יש להתייחס לשילוב החרדים בחברה כפי שהתייחסנו לקליטת גלי העלייה ההמוניים. לצד פעולה משולבת של משרדי הממשלה אסור לנסות לשנות את אופי הציבור החרדי
אין ברירה. הסטטוס קוו שנתפס כנסבל חייב להשתנות • ישראל חייבת להתייחס לשילוב החרדים בחברה בדומה לאופן שבו התייחסה לגלי העלייה ההמוניים • יש לקבל החלטה מערכתית, להקים גוף מתאם ולרתום את כלל משרדי הממשלה למבצע, תוך הכרה באורח החיים ובאופיו של הציבור החרדי ומבלי לנסות לשנות את אמונותיו
מדינת ישראל היא, אולי המדינה עם הניסיון העשיר ביותר בשילוב אוכלוסיות מהגרות מבחינה כלכלית וחברתית. בשמונים השנים האחרונות נקלטו בארץ גלים רבים של עליות ממדינות שונות ובעלות רקע שונה. היחס בין מספר העולים וגודל האוכלוסייה הקולטת הוא הגבוה בעולם – וכך גם הצלחת הקליטה.
ישראל ידעה שתי עליות בממדים גדולים במיוחד ('עליות המוניות'): הראשונה היתה בשלוש וחצי השנים שלאחר הקמת המדינה (ממאי 1948 ועד סוף 1951), ובה הגיעו לישראל כ-687 אלף נפש (196 אלף לשנה בממוצע). לפני גל העלייה הזה מנתה האוכלוסייה היהודית בישראל 650 אלף נפש בלבד. העלייה ההמונית השנייה, היא עליית יהודי ברית המועצות לשעבר, בשנים 1997-1990, שנים בהן נקלטו כ-710,000 עולים מבריה"מ (וכ-110,000 עולים נוספים מארצות אחרות) שעברו לישראל בקצב של כ-200 אלף עולים לשנה. לצורך קליטת גלי עלייה המוניים אלו, תוכננו ובוצעו על ידי הממשלה צעדים גדולים בהיקפם, לעתים מעל ומעבר לצרכי השעה. הדבר בלט במיוחד בתחום הבנייה הציבורית למגורים, בהקמת מוסדות חינוך, בפתיחת מקומות תעסוקה ובהתאמת מערכות ציבוריות למאפייני העולים החדשים. למרות כל הקשיים שליוו וממשיכים ללוות קליטת עולים, ניתן לומר כי החברה הישראלית יודעת לצרף אוכלוסיות חדשות עם יעילות מקסימאלית ועם בעיות לוואי מינימאליות.
החרדים כאוכלוסיית מהגרים קלאסית
מאפיינים רבים של הקהילה החרדית מאפשרים להתייחס אליה כאל סוג של 'עולים' פוטנציאליים: הם מתגוררים, לרוב, בשכונות או ערים מופרדות; הם חולקים כולם אורח חיים, כללי אמונה ותפיסת עולם דומים; דפוסי ההתנהגות שלהם שונים מהנהוג בשאר החברה בארץ; השכלתם אינה מתאימה לתנאי השוק בישראל; הצטרפותם לחברה הישראלית כרוכה בזעזוע תרבותי קשה, וכדומה.
והנה, בשנים האחרונות – מסתמנת תחילתה של 'הגירה': בשלב ראשון, אלפי משפחות חרדיות יוצאות מה"טריטוריות" המסורתיות שלהם – מאה שערים, בני-ברק וכו' – ועוברות לטריטוריות חדשות: אלעד, מודיעין עלית, ביתר עלית וכד'. ובמקביל, מתרחשת "עליה", או "הגירה" נוספת: צעירות וצעירים חרדים משתלבים בהדרגה בשוק העבודה, בלימודים אקדמאיים, בשירותצבאי ובשירות אזרחי. אלו ואלו מעידים, למעדה, על תהליך הגירה פיזי, גיאוגרפי, תרבותי וחברתי.
יש להדגיש: איני מציע להתייחס אל הציבור החרדי כאל עולים חדשים. מבחינות רבות הם "ותיקים בארץ" יותר מרובנו. אני מבקש להצביע על כך שהאתגר העומד לפנינו בשילוב הציבור החרדי בתוך המשק והחברה הישראלית הוא מאותו סוג וסדר גודל – וגם עם מאפיינים אחדים דומים – כמו האתגר שעמד בפני ממשלות ישראל לדורותיהן בתחום העלייה.
