התמיכה התקשורתית ונמיכות קומתם של הח"כים העניקו לשופטים אשליית ריבונות שדינה להתפוגג. מפלגה שתתייצב להגנת האקטיביזם צריכה לשלם בקלפי
מבלי להיגרר להגזמות מיותרות, הדיון שנערך הבוקר בוועדת-הפנים של הכנסת הוא רגע היסטורי. לראשונה מאז ביצע אהרון ברק את ההפיכה השלטונית המכונה המהפכה השיפוטית, נראה שכנסת ישראל והממשלה זוקפות קומה ומתחילות לתבוע חזרה את ריבונותן המחוללת.
"אסור לקבל את החלטת בג"ץ כסוף פסוק, החברה הישראלית לא יכולה לספוג את המסתננים", אמר שר הפנים גדעון סער, והודיע שיביא לאישור הכנסת חוק מחודש עד סוף החודש. בכל מדינה דמוקרטית בעלת סדרי שלטון תקינים היו דברי סער מובנים מאליהם. כפי שהודה נשיא בית-המשפט העליון עצמו, השופט אשר גרוניס, החלטת בית-המשפט לפסול את חוק המסתננים בעייתית ביותר, וממשיכה את המגמה שבה השופט שם עצמו למחוקק.
השופט פוגלמן יכול לדון כאוות נפשו בתחביבי שעות הפנאי של המסתננים ובאפשרויותיהם למצוא זיווגים ושידוכים במתקני השהייה – לא הוא הנושא באחריות. לא בו בחרו אזרחי ישראל על-מנת לאזן בין הצרכים והשיקולים השונים, לא הוא אמור לספק פתרונות לתושבי השכונות, ולא הוא שייתן את הדין במידה ובעקבות התערבות בית-המשפט יסתננו לישראל עוד מאה אלף אפריקנים.
במדינה דמוקרטית העם, באמצעות נציגיו, הוא הריבון. הסיבה לכך שהשופט פוגלמן מתבלבל ומאמין שהוא הריבון פשוטה: מזה למעלה מעשרים שנים מקבלות הממשלה והכנסת את תכתיבי אהרון ברק, דורית בייניש וחבריהם, כאילו מדובר בגזירת גורל שאין לעמוד בפניה. אלא שכפי שניתן לראות עם חקיקת חוק המסתננים לאחר פסיקת העליון לפני כשנה, וכפי שניתן יהיה לראות בעוד שבועות ספורים, ביהמ"ש העליון פועל אך ורק מתוקף הסכמתה (או רפיסותה) של הכנסת. בדמוקרטיה הפרלמנט הוא שקובע מהו העונש על כניסה בלתי-חוקית לתחומי המדינה, והממשלה קובעת מהי מדיניות ההגירה הרצויה. אנשי מחלקת ההגירה, הסוהרים במתקן השהייה, ופקידי משרד הפנים ורישום האוכלוסין, כפופים כולם לשר הפנים, לא לעוזי פוגלמן. משכורתו של פוגלמן, כמו גם סמכויותיו, משך כהונתו והגדרות תפקידו, נקבעים כולם בכנסת. כך גם הרכב הוועדה למינוי שופטים.
בניגוד לרשויות המחוקקת והמבצעת, שכוחן נמסר להן מידי הציבור – ויש להן כוח זה רק בזכות העובדה שביכולתנו להחליפן במידה והן פועלות באופן לא אחראי – כוחה של הרשות השופטת נשען על הכבוד שרוחשות לה הממשלה והכנסת. משום כך, ברגע שבית-המשפט הופך עצמו לשחקן פוליטי, רומס את הפרדת הרשויות ונוטל סמכויות של ריבון, הוא מנסר את הענף עליו הוא יושב ומוביל לצמצום סמכויותיו.
המאבק על הריבונות
התמיכה התקשורתית האדירה לה זכה ביהמ"ש העליון, ובעיקר נמיכות קומתם של נבחרי הציבור בשני העשורים האחרונים, העניקו לשופטינו אשליית ריבונות, שדינה, באיחור של 22 שנים, להתפוגג. השאלה היחידה היא יחסי הכוחות בכנסת.
