המהפכה השיפוטית רומסת את כל עקרונות היסוד של הדמוקרטיה ומתקיימת בשל היעדר האומץ ושפיפות הקומה של חברי הכנסת של הימין.
מאחורי הברברת המשפטית האינסופית, המילים הארוכות והשפה החלולה של פסקי הדין בני מאות העמודים מסתתרת עובדת יסוד פשוטה: לפני 22 שנים בוצעה בישראל הפיכה שלטונית. את זה לא אני אומר, את זה אומר נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס בדעת המיעוט: "אל לו לבית המשפט להציב עצמו בנעלי המחוקק, ולקבוע הלכה למעשה, במקום המחוקק, את ההסדר החקיקתי הראוי… אם תתקבל דעתו של חברי, הופך בית המשפט לגוף שקובע באופן כמעט מדויק את הנורמה, בלא שנותר מרווח תימרון ממשי למחוקק. איני יכול להסכים לעמדה חוקתית זו, שכן לפיה הופך בית המשפט למחוקק, אם לא להלכה הרי למעשה".
שארל מונטסקייה, אבי תורת הפרדת הרשויות ניסח את העיקרון אליו התייחס גרוניס בצורה פשוטה ובהירה: "אילו חוברה הסמכות לשפוט עם סמכות החקיקה, היו חייו וחירותו של הנתין נתונים לפיקוח שרירותי, שהרי אז היה השופט גם המחוקק". אלכסנדר המילטון, ממנסחי החוקה האמריקאית, הסביר גם הוא מהי הסכנה הטמונה במהלכים אנטי-דמוקרטיים ואנטי-ליברליים דוגמת החלטת ביהמ"ש העליון מיום שני שעבר: "אין כל חירות אם לא תופרד סמכות השפיטה מסמכויות החקיקה והביצוע".
משמעות הדברים פשוטה: אזרחי ישראל נתונים היום לפיקוח שרירותי (שמוצג בשפה מכובסת כמידתיות, סבירות או תכליתיות) מצד שופטים שהם גם מחוקקים. בית המשפט העליון הפך לגוף כוחני שרומס את כל עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי.
בראש ובראשונה נשללה מאזרחי ישראל החירות הפוליטית לבחור את השלטון שכן הרכב הועדה למינוי שופטים מאפשר לשופטים, השלטון האמיתי, לבחור למעשה את עצמם ולמנות את יורשיהם. בכך נרמס העיקרון הדמוקרטי החשוב ביותר: שלטון העם.
שנית, בית המשפט העליון ביטל את עיקרון הפרדת הרשויות כאשר הפך עצמו למחוקק. ביהמ"ש לקח לעצמו למעשה סמכויות בלתי מוגבלות והפך עצמו לעליון הן על הרשות המחוקקת והן על הרשות המבצעת – כלומר לא רק שהסמכות השלטונית העליונה הועברה לגוף שאינו נבחר בצורה דמוקרטית או ייצוגית, אלא שהסמכות השלטונית העליונה מרכזת סמכויות של כמה רשויות.
שלישית, בית המשפט העליון רמס את שיטת האיזונים והבלמים כאשר לשיטת מצדדי האקטיביזם השיפוטי אין אף רשות שביכולתה לרסן, להגביל, לאזן או לבלום את עוצמת בית המשפט.
דברי המילטון ומונטסקייה לפיהם השילוב שבין סמכויות השפיטה והחקיקה הוא רמיסה של החירות היו מדויקים אפילו היו שופטי ביהמ"ש נבחרים על ידי העם, אלא שהמציאות החוקתית ב-22 השנים האחרונות חמורה בהרבה. המצב היום הוא שקבוצה קטנה שמחזיקה ביכולת למנות את עצמה מחזיקה במלוא הסמכויות לפסול חוקים והחלטות ממשלה מבלי שיש רשות שמאזנת או מגבילה אותה.
כשמוסיפים לכך את צדו השני של הכיתור המשפטי: הכפפת הממשלה ליועמ"ש, והפקעת סמכויות בחירת היועץ המשפטי מהממשלה והעברתן לידי ועדת משפטנים (שגם חבריה נמנים על הקליקה המשפטית) התוצאה היא רשות מבצעת ומחוקקת שמנוטרלות לחלוטין מיכולת הפעולה שלהן.
כוחה הביצועי והחקיקתי של המדינה מועבר לגופים לא נבחרים, שממנים את עצמם, ואינם נושאים באחריות. אין שום דרך בעולם שניתן לקרוא למשטר כזה משטר דמוקרטי.
