מחקר בין לאומי מקיף מוכיח את מה שכולם יודעים: החינוך הפרטי איכותי יותר, יעיל יותר ואהוב יותר על ההורים.
הורים. מצטיינים בחינוך ילדיהם כבר אלפי שנים. צילום: פלאש90
מה היה קורה לו הייתה הפרטה, ולו חלקית, של החינוך בישראל? למרכז לחופש בחינוך של מכון המחקר קאטו (Cato Institute Center for Educational Freedom) יש תשובה ברורה ומבוססת: איכות החינוך הייתה משתפרת פלאים.
בשנת 2009 פרסם המכון ניתוח מקיף שצירף כ-65 מחקרים מרחבי העולם שהשוו בין בתי ספר פרטיים לציבוריים. בשל רוחבו וגיוונו, מנטרל המחקר הבדלי תרבויות ושיטות חינוכיות, וחושף מכנה משותף חוצה מדינות המלמד על יתרון חד משמעי של בתי ספר פרטיים על ציבוריים.
המחקר הנרחב מקיף גם אזורים ברמה סוציו-אקונומית מגוונת מאוד. והוא מתייחס גם לאזורים עשירים בארה"ב, אך גם לאזורים עניים כמו כפרי דייג בגאנה. אין רמה שבה המסקנות החותכות של המחקר בדבר יתרון החינוך הפרטי אינן רלוונטיות.
המחקרים שנבחרו לניתוח זה, הם כאלו שביצעו השוואה כמותית של אחד או יותר מהפרמטרים הבאים: ציוני מבחנים, יעילות (הישגי התלמיד ביחס להשקעה הכספית בו), שביעות רצון של הורים, סדר ומשמעת בכיתות הלימוד, רמת התחזוקה של אמצעי הלימוד, רמת השכר של בוגרי בתי הספר, שיעור הבוגרים המסיימים את לימודיהם והשפעת בתי הספר על אינטליגנציה שניתנת למדידה. בכל פרמטר ניצחו בתי הספר הפרטיים בנוק-אאוט.
כפי שניתן לראות בטבלאות ברוב הפרמטרים לא נמצא אף מחקר שיצביע על יתרון מובהק לבתי הספר הציבוריים על פני הפרטיים. בהשוואת ציוני התלמידים נמצאו כמעט פי חמישה מחקרים שהצביעו על יתרון מובהק לסתי הספר הפרטיים ביחס למחקרים שהצביעו על ייתרון לציבוריים (46 מול 10, ב-28 מחקרים לא נמצא ייתרון מובהק לאף צד). ובפרמטר של יעילות שבודק את ההישגים הלימודיים ביחס להשקעה פר תלמיד היחס קופץ ליותר מפי שמונה (25 מול 3). בשורה התחתונה בתי הספר הפרטיים הובילו ביחס של יותר מפי שמונה מחקרים סטיטיסטיים המצביעים על היתרונות המובהקים של החינוך הפרטי.
תחרות מביאה למצויינות
רוב בתי הספר בעולם אינם מודלים טהורים של חינוך פרטי או ציבורי. בחלק מהמדינות נמצאים בתי ספר פרטיים תחת רגולציה ממשלתית, הן פדגוגית והן מבחינת ניהול כוח אדם, ורבים מהם מקבלים גם מימון ממשלתי. מנגד, בבתי ספר ציבוריים מסוימים ישנה יכולת בחירה של ההורים להיכן לשלוח את ילדיהם.
בשל כך, ועל מנת לחדד את תוצאות המחקר, בודדו החוקרים רק את המחקרים שהשוו בין בתי-ספר העומדים בתנאי שוק מלאים לבין בתי-ספר ממשלתיים מונופוליסטיים המוגנים מתחרות. במילים אחרות: נבדקו רק בתי הספר הקיצוניים יותר על הסקאלה.
