המלחמה על העיר הכורדית קובאני שבצפון סוריה מנקזת אליה את כל הכוחות הפועלים בזירה המזרח תיכונית. והופכת אותה למקרה מבחן של הסדר החדש .
המלחמה המתנהלת על העיר הכורדית קובאני שבצפון סוריה מנקזת אליה את כל הכוחות הפועלים בזירה המזרח תיכונית בעת הזו • בין צבת האינטרסים והמתחים העדתיים, ניצבים הלוחמים הכורדים בבדידות מזהרת למאבק הישרדותי נואש • מה תעשה ארה"ב? כיצד תגיב תורכיה? ומה יהיה עם ישראל?
האסלאם הקיצוני הולך ומתחזק, ו"מדינת האסלאם" מצליחה להפיל תחת גלגלי הג'יפים שלה עיר אחר כפר, מוצב אחרי בסיס. קובאני, עיר כורדית סורית על הגבול עם תורכיה, סירבה להצטרף ל"מדינת האסלאם" ולכן נגזר על תושביה גזר הדין המקובל: שחיטה לגברים ומכירה בשוק העבדים לגברות. הכורדים לא מסכימים לכך, ומציגים קרב גבורה, עד הכורדי האחרון.
משטר אסד קורא לקובאני "עין אלערב", אבל הכורדים מכנים אותה "עין אלכורד". זו לא רק סמנטיקה אלא ביטוי למאבק בינו ובין הכורדים: הוא רוצה מדינה סורית ערבית שתעלים את הזהות הכורדית, ואילו הם רוצים חבל כורדי אוטונומי, אם לא גם מדינה עצמאית, על חשבון סוריה, עיראק, תורכיה ואיראן. אסד הפקיר את הכורדים כדי ללמדם לקח, ומצידו הם יכולים להישחט, עד הכורדי האחרון.
הממשל התורכי, ובראשו ארדוע'אן הנשיא ודבוטולו ראש הממשלה, גם הוא רוצה ללמד את הכורדים לקח, נוסח "רציתם ישות כורדית, תסבלו את דאע"ש". אלא שמאתיים אלף כורדים שברחו לתורכיה בחודש האחרון, יחד עם 15 מיליון כורדים תורכים אינם מוכנים לראות את אחיהם בקובאני נשחטים ונמכרים לעבדות, כשהצבא התורכי הגדול והחזק עומד במרחק נגיעה ולא נוקף אצבע. בהפגנות שארגנו כורדים בתורכיה במחאה על הבטלנות התורכית נוכח המתרחש בקובאני נהרגו עשרות מפגינים, כשהמשטרה התורכית – לו רק יכלה – הייתה גם היא משתתפת בחיסול הכורדי האחרון.
אובמה מבסס את מדיניות החוץ שלו במזרח התיכון על פעולות על הקרקע שמבצעים שותפים תוך מעורבות אמריקנית ומערבית אחרת המתבטאת בהפצצות מן האוויר. כך הוא רוצה לנצח במלחמה נגד "מדינת האסלאם". הוא מוכן אפילו להקל על איראן את העניין הגרעיני די שזו תשלח נשק ותחמושת לכורדים על מנת שאלו יוכלו להגן על עצמם. הכורדים מאשימים את ארה"ב שהמתינה שלוש שנים לפני שנקטה פעולה בסוריה, שכן – על פי גישתם – מקור הבעיה הוא אסד, והבטלנות הבינלאומית מולו הביאה למוות איטי של הממשל הסורי, והאיטיות הזו מאפשרת למדינת האסלאם לצבור כוח, נשק, כסף ולוחמים, כדי לחסל את הכורדים עד האחרון.
אובמה כועס על ארדואן – חבר של כבוד בנאט"ו שלא מאפשר לנאט"ו לפעול בסוריה משטחו – על חוסר האכפתיות שהוא מפגין כלפי מדינת האסלאם ואדישותו כלפי הגורל העגום של אנשי קובאני, אבל פוחד לומר מילה אחת, כי ארדואן ידרוש ממנו להתנצל, כפי שדרש וקיבל מג'ו ביידן, סגן הנשיא. וושינגטון רועדת מפחד שמא נשיא תורכיה הקריזיונר ידרוש מאובמה לסלק את הבסיס האמריקני מאינצ'רליק, בסיס המהווה אבן יסוד בפריסה הצבאית האמריקנית באזור, גם מול רוסיה ואוקראינה, מעבר לבעיה של הכורדי האחרון.
