על זה לא תשמעו בפסטיבל סרטי הנכבה: למעלה מ-900,000 יהודים גורשו ממדינות ערב בשנים הסמוכות למלחמת העצמאות
ביום ראשון, ה-30 בנובמבר 2014, בפעם הראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל יצויין היום הלאומי לזכויות הפליטים היהודים, אשר נעקרו, גורשו או ברחו מארצות ערב ואיראן. היום הלאומי אושר בהצעת חוק של ח"כ ד"ר שמעון אוחיון, יו"ר השדולה למען הפליטים ממדינות ערב, וביוזמת ובתמיכת מרכז הארגונים ליהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן, בראשותו של מר מאיר כחלון ונציגי העדות השונות.
ציון יום זה מהווה נדבך נוסף, בהכרה בסבלם, בזכויותיהם ובמורשתם של מאות אלפי הפליטים היהודים שנעקרו ממדינותיהם במזרח-התיכון, צפון אפריקה ובמפרץ הפרסי. לצעד זה קדמו החלטות במישור הבינלאומי וכן הצהרות של מנהיגים פוליטיים, ביוזמות השלום ובהסכמי השלום. במישור הלאומי, הנושא עוגן גם בהחלטות ממשלה ואף ב"חוק לשמירה על זכויותיהם לפיצוי של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן", אשר התקבל בכנסת ביום 22 בפברואר 2010, כפי שיפורט להלן.
הפוגרום שנשכח
עד הכיבוש הקולוניאלי במאה ה-19 סבלו היהודים בארצות ערב מיחס מפלה, יש לומר אף משפיל מצד האוכלוסייה המקומית. היהודים היו במעמד 'בני חסות' – ד'ימים: מעמד חברתי, משפטי וכלכלי נחות. לאחר הכיבוש המערבי, קשרו היהודים את גורלם עם השלטון הקולוניאליסטי, אשר הציע להם שוויון וקידום אפשרויות תעסוקה וכתוצאה מכך שיפרו את מעמדם הסוציואקונומי. אך ההתקרבות לשלטון הזר הגבירה את העוינות כלפי היהודים מצד האוכלוסייה המקומית. בתקופה זו הלך והדרדר מצבם של היהודים בארצות ערב, בעיקר בשל התחזקות הלאומיות הערבי ולאור החרפת הסכסוך בין היהודים לערבים בארץ ישראל. היהודים נתפשו כמשתפי פעולה עם "הציונים בפלשתינה", בין אם הזדהו עם הציונות ובין אם לאו.
התעמולה הגרמנית הנאצית שהופנתה לעולם הערבי, בשפה הערבית, תרמה אף היא רבות להידרדרות במצבם של היהודים בארצות ערב והשפיעה באופן מכריע על גילויי הסתה פרועה אנטי-יהודית במדינות אלו. הקהילות היהודיות ברוב מדינות ערב מצאו עצמן ללא הגנה חשופות לפורענות, ובהמשך לשלילת אזרחות, הלאמת רכוש, הקפאת חשבונות בנקים, פיטורים, מעצרים, עינויים וגירוש.
בעיראק התרחשה סדרת פוגרומים כנגד הקהילה היהודית. המפורסם שבהם אירע בערב חג השבועות בשנת 1941 – ה'פרהוד', במהלכו נרצחו מעל 170 יהודים, מאות נפצעו ועשרות בתים וחנויות נבזזו. הפורעים היו סוכנים נאצים וערבים, מקורבים למופתי אמין אל-חוסייני, ששהה בתקופה זו בעיראק. לאחר קום המדינה והעלייה הגדולה מעיראק בשנת 1951, מקהילה של מעל 150,000 נפש נותרו רק מספר אלפים, שסבלו גם הם מהרדיפות.