וגם כאן התוצאות מובהקות: אם בהשוואה הראשונה ניצחו בתי הספר הפרטיים ביחס של שמונה לאחד, הרי שבהשוואה השנייה הפער גדל לטובת בתי הספר המתמודדים בתנאי שוק חופשי ליחס של חמישה עשר לאחד.
המחקר מוכיח עוד כי החינוך הפרטי מוביל לא רק כאשר מדובר באוכלוסייה אליטיסטית ובעלת אמצעים. אפילו באזורים בהם רוב האוכלוסייה צורכת חינוך בבתי-ספר פרטיים (מה שמבטל את האפשרות של אליטיזם חינוכי) ייתרונות החינוך הפרטי הם מובהקים וברורים.
הפרטי גם זול יותר
אחד המכשולים הגדולים העומדים בפני מצדדי החינוך הפרטי, הוא המחשבה שהחינוך פרטי עולה הרבה יותר כסף. המצב הוא כמובן הפוך. ההשקעה הממשלתית בחינוך בזבזנית לאין ערוך יותר מההשקעה של ההורים בחינוך ילדיהם. המחקר הנוכחי מוכיח זאת בבירור. אחד הפרמטרים על פיהם הושוו בתי הספר הפרטיים והציבוריים היה היעילות – הישגי התלמידים ביחס להשקעה הכספית בהם. בפרמטר הזה, כפי שניתן לראות בטבלאות, היתרון של בתי הספר הפרטיים הוא הכי מובהק (25 מול 4), כך שנכון לתמוך בהפרטה גם משיקולי חיסכון.
מה הסיכוי שמחקר חוצה מדינות כמו זה יגיע אל אזניהם של שר החינוך וחבריו? מה ניתן לומר לשר האוצר שכותב את הסטטוס הבא: "איפה לשים את הכסף? אם לא נשים אותו בחינוך, לא נגדל את הדור הבא של 8200…", מתוך ההנחה המופרכת לפיה יש כביכול יש התאמה בין גודל ההשקעה הממשלתית להישגי התלמידים?
לא צריך להיות רדיקליים ולא צריך לרוץ לרפורמות. אפשר גם אפשר לפעול לשינוי הדרגתי בישראל. קודם כל יש לפתוח לחלוטין את אזורי הרישום, ובכך לעודד תחרות במערכת. לאחר מכן יש להעניק אוטונומיה פדגוגית וניהולית לבתי הספר, ולבסוף לקצר ככל הניתן את הדרך של הכסף היוצא מכיסיהם של ההורים אל בתי הספר, כך שמינימום תקציבים יישארו במסדרונות הביורוקרטיים הממשלתיים.
איך אומרים? למען עתיד ילדינו.
קראתי את הכתבה, אני לא יכול להסכים איתה יותר מדיי.
נכון, חינוך פרטי יעיל יותר, כיוון שמדובר בד"כ על מורה אחד, ותלמיד אחד.
אז יש למורה את האפשרות להשקיע באותו התלמיד 100% מהזמן שעבורו שכרו אותו.
אבל, צריך לזכור שחינוך כזה הוא מאוד יקר להורה. (כן, אם לא נשלם מיסים, אולי לא, אבל זה לא המצב).
שעה של מתמטיקה ממורה פרטי נעה בין 150 ל 400 שקל, תלוי במורה, ותלוי במקום מגורים של ההורים.
וזו רק שעה אחת ומקצוע אחד.
אם המדינה תחליט להשקיע בחינוך יותר, וזאת לא בלשכור יותר מורים, אלא לשכור מורים טובים יותר.
לעשות להם מבחנים פסיכולוגיים לפני, וכמובן לקחת אנשים שכבר יש להם תואר ראשון – ועליו יעשו בנוסף תואר בהוראה – נקבל מורים טובים יותר.
נוסיף לזה את שכר המורה, שהיום הוא פשוט בדיחה, במיוחד עם אופק חדש, ונקבל כוח אדם לא איכותי.
