שוברים שתיקה ומבינים את היטלר

התעמולה שמפיצים ארגונים רדיקליים כמו 'בצלם', 'שוברים שתיקה' וכל השאר הופכת לפיגוע סביבתי של שנאה אנטישמית • השבועות הארוכים של מבצע 'צוק איתן' זימנו דוגמאות מטרידות לאופן שבו מאמרים ופרסומים של השמאל הרדיקלי מלבים את שנאת היהודים הקמאית

ארגוני זכויות האדם רוצים שנאמין להם. הם אומרים, שהאשמותיהם נגד פעולותיה של ישראל הם בסך הכל "ביקורת בונה". המטרה: "לשנות את מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים שכבשה". מאחורי המסיכה התמימה הזאת, פועלים הארגונים כאילו הם נועדו להציל את ישראל מעצמה, מתקנים "מבפנים", ותורמים "ליצירת תרבות של זכויות אדם בישראל".

השאלה אם ארגונים אלה משמשים שופרות תעמולה של האויב עומדת יותר מאי פעם על סדר היום. פרסומי ארגוני השמאל הרדיקלי ונציגיהם בחו"ל מאפשרים הצצה להשפעה הקשה שיש לתעמולה מסוג זה על דעת הקהל העולמית, שמגיבה בכל רחבי הרשת בגל עכור של שנאה היסטרית. העיון בדוגמאות המייצגות שיובאו להלן נראה כי "הביקורת" של 'בצלם' ו'שוברים שתיקה' היא מנוע שנאה. עבור מי שנחשף לביקורת הזאת עם ההגדרות של "פשעי המלחמה" אין כאן שאלה של השפעה על מדיניות ישראל; הקוראים בחוץ לארץ לא חושבים שדרוש שינוי באמצעות לחצים על מקבלי ההחלטות בישראל, או תיקונים כאלה ואחרים ב"מדיניות הכיבוש"; מה שצריך להשתנות לדידם הוא עצם קיומה של ישראל.

ארגון 'שוברים שתיקה' פתח את מצבע 'צוק איתן' עם פרסום מאמר דעה מאת אבנר גבריהו, דובר הארגון, בעיתון האינדפנדנט הבריטי (independent), בו הוא מספר על שירותו הצבאי בצה"ל, ומספר על עוולות הלחימה בעזה למרות שאותה, מה לעשות, הוא "מכיר רק מהסיפורים". במאמר רגשני זה, מסביר גבריהו כי החברה הישראלית מצויה בעיצומו של דרדור מוסרי, כאשר "הקוים האדומים" האתיים שלה נחצים בזה אחר זה, ואילו ה"קו האדום של המבצע הקודם נעשה לנקודת הפתיחה של המבצע הבא". זאת, בזמן שישראל מובלת בידי פוליטיקאים ציניים שלא אכפת להם דבר ומבטיחים לנו רק את "המשך הכוחנות והאלימות".

הכתבה, שסחפה אחריה אלפי תגובות ושיתופים ברשתות החברתיות (15,000 שיתופים בפייסבוק ו-3,000 שיתופים בטוויטר), ממחישה היטב מה הקהל העולמי אוהב לקרוא.

המגיבים, כצפוי, הבינו את המסר: "הם חצו את הקוים האדומים מזמן, עוד ב-1948, כשהם נכנסו לתוך האדמה הפלסטינית", כתב אחד. "זה מגוחך שישראלי (או ציוני) מדבר על מוסר", כתב אחר. והנימה רק מחריפה: "המדוכאים הפכו למדכאים", "מה שהיטלר עשה להם, הם עושים עכשיו לפלסטינים", "תראו איך הם עושים לפלסטינים בדיוק את מה הנאצים עשו להם! תתביישי לך ישראל!, ולמקרה שתהיתם, "כל עוד ישראל מתקיימת, לעולם לא יהיה שלום". וכן הלאה וכן הלאה.

כתבה אחרת באינדיפנדט, מאת הפעילה הרדיקלית מירה בר-הלל שטענה כי היא "על סף שריפת הדרכון הישראלי" שלה בשל פעילותה של חברת הכנסת איילת שקד, נעשתה ויראלית במיוחד (171,000 שיתופים בפייסבוק), והפכה פופולרית בקרב גולשים ערבים ומוסלמים. העיסוק בדמות נשית וצעירה הציתה אצל הגולשים את הדימיון ואת בלוטות האנטישמיות: "היא נראית כמו נחש. אפילו סקרלט ג'והנסון נראית כך. יש משהו בעיניים של המכשפות האלה. משהו חולני", "העיניים האלו מלמדות הרבה על ליבן המרושע". והמסקנה המתבקשת: "אללה – מחץ את הערפדים הללו".

