שיעור באוטו-קניבליזם

רן ברץ נזכר במה שעשו הגרמנים לגרמנים אחרים לפני השואה, ומדמיין בחלחלה מה יקרה כשמוסלמים דמויי דאע"ש ישתלטו על האזור. ומה לכל זה ולאג׳נדת זכויות האדם?

אולי הדבר החשוב ביותר שלמדתי בלימודי ההיסטוריה באוניברסיטה הוא האמירה המפורסמת ביחס לשואה (אני שמעתי אותה מצוטטת מפי פרופ' דוד בנקיר ז"ל מהמכון ליהדות זמננו ויד ושם):

כדי להבין את השואה, צריך להבין מה עשו הגרמנים לגרמנים לפניה.

ואכן, הקניבליזם הפנים-גרמני מסביר הרבה. מילודה מהונדסת, דרך עיקור כפוי ועד "המתות-חסד" במספרים גדולים, והכל לגרמנים שאיתרע מזלם להיות נכים, חולי נפש, לקויי שכל, או הומוסקסואלים. זו הייתה המעבדה שבה יישמו הגרמנים את ערכיהם האריים ופיתחו טכניקות לעתיד לבוא, כולל רצח באמצעות המתה בגז בחדרים שהוסוו כחדרי מקלחת.

ההערכות הן שבתקופה שלפני השואה נרצחו כ-200,000 גרמנים על אדמת גרמניה, ועוקרו כ-350,000. באוגוסט 1941 הועברו צוותים רבים שעסקו באותן "המתות-חסד" למזרח-אירופה, על-מנת ליישם את מומחיותם על יהודים, ורבים מהם היו מעורבים בהקמת ותפעול מחנות ההשמדה.

הקניבליזם הפנימי בעולם המוסלמי

הלקח שהעביר לי פרופ' בנקיר באותו סמינר היה מופלא ומרתק, ומאז אני בוחן כל תרבות לפי האופן שבו היא מתייחסת לבניה. מה עשו הרוסים לרוסים בברית-המועצות? מה עושים בצפון-קוריאה לצפון-קוריאנים? מה קורה במדינות מערביות, מה קורה בישראל?

כאשר אני מגיע למזרח-התיכון ומפעיל את מבחן הקניבליזם הפנימי הזה, התוצאות עגומות עד מאוד. האסלאם באזור שש וצוהל לערוף ראשים, לטבוח בצרורות המון אדם שבוי וחסר-אונים, לאנוס נשים ולמכור לעבדות נשים וילדים – כולל אם גם הם ערבים ומוסלמים. הנאצים הסתירו את פרוייקט "המתות החסד" שלהם מפני שחששו מן הזעזוע הציבורי. המוסלמים לעומת זאת, יודעים ומתגאים בזוועותיהם.

לאיש היום אין ספק: האלימות המוסלמית, שהייתה רחוקה מלהיות מתונה גם בעבר, איבדה היום כל שליטה ורסן. צונאמי של ברבריות בסגנון מונגולי שוטף את האזור ומטביע את תושביו – ערבים ומוסלמים גם הם – באוקיינוס של דם. ואם כך ביחס לערבים ומוסלמים, האם יכול להיות למישהו ספק שאם רק יינתנו למוסלמים ההזדמנות והאמצעים, תתחולל כאן שואת יהודים שניה, ואם תהיה לה תגובה במזרח-התיכון היא תכלול בעיקר חגיגות ברחוב עם בקלאוות?

עיוורון יהודי, סיבוב שני

ועכשיו לטוויסט. העובדה שיש יהודים בישראל שמסרבים להבין זאת היא עדות לעיוורון מוסרי ומעשי שאין כדוגמתו, עיוורון שמתחרה רק בקוצר ראייתם של יהודי אירופה מול סכנת ההשמדה לפני כשמונים שנה. כמו אז, גם אצלנו יש מי שעוצם עיניו מול האלימות והרצחנות, ומאמין באורח פלא כלשהו שהפתרון נעוץ בשיתוף-פעולה ומשא-ומתן עם הברברים, ביקורת עצמית, והחלשת ממשלת ישראל וצה"ל.

יתר-על-כן, אצלנו אף נשברים כמה שיאים, מפני שבישראל ישנם יהודים אשר מתוך מערכת ערכים מוזרה ואתנן כסף שעולה ממנו צחנה אנטישמית, אף מסייעים לזרוע בעולם סופה גזענית חדשה, שמובילה לאווירה שבה השמדת יהודים בישראל ("הנאצים החדשים") תיחשב בעולם לכמעט מבורכת, בוודאי מובנת.

אכן, בצער יש לקבוע כי האג'נדה המכונה בשם "זכויות אדם" הפכה לחלק מתעמולת השנאה לישראל, ואלו המשתמשים בה, מתוך תמימות או רשעות או שתיהן, מערערים את יסודות הלגיטימיות של המדינה היהודית, ומגישים בכך סיוע לאנשים שלא מהססים לטבוח בחוצות מי שרק נחשד בכך שהוא פרו-מערבי או ישראלי. כך הופכת האג'נדה של זכויות אדם למופת של צביעות ואנטי-מוסריות.

הייתי ממליץ ללמד את אותם משתפי-פעולה עם שונאי ישראל מהו מבחן האוטו-קניבליזם, אבל ברור שהדבר לא יועיל. עיוורון הוא עיוורון; הרי הכל פרוס לפניהם ממילא, אך העובדות אינן נוגעות להם. ובכל זאת, בוודאי בעת זו, על הדמוקרטיה הישראלית להתגונן מפני תוקפיה ומחלישיה.

מה נותר לעשות, אם כן? חירות הדיבור בסיסית מדי וחשובה מדי מכדי שנפקיע אותה (אם כי בהחלט יש מקום לטפל בהפצת דיבה ושקרים ופעולה ממשית נגד ישראל במטרה לפגוע בריבונותה). לא נותר אלא לקצץ בתקציב הדה-לגיטימציה הזורם לקופות ארגוני "זכויות האדם", מאות-מיליונים בכל שנה, מגופים פרטיים ומדינות כאחד.

אם לא נעשה כן, לא רחוק היום שבו נחשב אנו למי שהיו עיוורים ואווילים.