המהלך הגדול: סעודיה בונה כורים ומתחברת לישראל

מומחים לענייני סעודיה והמפרץ אומרים: התזזית הדיפלומטית של הסעודים לאחרונה מעידה שמלכי הנפט מריחים משבר גדול מתקרב • יותר מדאע"ש, משפחת המלוכה חרדה בעיקר לגורל שלטונה המתערער ומעתיד שוק הנפט • מחירי הנפט צנחו מכ-116 דולר לחבית לכ-102 בתוך שבועיים • הסעודים קושרים את גורלם בעוגנים של האזור: מצרים, ירדן וישראל • החיבור בשלב זה בין ישראל לסעודיה הוא שברירי ולא ניתן לבנות עליו לאורך זמן

הכאוס במזרח התיכון הולך וגובר. מדינות מתפרקות, ממשלים בעלי ותק נופלים והאזור נקלע למלחמת חמולות, שבטים וארגוני ג'יהאד. בסעודיה לא מתעלמים מנורות האזהרה האדומות. כך החלה הממלכה בשלב ביצועי לקראת בניית ארבעה כורים גרעיניים, כפי שדווח אתמול (ג') באתר החדשות הסעודי אל-חיאת, היוצא לאור בלונדון. הבנייה תחל כבר בשנה הנוכחית ותמשך במהלך עשר השנים הקרובות.

צעד זה אולי חריג אך לא כל כך מפתיע: לאחר שהאמריקנים החלו להפיק נפט באמצעות פצלי שמן והפכו לכמעט עצמאיים לחלוטין מבחינה אנרגטית, נראה שקרנן של מדינות המפרץ דועכת. לצד החשש מבעיות פנים, האיומים מכיוון איראן ודאע"ש גוברים ובית המלוכה הסעודי אינו טומן את ראשו בחול.

ההכרזה הפומבית בדבר הכורים הגרעיניים מצטרפת לבליץ הדיפלומטי שעורכת סעודיה בימים האחרונים. ביוזמת המלך עבדאללה עצמו יצאה משלחת, בראשות שר החוץ הסעודי סעוד אל-פייסל, לאיחוד האמירויות, בחריין וחשוב מכל – לקטאר. מקורות רמי דרג מסרו כי מטרת הנסיעה הייתה לחדש את היחסים עם קטאר ולהתגבר על הקרע שנוצר בין המדינות.

הסכסוך בין השתיים לשיאו בחודש מרץ האחרון, אז קטאר בחרה שלא להסיר את תמיכתה ב'אחים המוסלמים', למרות שארגון זה הוכרז בסעודיה כארגון טרור. בתגובה לסירוב של קטאר ליישר קו, הוחזרו ממנה השגרירים של סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות בטענה של "אי-עמידה בהסכמי הביטחון של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC)".

תוכן המפגשים לא פורסם, אך לאחריהם אמר שר החוץ של עומאן לכתבים כי המשבר במפרץ נפתר. שר החוץ של כווית אמר שהשגרירים יכולים לחזור בכל רגע נתון כיוון שכל הצדדים מעוניינים בסיום הסכסוך.

הסעודים איבדו שליטה על האיזור

"נראה שיש כיום מהלך גדול שמתרחש מאחורי הקלעים. לדעתי הסעודים באמת משנים את המדיניות שלהם", מסביר ד"ר יוסי מן, מומחה למדינות המפרץ ולשוק הנפט במזרח-התיכון מאוניברסיטת בר אילן. במהלך מבצע 'צוק איתן' בלטה במיוחד המגמה הפרו-ישראלית, שניכרה בנאומים ומעל דפי העיתונים ואתרי החדשות הסעודים. "הם מבינים שיש פה בעיה בשם 'האחים המוסלמים' ואסלאם רדיקלי מסוג שהם לא יכולים כבר לשלוט בו יותר. הם איבדו את השליטה על האזור והם מבינים עכשיו, יותר מתמיד, שישראל היא עוגן אזורי לא פחות חשוב מהאמריקנים. כל חוקי המשחק השתנו והבריתות צריכות להשתנות בהתאם".

את קצב היוזמות האינטנסיבי של סעודיה בתקופה האחרונה מפרש ד"ר מן כסימן מקדים למשבר קרב: "לסעודים יש הרגל כזה, לפתוח ביוזמות חדשות בעתות משבר. הם עשו זאת אחרי ה-11/9, כאשר הם הרגישו מאוימים; הם עשו זאת לאחר פרוץ מלחמת איראן-עיראק ב-1981, עם תוכנית פהד ועוד. הם ידועים בסנסורים החדים שלהם".