חדלות האישים של הימין
העיסוק בנושא המהפכה השיפוטית הוא מייגע ובמידה רבה משעמם. המהפכה נעזרה בעובדה שרוב חברי הכנסת, כמו רובם המכריע של אזרחי ישראל, לא מחזיקים בידע המשפטי או בהבנה מעמיקה של עקרונות יסוד דמוקרטיים כמו הפרדת רשויות ושיטת האיזונים והבלמים.
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק ב-17 במרץ 1992, כאשר 32 חכ"ים הצביעו בעדו, 21 התנגדו וח"כ אחד נמנע. גוש הימין בצירוף המפלגות הדתיות החזיק באותה כנסת ברוב יציב של 65 ח"כים, 40 מתוכם השתייכו לסיעת הליכוד.
חוק היסוד לא שוריין ולא נכללה בו ולו מילה המגבילה את האפשרות לשנותו או לבטלו ברוב רגיל בכנסת. כמו כן לא כלל החוק הסמכה של בית המשפט העליון לפסול חוקים שמחוקקת הכנסת.
זמן קצר לאחר אישור החוק פרסם אהרון ברק את המאמר "המהפכה החוקתית: זכויות יסוד מוגנות" והכריז כי בישראל התרחשה מהפכה חוקתית. הוא לא הגזים. זו אכן היתה הפיכה. הפיכה במסגרתה הועבר השלטון מידי הממשלה והכנסת לידי שופטי בית המשפט העליון.
ח"כ מיכאל איתן מהליכוד הצהיר כי "זו המהפכה הראשונה שנעשתה בלא שהציבור ידע עליה". יו"ר ועדת החוקה ח"כ אוריאל לין, גם הוא מהליכוד, היה מהתומכים המרכזיים בחוק והכריז במהלך הדיונים על הצעת החוק כי "אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט העליון… אין מוקם בית משפט לחוקה… שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים".
כלומר, חברי הכנסת הצביעו על סמך התחייבות של יו"ר ועדת החוקה – הועדה שהכינה את החוק להצבעה – כי החוק לא ישנה את האיזונים שבין הרשויות, לא יזכה למעמד של חוקה ולא יעניק לביהמ"ש העליון סמכויות לפסילת חוקים.
דבריו של אוריאל לין ממחישים יותר מכל כי זו אכן היתה מהפכה. פוטש אנטי-דמוקרטי שבו הועברו סמכויות שלטוניות נרחבות ועוצמה אדירה מידי רשויות נבחרות לידי רשות ממונה, (בתקופת נשיאותו של אהרון ברק מונו 12 שופטים לבית המשפט העליון, 11 מתוכם היו מועמדיהם של ברק והעליון תוך שהדרג הפוליטי ושרי המשפטים השונים חסרי כל השפעה על המינויים).
כך, בעודו מצפצף על כוונות המחוקק, ותוך השענות על תורת הפרשנות (הסלקטיבית שלו) ולא על דברי החוק עצמם, הניח אהרון ברק את הכתר על ראשו שלו. אלא שכאן רק התחילה חדלות האישים של הימין שנמשכת מאז כבר למעלה מעשרים שנים.
"חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" התקבל בכנסת ברוב רגיל ולא נקבע לו שום שריון מיוחד. בכל רגע נתון החל מה-17 למרץ 1992 ולנוכח כל פסיקה שערורייתית של ביהמ"ש העליון יכולה היתה כנסת ישראל להצביע על תיקון לחוק היסוד. תיקון שיבהיר כי החוק אינו מעניק לבית המשפט העליון סמכות גורפת לפסול חוקים ויגדיר במפורש מהן סמכויות הרשות השופטת.
ביכולתה של הכנסת להקים בית משפט לחוקה שבו תובטח ייצוגיות או גיוון של הרכב השופטים תוך קביעת הליך דמוקרטי יותר למינוי שופטים. ביכולתה של הכנסת – לו תקיים הליך שקוף, מסודר ומוצהר, ולא כגנבים בלילה – גם היה לחוקק חוקה, לשריין את חוקי היסוד או להעניק לבית המשפט העליון סמכות לפסילת חוקים תוך הצבת מודל אחר של איזונים ובלמים למול הרשות השופטת – לדוגמא שינוי שיטת מינוי השופטים.
אלא שמאז מרץ 1992 ועד היום טרם אזרו חברי הכנסת של הימין את שיעור הקומה האינטלקטואלי ואת האומץ הציבורי על מנת להתמודד עם מקהלת התומכים של בית המשפט העליון ולהכריז כי ההפיכה השיפוטית עליה הכריז ברק בטלה ומבוטלת.
