אובמה ובגדי המלך החדשים

צפו בסרטון שמוכיח עד כמה המלך הוא עירום. וגם: מה עומד מאחורי ההחלטה של אובמה ללבוש חליפה בהירה למסיבת עיתונאים?

מ-2012 ועד היום התרברב אובמה בכל הזדמנות ולקח את הקרדיט על הסגת כוחות הצבא האמריקני מעיראק. "המלחמה בעיראק נגמרה!", "הבטחתי שאסיים את המלחמה בעיראק – ועשיתי זאת!", חזר והכריז נשיא ארה"ב תחת כל מיקרופון רענן. הוא צבר נקודות פוליטיות, זכה לתשואות מלבבות מהקהל והכל היה נפלא – עד שהגיעו דאע"ש.

יש כל מיני דרכים להתמודד עם כישלונות: אפשר לעמוד בעוז ולקחת אחריות; אפשר לשתוק; אפשר להיכנס לדיכאון, ללכת למקפיא ולחסל חבית גלידת בן&ג'ריס, בתקווה שהאבסת הגוף בסוכר תנחם את הראש. וכמובן, תמיד קיימת האפשרות להתנער מאחריות ולהטיח את האשמה במישהו אחר, או בקיצור: לעשות כמו אובמה.

צפו (עד הסוף!) בסרטון שערך אתר החדשות Washington Free Beacon:

"אדוני הנשיא, האם יש לך מחשבות שניות בדבר הסגת כל כוחות הקרקע מעיראק?", שואל הכתב את הנשיא אובמה, במסגרת הצהרה שנתן ב-9 באוגוסט על מדשאות הבית הלבן. "מה שאני מוצא מעניין היא המידה שבה העניין הזה עולה שוב ושוב, כאילו הייתה זו החלטה שלי", ענה.

ולא, הקטע הזה לא ערוך והדברים לא הוצאו מהקשרם. מי שמפקפק מוזמן לצפות בקטע המלא או לקרוא את התמליל באתר הבית הלבן. בתשובתו, הנשיא אובמה ממשיך ומטיל את האחריות להחלטה על הממשל הקודם, ממשל בוש. לאחר שהתגאה בכך שלא נותרו חיילים אמריקנים על אדמת עיראק, בקטע שלא מופיע בסרטון דלעיל מוסיף אובמה חטא על פשע ומודה: "הצענו [לעיראקים] להשאיר חיילים נוספים בעיראק". הממשל העיראקי, מסביר, הוא זה שלא רצה.

למה אובמה לבש חליפה בהירה?

ארה"ב רעשה וגעשה ב-28 באוגוסט. לא בגלל המשבר באוקראינה, לא בגלל התפרצות האבולה באפריקה – הנשיא אובמה הופיע במסיבת העיתונאים השגרתית כשהוא לבוש בחליפת קיץ בצבע בז'. המרשתת התמלאה בביקורות ומחמאות, אתרי החדשות העניקו זמן מסך לאייטמים מגוחכים וכולם שאלו את השאלה המתבקשת: מה לעזאזל חשב לעצמו הנשיא כשלבש את החליפה הזו? ובכן, רמז לתשובה נמצא בדברים שאמר אובמה באותו יום.

באותו מעמד שבו הודה כי "אין לנו עדיין אסטרטגיה" מול דאע"ש, חזר הנשיא כמה וכמה פעמים והשווה את המדינה האסלאמית למחלת הסרטן: "כמו שאמרתי [יומיים לפני כן – א.ג], לעקור סרטן כמו דאע"ש לא יהיה קל או מהיר, אבל אני בטוח שאנו יכולים — ונעשה זאת — בעזרת עבודה קרובה עם השותפים ובעלי הברית שלנו". בטורו ב'וויקלי סטנדרט' לקח הפרשן ביל קריסטול את האנלוגיה של אובמה צעד אחד קדימה:

"ביטויי אזהרה אלו בדבר סרטן ממאיר במזרח-התיכון הם שיפור לעומת הצורה שבה פטר אובמה את דאע"ש באופן מזלזל, בתחילת השנה, כנבחרת זוטרה של מחבלים. אבל אזהרה מועילה אינה מתרגמת באופן אוטומטי למדיניות מבוססת. ומבלי לעשות עניין יתר על המידה מהמטפורה שלו, ההשוואה שעשה אובמה בין המדינה האסלאמית לסרטן אינו משרה אמון בכך שהוא אכן יגבש מדיניות מבוססת.

הנה הבעיה: סרטן הוא מחלה. המדינה האסלאמית היא אויב. יש הבדל.

הסרטן מתפתח, כפי שהוא, באופן טבעי. אנו נלחמים בו כמיטב יכולתנו, באמצעות הכישרון האנושי ויכולת ההמצאה. תרופה או ניתוח לפעמים מצליחים באבחון המחלה ולעיתים אף לנקות את הגוף ממנה. אך ארגון טרור אינו מתפתח באופן טבעי. המדינה האסלאמית הובאה לידי קיום על-ידי בני אדם מסוימים, שפעלו על-פי כוונה מסוימת; כוונה רעה והרסנית למען הסר ספק, אך כוונה בכל זאת. כדי להתמודד עם המדינה האסלאמית – כדי להביס אותה – אנחנו צריכים לתפוס, לסכל ולהתגבר על כוונתו של אויבינו. בסרטן מטפלים באמצעות ניתוח. כדי לטפל בבעיית המדינה האסלאמית יש צורך באסטרטגיה".

יתכן שכאן טמון ההסבר לבחירה האופנתית השנויה במחלוקת של אובמה – כשהנשיא קם באותו הבוקר וקלט שאין לו הצעה פרקטית להתמודדות עם דאע"ש, הוא החליט לעשות קצת הפסקה מקבלת החלטות. אם כבר, אז כבר. אולי הלחץ שנצבר במהלך חופשת הגולף במרת'הס ויניארד הכריע אותו. או אז הוא החליט להתלבש בבגדים בהירים ולדבר על סרטן, בתקווה שאולי העולם יתבלבל לרגע ויחשוב שהוא רופא. הבעיה בכך היא שרופא לפעמים גם מצליח לפתור בעיות. הנשיא האמריקני אולי דומה יותר למטפל ברייקי, כזה שמציע פתרונות בהתלהבות, גובה מחיר גבוה ומספק, במקרה הטוב, אפקט פלצבו.