ועם זאת, אותה חברה ישראלית שהצליחה שוב ושוב לקלוט גלי עליה — נכשלת שוב ושוב בקליטת 'הגירת' החרדים. מדוע?
קיים הבדל עיקרי אחד בין העולים לבין הקהילה החרדית וככל הנראה הוא "הגורם" להצלחה בקליטת העולים ולכישלון במקרה של החרדים:
ההבדל הוא בכך שבמקרה של העולים אין אלטרנטיבה לקליטתם. ברוב המקרים עולים שמגיעים בגלי עלייה גדולים מתנתקים לגמרי ממדינות המוצא שלהם, אין להם לאן לסגת והברירה היחידה כמעט שלהם היא להיקלט בארץ. במקביל, המדינה איננה מסוגלת לפרנס קבוצה ענקית של עולים חסרי ישע לאורך זמן מבלי שהם עצמם "יחזיקו" את עצמם – ולכן האפשרות היחידה היא להפוך אותם מהר ככל האפשר לעצמאיים מבחינה כלכלית.
בנוסף, קיום קונצנזוס רחב סביב חיוניות קליטת העלייה הופך את 'קליטת העלייה' לנושא חשוב בסדר היום הלאומי, ומאפשר תמיכה חברתית ופרלמנטרית רחבה לצעדים חריגים לצורך קידום מטרה זאת.
לעומת זאת, היחס לשילוב החרדים בכלכלת ישראל שונה ואולי גם הפוך: מאחר ובמשך עשרות שנים – כתוצאה מהסדרים והחלטות פוליטיות שונות – הושג סטטוס קוו שהבטיח רמת חיים כמעט סבירה לקהילה החרדית בלי לפגוע קשה מדי ברמת החיים של משלם המיסים – שילוב חרדים בשוק העבודה לא קיבל עדיפות עליונה ובודאי לא נתפס כאלטרנטיבה היחידה. נכון, רבים רואים את הסטטוס קוו הנוכחי כאלטרנטיבה לא טובה, אך במשך שנים היו מוכנים "להמשיך לחיות עם זה". רק בשנים האחרונות אנו עדים ל'התעוררות' בעניין הזה ולמחאה גוברת והולכת על אי השוויון בנטל, על דחיית (או פטור) מהשירות בצה"ל, על העדר לימודי ליבה במערכת החינוך החרדית ועוד.
עם זאת, מדיניות הממשלה בנושא החרדים עדיין מפגרת מאחורי המחאה הציבורית בנושא זה. היא גם "עיוורת" למדי לתהליכים הדרמטיים שעוברת האוכלוסייה החרדית בישראל. ובעיקר, היא ברובה מדיניות ריאקטיבית (מגיבה) – ולא פרואקטיבית (יוזמת ומקדימה) – שמגיבה על החלטות בג"צ (כמו ההחלטה ביטול 'חוק טל'), או על לחצים פוליטיים, תקשורתיים וציבוריים.
החלטה, הכרה, יישום
החלופה הנכונה הינה תכנית מדינית-אסטרטגית המתייחסת לאתגר שילוב החרדים בכלכלה ובחברה הישראלית במודל אסטרטגי של קליטת עלייה. המשמעות העיקרית של מודל זה היא יצירת מצב שבו למדינה אין אלטרנטיבה לאי-שילוב רוב הקהילה החרדית בשוק העבודה ובחברה בכלל.
תכנית אסטרטגית כזו חייבת לכלול את המרכיבים הבאים:
1. העמדת היעד של שילוב האוכלוסייה החרדית בכלכלה ובחברה הישראלית בראש סדרי העדיפויות של היעדים הממשלתיים – בדומה למקום בו עמדה קליטת העלייה ממדינות בריה"מ לשעבר בראש סדרי העדיפויות של מדיניות ממשלות ישראל בשנים 1990-1997. את היעד הכללי הזה יש לתרגם למשימות מוגדרות, לגבּוֹת בתקציבים תואמים ולהגדיר יעדים מדידים בדרך להשלמת היעד במלואו.
2. "קליטת" החרדים תעמוד כאלטרנטיבה יחידה לקובעי מדיניות – שילוב האוכלוסייה החרדית בשוק התעסוקה תוכרז כמטרה מובילה של ממשלת ישראל. הצורך הדחוף בהעברתם למצב של אי-תלות כלכלית יהיה ברירת המחדל היחידה. כל הצעדים בקביעת המדיניות הכלכלית והחברתית ביחס לאוכלוסייה זאת ייעשו בהתאם לתרומתם למטרה זאת.