העכברושים חוששים
מדינת האסלאם משתפת פעולה עם ג'בהת אלנוסרה – ענף אל-קעידה – כדי לקיים את הבטחתה ש"אחרי שתחסל את העכברוש מדמשק הוא תחסל את העכבר מבירות". חיזבאללה מנסה לעצור את השטף, אבל המלחמה הולכת ומתקרבת ללבנון. העיירה הלבנונית ערסאל הנמצאת על הגבול עם סוריה משמשת כבר כמה חודשים שדה קרב מתמשך בין הג'יהאדיסטים הסונים אנשי "מדינת האסלאם" וג'בהת אלנוסרה מצד אחד והג'יהאדיסטים השיעים אנשי חיזבאללה מצד שני, המנסים בשארית כוחם לעצור את פלישת המלחמה לתוך לבנון. עמידתה האיתנה של קובאני מעודדת את חיזבאללה, ואם זו תיפול, נצראלל חושש שגורלו יהיה כמו גורל הכורדי האחרון.
ירדן משתתפת במבצע האווירי נגד "מדינת האסלאם" וחוששת מנקמה. מזה שבוע שהיא חסמה את גבולה עם סוריה בפני פליטים, מחשש שאנשי "מדינת האסלאם" יחדרו לירדן במסווה של פליטים כדי לפתוח בתוכה חזית פנימית נגד השלטון. אלא שהפרה הזו כנראה כבר ברחה מהרפת: בקרב שש מאות אלף הפליטים הסורים יש לא מעטים כאלו המזדהים עם "מדינת האסלאם" והמודיעין הירדני כבר ערך בקרבם מעצרים, כדי שממלכת ירדן לא תמצא את עצמה נלחמת על שרידותה כמו הכורדי האחרון.
קטר מנסה להצניע את תמיכתה ב"מדינת האסלאם" וצינור העברת הכספים לארגון עובר היום דרך אנשים פרטיים בקטר. התמיכה הזו נובעת משתי סיבות: האחת היא הזדהות עם מטרותיה של "מדינת האסלאם" להשליט את האסלאם בגרסתו המקורית והצרופה על כל באי עולם, והשנייה היא לקנות פוליסת ביטוח מפני פיגועים ואיומים מצד "מדינת האסלאם". בעברית קוראים לזה "פרוטקשן".
ישראל מודאגת. נכון, גם ממחירי המילקי ומהאהבה שישראלים מפגינים לאחרונה דווקא כלפי ברלין, אבל גם מיציבות השלטון בירדן, מכוונות הזדון של חיזבאללה שהביא שני פיגועים בשבוע האחרון, מהתחברות ג'בהת אלנוסרה שמול הגולן יחד עם "מדינת האסלאם". דאגה זו גוברת על רקע מהסימנים הראשונים של "מדינת האסלאם" בעזה, בסיני, וגם בקרב המוסלמים ארחי ישראל, שכעשרים מהם הלכו אל שדה הג'יהאד בסוריה ובעיראק.
כל השחקנים הללו ממתינים לראות מה יעלה בגורל קובאני, שכן כל צד יסיק מנפילתה או מהישרדותה את המסקנות המתבקשות. מעולם לא עמדו צדדים רבים כל-כך, זמן ארוך כל-כך, והביטו על קרב חשוב כל-כך שהשלכותיו יהיו מרחיקות לכת כל-כך.
בעברית קוראים לזה דמי חסות, באנגלית קוראים לזה פרוטקשן
תכל'ס
כרגיל מאמר מעניין ומבאר. עם זאת, יהיה נחמד אם בהתייחס לעובדות המוצגות במאמר, יוצגו לכל הפחות תימוכין, או לכל היותר מקורות.
תודה!
מעניין מאד, כן ירבו כתבותיך. חבל שלא הוספת פרשנות מה לדעתך עתיד להתחולל. לא הזכרת דבר על חשש לפעולות חבלה של דע"ש באירופה. מה יקרה אם דעש תשתלט על לבנון וסוריה, האם זה יקרב אותנו לירדן? האם ארה"ב תשנה את הגישה לאחר הבחירות ב 2016? האם תורכיה תינצל ותמשיך להיות ניטרלית או שהיא תשלם מחיר יקר על חוסר הנאמנות לנאטו ומחיר יקר מאד על חוסר נאמנות לדעש.
דב מגן מוצניק