הכוונות המרושעות ביותר לישראל, ברור שזה האינטרס העצמי שלה להימנע מהריגת ילדים פלסטינים.]

האם אפשר שכמה מהחיילים מתפרקים תחת הלחץ ומסיימים בלירות לתוך המון ילדים זורקים אבנים? כמובן. לעולם תמצאו מקצת מהחיילים מתנהגים כך במהלך הלחימה. אבל אנו יודעים שזו איננה המטרה של ישראל. אנו יודעים שישראל איננה רוצה להרוג לא-חמושים, כי כאמור הם יכלו להרוג כמה שהם רק רוצים והם אינם עושים זאת.

ומה אנו יודעים באשר לפלסטינים? מה היו הפלסטינים מעוללים ליהודים אם רק מאזן הכוח היה מתהפך? ובכן, הם סיפרו לנו מה הם היו עושים. מסיבה זו או אחרת, מבקרי ישראל מסרבים להאמין לדברים הנוראים על קבוצה כמו חמאס, אפילו כשהיא מעידה דברים נוראים אלו על עצמה. כבר הייתה לנו שואה ועוד מספר מקרים של רצח-עם במאה ה-20. אנשים מסוגלים לבצע רצח-עם. כשהם מספרים לנו על כוונתם לבצע רצח-עם, אנו צריכים להקשיב להם. יש לנו כל הסיבות בעולם להאמין שהפלסטינים היו הורגים את כל היהודים בישראל אם הם רק היו יכולים. האם כל הפלסטינים יתמכו ברצח-עם? ברור שלא. אבל אחוזים גדולים מהם – ושאר מוסלמים סביב העולם – יתמכו. מיותר להוסיף שלפלסטינים ככלל – ולא רק לחמאס – יש היסטוריה של רצח ממוקד באזרחים לא-חמושים חפים מפשע באמצעים המזעזעים ביותר. הם פוצצו עצמם באוטובוסים ומסעדות, ורצחו נערים ומתעמלים באולימפיאדה, וכעת הם יורים רקטות ללא הבחנה לתוך אוכלוסיה אזרחית. ושוב, אמנת החמאס, כלומר האמנה של הממשלה בעזה, מספרת לנו במפורש שהם שואפים להשמיד את היהודים, לא רק הישראלים, בכל מקום.

[הערה: כאמור, אני מבין שלא כל הפלסטינים תומכים בחמאס. כך גם איני מפחית מהמידה שהכיבוש, לצד הנזק הנלווה למלחמה, הזין את הזעם הפלסטיני. אך הטרור הפלסטיני והאנטישמיות המוסלמית, רק הרחיקו עוד יותר את סיכויי השלום והדו-קיום.]

מי המגן האנושי?

חישבו על הפער המוסרי שבין שימוש במגן אנושי לבין להיות מורתע ממגנים אנושים. זה ההבדל עליו אנו מדברים כאן. ישראל ושאר צבאות מערביים מורתעים, למרות שלא לחלוטין, בידי השימוש המוסלמי במגנים אנושים, וכך צריך להיות. זו תועבה מוסרית להרוג לא-חמושים אם אתה יכול להימנע מכך. זה לחלוטין נתעב לירות דרך גופות ילדים כדי להגיע לאויב. אבל חישבו רגע עד כמה בזויה התנהגות שכזו, והבינו עד כמה היא צינית: המוסלמים פועלים על בסיס ההנחה – הידיעה, למעשה – שהכופרים איתם הם נלחמים, אותם בני-אדם שהדת שלהם רק מכפישה, יירתעו באמצעות השימוש במגנים אנושיים מוסלמים. הם תופסים את היהודים כשרצים של קופים וחזירים, אבל הם סומכים על העובדה שאותם בני קופים וחזירים אינם רוצים להרוג נשים וילדים מוסלמים.