שפיטות, סבירות, תכליתיות ומידתיות
לאורך תקופת כהונתו של אהרון ברק כנשיא החל בית המשפט העליון ליצור שורה של כלים משפטיים ייחודיים יוצאי דופן בעולם המערבי, אשר מעניקים לביהמ"ש העליון עוצמה משפטית שאין דומה לה בדמוקרטיות בעולם.
השפיטות המוחלטת מאפשרת לבית המשפט להעביר תחת ביקורתו כל תחום או הליך שלטוני שהוא – דוגמת הליכי מינויים, העברות תקציבים, החלטות צבאיות ומדיניות וכדומה.
הפרשנות התכליתית מאפשרת לבית המשפט לפרש את החוק ברוח ערכיו, וגורמת לכך שהחוק הופך לאות ריקה וכל החלטה אפשרית בהתאם לערכיהם ולתפיסת עולמם (החד-גונית) של השופטים.
עקרונות "מתחם הסבירות" ו"המידתיות" מעניקים לשופטים סמכות לפסול צעדים שלטוניים מכיוון שאינם סבירים או מידתיים לטעמם הסובייקטיבי. זאת הגם שיתכן ואותם צעדים שלטוניים הינם סבירים לחלוטין או שלפחות נראו סבירים ומידתיים בעיני המחוקקים או השרים – אלו שנושאים באחריות.
בספרו 'הארנק והחרב' מספק שר המשפטים לשעבר הפרופ' דניאל פרידמן הסבר בהיר למשמעות האנטי-דמוקרטית של האקטיביזם השיפוטי:
"השופט הוא בעיקרו של דבר שלוח. תפקידו הוא ליישם כללי משפט שהתוו אחרים. מי שטווים את החוקים הם הנבחרים, המחוקקים, כלומר הכנסת… בהיותו שלוח, חייב השופט נאמנות למחוקק שאת חוקיו הוא אמור ליישם. אם הוא בוחר להתעלם מחוק של הכנסת, להעניק לו פירוש שאינו עולה בקנה אחד עם לשונו ועם הכוונה הגלומה בו, הרי הוא משנה את החוק ולמעשה יוצר חוק משלו. בכך הופך את עצמו השופט – על דעת עצמו – למחוקק".
רודנות אנטי-דמוקרטית
במילים אחרות, בניגוד לדימוי התקשורתי המקובל של ברק וחסידי האקטיביזם השיפוטי כמגני הדמוקרטיה, הרי שאין איום חמור יותר לדמוקרטיה ולשלטון החוק מאשר שילוב של סמכויות החקיקה והביצוע עם סמכות השפיטה. בית המשפט העליון איננו מגן הדמוקרטיה אלא מחריבה. אהרון ברק איננו לוחם זכויות אדם, כי אם רודן. גם אם בעיני עצמו הוא נאור, מתקדם וסביר. דברים אלו נאמרו על ידי לא אחר מאשר ריצ'רד פוזנר, שופט בית המשפט האמריקני לערעורים שתחת הכותרת "רודן נאור" כתב כי לרעיון שלפיו "כל החלטת ממשלה שנחשבת 'לא סבירה' היא גם לא חוקית" אין אח ורע בדין האמריקני.
עם כל פגמיה של הדמוקרטיה מוטב שגופים דמוקרטיים ישגו לעיתים מאשר להעביר את סמכות ההכרעה לידי מעטים שאינם נבחרים, אינם מייצגים ואינם נושאים באחריות. המהפכה השיפוטית הינה הפיכה אנטי-דמוקרטית ואנטי-ליברלית שמתפקדת אך ורק מכוח חולשת הכנסת ונבחרי הציבור ולנוכח חששם מהגיבוי התקשורתי לו זוכים שופטי העליון.
הקולות הנשמעים מכיוון הכנסת, ובעיקר מכיוון הציבור, החל מפרסום החלטת ביהמ"ש לפסול את התיקון לחוק ההסתננות מלמדים כי ישנם סיכויים גבוהים כי בהחלטתם הגדישו השופטים את הסאה. התערבותם כנגד עצם יכולתה של המדינה היהודית להבטיח את קיומו של רוב יהודי יציב, את עצם קיומה, הפכה לקש ששבר את גב הגמל.
