טבעת הטרור של אל נוסרה, דאע"ש, ארגוני הג'יהאד העולמי בסיני, חמאס וחיזבאללה לא מערערת במאום את חסידי מנטרת הפתרון המדיני.
אל נוסרה מתבססים בצמוד לגבול בגולן, דאע"ש מתעצמים וזולגים לירדן, ארגוני ג'יהאד עולמי משתוללים בסיני ומתווספים לחיזבאללה ולחמאס ביצירת טבעת טרור סביב גבולות ישראל • המזרח התיכון החדש הזה לא מצליח לערער במאום את מפמפי מנטרות הפתרון המדיני • תעמולת הכשלון שמפיצים כלי תקשורת מרכזיים ופוליטיקאים בכירים הופכת לפיגוע אסטרטגי • בצה"ל מדברים על חמאס כארגון שהובס
אל נוסרה בקוניטרה
"בצה"ל מסתכלים עכשיו חזק מאוד על רמת הגולן", אומרים בכירים בצבא. האחיזה של ג'בהת אל נוסרה במעבר הגבול בקוניטרה מדאיגה. קיים חשש שאם האחיזה תתרחב ממעבר הגבול, הם יהפכו את קוניטרה לעזה. כלומר יהפכו את העיר לבסיס מבוצר כפי שלמדו לעשות בארגוני הטרור ומשם יבצעו פעולות הטרדה לכיוון ישראל. "בינתיים צבא אסד וארגוני המורדים פוגעים אחד בשני, ואנחנו צופים בכל זה מעבר לגדר", אומרים בצה"ל.
מנקודת מבטו של ראש הממשלה, ישראל נמצאת במצב חדש, שהתפתח ממהומות הדמים של השנים האחרונות במזרח התיכון. עד לא מכבר מלחמות האזרחים מסביבנו שיחקו לטובת ישראל. עכשיו ראש הממשלה נתניהו רואה את גבול סיני עם ארגוני הג'יהאד העולמי, ובמאמר מוסגר: אלה כרתו בתחילת השבוע את ראשיהם של כשישה "משתפי פעולה" ופגעו קשה בשיירה מצרית; ישנו חמאס בעזה. החזית המזרחית מגלה סימני חיים עם האיום של דאע"ש שמתחיל לטלטל את ממלכת ירדן; ג'בהת אל נוסרה ברמת הגולן; וחיזבאללה בגבול לבנון. זו ארוחה מלאה עם חמש מנות. גם תקציבית.
ביום חמישי הכריז ארי שביט בהארץ, שנתניהו חייב להמציא את עצמו מחדש מאחר והמצב שעליו נבנתה מנהיגותו – של יציבות בטחונית, כלכלית ופוליטית הגיע אל קצו. הכוונה ברורה: נתניהו צריך לזוז למרכז, ולנהל משא ומתן עם אבו מאזן על פתרון היסטורי… וכו'. הבעיה עם ההערכה הזאת, שכמו אמירות רבות מאז תום מלחמת צוק איתן, היא מקובעת בתפיסות העבר. די מדהים לראות איך אנשים רציניים ממשיכים לחשוב כמו עיוורים על אבו מאזן, על ה"אופק המדיני" שפירושו נסיגה לגבולות 67', ואתה שואל: איפה הם חיים? או אם להיות יותר ספציפי: איפה הם היו בשלוש השנים האחרונות ובייחוד בשלושת החודשים האחרונים?!
שמעתי את דובי ויסגלס מכריז כי לא היו מנצחים בצוק איתן אבל המנצח הגדול הוא "ללא ספק" – אבו מאזן! האיש שלא היתה לו שום השפעה על התרחשויות המלחמה, הוא המנצח. כמו ויסגלס כוללים מאמיניו הגדולים של אבו מאזן גם את ציפי לבני, יאיר לפיד, יובל דיסקין וכל אנשי התקשורת הבכירים. אבל ראש הממשלה לא רואה בהכרח תהליך מדיני אבו-מאזני מתפתח בזמן הקרוב. יהיו נסיונות לחדש את המשא ומתן, אבל המהלכים המדיניים והדיפלומטיים שמעסיקים את מנהיגי העולם וממקדים את התשומות שלהם הם ההתארגנות נגד דאע"ש. מאמץ לא פחות חשוב – אולי יותר – מתארגן מול רוסיה של פוטין באוקראינה.
מאמיני אבו מאזן כל כך דבקים בו, שהם משוכנעים כי ביכולתו לאלף את חמאס ולשמור על הביטחון בגיזרה המזרחית וביהודה ושומרון, אם במקרה ישראל תיסוג מהשטח. כשמציגים בפניהם את האפשרות, שברגע שישראל מפנה את השטח חמאס מפנה את אבו מאזן וכוחותיו מהרשות הפלשתינית, הם עומדים על דעתם שאבו מאזן מסוגל לבלום את חמאס.
