פעילי שכונות דרום תל אביב לוקחים אותנו לסיור קצר בנווה שאנן: כך נראית המציאות העצובה של אובדן ריבונות מבעד לעיני המצלמה.
פעילי שכונות דרום תל אביב לוקחים אותנו לסיור קצר בנווה שאנן • כך נראית המציאות העצובה של אובדן ריבונות מבעד לעיני המצלמה
"לאחרונה אני מרגישה שאני טוחנת מים ושהמילים מאבדות מכוחן. שוב ושוב אותם טיעונים עבשים של מי שמסתכל עלינו מבחוץ במבט מתנשא, שוב ושוב אותן מתקפות שקריות של שכירי הארגונים, שוב ושוב אותן תשובות שלי, מנומקות, כועסות, מנסות לנתץ לשווא את אטימות הלב". את המילים הללו כתבה אתמול שפי פז, פעילת שכונות דרום תל אביב, בחשבון הפייסבוק שלה.
מיואשים מהרשויות, מן המחוקק ומבית המשפט העליון, עתה היא וחבריה פעילי השכונות מנסים לפרוץ את מחסום המילים באמצעות מראה עיניים. את השבת האחרונה הם החליטו לבלות במרתון צילומים.
"נווה שאנן – כרוניקה של ביזיון" הוא סיפור קצר, חד וכואב על בניין אחד ברחוב הגדוד העברי שבשכונת נווה שאנן, שנכבש על-ידי מסתננים לא-חוקיים. תחת המרפסת של נחמה גרג'י בת ה-77 פועל באר 24/7 באין מפריע. "הם מרגישים שהם בכלל לא פלשו. הם מרגישים שאלוהים נתן להם מתנה", היא מספרת. נחמה ניסתה פעם להעיר לפולשים, והם בתגובה איימו לרצוח אותה: "בלילה הם עושים 'חפלה'. מביאים נקבות. הם מרגישים שזה בית שלהם, וקשה להילחם איתם… הם לוקחים מבית התמחוי אוכל, ומוכרים את זה". בסרטון ניתן לראות את תוצאות ההזנחה המתמשכת: "קיר שתן" בחזית הבניין, 'חמארה' – פאב של מסתננים – שפועל בחצר ללא כל מורא, גם באמצע היום, וכמה דיירים אומללים שההתמודדות עם אוזלת היד הפכה למציאות חיים עבורם.
כך זה נראה:
ביום שאחרי פסיקת בג"ץ לביטול התיקון לחוק המסתננים וסגירת מתקן השהייה 'חולות', תושבי דרום תל אביב מחפשים כל דרך כדי להמשיך ולהילחם על ביתם. המהומות בירושלים וההתפרעויות של ערביי ישראל דחקו אותם מהכותרות. לאחרונה, עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, פתחו התושבים מאהל מחאה בכיכר אגרנט בירושלים. כמה ימים לאחר מכן, במוצאי שבת ה-2 בנובמבר, במקביל לרבבות שהתאספו בעצרת השמאל לזכר רוה"מ יצחק רבין, התכנסו פעילי השכונות מחוץ לביתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין. למותר לציין שזו הייתה ההתכנסות הפחות פופולרית. במדינה מתוקנת המצב צריך היה להיות הפוך.
לאור התמונות הקשות שעולות מן הסרטון, ראוי להזכיר את נימוקו של שופט העליון עוזי פוגלמן להחלטה לסגור את מתקן חולות. "את מירב זמנו של השוהה עליו לבלות בין כתלי המתקן ללא יכולת לחיות את חייו כרצונו, לממש את מאווייו, רצונותיו ושאיפותיו. אין הוא יכול לבלות, לפגוש בני משפחה וחברים, לעשות כרצונו סידורים הדרושים לו, ללמוד ולפתח את כישוריו כרצונו וכו'". בפסק דין של מאות עמודים, רק פסקה אחת התייחסה למצב התושבים של דרום תל אביב. "איננו עוורים למצוקת תושבי דרום תל אביב", כתב פוגלמן. עוורים – לא, אדישים – כן.
