לאהרונוביץ' יש הרבה תשובות, אבל אף לא פתרון אחד

השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ' זומן ע"י יו"ר ועדת פנים של הכנסת ח"כ מירי רגב לבוא ולהסביר לוועדה ולאזרחים מה עושה המשטרה בעניין התפרעויות הערבים בירושלים שתכפו והעצימו מאוד בחודשים האחרונים. אגב, זה המינוח המדויק: "התפרעויות הערבים" וגם "התקפות הערבים נגד יהודים בירושלים". לא כפי שמכנים זאת כלי התקשורת בנסיון להתעלם מהמציאות: "הסלמה", "מתיחות", "התלקחות" וכיו"ב. עצוב לראות, שגם חברי הכנסת והממשלה שותפים לנסיון הזה במלואו. הלכתי לשמוע מה יש לשר לומר להגנתו. אולם 'נגב' של הכנסת היה מלא מפה לפה. נכון שה"רגב שואו", כפי שניתן לכנות את ועדת הפנים בקדנציה של ח"כ מירי רגב, הוא המופע הטוב בעיר, אבל הפעם הורגשה נוכחות רבה במיוחד. בכל זאת – ירושלים. והמלחמה הגיעה הפעם עד הבית.

אז לא היה לאהרונוביץ' מה לחדש. הוא פתח בתנחומים למשפחות ההרוגים בפיגוע האחרון (התינוקת חיה זיסל בראון ועולה חדשה בת 20, קארן ימימה מוסקרה מאקוודור) והאשים את הרשות הפלשתינית, אבו מאזן וחמאס בהתססת הרוחות בירושלים במכוון. הוא הדף את הטענות על התעלמות ממשלתית או משטרתית מהאלימות והדגיש, כי מעולם לא מנע אף פעולה משטרתית שביקשו מפקדי המחוזות לבצע. להיפך, הוא תמך וגיבה כל יוזמה לאכיפת חוק, גם בתוך הכפרים הפלשתיניים מסביב לעיר. אחר כך הוא שב ופירט את המשאבים הרבים שהקצתה המשטרה לירושלים עוד בשנה שעברה, התפאר במרחב החדש שהקימה המשטרה בהר הזיתים ("מרחב קדם") וזרק עוד ועוד מספרים: תגברנו ב-350 שוטרים פה, הבאנו עוד אלף שוטרים למחוז, תכנית חדשה לטיפול בהר הזיתים בעלות 92 מליון ₪ כבר אושרה באוצר וכו' וכו'.

נראה שהמפכ"ל דנינו לא לבד בחיבתו לסטטיסטיקות. אהרונוביץ' ירה אותן בקצב כאילו הוא סבור שרשימות מספרים ארוכות מהוות בפני עצמן תשובה לכל שאלה. בתקופה האחרונה בוצעו 900 מעצרים, הוגשו כ-300 כתבי אישום, נפצעו 120 שוטרים וכן הלאה והלאה. על ההתקפות בעזרת זיקוקים אמר השר כי משרדו פנה למשרד התמ"ת כדי שיאסרו על ייבוא הסוג המסוים הזה של זיקוקים… הוא התייחס גם למישור המשפטי (המשנה ליועמ"ש רז נזרי נכח גם הוא בוועדה) ואמר כי "יש לנו בעיה במישור המשפטי, בתי המשפט משחררים את זורקי האבנים שאנחנו עוצרים". הוא אמר כי ביקשו החמרה בעונשם של זורקי אבנים וכן הטלת קנסות על הוריהם של זורקי אבנים קטינים והבקשות אושרו עקרונית. מאוחר יותר התייחס נזרי לדבריו ואמר כי חוק הנוער מאפשר גם היום הטלת קנסות על הורים לילדים עבריינים אך למעשה בתי המשפט לא נוהגים להטיל קנסות כאלה ובמקרה של ירושלים הוא ימליץ כן להטילם.

אהרונוביץ' הדף את הביקורת הביקורת הציבורית שהוטחה בו בנושא הר הבית (וצוטטה בהרחבה ע"י ח"כ רגב בפתיחת הועדה) לפיה הוא נוקט אפליה נגד יהודים בכניסה להר וסוגר את ההר בפניהם. "בהר הבית יש סטטוס קוו ואני אשמור על הסטטוס קוו הזה", הכריז אהרונוביץ' בהתרגשות, "אני מציע שאף אחד לא יתעסק עם הר הבית". הוא נקב, כמובן, גם במספרים: כ- 200 אלף ביקרו בהר הבית השנה, רובם המוחלט תיירים, כ-1,500 חיילים וכשלוש מאות יהודים. בשורת המספרים היבשה לא היתה כל התייחסות לתורים הארוכים ליהודים בלבד מחוץ לשער הכניסה להר הבית ולמהותו המשפילה של הסטטוס קוו המדובר, האוסר על יהודים להתפלל ויוצר מצבי זוועה המוכרים לנו מספרי ההיסטוריה על שוטרים הבולשים אחר תנועות שפתיהם של יהודים ומשליכים אותם מההר אם חשדו בהם שאכן נשאו תפילה.