המאבק בכנסת על ריבונות דמוקרטית מול אוליגרכיה-משפטית ברור: בצד אחד עומדים ח"כים דוגמת גדעון סער, איילת שקד, יריב לוין ומירי רגב (שהבריקה היום ביחסה לשופט פוגלמן). מולם ניצבים שלוחי העליון, ובעיקר שרת המשפטים לבני, שהפכה לאגרוף הפוליטי של ביהמ"ש, וכנראה גם השר פירון, שהתבטאויותיו בעבר מלמדות שגם הוא רואה עצמו מחויב לשופטי העליון יותר מאשר לציבור הרחב.
במידה ו'יש עתיד' ו'התנועה' ינטרלו את יוזמת החקיקה המחודשת של חוק המסתננים, על הימין לגבות מהם מחיר פוליטי כבד ולהפוך את הסוגיה לנושא המרכזי על סדר היום. ידעו אזרחי ישראל שהצבעה ללפיד או לבני משמעה אור ירוק ל-100 אלף מסתננים, וידעו לפיד ולבני שסיסמת הבחירות של 'הליכוד' ו'הבית היהודי' צפויה להיות 'הצבעת לפיד, קיבלת פוגלמן', ו'הצבעת לבני, קיבלת סודן'. גם יורשו של גדעון סער בתפקיד שר הפנים צריך להבין כי אם ייכנע לעליון הוא עתיד למצוא את עצמו מחוץ לרשימת הליכוד בבחירות הבאות.
בשנים האחרונות הבשיל רוב עצום בציבור שמצפה מנבחריו להעמיד את ביהמ"ש העליון במקומו ולהחזיר את האיזון שבין הרשויות. היומרנות והקיצוניות של בית המשפט ביחס לסוגיית המסתננים הפכו לקש ששבר את גב הגמל. פוגלמן וחבריו באו לקלל ויצאו מברכים.
כל מילה במקום!!! מי שמחליט זה העם שבוחר את נציגי לפרלמנט ולא חבורת שמאלנים שבוחרים אתת עצמם
מילים כדורבנות! מאמר מדוייק !
רגע לפני פרישתם של 2 משופטי העליון לפנסיה והחלפתם בשניים אחרים, העניק לנו בג"צ מתנת פרידה פרובוקטיבית, במטרה שנערער והם יסחטו מכולם עוד כסף, או שלא נערער והם יאשימו את העניים כאילו קיבלו את עמדתם.
ממשלת ישראל כבר ביטלה החלטות של בג"צ כשהן הרגיזו אותה (נתניהו בתור שר אוצר בזמנו על החלטה כלכלית), כך שמתי שזה חשוב לעומדים בראש, הם יודעים יפה מאוד להראות מי הבוס. כשהמסתננים יוסעו למקומות של עשירי תל אביב וההנהגה תתחיל להרגיש שלוחצים עליהם באמת, כך בדיוק החלה הגדר, וכך יחל גם הצעד הבא, שדי שערורייתי שכל הזמן הזה הוא עוד לא נעשה. כל עוד המסתננים נמצאים בשכונה בה בחורה שניצלה מניסיון אונס, לא למדה מאז אצל בעלי ההשפעה ורק ניסתה להיות פוליטיקאית מנסה להנהיג משהו,אז בינתיים בחורה בודדת נשחקת יותר מארגונים בין לאומיים למען בעלי הנפט והמחבלים האהובים עליהם. גם אם מיכאל בן ארי וכל שאר הזקנים של כ"ך מאחוריה…
ל: -1-מאמר חסר אחיזה בהגיון, משפטים מבולבלים שאינם אומרים שום דבר שאפשר להבין מהם.
לא כל דבר חייב להיות מלחמה, אנא מכם, תתמכו בשינוי אבל מתוך חכמה ופשרה והידברות. יש 2 בעיות שצריך לפתור: 1. הסדרת החקיקה ויחסי הכוחות, מתי מותר לפסול, איך, ואיך הכנסת יכולה להגיב (בחקיקה מחדש רוב מיוחס) ו-2. הועדה לבחירת שופטים. זכותה של ישראל להיות כמו כל דמוקרטיה אחרת בה השופטים נבחרים ע"י השפעה של הפרלמנט והממשלה, בניגוד לישראל בה שיטה ייחודית ולגורמים ה"מקצועיים" יש יותר כוח. לא צריך לבוא לזה מתוך מלחמת ימין בשמאל, אלא מתוך ראיה לעתיד איך ישראל תהיה מדינה תקינה
זה מראה שהרשות השופטת אינה נפרדת מהרשות המבצעת ומהרשות המחוקקת. בית המשפט שם את עצמו כמחוקק חוקים עבור הכנסת והממשלה. ע"כ נזקו למדינה הוא רב. לכן, חייבים לחוקק חוקים לביטול האקטיביזם המשפטי מבית מדרשו של פרופ' אהרון ברק. כך, שע"י ביטולו של זה – יגביר את עצמאותה של הרשות השופטת כיישות נפרדת משתי הרשויות הנ"ל. אז לא תחזורנה יותר התערבויות הגסות של בג"צ בחוקי המדינה.