למקרה שפספסתם, האבסורד והאיוולת שבפסיקה זו לא נעלמה אפילו מעיני של הפרשן אמנון אברמוביץ', שאינה נמנה על חוגי הימין, בלשון המעטה. וכך הוא כתב:
לאחר הערת האזהרה עובר כבודו לעסוק באיכות חייהם של המסתננים. "איך יהיה למסתנן חלון זמן למלא את חייו בתוכן?" הוא שואל. "כיצד יכיר בן או בת זוג?" הוא מקשה. השיא מגולם בשאלה השלישית: אילו תחביבים יוכל לאמץ לעצמו?". עד שקראתי את הנרטיב של השופט, הייתי משוכנע, כנראה בטעות, שמדובר בפליטי חרב רדופים, אנשים הנסים על נפשם, שהחיים עצמם הם העיקר ואילו איכותם היא דבר משני… והנה לא כך. לא היא. המטרה היא להכיר בן או בת זוג. […] בהמשך הקריאה נפלטה לי תהייה גדולה יותר, נפעמת ממש, לגבי סוגיית ה"תחביבים". קראתי את מגילת העצמאות, עיינתי בכתביהם של ראשי היישוב ומייסדי המדינה, ולא מצאתי בהם רמז כלשהו לפיו מטרת הציונות הייתה ליצור נופש פעיל לסודנים. או להקים קייטנות לאריתראים. לפתע פתאום, על-פי ניסוחי השופט, תכלית הקמת המדינה הופכת את פניה. זאת ועוד, לא חוק יסוד כבוד האדם עומד כאן לדיון אלא חוק הקייטנות, רישוי ופיקוח.
אם כן, תינח דעתו של השופט פוגלמן. כפי שניתן לראות, המסתננים עדיין נהנים מזכותם החוקתית לפלוש לקניין פרטי של אזרחי מדינת ישראל הכשרים, לכלות את זמנם בשתיית אלכוהול ולהשתין בחופשיות במרחב הציבורי.
בימים אלה, אחרי נטישת הבזק של גדעון סער, הושבע שר פנים חדש לממשלת ישראל. בין שלל האתגרים העומדים בפניו, אחד החשובים מביניהם, אם לא החשוב ביותר, הוא למלא בזריזות את הוואקום שנוצר אחרי פסיקת בג"ץ. מכאן שלוחה ברכתנו לשר גלעד ארדן, עם קריאה בצידה: מלא את החובה המוסרית, הערכית והחוקית ודאג להכיל ריבונות, ומהר, גם במקום שזה לא כל כך נעים ופופולרי. בינתיים, אזרחים נאמנים ושומרי חוק סובלים בחצר האחורית של תל-אביב.
השמאל השירות ביבי. ככל שיהיה שם רע יותר, אמור ראש הממשלה (וממשלתו) להיות במצב פוליטי רע יותר. במקום זה, השמאל הטיפש לוקח על עצמו את תפקיד כליא הברק לזעם המוצדק של האזרחים, שהשלטון, מימין ומשמאל, מתעמר בהם.
זה לא השמאל "לוקח על עצמו" זה עדר המאמינים של ביבי שלא מסוגלים להבין שיש להם ראש ממשלה שחי על שנאה ורק דואג לטפח כמה שיותר בעיות כדי שיהיה לו את מי להאשים. דרך אגב, אם היו גרים שם אשכנזים אתם חושבים שביבי היה מתייחס לזה אותו הדבר? ובנט?מתי כבר יבינו שהמדיניות של דיכוי, אפליה ומלחמה מתמדת זה רע למזרחים? שביבי יודע רק איך ליצור אויבים כדי שהוא יוכל להאשים מישהו אחר? שאם נפסיק לריב לרגע ונעיף אותו המצב פה ישתפר?ביבי מוכר לכם שבגץ חרא אז צריך לפגוע בכוחו ולחזק את הממשלה (ביבי) מוכר לכם את אירן כדי שלא תתעסקו בחברים העשירים שלו שנהנים מהריכוזיות. בנט מוכר לכם שהפלשתינאים שטן ושצריך לחזק את ההתנחלויות (שם הכוח של בנט) מי דואג לכם?
תגובה תמוהה. את המסתננים הביאו לכאן ארגוני ה״זכויות״ בגיבוי אירופאי ובסיוע בדואים. את מסע יחסי הציבור שלהם ארגנה תקשורת המיינסטרים. את הבסיס החוקי להשארתם כאן קבע בג״צ.