כמעט כל אחד בוודאי זוכר את המורים שהיו לו בעבר, ואם יש לכם אחים קטנים או בני דודים ושאלתם על מה הם לומדים, איך וכמה – או לחילופין עברתם על החומר שלהם.
מקבלים תמונה מאוד ברור של איכות שיורדת עם הזמן.
נעלה את שכר המורים לשכר של מהנדס הייטק. שמורה ירוויח 12 אלף שקל בחודש.
מה רע?
שיהייה קשה להיות מורה בארץ ישראל, והמקצוע יחזור להיות מקצוע עם כבוד.
כמובן, שצריך לתת למורים יותר זכויות, כמו שהיו להם פעם.
לא יכול להיות שעל כל שטות תלמיד מרים טלפון להורים, ואז המנהלת באה למורה בטענות.
יש הצדקות, ויש סתם לבוא בטענות.
עובדה שהחינוך בסינגפור ופינלנד הינו חינוך ממלכתי והינו יותר איכותי מהחינוך בארץ
גם על זה היו כבר כתבות בעבר.
אם נמשיך לקחת כסף ממערכת החינוך, כל מה שנעשה בזה הינו לדון את דור ההמשך לבינוניות.
מבינוניות לא בונים מדינות.
יעילות כן, אבל לא סתם להוריד כסף.
אתה מבלבל בין חינוך פרטי לבין שיעורים פרטיים
אם כך,
I stand corrected.
יש גם דרך לבצע מחקר מוטה, וגם דרך להציג את התוצאות שלו בצורה יותר משכנעת. אם כבר משקיעים בשימוש בכלים אמפיריים כדי לשכנע באג'נדה ידועה מראש.
למשל: "אחד המכשולים הגדולים העומדים בפני מצדדי החינוך הפרטי, הוא המחשבה שהחינוך פרטי עולה הרבה יותר כסף." זה גם איש קש וגם לא מעניין. הבעיה בחינוך הפרטי שהוא לא שוויוני, שאוכלוסיות מתקשות מודרות ממנו, לא בגלל שהוא "יותר זול" מהחינוך הציבורי מבחינת יעילות, אלא בגלל שהוא "יותר יקר" בנטו של הוצאות. זה כמו לומר שפרארי יעילה יותר ביחס השקעהביצועים ולכן עדיף לכל המשפחות לרכוש פרארי.
בנוסף, לא מופיע המידע הסטטיסטי על אופן בידוד הנתונים – אם ואיך וכיצד בודדו הנתונים הסטטיסטיים כך שהמצב הסוציו-אקונומי של משפחות שיכולות לשלוח את ילדיהן לחינוך פרטי לעומת אלה ששולחות את ילדיהן לחינוך ציבורי (בממוצע) לא השפיע על התוצאות של המדדים… מחקרים שבוצעו בעבר הוכיחו שיש קשר ישיר בין המשתנים הללו (למשל: הוכח קשר [ולא רק מתאם] בין כמות המילים החדשות שילד עד גיל 3 שומע בממוצע ליום [נתון שיש לו מתאם עם רמת השכלה והשתכרות של ההורים] לבין רמת ההשתכרות שלו שנים אח"כ).
יש המון דברים שהשוק החופשי מצטיין בהם יותר, אבל יש דברים שכשמפקירים אותם לשוק, לפחות צריך להתיחס ברצינות לנזקים שעלולים להיווצר מהמסחור שלהם, אם בטווח הקצר ואם בטווח הארוך. יש משמעות לעובדה שחינוך הופך לסוג של מוצר צריכה, והמורה הופך לנותן שירות ותו לא. זה לא אומר שחינוך ציבורי עדיף, אבל אלה טענות שטיעון נגד רציני מתיחס אליהן.