בג"צ דרום ת"א, שירת הברבור של השמאל
מרדכי ליפמן
השמאל בצרות. הציבור שעמד מאחריו מתפורר והולך. הגורמים המרכזיים לכך הם שניים. האחד פעילותם ומדיניותם של הפלשתינאים עצמם, כולל נאומו של אבו מאזן באו"ם, העושים כל שביכולתם לסתום את הגולל על התהליך המדיני. דברי מחמוד עבאס (אבו מאזן), באו"ם. היו בבחינת דברי נאצה, שישראל לא שמעה כמותם לפחות בעשור האחרון. השני, אופן פעולתו של הבג"צ. ובמיוחד פסיקתו בעניין תושבי דרום תל אביב. מבחינת השמאל היה זה נצחון פירוס. עוד נצחון כזה ואבדנו. תזכורת קצרה: לפני כשבועיים דחה בג"ץ את תשובת הממשלה בפעם השנייה לגבי אופן הטיפול במסתנני העבודה מאפריקה. בכך יצר תגובה סוערת ברחוב ובבית המחוקקים. גורמים בשמאל מגדירים את המסתננים כפליטים הנתונים בסכנת חיים בארצם, כדי להכשיר את עצם ההגירה, מבחינת החוק הבינלאומי. אלא שטעותם הגדולה היא כי ההחלטה הזו מבוססת על מצג שקרי. הרי ברור כי חלק מהמהגרים יצאו מאריתריאה לצורך מציאת תעסוקה בשכר גדול יותר. האם זוהי פליטות פוליטית? אחרים ברחו משם כי אינם רוצים לשרת בצבא, האם זוהי פליטות פוליטית? חלק מהבאים ניאותו לחזור לארצם תמורת כסף, האם זו הייתה פליטות פוליטית? אבל מחוץ לעניין ההגדרה של מצבם המשפטי, החלטת ביהמ"ש לוקה בפגמים רבים מאד, ובראש ובראשונה ההנחה הרווחת בין השורות של פסה"ד, ולפיה זכויותיהם של המסתננים עולות במשקלן על אלה של תושבי דרום תל אביב, גם אם הן סותרות אותן במרבית המקרים. מדוע היחס המפלה הזה? כבר שנינו כי "עניי עירך קודמים", אבל גם אם אין הבג"צ רוצה לנהוג על פי כלל זה, מדוע האפליה לרעה דווקא של ציבור תושבי השכונות? הציבור שומע השכם והערב כי חל איסור חמור להשית יחס מפלה מכל סוג שהוא, כלפי כל ציבור שהוא. החוק מצווה חד משמעית על המנעות מפגיעה בזכויות הבסיסיות של כל אזרח בהשוואה לאזרח אחר… כולל כמובן אפליה בשל צבע עורו, דתו ומוצאו. והנה, במקרה דנן דווקא ביהמ"ש הוא שנהג בהעדפה או באפליה מוחלטת לטובה של פליטי העבודה…
השמאל נגלה במערומיו. פעיליו נלחמו בחירוק שיניים בביהמ"ש למען החלטה זו. לצורך העניין הועמד סיוע משפטי נדיב שפעל בבית המשפט כנגד התושבים. שוב התברר כי השמאל לא זו בלבד שלא היה מסוגל לעמוד מאחרי ציבור התושבים המוכה. אלה האמורים להיות הפציינטים הטבעיים שלו, הנמצאים שם במצוקה, אלא פעל לעין כל – נגדם, ולהכשלת הממשלה שניסתה להגן עליהם בבג"צ… התגייסות השמאל למען פליטי העבודה ונגד תושבי דרום ת"א, נרשמה בספר הקיפוח החרוט על לוח לבו של כל תושב בשכונות הללו.