ימין, שמאל, ערבים ופייגלין

חברי הכנסת הרבים שהגיעו לישיבת הועדה נהגו כפי שח"כים נוהגים פעמים רבות בישיבות ועדה, בעיקר באלה המצולמות. הם נשאו הצהרות פוליטיות ארוכות במקום לנצל את ההזדמנות ולשאול את השר, הנושא בתפקיד פעיל ואחראי לנקיטת צעדים ממשיים, משהו על מה שקורה בפועל. הח"כים נחלקו לימין, שמאל ומשה פייגלין. הח"כים מימין התאימו עצמם לקו הטכנוקרטי של השר (בממשלת הימין!) ודיברו בלי סוף על הקצאת כוחות ופריסתם בתיבול הרבה "אוזלת היד" ו"לא יעלה על הדעת". הח"כים משמאל הצטרפו בחדווה, כרגיל, לאויב הערבי ולתעמולה שלו נגד ישראל. ח"כ נחמן שי (עבודה, כן הוא עדין ח"כ, לא אין לזה הסבר) התרה בשר לנהוג במצב בירושלים ובמיוחד בהר הבית "בכפפות של משי", בגלל שהמהומות בהר הבית עלולות לסחוף את הסכסוך הישראלי פלשתיני כולו לכיוון מלחמת דת. השוו את הדברים לאיומו המפורש של אבו מאזן מאתמול לפיו "יהיה פיצוץ בירושלים", כדי להבין כמה מתואמים המסרים של לשכת אבו מאזן והשמאל הישראלי.

ח"כ זנדברג (מרצ) האשימה, שוב כרגיל, את העוני, הקיפוח והפערים. "80 אחוז מהילדים במזרח ירושלים מתחת לקו העוני". תתארו לכם. "גם בבאר שבע יש ילדים עניים והם לא זורקים אבנים", נזף בה ח"כ דוד צור ('התנועה') ומישהו צעק "אבל הם לא זורקים אבנים על ערבים בגלל מצוקה, רק על יהודים". זה היה חסר כל ערך כמובן. תמר זנדברג יודעת שדבריה משוללי הגיון כפי שח"כים חרדים יודעים שלא לימוד התורה מגן עליהם מהטרור הערבי אלא כוחו של צה"ל. הם בכל זאת ישבעו ויהיו מוכנים לריב על אמונתם זו בכל עת, אמונה היא אמונה וקשה להסבירה ללא מאמינים.

אל הח"כים משמאל הצטרפו הח"כים הערבים טאלב אבו עראר וטאלב א-סאנע שהקפידו לשסע כל דובר בקריאות "גזענות" וביללות על קיפוח הערבים בירושלים. מי שלא מכיר את ההתנהלות התיאטרלית של הח"כים הערבים היה ודאי מופתע מהקרנבל שערכו, מי שעוקב אחרי המערכת הפוליטית יודע שההצגות שלהם הם מסורת ותיקה ומכובדת בבית הזה בדיוק כמו הדפיקה בפטיש על-ידי ראש הועדה. אך מאחורי הצגות הזעם המזויפות והיציאות הדרמטיות מחדר הועדה, שמקומן לא נפקד גם הפעם, מסתתרת תעמולה מתוחכמת ואפקטיבית. שימור מוסד "הערבי הנגזל" ו"הערבי המקופח" שווה למגזר הערבי מליונים רבים.

רק ח"כ פייגלין (הליכוד) חרג מהשיח השבלוני והמוכר לעייפה ואמר כי לא מדובר בהפרות סדר וכי עוד שוטרים לא יפתרו את הבעיה. מדובר בסכסוך לאומי ועל ישראל להחליט אם ירושלים "שלנו או לא שלנו", ולהתנהג בהתאם. אם היא לא שלנו אין לנו מה לחפש שם ואם היא שלנו לא יתכן שיהודים לא יוכלו למלל תפילה בהר הבית.

פייגלין סיים את דבריו יוצא מהאולם, הם נותרו תלויים בחלל ואיש לא התייחס אליהם. הכרעה במאבק הלאומי בינינו לבין הערבים, אפילו במערכה אחת שלו, גדולה על ממשלת הימין שלנו בכמה וכמה מספרים, ראינו את זה בקיץ האחרון בצורה הברורה ביותר האפשרית. הימין שלנו עסוק בהסחות דעת סטטיסטיות, בתרגילי יח"צ ובהאשמות ריקות. מבחינת השמאל והערבים, היהודים אשמים בהירצחם בכל מקרה. בין סוגי העיוורון השונים הללו מובטח לה לירושלים עוד הרבה סבל ודם.