יהודים נגד ג'נוסייד

בעקבות המבצע קמו קבוצות של פעילים יהודים רבות ברשת הפייסבוק, הפועלות נגד זכותה של ישראל להגן על עצמה, ושוללות את הלגיטימציה של פעולותיה הצבאיות. אחת הקבוצות הללו, "יהודים נגד הג'נוסייד" שקמה בשבוע הראשון למבצע, זוכה למעל 6,000 אוהדים, רבים מהם מוסלמים מרחבי העולם. מקים הקבוצה הינו מיקו פלד, (בנו של האלוף מתי פלד), התומך ב"מאבק הפלסטיני לסיום האפרטהייד" וקורא ל"אנשי מצפון בעולם" לעשות כמותו. חבר נוסף בקבוצה הינו פרופ' אילן פפה, המצוטט בכל האתרים הפרו פלסטינים בשל היותו נביא "הטיהור האתני" שלטענתו ישראל מבצעת למן שנת 1948.

בכדי לציין את "האסון העזתי" ערכו חברי הקבוצה טקסי זיכרון לפלסטינים ההרוגים במיקומים בעלי משמעות סמלית, כמו שער הכניסה ליד ושם, מול הכנסת ובבירות העולם.

התגובות של הגולשים לא איחרו לבוא: "אנחנו צריכים להקים קבוצה בשם יהודים נגד כסף יהודי. שלדון אדלסון קונה את הקונגרס. זה הכיסוי הפוליטי לעוולות. פלסטינים נהרגים בגלל שלאף אחד בוושינגטון אין את האומץ לעמוד מול הכסף". גולש אחר המשיך את הקו הזה "אדלסון הוא יהודי מאוד דתי. ממה שאני שומע, הוא מתפלל ומברך כל היום". פרוטוקולים, מישהו?

דוגמאות אלו הן רק טיפה בים, והן משקפות היטב את מה שכבר מזמן הפך לתופעה: פרסומים של יהודים שונאי-עצמם ושל ישראלים ש"מבקרים מבפנים" זוכים לאלפי שיתופים ותגובות באתרים קיצוניים, ומקבלים תפנית אנטישמית מובהקת כאשר הם מגיעים אל הקהל האירופאי והאמריקני. כאשר פרסומים הגובלים בעלילות דם, זוכים לפופולריות רבה, כמו הסרטון שהתפרסם בערוץ היוטיוב של "תנועת הסולידריות העולמית" תחת הכותרת "צלף ישראלי הוריד אזרח עזתי פצוע", שזכה ללמעלה מ-6,000 שיתופים ו-673 תגובות קשות במיוחד. כרגיל בתעמולה האנטישמית, גם כאן, הקשר בין הסרטון לעובדות קלוש ביותר, כפי שהראה תומס ויקטור.

מאמר נוסף מטעם 'שוברים שתיקה' שעסק "בירי לא סלקטיבי" של תותחנים, גרר אחריו גל של תגובות אנטישמיות בכל רחבי הרשת (1,500 שיתופים, רובם של ערבים ומוסלמים), במה שנראה כאחד משיאי הפחד-ומשטמה ברחוב ובמדיה. "האם ראיתם פעם במו עיניכם איך מישהו שורף עוללים, ועורף את ראשיהם של תינוקות? הציונים עושים זאת והם נוהגים כך למן היום הראשון בו הם דרכו בפלסטין", מספר בידענות מגיב מוסלמי מארצות-הברית.

"הם לא צריכים לכבוש את כל העולם, הם כבר שולטים ברובו", עונה מגיב מגרמניה. "אמריקה צריכה להפסיק לתת לציונים את כספי משלם המיסים שאיתם הם הורגים ילדים… אתם כובשים, גוזלים, הורגים כשבא לכם וקוראים לזה הגנה עצמית. תתביישו לכם. לא למדתם דבר מהשואה".

וכרגיל, כשמגיעים לשואה, היהודים מפסידים: "כמה קשה לכם להבין שהיטלר לא רצה לרצוח 6 מיליון יהודים?" תוהה אחד המגיבים, ברמזו שהנאצים פעלו כך פשוט כי לא הייתה להם ברירה "כמה חסרי כבוד אתם יכולים להיות?".

ונסיים בתגובה שסיפק אחד המנויים לדף הפייסבוק של 'בצלם', אדם בשם אבו ברא, שהפנים היטב את מה שקרא ויודע בדיוק מה צריך לעשות:

"אויב ישראלי, אתם המטרה היחידה והאויב היחיד, אני גדלתי על זה, ואתה תמיד יהיה האויב שלי ושלום מעולם לא יהיה איתך, הקשר היחיד בינינו לבינך הוא במצב של מלחמה התמידית, יום אחד ניפגש בשדה הקרב".