למרות שכולם מדברים היום על האיומים הביטחוניים הנובעים מעלייתו המטאורית של ארגון דאע"ש, ולמרות שהסעודים כבר הציבו כוחות צבא בגבולות, כפי הנראה מבחינת הסעודים זו רק בעיה משנית. "אני חושב שדאע"ש הוא רק הפלטפורמה", טוען מן. "הסעודים מבינים שהם הגיעו למצב של משבר חמור ועתה הם מנסים להשתמש באיום הנוכחי כאמצעי גישור". אך המשבר שלהם אינו חיצוני, אלא דווקא פנימי:

"עבדאללה מנסה "לסגור פינות" לפני שהוא הולך לעולמו. הוא לא מצליח למנות שרי ביטחון וראשי מודיעין שהוא יכול לסמוך עליהם. זו הבעיה החמורה שלו. הביקורת העיקרית עליו היא מבית. שים לב שהוא לא מצליח להכריע בשום חזית – לא מול איראן, לא בסוריה, חמאס לא ממש הוכרע וארה"ב מתרחקת מהם. עכשיו, לאחר שלא הצליחו לפתור את המשברים ברמה הבינלאומית הם מנסים לעשות זאת באמצעות בריתות מקומיות".

אולם למהלכים הסעודיים יש מניע נוסף, חמור לא פחות: מחירי הנפט מתרסקים. " אני אישית לא יודע להכריע מה קורה פה בדיוק", אומר ד"ר מן, "אם זה סתם 'תיקון שווקים', מה שנקרא, שאחרי עליה במחירים לאורך זמן מתרחשת ירידה, או שאנחנו בפני משבר. כנראה שבמפרץ מריחים פה משבר פוטנציאלי. אם לפני שבועיים המחירים היו בשיא של 116 דולר לחבית, עכשיו אנחנו מדברים על 102-3 דולר לחבית. ירידה של 14 דולר תוך שבועיים זו ירידה חדה, וזהו חודש אוגוסט, שבו אמור להיות שיא הצריכה. המצב כרגע הוא של עודף תפוקה. הסיבות לכך יכולות להיות: א. האמריקנים מייצרים המון, ב. הסינים צורכים פחות – וזה נתון, ג. מזג האוויר היה יחסית נעים השנה; ועוד. יש הרבה נורות אדומות ומה שאנחנו רואים גם הסעודים רואים".

הגיע הזמן ליחסים עם סעודיה?

במהלך מבצע 'צוק איתן' נשמעו בתקשורת הערבית אמירות פרו-ישראלית יוצאות דופן מכיוון סעודיה וכיום רבים מדברים על נרמול היחסים עם הממלכה. אך לפני שממהרים לרוץ ולחתום על משכנתא בריאד, יש לעצור ולחשוב: האם אכן ניתן לסמוך על בריתות שנוצרות בתקופה כה הפכפכה?

"היסטורית", עונה ד"ר מן, "אי אפשר לסמוך עליהם. במבט לאחור ניתן להבחין כיצד בכל פעם שמדינות המפרץ נקלעו לקשיים נשמעו דיבורים על פיוס עם ישראל. זה מגייס את העולם לטובת המדינות הללו, וברגע שהמצב מתייצב אז הם זונחים את הנטייה הפרו-ישראלית. זו גישה אחת".

"הגישה השנייה, שאני מחזיק בה, היא שהסעודים משנים מדיניות ממש. הם לא יהיו חברים טובים שלנו, אבל ברור היום למדינות ערביות רבות שישראל היא לא הצד הרע. לכן הם שואפים להגיע למערכת בריתות יציבה. היום כבר כולם מדברים עם כולם. שזה יהיה ברור. ויכול מאוד להיות שיגיע היום שאפילו איראן תדבר עם ישראל. ברור לי שהמזרח התיכון השתנה. תראה למשל את הרפורמות החדשות של סיסי. זה דבר מדהים: התעלה החדשה, הקיצוץ בסובסידיות ובמיסים וכו'. הוא נגע בכל 'קודשי האסלאם'. יש פה הבנה תודעתית של השליטים באזור שמשהו צריך להשתנות".

"הסעודים לא יודעים איך להתמודד עם היישויות שאינן מדינה. את זה הם רוצים להחזיר אחורה – לייצר משטרים יציבים, שאולי הם לא אידיאלים אבל הם לפחות משהו מוכר. היכולת של דאע"ש לגייס אנשים מעידה על הבעיה של מדינות ערב והאסלאם. אבל זה לא רק דאע"ש – אירועי 'האביב הערבי' שכנעו את הסעודים שכדאי להישען על העוגנים החזקים: מצרים, ירדן, ישראל. לחזור לבריתות הישנות של המפרץ הפרסי. לכן עתה הם אומרים לקטארים: בואו נפתח את הבעיות ונפתור אותם. בית המלוכה מרגיש שהוא עוד יכול לאבד בסוף את השלטון".