ההפיכה שביצעו שופטי בית המשפט העליון גרמה נזקים עצומים אך מנהיגות נחושה ובעלת שיעור קומה אינטלקטואלי יכולה לבטל אותה ולהחזיר את ישראל להיות מדינה דמוקרטית באמצעות כמה הליכי חקיקה פשוטים ומהירים. נושא זה צריך להיות המדד המרכזי לבחינת פעולתם של נבחרי הציבור שלנו.
חבר כנסת, שר או ראש ממשלה שלא פועל החל מהבוקר לביטול המהפכה השיפוטית, להגבלת סמכויות העליון לפסול חוקים, לשינוי הרכב הועדה למינוי שופטים ולצמצום סמכויות היועמ"ש אינו ראוי לכהן בתפקידו ולו יום אחד מיותר. כל מי שעתיד המדינה היהודית יקר ללבו צריך לדאוג שזה מה שהמחוקקים יעשו. מי שיפשל צריך ללכת הביתה.
לא ברורה לי התלונה על שופטי בג"ץ.
ממה שהבנתי מפסיקתם, שופטי בג"ץ פוסלים חוק המאפשר כליאת אדם לתקופה ארוכה (אין מישהו שנמצא שנה במאסר ולא מתייחס לכל יום כאל תקופה ארוכה).
כלומר, לפי הצעת החוק, אם מישהו לא מוצא חן בעיני נציג השלטון, נציג השלטון יכול להביא למאסרו לתקופה ארוכה, ללא משפט.
מכיון שאנו נמצאים במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית, ולא בברית המועצות או בצפון קוריאה, אין מקום לחוק המאפשר דבר שכזה.
עם זאת, להבנתי, שופטי בג"ץ לא פסלו את האפשרות לאסור אדם לאחר משפט.
כלומר, ניתן לעצור מסתננים, לשפוט אותם לפי החוק למניעת הסתננות, ועל סמך החוק הזה לאסור אותם.
אישית, אני מעדיף שהדיון בעונש במשפט שכזה יאפשר למסתנן לבחור בין מאסר וגרוש לאחר תום תקופת המאסר ובין גרוש מיידי עם סכום כסף כפי שקיים כיום.
באופן זה, ייחסך לציבור משלמי המסים בישראל הצורך לממן את שהות המסתננים, על כל מה שנגזר מכך.
התלונה על שופטי בג"ץ אינה לגבי חוק ספציפי.
התלונה היא על ההפיכה שהם ביצעו, על שלקחו כוח לעצמם שלא כדין, והחליטו שהם גם השופטים וגם המחוקקים.
א. תיאורך לחוק אינו דומה למציאות. החוק קבע כי מסתננים (אלו שחדרו ללא רשות ולא "כל מי שלא מוצא חן בעיני השלטון") לא יורשו להסתובב בארץ עד שיוסדר עניינם ויובהר אם תנתן רשות או לא.
ב. משפט או לא, גירוש אסור ע"פ החוקים הבינלאומיים בכמעט כל המקרים המדוברים, אחרת הם היו מגורשים עד עכשיו.
תפסיק להפריע לתיאוריה עם עובדות.
עוד מעד תגיד גם שהממשלה מכניסה לפה עשרות אלפי עובדים זרים ועשרות אלפי פלשתינאים.
עוד מעט תגיד שהממשלה העלתה את המסתננים על אוטובוסים לדרום תל אביב.
בסוף תטען שביטלו פה רק 11 חוקים מתוך אלפי עתירות ורובם בכלל לא קשורים לימין ושמאל.
די לעובדות!!!!!!!!!
בג"צ לא רק מבטל חוקים בדיעבד, הוא גם מונע מחוקים להיווצר מראש בגלל שהם "לא יעברו את מבחן בג"צ". במובן הזה בג"ץ מנע הרבה יותר מ11 חוקים.
זאת ועוד, בג"צ לפי ערכיו מכופף את רצונו של העם כפי שמתבטא בכנסת ומייצר מרחב ציבורי לפי ערכיו שלו עצמו. כך לדוגמא בג"ץ החליט שחייבים להרשות יבוא בשר לא כשר מתוקף "חופש העיסוק", אך לא נתן סעד לערוץ 7 שרצה לשדר, לא בשם חופש העיסוק, ולא בשם חופש הביטוי (ועוד לכלי תקשורת!) ואפילו ביטל חוק שהכנסת העבירה במיוחד כדי להכשיר את ערוץ 7.
