אין מה לומר: הניסיון להכיל את הפרעות בשכונות הערביות נכשל נחרצות.
הפיגוע הרצחני אמש בירושלים מזכיר כמה קל לפגוע ביהודים. התמימים האלה עוד מסתובבים חופשי ברחובות אל-קודס ואפילו מתקבצים בחוסר אחריות ליד צירים ראשיים. חלפו הימים בהם היה צריך לצוד אותם אחד אחד או לפשפש בציציותיו של מומר להכעיס. היום, בעידן ההכלה, כל שצריך הוא רק רצון. את השאר – אמצעי, הזדמנות וקרבנות – יספק כבר אללה ברצונו הטוב.
אך אל-אכברים בצד, למדיניות הישראלית יש קרדיט נכבד באירועים מסוג זה. כל מי שעוקב אחרי הנעשה בשטח היה יכול להבין כי הגישה בה נוקטת המשטרה לא תחזיק מעמד לאורך זמן. ניסיונות הנפל לבלום את הפורעים בפתחי שכונות מזרח העיר, המאמצים האדירים שמושקעים בהגנה על כבישים ראשיים ויישובי היהודים הופכים את השלב הבא בהסלמה לבלתי נמנע. "קו המגע לעולם ייפרץ" נוהגים ללמד בצבא, אך דומה שמישהו במשטרה חושב שזה לא יותר מסלוגן שהמציאו בפאואר פוינט.
והוא נפרץ: בקיץ האחרון אמנם נבלמו פורעי בית חנינא ושועפאת על גבול הגבעה הצרפתית, אבל הם הבינו את הפואנטה מזמן וכבר עברו לשיטות אחרות – ירי לפסגת זאב, ידויי אבנים על מכוניות חולפות ועכשיו גם דריסה.
"שיתבשלו במיץ של עצמם" אמר פעם משה דיין, כשהסביר מדוע צה"ל נמנע מלפעול בתוך עזה בימי הטרור של ראשית שנות ה-70. והם התבשלו היטב: ארגוני צדקה תמימים הפכו לחממות טרור, והשבאב של דור הדיסקו מנהל היום מעצמה רקטית אזורית שמכתיבה סדר יום עולמי.
אולי לא מלמדים את זה בבתי הספר ליישוב סכסוכים, אבל ככה זה במציאות: מי שנמצא בשטח באופן יומיומי ושוטף הוא זה שקובע מה יהיה. וכשזה לא אנחנו, זה יהיה מישהו אחר.
הדרך היחידה להשיב את הביטחון היא נוכחות ריבונית חזקה ועקבית בשכונות ובכפרים הערביים. לא בפילבוקסים וברכבים ממוגנים, אלא בעבודת שיטור עקבית ועיקשת, יום יום שעה שעה. אכיפת חוק זה עסק למקצוענים וזו עבודה מלוכלכת. דוחות תנועה, עבירות פליליות, רציחות (כן, גם על "כבוד המשפחה"), נשק לא חוקי ושאר עניינים ערביים "פנימיים" צריכים להיות העסק שלנו. אחרת בטווח הארוך פשוט לא נשרוד פה.
זה מצריך מאמץ רב, זה לא פוליטיקלי קורקט וגם עשוי לגבות קרבנות. אבל מי שלא רוצה לקום בבוקר כשהוא בהריון מדאע"ש, כדאי שישמור על עצמו כשהוא נכנס למיטה.
מדינת ישראל מתכרבלת בתדהמה
חסן נסראללה חשב שישראל היא מדינת קורי עכביש. הוא טעה: עכבישים הם יצורים מתוחכמים מדי. לא יודע איזו חיה מתאימה לזה, אבל מדינת ישראל היא מדינה מתכרבלת. נוח לנו להתכסות בקווים ירוקים וסגולים (פעם בלבנון היו גם אדומים), ולהתכרבל אל מול האח המבוהלת. ספל חם של צדק חברתי עם קוביית זכויות אדם, ישכיחו מאיתנו לעת עתה את האימה.
אז הבטיחו לנו תגבור של כוחות הביטחון. עוד מוקדם לדעת מה בדיוק הכוונה וכיצד הם מתכוונים לפעול, אבל מהעובדה שבינתיים מתפארים בפריסה של רשת מצלמות מתוחכמות אפשר להבין שישועה גדולה לא תצמח משם. אהרונוביץ' ונתניהו מן הסתם חושבים שעוד כך וכך מאות שוטרים יאפשרו להם לעשות את ה"הכלה" כמו שצריך. אפשר להבין אותם. אחרי הכל ליהודים יש רקורד מרשים של אהבת גטאות. מישהו יודע איך אומרים בגרמנית "שקט ייענה בשקט"?
