מדינה בתסביך גלות. אשקלון כמשל

לאחרונה קשה להבדיל בין אנשי הבטונדות לאנשי החניתות: שניהם תומכים בהחלטת ראש עיריית אשקלון • אלה ואלה משקפים תודעת גטו • אחר כך הם דוחקים בצה"ל לתקוף, בלי להבין את לוז הבעיה: התפוררות הריבונות • תגובה למאמרו של יגאל עברי

בין הקפת יישובים בגדרות להצבת בטונדות יש כמה אנשים שפויים שמבינים שגדר היא גם כלוב, ובטונדות אינן פתרון לדבר זולת בעיות הכנסה של מנופאים. אני מאמין שאני שייך לאחרונים, שסבורים שהבעיה נעוצה בהיחלשות הריבונות של מדינת ישראל בשטחה. ואמנם, לעתים אני מסתכל מסביבי ואיני יכול להבדיל בין אנשי הגדרות לאנשי החניתות.

יגאל עברי הצדיק במאמרו את החלטתו של ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, להפסיק את הבנייה בסמוך לגני ילדים משום שבאתרים אלה עובדים ערבים. מבחינת שמעוני ועברי, אם עובדים במקום ערבים, הרי שמדובר במחבלים פוטנציאליים ולכן יש להרחיקם ממחמד נפשנו.

הנה צצה הנטייה הגלותית ההיסטרית ומבצבצת לה מבין אוחזי החניתות הביטחוניים. רוצים שהגויים המשוקצים לא יבואו לעבוד בשטייטעל, חלילה, ולא לתת להם חלק בממונם. חלילה ליהודים גם מלנסוע בטרמפים שהרי אין לדעת איזה זר עלול לשים עליהם את ידיו ולדרוש כופר מן הקהילה החרדה. פושע הוא מי שמאפשר לילד שלו לנסוע בטרמפים, הוא מסכן את חיי הילד שלו וחמור מכך, מסכן את הקהילה.

אף נאסור על ילדי הקהילה לטייל בירושלים האיומה, פן ייקחו ילדי הקהילה חלק במס הדם הזורם כנהר ברחובות העיר. אבוי ליהודים המסכנים, חלילה להם מלאפשר אף לחייליהם להסתובב בבירתם בעודם לבושי מדים באור יום, שאם יראה אותם הגוי בלבושם הפרובוקטיבי – מיד יתקפם בכלי מזדמן. 'כן', הם אומרים, 'יש להרחיק את הגויים גם מגני ילדינו עד יחלפו ימי הפורענות'.

אותם אנשי החניתות מסרבים להבין, שהרחקת הערבים מן היישובים היהודיים נובעת מאותה חרדה של אלו הממאנים לאפשר ליהודים להסתובב בחופשיות בכל מקום אחר בארצם. החרדה שיצאה מכל פרופורציה שולטת בהם. הם היו רוצים לבנות גדר ולזרוק מאחוריה את הערבים גם בתוך שטחיה הריבוניים של מדינת ישראל, בדיוק כמו שעשו ביהודה ושומרון. שילכו הגויים ויתפוצצו שם, אנחנו בינתיים נשב כאן. זו אינה תפיסה של ריבון בארצו, זוהי תפיסה של מיעוט גטואי נרדף.

מדינה יכולה להחליט שלא מעניין אותה מה שקורה מאחורי הגדר שלה ולנקוט באמצעים צבאיים ופוליטיים כשיש צורך, אולם ברור כי אין היא טוענת לריבונות בצדה השני של הגדר. לעומת זאת, אלו שחפצים בבניית גדרות בלב מדינתם מחרבים את ריבונותם והופכים את מסגרתם המדינית לגוף פוליטי שבטעות נקרא מדינה, גוף  שמכיל שלל עדות וקהילות שונות ללא מסגרת טבעית משותפת. לבנון זה כאן.

אל ייפלא בעיני אותם חרדים אוחזי חניתות אם ילכו הגויים הללו וימצאו נחמה בחיקם של האוייבים שמעבר לגדר. מי שלא מתייחסים אליו כאל אזרח ואף פוגעים ביכולתו להתפרנס, עלול לאבד את האינטרס הבסיסי והחזק ביותר לשמור על חיים משותפים – האינטרס הכלכלי. מי שפוגע ביכולתם של הערבים לעבוד ביישובים יהודיים, צריך להבין שהוא מחלק את ארצו מבפנים. הגישה שמצדדת בהרחקת הערבים מאשקלון היא אותה גישה שמונעת את כניסת רשויות המדינה לכפרי הגליל אלא לצורך מבצע בטחוני – שיחיו הערבים בג'ורה, רק של יפריעו לנו. הם מעוניינים לפעול בתקיפות ולהכניס את הצבא לפעולה כשצריך. אבל בימי שגרה אין להם בעיה שכנופיות עבריינים חמושות עושות בכפרים כבשלהן, ובלבד שהפורענות לא תזלוג למובלעות היהודים.

הנה כי כן, יאלצו אחוזי הבהלה להכריע בין שתי אפשרויות רעות – יתנהגו כריבון הנושא באחריות לכלל תושביו (ולא רק לקהילה אחת) או ישמרו על המודל הקהילתי-גלותי הישן והכושל, שבמזל מחזיק בידיו גם כמות לא מבוטלת של נשק מתוחכם (כרגע).