כמו כן בג"ץ הכריח את המדינה לפצות פלסטינים שקניינים נפגע באיזור עימות ע"י כוחות הביטחון, וביטל חוק שהכשיר זאת. מצד שני בג"צ לא ראה כל סיבה להגן על כבודם וקניינים של מתיישבי גוש קטיף – והחליט שהגירוש היה "למען תכלית ראויה" (טילים על תל אביב זוהי ללא ספק תכלית ראויה) ו"מידתי" (מה פחות "מידתי" משימוש בצבא כדי לגרש עשרת אלפים גברים נשים וטף?)
לא בטוח כלל שיהיה כל כך פשוט לשנות את החוק. הרי המורה הרוחני של השופטים הוא עיתון הארץ, והפרשן המשפטי של עיתון הארץ אייל גרוס כבר הצהיר:
אם תשלוף הכנסת את נשק יום הדין של תיקון חוקי היסוד בצורה" שפוגעת באפשרות של בג"ץ לערוך ביקורת שיפוטית בשם זכויות האדם, הרי שבפני בג"ץ תעמוד השאלה אם להשתמש בנשק יום הדין שלו: קביעה שייתכן תיקון לחוקי היסוד שאינו חוקתי אף הוא בשל פגיעה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה. לפני פרישתה הספיקה השופטת ביניש לתלות את האקדח במערכה הראשונה, בקובעה שיתכן שקביעה כזו תתאפשר במקרים המתאימים. עכשיו צריך רק לקוות שלא נגיע למערכה השלישית.
נו, ומה יעשו שופטי בג"ץ? יתפטרו?
בכיף, ממילא הם יודעים שרוב העם ישמח ממעשה שכזה.
השאלה מה יעשו אלו ששופטי בג"ץ מאפשרים להם להתחבא מתחת לסינר שלהם – פוליטיקאים שזועקים מעל כל במה אפשרים בעד או נגד משהו, ואז נוקטים במהלך הפוך לחלוטין משום שבג"ץ אינו מאפשר להם אחרת.
כמו הקוסם ב"הקוסם בארץ עוץ", כל כוחו של הבג"ץ הוא במילים ובחשיבות שנותנים לו. אז נכון שתמיד אפשר להמציא תירוץ כדי לבטל חוק כזה או אחר ולהחזיק את כל הכח בידיהם, במיוחד כאשר אין חוקה כמו אצלנו, אבל בסופו של דבר, הרגע שבו אפילו מראית הלגיטימציה תעלם מפסיקות בג"ץ, הוא הרגע שבו הוא יאבד את כל כוחו. או אז, כל הכח האמיתי (כח הארנק, למשל) ימצא בידי הכנסת, ולא יקשה לנטרל את בגץ, יגיד מה שיגיד.
מאמר מדוייק ומצויין, כל מילה בסלע!!!
הכנסת יכולה לבטל את חוק היסוד ברוב של 61 חברי כנסת ולשלול מבית המשפט כל אפשרות לפסול חוק בנוגע למסתננים, למה לא עשו זאת?
הרשות המבצעת והמחוקקת בישראל היא כמעט זהה, המששלה והכנסת הם אחד, לבית המשפט אין שוטרים חיילים ופקחים.
כל מה שאמרו הוא דבר אחד מצומצם – אל תכניסו בן אדם לשנה לכלא ללא משפט. תשפטו אותו ותזרקו לכלא או תגרשו, אין שום בעיה מצד בג"ץ. למה הממשלה לא עושה את זה?
תיקון טעות: הכנסת לא צריכה רוב של 61 כדי לבטל את חוק היסוד. כל רוב יתאים. אפילו 2 נגד 1.
תיקון טעות נוספת: הם לא רק אמרו "דבר אחד מצומצם", הם ביטלו את הדמוקרטיה.
לדעתי החלטה של בג"ץ פוסלת פעולה פרלמנטארית צדקת, חיונית למדינה קטנה. החלטה נראית מהוכחת, צינית, לא צדקת ואנטי-הומאנית. ומנוגדת לחוק בינלאומי. ממש החלטה צינית עוינת לאינטרס ציבורי..
מקובל עליך שהממשלה צריכה לפעול בתוך מסגרת חוקי הכנסת?
חוק כבוד האדם וחרותו מקובל עליך או שאתה סבור שיש לבטל אותו ?
ואני אחדד: מקובל עליך העקרון שאסור לחוקק חוק שפוגע בכבוד האדם
אלא לתכלית ראויה וכו?
לפי בג"צ במקרה הזה הממשלה עברה על החוק הנ"ל
אתה סבור אחרת? אם כן, למה? לא הסברת. אני מזכיר לך שהשאלה המשפטית איננה אם הכליאה מועילה אלא אם היא מנוגדת לחוקי הכנסת
אם לא, אז מה אתה רוצה מבג"צ?