3. הממשלה תנקוט בגישה מערכתית הנותנת ביטוי לכל ההיבטים של קליטת חרדים – מדיניות הממשלה בנושא החרדים תהייה חוֹצַת-משרדים: משרדים כמו האוצר, משרד החינוך, משרדי השיכון, הכלכלה, הביטחון, התשתיות, התחבורה, המשפטים, הבריאות ועוד – צריכים לפעול בתיאום מלא, על בסיס תכנית אסטרטגית רבת-שלבים ומרובת-משותפים.
4. הקמת גוף מתאם ("רָשוּת") במשרד ראש הממשלה – גוף זה יהיה בעל סמכויות ואחראי על התיאום והפיקוח הבין-משרדי בכל הנוגע לפרויקט "קליטת העלייה" החרדית.
5. מדיניות שילוב החרדים תותאם לאופיו של הציבור הזה ולא יהיה שום ניסיון לשנות את אמונותיו – כיבוד אורח החיים של הזולת הינו אחד מהעקרונות הבסיסיים בחברה הדמוקרטית וערובה להצלחה בחברה רב-תרבותית. ניסיון לכפות תרבות 'אחידה' הביא לתוצאות קשות ופגע בהצלחת קליטת גלי העלייה שהגיעו ארצה בשנות החמישים. לכן, על מנת להצליח בקליטת האוכלוסייה החרדית יש להיפטר מהשאיפה לשנות אותם או "להתאים" אותם לחברה הישראלית. המטרה היא 'עם אחד' – לא 'עם אחיד'. לא מדיניות "כור היתוך" – כי אם שותפות בין זהויות תרבותיות, למען יצירת סכום הגדול מחלקיו.
רק שילוב של כל העקרונות הללו יבטיח שהמשימה הכבדה הזו אכן תמומש בהצלחה. מעבר ליצירת מסגרת תכנונית וביצועית חוֹצַת משרדי ממשלה, תיגרום מדיניות ממשלתית כזו לאוירה ציבורית חוֹצַת מגזרים ולתמיכה המונית במהלכי הממשלה, גם אם יהיו מלוּוים בקשיים ובמאמצים.
ד"ר ראובן גל הוא ראש פרויקט 'שילוב חרדים' במוסד שמואל נאמן למחקרי מדיניות לאומית, בטכניון.
מוזר שבאתר ליברלי זה, שבו אינסוף מאמרים המסבירים בצדק שהממשלה היא הבעיה ולא הפתרון מופיע מאמר כזה.
כדי לשלב חרדים צריך לא להפריע להם
1) לאפשר להם לעבוד גם אם לא שירתו בצבא
2) לבטל בהדרגה כל קצבה מיוחדת
3) לאפשר לכל האוכלוסיה לבחור בתי ספר ( למשל בשיטת וואוצ'רים) הדבר ינתק את התלות הפוליטית של מוסדות החינוך החרדי במפלגות החרדיות.
והכי חשוב – זהו. לא מנהלת , לא פקידים, לא יועצים ולא אוכלי חינם על חשבון משלם המיסים.
חרדים ללא קצבה מיוחדת ועם אישור עבודה יעשו מה שכל אדם עושה – ילכו לעבוד.
הם יתקלו בשוק עבודה שמתגמל לימודי ליבה ולכן ילכו וילמדו אנגלית ,חשבון ומחשבים.
לארה"ב בראשית המאה העשרים הגיעו גלי הגירה של מליוני אירופאים עניים. בלי משרד קליטה ובלי מענק קליטה הם השתלבו בשוק החופשי האמריקאי.
עופר כל הכבוד! התגובה שלך מעמיקה ורצינית יותר מהכתבה עצמה
בדיוק מה שבאתי לכתוב…
ויש הבדל אחד גדול בין קליטת עלייה לשילוב חרדים:
כשקולטים עליה, העולים רוצים לעלות ולהיקלט, בגלל זה אפשר לעשות דברים בצורה ציבורית והם יעבדו, לעומת המצב בציבור החרדי שכל ניסיון ממשלתי לשלב חרדים בחברה נתפס כפסול על ידי החרדים עצמם ולכן נדחה.
עפר, תגובה מצויינת ומדוייקת.
באמת לא ברור מה מקומו של המאמר המקורי באתר מידה.
עופר , אתה צודק במאת האחוזים !!!
אומרים הרבה דברים טובים ונכונים, אבל מחטאים את המטרה גם כמו במאמר הזה.