כל הגורמים הנ״ל שייכים לשמאל הלא מתון (או הימין הפאן-מוסלמי) ו״הזעם המוצדק של האזרחים״ אכן אמור להיות מכוון ישירות אליהם.
נתניהו אכן במצב פוליטי רע יותר אבל הסיבה היא שהוא עדיין המועמד המוביל היא שהזעם, כאמור, אכן מופנה לכיוון הפוליטי שאחראי אליו.
פעילי הזכויות היו שמחים אם המדינה הייתה לוקחת אחריות. ברור לכולם שתושבי דרום תל אביב סובלים. למה הממשלה לא עושה כלום לבדוק את המעמד של המסתננים? למה מביאים לכאן עשרות אלפי עובדים זרים במקום לתת אשרות עבודה זמניות (עד לבירור מעמד וגירוש או אשרת פליט)ולפזר את המסתננים בכל הארץ? אבל ממשלת ישראל לא עושה כלום ומעדיפה להציג פתרון של כליאה ללא משפט כאילו זה הפתרון היחיד. איפה המשטרה? איפה משרד הפנים? איפה הרווחה? די לאכול את הבולשיט כאילו 30 פעילי זכויות אדם יותר חזקים מממשלת ישראל. א
רק בגלל "ארגוני זכויות האדם הלא יהודי" המדינה לא מגרשת את גנבי הגבול האלו. מי שנרדף ומצוי בסכנת חיים אמיתית עושה את המינימום ומגיש בקשה להכיר בו כפליט. כל מי שלא עשה זאת, צריך להיות מגורש מיידית. מי שהגיש צריך להיבדק ואם אינו פליט, גם הוא צריך להיות מגורש מיידית. ישראל צריכה לקלוט פליטים עד מכסה מסויימת, אין זה הגיוני שמדינת ישראל תקלוט את כל הפליטים באפריקה. גם מי שפליט, אך עבר את המכסה, צריך להיות מגורש. פליט צריך לקבל הגנה זמנית (לצורך העיניין, שנה), ובתום התקופה מצבו צריך להיבדק שוב, ומי שאינו פליט – יגורש.
וואו…אני קורא את זה ויוצא לי קיטור מהאוזניים מרוב זעם
ומהר!!!!
חיים, פעילי הזכויות הם שקרנים, האחראים לא פחות מן הממשלה למצב בדרום תל אביב. הממשלה הכניסה אלינו את המסתננים, אבל הארגונים דואגים שהם יישארו כאן. כל הדיבורים היפים שלהם על דאגה לדרום תל אביב מתגלים כבלון פורח ברגע שבודקים לעומק.
זהו? אלה שתי האופציות? או פלישה לקניין פרטי או כליאה ללא משפט? אין איזו אפשרות שלישית?
כן, צריך לפתור את הבעיה בדרום תל אביב. לא, מתקן חולות הוא לא הפיתרון הראוי. נסו להתמודד עם תפישת העולם המורכבת הזו.
למה לא כליאה עם משפט? ככל שאני יודעת הסתננות למדינה היא עבירה פלילית. וגם פלישה לשטח פרטי ופגיעה ברכוש זו עבירה פלילית.
תהיה רציני. ה"משפט" הוא רק תירוץ. 100% מהם הסתתנו, ועל כך אין עוררין (יתכן וחלקם פליטים, אבל גם הפליטים גנבו את הגבול, ולא הגישו בקשה למקלט לפני שהסתננו לארץ).
יש עוד אפשרות, להחזיר אותם למקום ממנו הגיחו.
מעניין שאלה הזועמים על המתנחלים שלנו שיושבים בגושי התיישבות על פי חוק, משלמים מיסים וממלאים חובותיהם כאזרחים, הם גם אלו שנכמרים רחמיהם על מהגרי עבודה לא חוקיים שהסתננו ארצה, שמתנחלים ברשות הרבים וברשות היחיד, פולשים ומוציאים לחמם מרכושם של אחרים, ללא היתר, ללא תשלום מיסים ותוך הפיכת חיי המקומיים לבלתי נסבלים.
בושה למדינה, בושה לראש העיר, בושה לשופטי בג"ץ.
נקווה שארדן, שגילה הרבה תושייה במשרדיו הקודמים, יטפל בבעיה.