השמאל החמיץ באופן גורף, שוב, את האפשרות להתקרב אל המצביעים המזרחיים. אולי זו החמצה היסטורית של הזדמנות, שזומנה לידו, לתיקון ולחזרה בתשובה, ערב הימים הנוראים. פעיליו לא טרחו להתייצב לצד אלה הזקוקים לעזרתם, וזו חלפה לבלי שוב. האירוע השני, שהוא כמדקרות בלב השמאל, התפוררותו של התהליך המדיני. שנים וחדשים חוצבים מנהיגי התנועות מרכז – שמאל, להבות, בדיבור על התהליך המדיני המוחמץ. נאומו כאמור של אבו מאזן באו"ם לפני כשבועיים. היה בבחינת וידוא הריגה לתהליך זה. לחלוטין ביוזמתו ובאשמתו. ככל שירבה עכשיו השמאל ושרת המשפטים ציפי לבני, להתלונן מרה על אי חידוש התהליך הזה, הנה עכשיו השאיר אותם אבו מאזן בבחינת קול קורא במדבר. יוזמתו של נתניהו לבוא בדברים עם מנהיגי מדינות ערב הגובלות באזורנו, ובכך ליצור לפלשתינים סביבה נוחה יותר להסדר עם ישראל, אפשר שתישא פרי. הנאום שנישא באזני נציגיהן של 193 מדינות החברות בארגון (נכון ל – 2011), "קבע" בין היתר כי ישראל ביצעה רצח עם ברצועה. רבים בישראל במיוחד בימין, טוענים כי הנה יצא המרצע מן השק. ומי הגיח משם? נכון, אבו מאזן האמתי… אנשי ציבור אומרים כי הדברים מהווים התרת רצועה מתלהמת, אמנם מילולית "בלבד", אולם חמורה לא פחות, של הפלשתינים. הרבה דיו ומלל כבר נשפכו בתקשורת האלקטרונית והכתובה על נאומו של יו"ר הרשות הפלשתינית. רבים שמו לב גם לדברי השבח שהעתירה יו"ר מרץ זהבה גלאון על דברי יו"ר הרשות. רק משנזפו בה מקורביה על הדברים שכללו את האמירה בדבר רצח עם שביצעה מדינת ישראל, מיהרה לציין את הסתייגותה מביטוי אומלל זה.
כיצד ישפיעו תהליכים אלה על המפה הפוליטית העתידית של ישראל? מלבד השינוי הקטן הצפוי בהרכב הסיעות בכנסת, תועלת למדינת ישראל לא תצמח מכך. חולשת השמאל הפרלמנטארי, תדחף רבים מפעיליו אל מסגרות אחרות, חוץ פרלמנטאריות, לפעילות אנטי ציונית, ובראש ובראשונה לחבירה לחוגים ולגורמים אנרכיסטים, שכבר עכשיו מוצאים כך נרחב לפעילותם האנטי ישראלית כמו אותן קבוצות הפעילות בבלעין ובשיך ג'ראח. התהליך האמור יתרום להחרפת השיח של קבוצות אלה שימצאו עצמן בתסכול גובר והולך בגין אי יכולתן להשפיע על גורמי הממשל השונים ועל התנהלות הממשלה. גם יגרום להן הדבר להסתייע יותר ויותר בתקציבים הנדיבים שמעמידה לרשותם הקרן לישראל החדשה ובבית המשפט העליון כפלטפורמה להבאת דברם אל הציבור ואל התקשורת.
otmoti@netvision.net.il
מי שהגיע לסוף המאמר….שיקום
צדק הוא צדק הוא צדק
יש שופטים בירושלים
כל כירסום יקעקע ביסודות הדמוקרטיה לכוון שליטת ההלכה שהיא שליטת הרבנים
ממש כמו שליטת האייטולות באיראןוהחליפים של דאעש
מה הקשר לצדק? ומה הקשר לרבנים? השופטים אינם טובים מרבנים או מאייטולות או מכל דיקטטור אחר, ומשפטם אינו קשור לצדק.
שאלה לכל הימין: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/631/944.html?hp=1&cat=479&loc=9
הגיע הזמן להגביל את כוחו של בית המשפט העליון לשופטי בגץ יש כוח אין סופי עם אפס אחריות
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.