אתמול הלך לעולמו ישראל זמיר (85), סופר ועיתונאי בנו של אחד מגדולי סופרי היידיש וחתן פרס הנובל לספרות יצחק בשביס זינגר. דברים לזכרו.
אתמול הלך לעולמו ישראל זמיר (85), סופר, עיתונאי ועורך, בנו של אחד מגדולי סופרי היידיש וחתן פרס הנובל לספרות יצחק בשביס זינגר • ד"ר דוד שטרומברג פגש אותו כשחקר את כתבי אביו המפורסם • דברים לזכרו
פגשתי אותו בפעם הראשונה לפני כשנה. הוא דהר עם הקלנועית שלו למקום שבו חיכיתי לו, בכניסה לקיבוץ בית אלפא. הוא עשה לי סימן ואני קפצתי ועליתי לקלנועית. נדחקתי על המושב לידו, התחככתי בצדו, והנחתי את זרועי מסביב לכתפיו. חלפנו בנהיגה על פני מחסנים ובתי מלאכה ישנים, מבנים ישנים שנועדו לבהמות המשק, ונענו במעלה הגבעה לעבר בית קטן. במרתף שכן חדר העבודה של ישראל זמיר – ושם המשיך לבלות את שעות הבקר ואחר הצהרים בכתיבה ובסידור עניינים ספרותיים שונים.
למרות שהגעתי לשם כדי לשוחח על עניינים הקשורים לאביו, יצחק בשביס זינגר, ידעתי שזמיר היה עתונאי וסופר בזכות עצמו. הוא היה עורכו של מוסף 'על המשמר' 'חותם' החל משנת 1972, והקים אחר כך את שבועוני תנועת ההתיישבות, 'הדף הירוק' ו'קו למושב'. הוא גם היה מחברם של שמונה ספרים, ביניהם כמה רומנים וקבצי סיפורים.
תוך כדי פגישתנו הוא סיפר לי על ליל האימים שבו נלחם גדוד 13 של חטיבת גולני בקרב על גבול מצרים לא רחוק מחאן יונס. הקרב היה במסגרת מבצע חורב ב-1948 שהיה אחד המבצעים האחרונים במלחמת העצמאות. הוא תיאר את הקרב בספרו משנת 2004, 'לכבות את השמש'. בסיום הקרב נמנו לגדוד 28 הרוגים ו-40 פצועים. זמיר נזכר שזמן מה אחרי שנפגש עם אביו ב-1955, הוא סיפר לו על הקרב שיצא ממנו חי, אך באמצע הסיפור אביו אמר לו להפסיק לדבר; והוא אמר לו פתאום את התאריך המדויק שבו התחולל הקרב. אביו אמר לו שהוא זוכר את היום הזה כי לא יכול היה להירדם כל הלילה בידיעה ברורה שבנו נמצא בסכנה גדולה.
לעולם לא נדע מה האמת ומה קרה בדיוק בסיפור הזה, אבל הוא מבטא את אמונתו העמוקה של ישראל זמיר בקשר החזק בינו לבין אביו. אבל זמיר גם היה פתוח לגמרי בכל הקשור להבטים הבעייתיים בקשר שהיה ביניהם, והוא נתן להבין שהקשר הזה לא היה הקשר הרגיל בין אב לבנו. הוא אמר שהיחסים היו יותר במתכונת של חברות – שהחלה כאשר זמיר היה כבר בשנות ה-20 לחייו. הם היו חברים משך כל חייו של אביו. חברות זו היתה הנושא של ספר הזכרונות שנקרא 'אבי, יצחק בשביס זינגר' (2004).
זמיר דחף להצגת עבודתו הספרותית של אביו לקורא הישראלי כשבמקביל עשה לעצמו שם כעתונאי וסופר. הוא תרגם את הרומנים והסיפורים הראשונים של אביו עד שמו"לים ישראליים החלו להפיק תרגומים משל עצמם. הוא נלחם על מורשת אביו כשהשיק אירוע מיוחד לכבוד יצחק בשביס זינגר בתל-אביב ב-2008.
