מומחה לאיראן: המהלומה שספג חמאס והמתרחש בסוריה מהווים תבוסה לאיראנים.
"הצורה שבה חמאס מתנהג מובילה אותו לכליון", מעריך המומחה לאיראן ד"ר אלדד פרדו • האיראנים מודאגים מאוד מהביצועים של כיפת ברזל • בניגוד למה שנדמה למבקרי הממשלה מבית – המהלומה שספג חמאס והמתרחש בסוריה מהווים תבוסה לאיראנים • "האמריקנים שגו בכך שלא תקפו את איראן. אם הם היו עושים את זה לפני שלוש שנים, לא היה לנו עכשיו את דאע"ש, ובסוריה ובעיראק הייתה דמוקרטיה"
במסיבת המהלומות הסוערת בין ישראל לחמאס נעלמה לה דמות חשובה למאחורי הקלעים. שוב ושוב אנו שומעים על אותם שחקנים – מצרים, ארה"ב, טורקיה וקטאר – אך מבלי ששמנו לב הצליחה איראן לגלוש הפעם אל מתחת לרדאר. יתרה מכך, חדי המבט יוכלו להבחין כיצד החליף הסכסוך האלים המתחולל בימים אלה, יחד עם התחזקות דאע"ש במזרח, את איום הגרעין האיראני במוקד תשומת הלב של ראש הממשלה ומערכת הביטחון.
שתיקת האייתוללות מעוררת חשד ומעלה שאלות בנוגע למידת מעורבותה של טהראן בעימות הנוכחי. "האיראנים משחקים תפקיד מאוד מסוכן, חתרני ומזיק במזרח-התיכון", אומר ד"ר אלדד פרדו, מומחה לאיראן מהאוניברסיטה העברית ומי שעומד בראש המחקר של המכון לניטור השלום והסובלנות התרבותית בבתי הספר (IMPACT-SE)."ממלחמת לבנון הראשונה, משנת 1983 ועד שנת 2000 היא הייתה זו שמנעה מאיתנו לסגת, עד שברק החליט על צעד חד-צדדי. היה לה תפקיד באינתיפאדת אל-אקצא. מה שקורה בסוריה עכשיו, זה גם בגלל איראן, וכך גם ההתקוממות של השיעים בבחריין. אותו דבר כל המלחמות עם חמאס: זו כבר המלחמה השלישית, ואם לא הייתה איראן – לא הייתה שום מלחמה מול חמאס", הוא קובע.
חמאס הפתיעו את איראן
אז מה משמעות השתיקה האיראנית? לדברי ד"ר פרדו, הסכסוך הנוכחי תפס את האיראנים בהפתעה, וניכר כי בתחילת המבצע הם היו במבוכה. הוא מעריך כי האיראנים אינם מעוניינים שחמאס ישגרו את כל הטילים שברשותם בשלב זה. ארגון הטרור העזתי מהווה עבורם נכס אסטרטגי נוח לשימוש כאשר הם יזדקקו לו, אך כרגע אין להם שום צורך בעימות.
"החמאס בצרות", אומר פרדו. זאת כמובן במבט אל התמונה הכוללת, המשתקפת מהעימות הנוכחי. "עזה היא רצועת אדמה קטנה. מצד אחד יש את מצרים ואת א-סיסי האנרגטי והנמרץ, שמנסה להשית את שלטונו בכל הכוח ובמידה רבה מתנגד לאיראן. מצד שני יש את ישראל. הצורה שבה חמאס מתנהג מובילה אותו לכיליון. בסופו של דבר הוא לא כוח כזה חזק, ומה שמותיר אותו בחיים זו בעיקר העובדה שישראל מעדיפה את הפלשתינים מפוצלים, או שאינה מוכנה להיכנס, לשלוט בעזה ולאבד בדרך חיילים".
"מבחינת האיראנים החמאס צריך לשרוד. השאלה היא מה הוא צריך לעשות כדי לצלוח את העימות הנוכחי. אני מניח שהאיראנים, מכיוון שהם יותר מתוחכמים, היו מעדיפים שחמאס ישבו בשקט ויעברו את המשבר הזה בצורה כלשהי, מתוך הנחה שבבוא העת סיסי יפול או ששינוי אחר יתרחש. סך הכל, במזרח-התיכון המציאות משתנה מאוד מהר".
גורמים נוספים בעולם הבחינו בהורדת הפרופיל האיראנית. ביום חמישי האחרון (21.8) נחשף באתר 'בלומברג' דו"ח של הפנטגון בו נאמר, כי ההודעות האסטרטגיות של טהראן על היכולות הצבאיות שלה באמצעי התקשורת ההמוניים היו פחות צורמות מאז שרוחאני עלה לשלטון. פרסום נרחב של תרגילים צבאיים גדולים בתקשורת הממלכתית… מה שהיה בעבר נורמה, הצטמצם למינימום". אך בזמן שהיא מרגיעה את הטונים, נכתב בדו"ח, התעצמות צבאית נרשמת במיצרי הורמוז. זו כוללת מספר הולך וגדל של טילים בליסטיים נגד ספינות, צוללות קטנות ואפקטיביות, סוללות טילי-חוף וכלי תקיפה.