מקובל עליך שבג"צ צריך לפעול בתוך מסגרת סמכויות החוק? מקובל עליך שמעולם לא חוקק חוק בו מוזכרת הסמכות של בג"צ לבטל חוק? או שאתה חושב שבג"צ הוא מעל לחוק ויכול לבטל חוק לפי ראות עיניו ללא שום סמכות חוקית?
ואני אחדד: מקובל עליך העקרון של הפרדת הרשויות? או שאתה חושב שחבורה מצומצמת של כמה משובטים "נאורים" צריכים להחליט על הכל במדינה, ולעזאזל הדמוקרטיה?
אני מזכיר לך שנושא המאמר אינו אם החוק שבג"צ ביטל היה ראוי או לא היה ראוי להיתבטל, אלא כיצד בג"צ מרשה לעצמו לשדוד סמכות שמעולם לא הוקנתה לו בדין.
בתור משפטן חילוני אתאיסט, אני מסכים כמעט לחלוטין ויותר מכך אני מברכך על כך שמפלגת הבית היהודי (אליה לא הצבעתי) החלה לפעול בנושא באופן שקול ואחראי ודמוקרטי ולא מתוך עמדת כוח. דבריה של איילת שקד ברשת ב' חכמים ונכונים ולא מתלהמים ואף מאוד מומלצים לשמיעה. אני מאוד מכבד יריבים ראויים ודיון שקול ולא סתם התלהמות. את הסוגיה צריך לפתור באמצעות פסקת התגברות שיכולה להחזיר חוק שבג"צ ביטל ברוב של 61 חברי כנסת יחד עם שינוי הוועדה לבחירת שופטים. כל הכבוד ושאפו לימין האחראי
https://www.youtube.com/watch?v=rEOpAFg9jSY&app=desktop
מסכים עם ארז, על הכתיבה המרשימה. מספר הערות: אמר כבר המלומד האנגלי לורד אקטון, שכוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. גם במקורות היהודים למשל "בעל הטורים" כותב לפני 700 שנה שכוח עודף מביא לידי חטא, גם אם נצא מתוך הנחה ששופטי בג"ץ הם הטהורים והזכים בבני האדם, עדיין הכוח המופרז מביא אותם לידי טעויות קשות. במסגרת עבודת הרשויות מי מפקח על בית המשפט העליון אם הוא עושה טעות קרדינלית, הרי כל מה שינסה לתקן אותו המחוקק הוא יכול לפסול אותו בחוסר מידתיות. לידידי השמאלנים וחובבי זכויות האדם, בסופו של דבר הדמוגרפיה תנצח ובסוף תקבלו רוב בכנסת ורוב בבימ"ש עליון של אנשי ימין, ואם לא ירוסן היום הכוח של בימ"ש עליון כאשר זה יהיה לרעתכם זה יהיה כבר מאוחר ובלתי הפיך.
אמיר ש. התחכמויות אינן תשובה. אתם בימין מנסים להעביר רפורמות מסוימות במערכת המשפטית אבל פעם אחר פעם הטיעונים שלכם הם מסוג הטיעונים שהעלית כאן : מתחכמים , מתלהמים ובסה"כ חסרי תוכן וכאלה שאפשר להדוף אותם בקלות.
שים לב בוודאי שבג"צ צריך לפעול בתוך המסגרת החוקית שהוקצתה לו. לבג"צ אין שום סמכות לבטל חוקים, והטענה שלך כאילו יש לו סמכות כזו מעידה על אי הבנה עמוקה של החומר. :לבג"צ יש סמכות אחת ואחת בלבד והיא לפרש את החוק. זו הכנסת שקבעה שאסור לחוקק חוקים מסוימים. ונדמה לי שגם המחוקקים הנוכחים מחזיקים בדעה שיש להטיל מגבלות על יכולת החקיקה של הכנסת.בג"צ עשה מה שאמור לעשות. הוא דן בשאלה אם הכנסת עברה על חוק יסוד מסוים. הוא לא ביטל חוק אלא קבע שהכנסת עברה על חוק כבוד האדם וזאת לפי סמכות שהוקנתה לו בדין ולפי תפקידו במערכת דמוקרטית
בנוגע לשאר טענותיך. הן גם לא קשורות לעניין וגם חסרות משקל. בוודאי שמקובל עקרון הפרדת הרשויות. הכנסת מחוקקת והרשות השופטת מפרשת את החוק. זה בדיוק מה שקרה כאן
נאורים שמחליטים? רק המחוקקים מחליטים. השופטים מפרשים חוקים. לא תמצא בפסקי הדין שלהם החלטות בנוגע למדיניות ההגירה של ישראל. תמצא אך ורק פירוש חוקים שלא הם החליטו עליהם. במילים אחרות טענת טענה של איש קש
בנוגע לסמכות שבג"צ שדד. שוב, לבג"צ אין שום סמכויות לבד מאחת והיא לפרש את החוק. כן, סמכות זו הוקנתה לו.