בפגישה הראשונה שלנו, זמיר סיפר לי על ילדותו. הוא נולד בפולין ב-1929, עבר עם אמו למוסקבה כשהה בן שש, וחיי שם עוד שהם גורשו מברית המועצות בקיץ 1937. משם הם נסעו לאיסטנבול והמתינו לקבלת ויזה לארץ ישראל המנדטורית, שם חיה אמה של אמו. הם חיו בטורקיה כבלתי חוקיים משך שישה חודשים עד שהגיעו לבסוף לחיפה. בכל מעבר כזה מארץ לארץ הילד זנח שפה אחת והחל ללמוד שפה חדשה. עד שהגיע לארץ ישראל הוא כבר למד יידיש, פולנית, רוסית וטורקית. עכשיו נאלץ לשכוח את כולן וללמוד עברית.
זמיר חי בהתחלה אצל סבתו בתל-אביב ובגיל העשרה הוא עבר בסופו של דבר לקיבוץ בית אלפא שבעמק יזרעאל המזרחי, למרגלות הגלבוע. אמו בינתיים נישאה מחדש והתגוררה עם בעלה, תחילה בחיפה ואחר כך בירושלים. הקיבוץ הפך לביתו עד סוף חייו. שם נישא ושם נולדו לו ארבעה ילדים. הוא השאיר אחריו גם תשעה נכדים. הלוויתו תיערך מחר (יום שני) בבית אלפא.
כשישה חודשים אחרי שפגשתי לראשונה את ישראל זמיר, נסעתי כדי לערוך מחקר על יצחק בשביס זינגר בארכיון שנמצא במרכז הארי רנסום באוסטין שבטקסס, שם נמצאות התעודות והניירות של זינגר. בין שלל הניירת עברתי גם על התכתבויות של בשביס זינגר. שם מצאתי כמה תעודות שאבא של ישראל זמיר שמר כל ימי חייו – הוכחה שהקשר עם הבן שלו היה משמעותי ביותר עבורו. בין ההתכתבויות היו ספחים של העברות בנקאיות שנעשו בשנות ה-30 ותחילת ה-40 לאיזה בנק עותומני בתל-אביב. מדובר בסכומים שבין 20 דולר ל-50 דולר. נמצאו שם גם רישום של בית ומכתבים שנכתבו בפולנית, ככל הנראה ביד של ילד. באחד מהם נאמר: "מה שלומך, אבא איציק היקר? כבר הרבה זמן שלא כתבת. אם תבוא לכאן, ניסע במטרו". הראיתי את המכתבים האלה שמצאתי לזמיר, והוא אמר שזה נראה שלפחות אחד מהם נכתב על ידי אמו.
הלכתי לישראל זמיר כדי לקבל תמיכה במאמציי לפרסם את יצירותיו של בשביס זינגר שלא יצאו לאור. בין היצירות האלה ישנם כמה סיפורים ונובלות אך בעיקר מדובר במאסות על אמנות, ספרות, דת ופילוסופיה. מה שהכי נגע ללבי היה המסירות שלו לפרסום יצירתו של אביו. כל אישור והרשאה שנדרשו ממנו הוא נתן – בתנאי שהתוצאה תהיה הגדלת החשיפה של מורשת אביו.
מהרגע הראשון שראיתי אותו נוהג בקלנועית התרשמתי מהמבט החודר של עיניו הכחולות – וזה משהו שהיה ידוע גם לגבי אביו. וכמו אבא שלו, עיניו של זמיר הביעו סוג של כוח היפנוטי. אלא שבעוד שעיני אביו רמזו לאיזו חדות נכלולית, עיניו של ישראל זמיר ביטאו משהו אחר לגמרי – מידה גדולה של עקשנות מלווה בהרבה חמימות ונדיבות.
__________
ד"ר דוד שטרומברג הוא מומחה לעבודתו הספרותית של יצחק בשביס זינגר