דאע"ש, זה מה יש

מנגד, ד"ר ערן סגל, עמית מחקר במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי ומרצה בחוג להיסטוריה של המזרח-התיכון באוניברסיטת חיפה, מצנן את ההתלהבות. "אי אפשר לדעת מה באמת אומרת מגמת הפרו-ישראליות שהתפרצה לאחרונה", הוא אומר בשיחה ל'מידה'. "אני רואה את הדיווחים בתקשורת, אבל מי שקורא בעקביות בתקשורת הסעודית רואה גם את הקריקטורות הארסיות והטורים המלעיזים, לצד ההתבטאויות הפרגמטיות. למשל, שר החוץ סעוד אל-פייסל דיבר בעד ישראל אבל אף אחד לא הזכיר את העובדה שכמה ימים לפני כן הוא אמר שלישראל אין זכות להגן על עצמה. הם משחקים על כל הכיוונים".

הסיבה לכך, הוא אומר, כנראה לא תנעם כל כך לאוזניים ישראליות, אך חשוב להביט על המציאות בצורה מפוכחת: "סעודיה הווהאבית היא המדינה שהכי קרובה אידיאולוגית לדאע"ש. דאע"ש, כידוע, הוא ארגון סלפי. יש הבדל מאוד עקרוני בין התפיסה שלהם לזו של 'האחים המוסלמים'. חלק גדול מהעם הסעודי מזדהה אידיאולוגית עם דאע"ש וזה החשש הגדול של סעודיה. האיום הוא פנימי. וחמור מכך גם גורמים מאוד משמעותיים בסעודיה, כולל מיעוט בתוך משפחת המלוכה, לא רואים בדאע"ש כגורם כל כך בעייתי, בעיקר אם הם נלחמים בשיעים".

אבדן שליטה על שוק הנפט

עם זאת, גם ד"ר סגל מזהה שינוי ניכר במדיניות הסעודית. משנות ה-50-40 של המאה העשרים דגלה סעודיה במשחק מאחורי הקלעים. כך היא נמנעה מכל הבעיות והאיומים הכרוכים בהובלת העולם הערבי. "זו הסיבה שהם כל כך תומכים במצרים, כדי שהיא תוביל", הוא מסביר. מתחילת שנות ה-2000, כאשר הסדר הישן החל להתערער, הסעודים החליפו תקליט. השיא הגיע ב"אביב הערבי", אז הם הבינו שלא יוכלו עוד לשקוט על השמרים. סעודיה החלה לקשור בריתות חדשות ואף פלשה עם כוח צבאי לבחריין, כאשר זו אוימה על-ידי הפיכה שיעית-פנימית.

"הבעיה עם סעודיה שאתה אף פעם לא יודע מה המטרה הסופית שלהם", מדגיש סגל, אבל ברור שהם חשים מאוימים: "כששואלים את שר הנפט הסעודי על הפקת הנפט בארה"ב הוא אומר שזהו שחקן חשוב שייצב את האזור וכד'. אבל ברור שהוא אינו כנה. אם למרות הספקות והבעיות פרויקט פצלי השמן האמריקני יתפוס, אז מחירי הנפט ירדו ותהיה לכך השפעה דרמטית על הסעודים".

צריך לזכור שהכלכלה הסעודית לא במצב טוב, יחסית. "הנתון האחרון שראיתי הוא שהסעודים עברו את 25% צריכה ממה שהם מייצרים. זאת אומרת, סעודיה מפיקה מעל 10 מיליון חביות ביום, וכבר כיום הם משתמשים בכ-2.5 מיליון חביות ביום בעצמם. היא הופכת להיות מדינה בזבזנית. המודרניזציה והפיתוח חסר התקדים שנעשה בצורה שאינה מתוכננת מספיק טוב מובילה לצריכה עצומה, הם לא עומדים בקצב של הגידול, וזה פוגע להם בייצוא וביכולת שלהם לשלוט ולווסת את שווקי הנפט, כפי שעשו מזה עשרות בשנים. התפקיד הזה הולך ונשמט מהידיים שלהם. אני לא בטוח שאנחנו מדברים על השנים הקרובות אבל יכולה להיות לכך השפעה דרמטית".

בינתיים, בעיתון הערבי הסעודי החשוב אל-שרק אל-אווסט פורסם לאחרונה מאמר שכותרתו: "הסכסוך הערבי-ישראלי לא קיים יותר". כותב המאמר טוען, שמלחמת עזה האחרונה היא השלב השני בהשתנות קווי העימות באזור. השלב הראשון היה מלחמת לבנון השנייה. הפלסטינים תופעלו על-ידי כוחות זרים, כמו איראן, טורקיה ועוד; ואילו מדינות ערב החשובות תמכו בישראל. אז משהו קורה. והפלסטינים הם היחידים שטרם מצאו את מקומם.