כיוון שכל זה מופרך בעליל, בנימין נתניהו לא צפוי להמציא את עצמו מחדש. מאז חטיפת שלושת הנערים לפני כשלושה חודשים הוא הראה תכונות חדשות במנהיגותו. הוא הפך למנהיג של עם במלחמה. אולי הוא לא רצה בכך, אולי זה לא היה בתכנון, אבל אלו הקלפים שחולקו בקדנציה הנוכחית שלו. וכאשר האזור במלחמה והאש מגיעה אלינו לגבול, נתניהו יסתפק בתפקיד הצנוע של מי שעוסק בהגנה על המדינה ועל החברה בישראל. המחשבה שהפלסטינים מנותקים מהעולם המוסלמי ומחול המוות שהוא נתון בו, אף פעם לא היתה נכונה. היום היא רחוקה עוד יותר מהמציאות. זוכרים את ההמצאה הידועה מהעבר: ישראל צריכה לתרום את שלה לגיבוש קואליציה אזורית – נגד אויב כמו איראן וקודם עיראק – על ידי הסכם עם… כן, עם אבו מאזן? אחרת מדינות ערב לא יצטרפו למערכה. הפעם, נגד דאע"ש, כבר לא תהיינה בקשות כאלה.
פיגועי דה מוראליזציה
מאז הפסקת האש מודאגים ראש הממשלה, שר הביטחון וצמרת צה"ל מתעמולת הכשלון שמפיצים כלי תקשורת מרכזיים בישראל. זה פיגוע אסטרטגי. בנוסף – יש תופעה כמעט חסרת תקדים: הדרג הפוליטי גורם נזק מורלי כבד למפקדי צה"ל מתוך הנסיונות הנואלים לפגוע בפופולאריות של בנימין נתניהו. זו אולי התופעה המסוכנת ביותר שמלווה את 'צוק איתן' החל מהישורת האחרונה שלו. ידיעות אחרונות ו'הארץ' מפיצים את תעמולת הכשל – כל אחד ממניעיו היחודיים. ידיעות בגלל הקו הקבוע של אנטי-נתניהו. הישגים צבאיים זה טוב לנתניהו ורע לידיעות אחרונות. 'הארץ' מפיץ את המסרים שלו בגלל הקו האנטי-ישראלי שלו והפרו-פלשתיני, ולמעשה פרו-חמאסי.
אבל ההתקפות של פוליטיקאים מסוימים נגד הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ, כאילו לא רצה להילחם, כאילו לא הביא תכניות, הן שקריות וחסרות אחריות. גורם בכיר בצה"ל סותר את המסר שהעביר שר מסוים מהקבינט באמצעות כתבלביו: הרמטכ"ל הגיש תכנית. היתה הצבעה. הנסיון לפגוע בגנץ נועד לערער את אמינות הצמרת הבטחונית בכללותה ולצייר את נפתלי בנט כאוטוריטה צבאית. על אף שאני בעצמי כתבתי נגד גנץ כולל דרישה להתפטרות, לא הייתי מעז לטעון נגדו שאינו רוצה להילחם או שלא מילא את תפקידו. בדיעבד, אני חושב שגנץ עשה את תפקידו על הצד הטוב ביותר, אלא שליהודים כבר לא טוב ששוברים את המפרקת להנהגת חמאס. הם רוצים יותר. לעם של אנטבה, 67' ו-56' מגיע יותר. מצטער. לכפות על הדרווישים הג'יהאדיסטים האלה, שמספרם כפול מלוחמי דאע"ש, לחדול מהירי בתנאי סטלינגרד – זה הישג לא מבוטל. הישג אדיר, אם יורשה לי.
כך שמה שהפוליטיקאים שהפכו למיפגע אסטרטגי בפני עצמו הצליחו לגרום הוא עוול כבד למפקדי צה"ל. זו בכל אופן התחושה בצמרת צה"ל, שגורמי התקשורת והפוליטיקה, בין אם מתוך הפנמת תעמולת חמאס ובין אם מתוך אינטרסים של לוחמה פוליטית בשטח בנוי, גרמו לקציני צה"ל להסתובב בתחושה שהם מכותרים על ידי חברה ישראלית כפוית טובה.
בצה"ל קובעים: חמאס חושב שהובס. "אם ניתן היה להוציא את החומר שמוכיח את זה, הייתי מוציא. הלוואי שהייתי יכול", אמר לי גורם בכיר בצה"ל. את התוצאות יראו לאורך זמן. גם אחרי מבצע 'חומת מגן' תושבי עופרה יצאו לכבישים ונורו. ואילו אנשי אלון מורה תהו: מה יקרה אם מחר ייצאו ממחנה עסכר 35 מחבלים ויעלו עלינו? גם אנשי עופרה וגם אלון מורה מסתובבים חופשי היום. תל קציר וגדות, משקים שנהרסו באש ארטילריה סורית, הם היום שטחי נדל"ן משגשגים. התהליך מוביל גם את ישובי הדרום וגבול עזה לאותו מקום. כך בטוחים בצמרת צה"ל.
הצעה צנועה לסדר:
אם אבו מאזן כל כך טוב בדרכו הקסומה להשתלט על אירגונים סוררים, עלינו לשלוח אותו מיידית לארצות דעאש. בעזרת יכולותיו הקסומות בוודאי יאכוף האיש העילאי הזה את המתינות וההיגיון על קיצוני דעאש. ואם זה נשמע כמו הצעה מטופשת ומופרכת, אבקש הסבר למה זה יותר חכם לצפות ממנו שישתלט על החמאס. או ימציא תרופה לאיידס. או יבלום את ההתחממות הגלובלית.