על רקע שיחות הגרעין, הדברים הללו מעלים את האפשרות כי לאיראן הייתה יד בדרדור האזור לעימות אלים, מתוך שאיפה להסיט את תשומת הלב ממנה. הרי, כפי שהסברת, מדובר במדינה שידועה כגורם מתסיס?
ד"ר פרדו: "להפך, אם יתברר שהם קשורים לסכסוך הדבר יחליש אותם. לאחרונה הייתה נקודה שהאריכו שוב את הדד-ליין של שיחות הגרעין [עד ה-24 בנובמבר, א.ג] כיוון שהאיראנים לא עמדו ביעד שניתן להם. ההארכה הזו נוחה להם מכיוון שהאיראנים, להערכתי, לא רוצים לסגור עסקה והם גם לא רוצים לא לסגור עסקה – הם רוצים ליצור מצב של מתיחות מצד אחד, ומאידך לשמור את הסנקציות שלא יהיו כל כך חמורות".
מה האיראנים רואים כשהם מביטים לעבר מלחמת עזה?
"כעשרה ימים לאחר פרוץ 'צוק איתן', ברגע שכיפת ברזל הוכיחה את עצמה, האיראנים החלו להילחץ מאוד מהנושא", מציין פרדו. "או אז הם מיהרו והדגישו כמה שהטילים האיראניים הם יעילים וישראל בפאניקה מכך וכן הלאה". אך ההצהרות הללו אינן משנות את העובדה שהחמאס פועל כיום בניגוד לאינטרס האיראני, אומר פרדו: "המדיניות האיראנית היא להפוך את איראן למעצמה, ובהדרגה למעצמה מספר אחת בעולם. במסגרת זו הם מעוניינים להשתלט על המזרח-התיכון. זו המדיניות שלהם מזה שנים רבות ונראה שהיא תימשך, לפחות כל עוד ח'אמינאי בחיים. אך בניגוד למדינות אחרות בהיסטוריה, האיראנים לא 'טסים'. זה לא הבליצקריג של גרמניה הנאצית. עובדים לאט-לאט. ויש גם נפילות, כמו עם סוריה ועם חמאס".
במזרח-התיכון אדם לאדם זאב
במהלך מבצע 'צוק איתן' נחשפה ביתר שאת המורכבות של הכוחות הפועלים במזרח-התיכון. כך למשל, למרות חשש ישראלי מובן, ולמרות הצהרות הדדיות בעבר בדבר חשיבות ה"התנגדות", אנו רואים כי נסראללה לא ממהר להיענות בחיוב לקריאת החמאס לסייע. הלחימה בג'יהאדיסטים בסוריה והתעצמות דאע"ש, שהובילה גם להתנגשויות אלימות בינם לחיזבאללה בגבול לבנון, היא סיבה אחת. אולם לדברי ד"ר פרדו ישנן גם סיבות נוספות.
"בצפון המצב הוא אחרת. אני לא בטוח שחיזבאללה מעוניין כרגע בחטיפות. זה לא אותו מצב כמו אצל חמאס, שעניין האסירים הפלסטינים בוער להם. יש גם את האלמנט הלאומי. צריך לזכור שהעולם מסודר לפי ארצות, ומבחינה זו יש הבדל בין לבנון לישראל. אלו שתי ארצות שונות וכך רואים זאת גם בחיזבאללה. מבחינת הפלסטינים זוהי הארץ שלהם. אז נכון שאידיאולוגית, כמוסלמים, הם כולם נגדנו, אבל יש עניין של סדר עדיפויות. מאז 'האביב הערבי' והסיפור הסורי, החמאס נמצא במקום אחר. כרגע הגורמים במזרח-התיכון רואים את הסיכון באופן שונה. אנחנו יודעים כבר מזמן ישראל לא נחשבת לאויב אמיתי בעיני רבים במזרח-התיכון."
למרות שנדמה כי בזמן 'צוק איתן' התגבשו צירים מרכזיים במזרח-התיכון– טורקיה-קטאר-'אחים מוסלמים'-חמאס מול סעודיה-מצרים-אמירויות-ירדן – פרדו טוען כי "האמת היא שאין קואליציות. כל אחד לעצמו. וגם כשיש קואליציות הן מאוד נזילות". כך יוצא כי חלק מהכוחות פועלים בכמה חזיתות במקביל, לעיתים למען מטרות שסותרות אחת את השנייה.
היכן מקומה של איראן במפת הבריתות החדשה?