אם רוצים שהחברה החרדית תשתלב ולא תהיה תלויה צריכה לעשות מספר חלקים ראשונים ומשניים:
חלק ראשון המדינה צריכה לקבל את עולם התורה ושמירה על הזהות היהודית כערך עליון ואילו המדינה צריכה להפסיק את קבלת קבצאות למגזרים סקטוראליים למעט באמת כאלה שלא יכולים לקיים את עצמם(כמו מוכי גורל ועוד כאלה שלא יכולים לקיים באופן עצמאי בין אם הם חרדים או לא חרדים).
חלק שני הוא יחסים שבין החברה החרדית לבין החברה הלא החרדית(חילונית ודתית לאומית) שברובה. כאשר החילונים יפסיקו את הפטרלניזם ומסע הצלב שלהם נגד החרדים ויתחלו לקבל את עולמם כמו להבין שלעולם לא יהיה שוויון בין הזרמים אחרים ביהדות (לרפורמים וקוסרבטיבים לעולם לא יהיה מעמד ביהדות) והחילונים יתחילו לכבד צרכיהם של החברה החרדית בעניינים רוחנים רוחניים ופיזים, ויניהלו שיח איתם מכבד ולקחת על עצמם קבלת עול של ענייני יהדות יתכן ויקרו מספר דברים חיובים:
1. הקמת עמותות התנדבתיות מקצועיות(לא גמ"ח וצדקות) כמו "זק"א" ו"איחוד הצלה" , בענייני רפואה, חילוץ ,תברואה, ביטחון אישי, תחבורה , כבאות, תשתיות ועוד שהשירותים המקצועים התנדבותים יתנו בארץ וגם בחוץ לארץ מה שיתן הרבה ערך מוסף והשקעה והון באנשים בעלי הרוח והחומר הללו.
2. השקעה של העולם העסקי והמדעי בחברה החרדית והיחוד האיכותי של החברה הזו יבילו אותם להתשלב במקומות העבודה ולתרום לעולם המדעי יצלחו לפתח תעשיות מדעיות חשובות בזכות חלקים איכותיים של החברה הזו.
3. תפקיד המדינה צריך להצטמצם רק להשקעה בהון ומחקרים איכותים בעולם הביטחון, המדע ,התעשייה והרפואה. דיינו שתפתח פרויקטים פרודקטיבים חדשנים שיעצמו את כוחה ויכלו ליצא אותם יעצמו את התעשיות הישראליות ויעצמו את כוחה המדינה בזירה הבנילאומית, שהמדינה תגייס לתחומים הללו את הטובים בחברה החרדית כך יפתחו אליטות חדשות וחזקות שיתרמו לכלל יחזרו עם המשוב טוב.
לסיכום אם הדברים הללו יקראו , אני צופה שהחברה החרדית מעצמה כבר תרצה להתשלב בכל התחומים בצבא ברפואה בתעסוקה ושירותים הלאומים והאזרחים והשכלה בכל תחומי החיים, ויבילו שגם הגברים והנשים בחברה החרדית יתשלבו.
הדבר הזה כולל גם קהלים אחרים כמו המגזר הערבי שגם איתו אפשר להגיע להישגים גם עם עוד קהלים שלא משתלבים בחברה.
אבל הם יעשו את הדברים עקום ואחרת ולא מה שאני רשמתי להלן, אז יכלו רק להמשיך לדבר חלמאות וחלומות הכל השקעה תרדלטמיון כל השקעה שהמדינה תנסה לעשות למען התשלבות של קהלים כאלו כמו חרדים וערבים.
אהבתי במיוחד את הרעיון על פרוייקטים התנדבותיים של חרדים בתחום התברואה, לא רק בארץ אלא גם בחו"ל! אם אני מבין נכון – האברכים ילבשו מגפיים וכפפות ויגיעו אליי הביתה לפתוח סתימה בשירותים – חינם אין כסף! ולא רק בארץ – יעשו זאת גם בגואטמלה, קמבודיה, ובבול-קליעה של ההודים. ככתוב "וכתתו חרבותם לפומפות וחניתותיהם לשייבות". לזה ייקרא עם סגולה
הבנת את הודעה קצת בצורה צינית ולא עמוקה.
התכוונתי על יחידות התנדבותיות רק במקרים קיומים וחירום והתכוונתי שבעזרת התנדבות ליחידות יייתנו ארגי כלים ויעצמו את ערך מקצועי לחברה, אין פה מדובר רק על איזה מקרה של להחליף את האינסטלור בשוק העבודה(אולי בכלל יחידות כאלו יפתרו בעיות לאנשי מקצוע בכך שיפחתו בעיות רבות).