ליברטני, לא ברור לי אם אתה מעוניין בתגובה, אבל המשפט הראשון שלך לא ממש עוזר לך להישמע רציני. ביקורת על המאמר ועל דרך הצגת המחקר רלוונטית, אבל ביקורת על המחקר עצמו שאפילו לא קראת ובלי שום הסבר? אתה טוען שהמחקר מוטה? תעמוד מאחורי הטענה.
לגבי טענתך בהמשך- המחקרים נאספו למטא-אנליזה ממקומות עשירים וגם ממקומות עניים. רבים מבתי הספר הפרטיים ממומנים, לפחחות חלקית ע"י המדינה וההורים רק משתתפים. יש אזורים שבהם 80% מהאוכלוסיה שולחת לבתי ספר פרטיים, מה שמבטל את המשתנה הסוציו-אקונומי.
בשורה התחתונה, לפי המחקר אם גם המימון היה מופרט (וגם לא הייתה רגולציה ומעורבות מדינה כלל) כלל הפרמטרים שנמדדו במחקר היו משתפרים דרמטית, ואם השוויון חשוב לך והנגישות של כלל האוכלוסיה, אתה יכול לבטל את עניין הפרטת המימון ולצמצם רגולציה ומעורבות מדינה (כמו שיטת הוואוצ'רים לדוגמה) ועדיין לשפר פלאים את מצב החינוך.
מה יעשו העניים? העוני יעבור לדור הבא?
כי העוני לא עובר עכשיו לדור הבא?? זה ברור שתמיד יהיו יותר עניים מעשירים אחרת לכסף אין משמעות, אז זה גם ברור שרוב העניים ישארו עניים לדורות. אני מוכן להרחיב אם אתה רוצה, אבל אני מקווה שאין צורך
החינוך הפרטי יקר יותר מאחר והוא אינו מתוקצב (במלואו) ויוצא כהוצאה נוספת מכיס ההורים (אלה שיכולים להרשות לעצמם). היתרון של החינוך הפרטי הוא ביצירת אוכלוסיית תלמידים הומוגנית. קיים בישראל חינוך פרטי במערכת הקיבוצית, ומערכת הישיבות התיכוניות והאולפנות (שלא להזכיר את החינוך החרדי, אולם נראה לי שהכותב אינו מתכוון למערכת מסוג זה).
בשני המקרים לעייל מדובר במערכות שעולות להורים (או לקיבוץ) הרבה כסף, לכן הן אליטיסטיות וסגורות לאלה ש"אינם משלנו" גם אם הם מוכנים לשלם.
האם זה טוב? בראייה של מדינה כלל לא בטוח.
מערכות חינוך מסוג זה בין השאר אחראיות להגדלת הפערים החברתיים והעמקת אי השוויון.
איך זה מסתדר עם המחקר המעמיק והרציני ממכון המחקר האובייקטיבי שהצגת?
http://www.haokets.org/2014/09/13/%D7%9B%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A7-%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%93%D7%99%D7%AA/
(לא ש"העוקץ" לא מוטה, אבל לפחות התופעה המוצגת מגובה במחקרים מאוניברסיטאות ומכונים שלפחות מתיימרים להיות אובייקטיבים)
http://engelska.se/en/posts/what-sweden-can-learn-pisa
מאמר יותר רציני מהמאמר בהעוקץ, שלא האג'נדה היא הבעייתית בו אלא הכשלים הלוגיים. בגדול, אי אפשר להפיל את כשלי המערכת כולה שרובה ציבורית על המיעוט הפרטי. ברור שהמערכת הציבורית נפגעת מהמעבר של המצטיינים לבתי הספר הפרטיים
יוסי שלום,
במסגרת לימודיי החינוך שלי אני עושה סימנריון העוסק בהשוואה בין החינוך הפרטי לציבורי בעקבות ועדת טרכטנברג אשמח לקבל קישור או דרך ולהגיע למחקר שהצגת במאמרך.
תודה מראש ענת