ליבי לכם אנשי הימין. ניכר שכואב לכם. התוצר של המערכת הדמוקרטית שלנו בשורה הסופית לא לטעמכם. אבל אתם משולים לילד שכואב לו ומבקום להבין מה בדיוק כואב ולמה ומתוך זה מה לעשות הוא צורח. ארז תדמור כותב טור מלא ב'ניים דרופינג' ומושגים גדולים מהחיים, אתה אמיר ש כותב תגובה מתחכמת ועוקצנית אבל מה לעשות לא ממש עניינית.
אני מציע לכם לשבת ולשתות מים קרים ולהבין איך עובדת המערכת הדמוקרטית, ומתוך זה להבין איזו חוליה בדיוק לא עובדת לשיטתכם. תעלו טיעונים עניינים ומדויקים וכך תגדילו את הסיכויים שרצונכם יענה. אם תעשו זאת אולי יקטן הסיכוי למקרה בו מצד אחד הימין מעביר חוק שקובע ששופטי בג"צ יכולים בפועל להטיל וטו על מועמדים לבית המשפט העליון, ואח"כ איילת שקד קובלת על היכולת הזו שלהם.
1. איפה אתה חי? בג"צ הרגע ביטל חוק. אם אני לא טועה, זהו החוק ה12 שהוא ביטל בכ20 שנה. לשם השוואה בארה"ב, שם יש סמכות חוקתית מפורשת לפסול חוקים לבית המשפט העליון, בוטלו 2 חוקים בכ80 שנה).
2. בג"צ לא עשה מה שהוא אמור לעשות. הוא מעולם לא קיבל את הסמכות לבטל חוק, והסמכות "לפרש חוקים" היא לפי "כוונת המחוקק". אחרת אין טעם במחוקק כלל. וברור לכל שהמחוקק לא התכוון לתת לבג"צ סמכות לבטל חוקים.
3. שופטי בג"צ, שדדו סמכות והחליטו שכל אחד יכול לפנות אליהם בכל נושא, ולהם סמכות להחליט בכל עניין. "הכל שפיט" אמר אהרון ברק. ומלאה כל הארץ משפט. לא רק זאת, אלא שהשופטים, באמצעות כלים סובייקטיבים לחלוטין כגון מבחן ה"מידתיות" וה"סבירות", יוצקים את ערכיהם שלהם לתוך הפסיקה, ומייצרים את המרחב הציבורי הנוח להם אישית. כך הם החליטו ש"חופש העיסוק" מחייב לאפשר ייבוא של בשר לא כשר, אך לא מאפשר לתחנת רדיו לשדר לכלל הארץ (ערוץ 7). כך הם מנעו הפרטת בתי הסוהר, כי הם סוציאליסטים. כך הם מגבילים את הממשלה והצבא במלחמתו באוייב הערבי (ביטול נוהל שכן, חיוב פיצויים לפלסטינים גם כשהחוק התיר לא לפצות, קביעת תוואי הגדר), כך הם הכריחו את המדינה להכיר בזוגות חד מיניים הנישאים בחו"ל, ולרשומם כ"נשואים" במרשם האכלוסין, למרות שהחוק אינו מתיר נישואים חד מיניים. ועוד אינספור דוגמאות שונות.
4. ההתנשאות שלך חסרת בסיס ומיותרת, ומלמדת בעיקר על עצמך יותר מאשר על אחרים. המערכת הדמוקרטית לא עובדת בשום מקום כמו בישראל. אין שום מדינה בה בית המשפט הוא אקטיביסט עד כדי כך. בטח ובטח שאין עוד מדינה בה השופטים ממנים את עצמם (חוץ מהודו, ששם הם לא אקטיביסטים כל כך).