[הערה: המונח "מוסלמים" מציין כאן "לוחמים מוסלמים" מהסוג שכוחות מערביים נתקלו בהם בעירק, אפגניסטן, ושאר מקומות. המונח "ג'יהאדיסטים" הוא צר מידי, אבל לא טענתי שכל המוסלמים תומכים בשימוש במגנים אנושיים במלחמה עם המערב, וכו'.]

ועתה דמיינו שהמצב הפוך, דמיינו כמה אווילי זה יהיה – ואמנם כמה קומי – אם הישראלים ישתמשו במגנים אנושיים כדי להרתיע את הפלסטינים. יש הטוענים שהם עשו זאת, ישנן עדויות על חיילים ישראלים שלפעמים השתמשו באזרחים פלסטינים שהלכו לפניהם כדי להתקדם לתוך אזורים פלסטינים מסוכנים. אבל לא זה השימוש במגנים אנושיים בו אנו דנים. זו התנהגות חמורה, ללא ספק היא פשע מלחמה. אבל דמיינו ישראלים מחזיקים את נשותיהם וילדיהם שלהם כמגנים אנושיים. ברור, זה יהיה מגוחך מכל וכל. הפלסטינים מנסים להרוג את כולם. להרוג נשים וילדים זה חלק מהתוכנית. להפוך את הכללים כאן נראה כמו מערכון של מונטי-פייתון.

אם אתם רוצים לדבר על הסכסוך במזרח-התיכון, אתם חייבים להודות בפער המוסרי הזה. אני חושב שלא נמצא עוד אי-שוויון מוסרי אי שם בעולם ברמה הזאת ועם תוצאות כאלו.

והאמת היא שזה אפילו לא הגרוע ביותר שהג'יהאד מעולל. חמאס הוא למעשה קבוצה מתונה יחסית לקבוצות ג'יהאד אחרות. ישנם מוסלמים שפוצצו עצמם בתוך קבוצות ילדים – שוב, ילדים מוסלמים – כדי להגיע לחיילים אמריקנים שחילקו סוכריות לילדים. הם ביצעו פצצות התאבדות, רק כדי לשלוח מתאבד נוסף עם פצצה לבית-החולים בציפייה לנפגעים – ואז התפוצצו עם הפצועים ועם הרופאים והאחיות שניסו להצילם.

חייבים לבחור צד

בכל יום שאתם יכולים לקרוא על טיל ישראלי שנפל בטעות על לא-חמושים או חיילים ישראלים שהרביצו לנער חף-מפשע, אתם יכולים לקרוא גם על דאע"ש הצולבים אנשים בצידי הדרך, נוצרים ומוסלמים. איפה הזעם של העולם המוסלמי והשמאל על פשעים אלו? איפה ההפגנות בבירות אירופה נגד דאע"ש? אם ישראל הורגת עשרות פלסטינים בטעות, כל העולם המוסלמי עולה בלהבות. אלוהים ישמור אם שרפת קוראן, או כתבת רומן ביקורתי מעורפל על האסלאם. מוסלמים יכולים להרוס את החברות שלהם – ולשאוף להרוס את המערב – ואתם לא שומעים צפצוף. [הערה: ברור שאני מודע לעובדה שהרבה מוסלמים מגנים קבוצות בסגנון של דאע"ש. הנקודה שלי שאיננו רואים הפגנות גדולות נגד הג'יהאד הגלובלי, אפילו כשהם מתמקדים בהרג מוסלמים יותר מאשר כל דבר אחר, ואנו כן רואים הפגנות אלו נגד עניינים דוגמת הקריקטורות הדניות.]

אז נראה לי שאתם חייבים לצדד בישראלים כאן. יש לכם צד אחד שלו היה יכול להגשים את מטרותיו הוא היה חי בשלום עם שכניו, ויש לכם צד שני המבקש ליישם תיאוקרטיה מהמאה ה-7 בארץ הקודש. אי-אפשר למצוא מקום לשלום בין שני רעיונות סותרים אלו. זה לא אומר שאינכם יכולים לגנות פעולות ישראליות מסוימות. וכמובן, להודות בפער המוסרי בין ישראל לאויביה עדיין לא פותר לנו את בעיית הדו-קיום של ישראל במזרח-התיכון.