"צריך לזכור שקטאר מאוד קרובה לאיראן, יותר ממה שנוטים לחשוב, וגם ל'אחים המוסלמים' [שנתמכים על-ידי קטאר, א.ג] יש קירבה לאיראן. בנוסף, לטורקיה ולאיראן יש הרבה מאוד שיתופי פעולה – וכולם מסוכסכים סביב הנושא הסורי, שגרם לקרע. בתקופת ה'אביב הערבי' היה מחנה של רדיקלים נגד מחנה הסטטוס קוו והדמוקרטים. איראן ניסתה לחטוף את כל המהפכות שהתחוללו אז. למשל בסוריה, היום כבר לא זוכרים שבתחילה זו הייתה הפיכה לא-אלימה, ובגלל איראן ורוסיה היא הפכה למלחמת אזרחים עקובה מדם, שגם הביאה עמה את התעצמות הרדיקלים הסונים ואת הרדיקלים השיעים".
"בזמן שטורקיה עודדה את המרד נגד אסד, איראן עודדה את אסד נגד המרד. וקטאר, בגלל שהיא קרובה לאיראן, הצטרפה לפעילות האנטי-אסדית יותר מאוחר משאר מדינות המפרץ ויותר בחוסר רצון. יתכן שזו הייתה בכלל אסטרטגיה איראנית: לגרום לכך שהאופוזיציה תהיה רדיקלית וכך להבאיש את ריחה, ובאופן פרדוקסלי לחזק את אסד".
המצב הפך עוד מורכב יותר עם הפצעתו של ארגון דאע"ש הסוני. במלחמת עיראק, מסביר פרדו, המכנה המשותף היה התנגדות לאמריקנים והוא זה שיצר את הבריתות: "הרבה מהפעולות נגד ארה"ב התבצעו לאו דווקא על-ידי השיעים אלא על-ידי סונים שעברו מסוריה, בתאום עם איראן, לעיראק. אז ברור שהיה משחק כפול".
כמו איראן, גם קטאר רוקדת בכמה וכמה חתונות במקביל. "לקטאר יש קשרים עם איראן ובו בזמן הם מחזיקים בבסיסים אמריקניים ואף בקשרים עם ישראל. כך הם משחקים משחק שסותר עצמו כל הזמן". מסיבה זו, טוען פרדו, כל שאפשר לעשות כרגע הוא לדבר רק על קואליציות רגעיות, כמו זו של מצרים-סעודיה-ירדן-ישראל ומדינות המפרץ, אך אי אפשר לבנות עליהם לטווח הארוך".
"בעומק, הקשר בין ישראל לירדן יותר הדוק. לא ברמת האמון האישי אלא מבחינת האינטרס הגיאו אסטרטגי. אך לגבי מצרים, אפשר פחות לומר את זה. אמנם עד עכשיו סיסי הוכיח את עצמו כמסונכרן עם האינטרסים הישראליים, הרבה יותר מאשר בתקופת מובארק, אבל יכול להיות שבטווח הארוך הוא ישנה את הקו שלו [כמו שעשה ל'אחים המוסלמים', א.ג]. אני מסכים ומכבד את דעת המעריכים שלמצרים יש אתגרים מאוד גדולים ושיציבות היא תנאי מפתח עבורם. יש להם את פרויקט התעלה המקבילה לסואץ, והם זקוקים גם לחידוש התיירות. לכן מצרים כנראה לא תחזור בקרוב להיות אויב של ישראל. אבל יכול בהחלט להיות שסיסי יתמוטט בגלל האתגרים המאוד קשים שעומדים בפניו או שהוא ייעשה פחות יעיל ואז סיני תיפתח מחדש לכלי נשק וכדומה. כרגע זו מדיניות נכונה, אבל כמו כל מדיניות זה הימור".
ארה"ב נמר של נייר
דבריו של פרדו רק מבהירים עד כמה שרוי המזרח-התיכון בכאוס. אחת האשמות העיקריות במצב זה, הוא קובע, היא ארצות-הברית של אובמה: "אחד הדברים שאנשים שוכחים הוא שארצות-הברית ניצחה את המלחמה בעיראק. זה דבר גדול, כי המשמעות היא מעצמה שלא מפחדת לפלוש ו'ללכלך את הידיים'. זה עושה את ההבדל בין נמר נייר לנמר אמיתי. זאת לעומת המצב שהיה עד אז, שארה"ב ברחה ממוגדישו ומקומות אחרים".
אז מה קרה עכשיו?
"צריך לזכור שאמריקה יכולה למעוך את איראן כמו זבוב. יש אנשים שכל הזמן מזהירים מפני תקיפה צבאית, אבל לארצות-הברית יש חיל אוויר חזק מאוד. אלא שבמקום להוריד פטיש בראש לאיראנים הם הלכו לכיוון הלא נכון. אם הם היו עושים את זה לפני שלוש – ארבע שנים, אז לא היה לנו עכשיו את דאע"ש, ובסוריה ובעיראק הייתה דמוקרטיה. הם לא עשו את זה".
בימים אלה, את המחיר הכבד על החלטה שגויה זו משלם המזרח התיכון כולו.