לשופטים אין סמכויות משל עצמם לבד מאחת והיא לברר אם התקיימה עבירה. כך גם בנוגע לסמכויתיהם כביכול לפסילת חוקים. שוב , ננסה להסביר:
תאר לך שופט שמרשיע אדם ברצח. על פניו זה השופט שהחליט על הרצח. זה השופט שהחליט על העונש. השופט בעצמו יאמר לך 'אני החלטתי והנה אני גוזר כך וכך שנים'. אבל זה רק על פני השטח . בפועל זה המחוקק שהחליט שמעשה מסוים יחשב לרצח ושהעונש על מעשה זה הוא כך וכך. לא השופט החליט על הדברים האלה. כל מה שהשופט עשה זה לקבוע שבמקרה שלפניו התמלאו הוראות החוק בנוגע לעבירת הרצח.
זה המשל. הנמשל הוא שהמחוקק קבע שיש לפסול חוקים מסוימים וקבע את התנאים לפסילה שכזו. שופטי בג"צ פסלו חוק אבל לא כבעלי סמכות לפסול חוק אלא כבעלי סמכות לברר אם התמלאו הוראות החוק לפסילה. אם אתה מחפש הסמכה ברורה לשופט לפסול חוק אז אני מאתגר אותך למצוא הסמכה ברורה לשופט לקבוע רצח. לא תמצא כזו וזאת מהטעם הפשוט שלשופטים אין סמכויות משל עצמם.
ההבחנה הזו חשובה כדי לדעת איזה טענות לגיטימי להעלות כנגד המערכת המשפטית. טענות על סמכויות ועל כך שהפסיקות לא מספיק ימניות או ציוניות אינן לגיטימיות שכן לשופטים אין ולא אמורות להיות סמכויות משל עצמם. מה כן לגיטימי זה בדיוק הדבר שקראתי לך וכותב הטור לעיל לברר.
הכל שפיט? בכל מקום בו החוק חודר לחיים שלנו יתכן שתהיה עבירה על החוק ומתוך כך נצטרך בירור אם אמנם נעשתה עבירה על החוק. אם אתה לא רוצה שפיטות בתחום מסוים הואל בטובך לפנות אל הכנסת שתבטל את החוק בתחום המסוים הזה.
רק תסביר לי את ההצעה של איילת שקד: אם המערכת המשפטית כל כך סובלת מקלקולים איך התגברות ברוב של 61 תפתור את הקילקולים? אם המערכת מקולקלת למה היא לא מציעה הצעות לפתרון הקלקולים ובמקום זה היא מציעה להשאיר את המערכת כמו שהיא. הרי אם המערכת מקולקלת יש לתקן אותה ואם לא אז יש לקבל את פסיקותיה. יותר מזה, אם המערכת כל כך רקובה הרי שקביעה שהכנסת יכולה להתגבר עליה רק ברוב מיוחד רק מחזקת אותה, לא?
כמו שיש כזה דבר – שרופא שהתרשל, איש צבא שמעד,שוטר שסרח שילמו ביוקר על מעשהם,אותו דבר צריך לעשות לשופטים שבגלל הפסיקות שלהם אנו סובלים שישלמו על רוע פסיקותהם=כלא ,למה לא? לא ייתכן שהם יהיו מעל החוק ואנו נסבול מהפסיקותהם והם לא!!! חובה לשנות זאת! שהשופטים יהיו בכלא עם המסתננים אחרי שפסלו את חוק המסתננים באופן לא חוקי ,למה שאנו נסבול מהמסתננים שעושים כבתוך שלהם ואין להם מורא מהחוק,ואני ראיתי במו עיני כמה פעמים שהם גונבים בירושלים ולא בת"א!!! הגיע הזמן שהשופטים ישלמו מחיר גבוה על רוע מעשהם כמו השוטרים שסרחו,רופאים שהתרשלו,לא מקובל עלי שהם מעל החוק! ויפה שעה קודם לפני שיעשו נזק למדינת ישראל! בהצלחה למי שיכול לשנות את המשוואה!
בית המשפט מגן על הדמוקרטיה ערכיה וחופש הפרט בהתאם לחוק וערכי הדמוקרטיה שאינה רק שיטת בחירות והכרעה אלה גם מכילה ערכים אוניברסאליים שהמדינה אף חתומה על חלקם. ללא בית משפט מה ימנע מרוב מזדמן לבטל בחוק את הבחירות ,המפלגות ,הדמוקרטיה, או את כליאתם של כל המנומשים. בכוחם של רוב מזדמן בכנסת להכריז בחוק על ביבי כמלך ישראל לשארית חייו. הגוף היחידי אשר ימנע זאת ויכריז על חוקים אלה כבלתי חוקיים הינו בית המשפט. שמתפקידו בין היתר הוא לפסול חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם החוק ,הדמוקרטיה ,וערכיה,