[הערה: לא טענתי שישראל היא מעל לביקורת או שהפלישה האחרונה לעזה היא בהכרח מוצדקת. גם לא טענתי שהמצב הקיים, בו לפלסטינים אין מדינה, צריך להמשיך להתקיים. וברור גם שלא הבעתי תמיכה בבניית התנחלויות בשטחים השנויים במחלוקת. ב"לצדד בישראלים", אני פשוט מכיר בכך שהם אינם התוקפנים הראשיים בקונפליקט, אלא הם יותר מגיבים לתוקפנות, ובמחיר כבד.]

שוב, ברור שישנם גם יהודים המונעים על-ידי היסטריה דתית ונבואות משיחיות, והם מוכנים להקריב את ילדיהם על קידוש שמו של אלוהיהם. אבל על-פי-רוב הם אינם מייצגים של היהדות הקיימת או של פעולות הממשלה הישראלית. עתידה המוסרי של ישראל יקבע לפי מידת הצלחתה להתמודד עם הסהרורים הדתיים שלה, וללא ספק ישראל צריכה ויכולה להחליש אותם עוד יותר. היא יכולה להפסיק לסבסד כלכלית את התעתועים של אדוקי-הדת, ולחדול לבנות התנחלויות בשטחים שנויים במחלוקת. [הערה: קראו זאת שוב. וכן, אני יודע שלא כל המתנחלים הם אדוקים.]

הדבקות הדתית בארץ מצד שני הצדדים הפכה את המשא-ומתן בין אנשים רציונאליים, מוסלמים ויהודים, לבלתי-אפשרי. אבל האשמה כבדה יותר בצד המוסלמי. אפילו ביום הגרוע ביותר שלהם, הישראלים פועלים עם יותר אכפתיות, חמלה וביקורת-עצמית, מאשר החמושים המוסלמים בכל-מקום אי-פעם.

התכלית קובעת

ושוב, אתם חייבים לשאול את עצמכם: מה הקבוצות הללו רוצות? מה הן היו משיגות אם היו יכולות להשיג הכול? מה היו הישראלים עושים לו יכלו לעשות מה שהם רוצים? הם יחיו בשלום עם שכניהם, אם יהיו להם שכנים הרוצים לחיות בשלום איתם. הם ימשיכו לבנות את ההייטק שלהם ולשגשג. [הערה: יהיו כאלו שיטענו שהישראלים יעשו יותר מכך, כלומר יגנבו עוד קצת אדמה פלסטינית. אבל מלבד השפעת הקיצוניות היהודית, אותה אני מגנה, המשך מדיניות ההשתלטות הישראלית על קרקעות קשורה בעיקר לצורכי ביטחון. ללא טרור פלסטיני וללא אנטישמיות מוסלמית, יכולנו לדבר על פתרון "המדינה האחת", שהיה הופך את סוגיית ההתנחלות לבלתי-רלוונטית.]

מה רוצות קבוצות כמו דאע"ש, אל-קאעידה ואפילו חמאס? הן רוצות לכפות את דתן על שאר האנושות. הן שואפות לדכא כל חירות היקרה לאנשים הגונים, משכילים וחילונים. זה לא הבדל טריוויאלי, אבל אם לשפוט על-פי רמת הגינויים שישראל חוטפת עתה, הייתם יכולים לחשוב שהפער המוסרי הפוך.

בלבול מוסרי זה מאיים ומסכן את כולנו, זה הסיפור הגדול של זמננו. לשארית חיינו וחיי ילדינו, אנו נדונים להתעמת עם אנשים שאינם רוצים לחיות בשלווה בעולם חילוני ופלורליסטי, כי הם נואשים להגיע לגן-העדן, והם מוכנים להחריב בדרכם את עצם האפשרות של אושר אנושי. האמת היא שכולנו חיים בישראל, אלא שכמה מאיתנו עדיין לא הבינו את זה.