נ.ב כך למשל את ארה"ב בהשוואה לישראל שם יש הרבה יחידות התנדבותיות מקצועיות בכל מיני תחומים וזה לא בא להחליף את הידים של אנשי מקצוע, ואילו ישראל מדינה יותר קטנה, אוכולסייה יותר קטנה ויותר מקומות של חסרי מעש, לכן הארתי בנקודה הזו עם היחוודים יותר טובים מהדשא של השכן בחוץ לארץ.
הפעם בלי ציניות. הערות לפי המספור שלך
1
מה יעשו אגודות התנדבותיות מקצועיות? ולמה שחרדים ירצו להשתתף בזה? הם עושים שמיניות באוויר להביא כל גרוש למשפחות הגדולות והעניות שלהם
2
למה שבעל הון או גוף אקדמי ישקיעו בחרדים? יש בארץ עשרות אלפי עובדים מקצועיים עם השכלה רחבה ונסיון. לימוד גמרא מועיל – אבל לא מחליף ידע ונסיון רלוונטיים
3
המדינה צריכה להשקיע רק במדע מעשי ולא במדע הומאני? המצב לא רחוק משם, אבל זה רע מאוד. הפריצות הגדולות במדע וטכנולוגיה התרחשו היכן שהיה חופש מחשבה, ספרות, שירה, ציור ומחול
כמו שכתבו אחרים כאן – רק החרדים ישנו את מצבם. תפקיד המדינה לתת תמריץ, ועדיף במינימום עלות למשלם המסים
אולי כבר אתה לא קורא את הודעה, אם כן אני אתשדל לענות לעניין.
דבר ראשון אני בעד כל הדברים שאתה אומר לגבי שיתשלבו, הבעיה היא שלא המצאנו את הגלגל מאתמול, וכבר בעשור האחרון עשו זאת וכל פעם שחזרו המנטרה של "שיווין בנטל" ואנטי חרדיות גרם לכך לחזור לקו הנוקשה שלהם והובילה לירידה במספר האנשים שהשתלבו בתעסוקה.
לכן הצעתי להסתכלות שונה ממה שמציעים כל יום ולא מחדש.
אחזור על המספורים שלי:
1. שאלת מה יעשו אגודות התנדבות מקצועיות? מה זאת תאומרת? מה עושים ארגונים כמו זק"א ואיחוד הצלה?? מניין לך היעלות שלהם על פני ארגוני רפואה אחרים?? לאחרונה שמעתי גם על קבוצת חרדים שמתנדבת לעשות שירותי גרירה לרכבים פרטים שנתקעו(בין אם זה לצמיג שאיבד את הנפח בגלל תנאי דרך או בגלל סיבה אחר). לחרדים יש ערך זולתי מאשר לכל אוכלסייה אחרת, רבים מהם לא מתסכלים על הפרנסה אלא על ערך הנתינה לזולת מאשר לעצמם לכן גם נתתי את התחומים אשר ציינתי אותם, משום הרבה בעיות קיומיות שאפילו אנשי מקצוע לא יכולים לענות על כולם. והעובדה שהם עושים שמינוית באויר כדי להביא כל גרוש למשפחות הגדולות שלהן לא מפחית מהרצון שלהם לתת לאחרים! החברה החרדים היא חברת בעלת תרבות של גמח"ית.
2. לעניין השני היום יש יזמים סטראפים שמנסים לשלב את החרדים בתעשיות המחשוב, היייטק וכו'. יש הבדלים בין קווי הלימוד שלהם לבין קווי לימוד של לא דתיים, קווי לימוד אלו מלאים מסוגולות של תוכנות חשיבה לעולם הייטק, הנדסה , ורפואה כאשר יראו הניצנים החיובים של השתלבות בתחומי מדע הטכנולוגיה ואיכות ממנה ותרומה של הון איכותי מהם , אז ירצו יהיו יותר יזמים סטרטפים שיביאו לגייס לסייע ולהשקיע בהן.
3.לא הבנתי כל כך
שורה תחתונה, כל מה מצעים לגבי האוכלסייה החרדים לא חדש והכל נכון(אז איך זה שכבר עשורים נכשלים בלשלב אותם)??
כל מה שצעתי הוא רק להסתכל מתוך ראיית עומק ,ניתוח נכון בהתאם למצב עכשווי דברים שכבר קיימים ואיך לייעל אותם ולשפר אותם.
גם אני מסכים שזה צריך לבוא מהם, אלא יותר להתמקד ביותר מעשה מאשר לכתוב על הפוסט באינטרט!