אך היו מקרים נוספים שנשתכחו ברבות השנים. בלוב למשל, 130 יהודים נרצחו בפוגרום שהתחולל בשנת 1945, אז נהרסו גם בתי כנסת. גם לאחר קום המדינה המשיכו הרדיפות והתנכלויות, שהביאו לבריחתם ועזיבתם של מעל 30,000 יהודים. בסוריה נרצחו עשרות יהודים בפרעות שהתחוללו בדמשק ובחלב בשנת 1948, ובמצרים אירעו פרעות ביהודים כבר בשנת 1945, אשר הותירו עשרות הרוגים, פצועים ופגיעות ברכוש ובבתי כנסת. בקיץ 1948, עשרות יהודים נרצחו בקהיר ובאלכסנדריה. לאחר הקמת המדינה לא פסקו הרדיפות, המעצרים ההמוניים, הפקעת הרכוש וגירוש של למעלה מ-25,000 יהודים. מתוך קהילה שבשיא פריחתה הגיעה ל-75,000 איש נותרו עשרות בודדות.
בעיר עדן שבתימן הותירו הפרעות ב-1947 קרוב למאה הרוגים. התנכלויות קשות הובילו לעזיבתה של הקהילה במבצע הידוע בכינויו 'מרבד הקסמים', שכלל עלייתם של כ-50,000 איש. בתקופה קצרה, חרבו קהילות עתיקות אלה. מאוכלוסיה המונה קרוב ל-900,000 יהודים במדינות ערב ואיראן נותרו אלפים בודדים.
הכרה בינלאומית מלאה
הגדרת המונח "פליט" בסימן א' לאמנת הפליטים (1951), מתייחסת לאדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו "בגלל פחד מבוסס היטב להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור". הגדרה זו מצביעה בבירור על העובדה שיהודים מארצות ערב אכן היו פליטים בארצותיהם, מאחר שנרדפו פוליטית, כלכלית וחברתית במדינות ערב בהן חיו, ובשל רדיפות אלו נאלצו לעקור ולנטוש את רכושם האישי והקהילתי, לוותר על זכויותיהם ואזרחותם.
זאת ועוד, החלטת מועצת הביטחון 242 של האו"ם שהתקבלה ביום 22 לנובמבר 1967, קובעת שהפתרון במזרח-התיכון צריך להיות "לבעיית הפליטים". ההחלטה אינה מבדילה בין פליטים ערבים לפליטים יהודים והיא עוסקת בהסדר צודק לתביעותיהם של הצדדים. גם הנציב העליון של האו"ם לפליטים (UNHCR) הכיר בעבר (בשנת 1957 ובשנת 1967), ביהודים שברחו ממדינות ערב כפליטים, בהתאם לאמנת האו"ם. לא ניתן להתעלם גם מן העובדה שבכל ועידת השלום ויוזמות שנערכו בהשתתפות ישראל ושכניה הערבים או במסגרת הסכמי השלום שנחתמו בין ישראל למצרים, ירדן והפלסטינים, נעשה שימוש במונח "פליטים" ללא שיוך או ייחוד.
ביום ה-1 לאפריל 2008 אישר הקונגרס האמריקני פה אחד את ההחלטה מספר 185, המהווה הכרה רשמית ראשונה שווה בנושא פליטות היהודים ממדינות ערב וכנתון הדורש התייחסות בכל הסכם אזורי שיחתם במזרח-התיכון. ההחלטה מתנה כל פיצוי או סיוע לפליטים הפלסטינים בהגשת סיוע או פיצוי דומה ליהודים יוצאי מדינות ערב. ההכרה בזכויות הפליטים היהודים ממדינות ערב השתקפה אף מהצהרות מנהיגים פוליטיים לאורך השנים. כך לדוגמה הצהיר ג'ימי קרטר בשנת 1978, לאחר חתימת הסכם קמפ-דיוויד, כי: "לפלסטינים יש זכויות… ברור שיש פליטים יהודים… יש להם אותם זכויות כפי שיש לאחרים".
בדומה לכך, בשנת 2000, במהלך המשא-ומתן שהתקיים בקמפ דיוויד, התבטא נשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון ואמר: "יהיה צורך להקים קרן בינלאומית כלשהי עבור הפליטים. קיים עניין, כך אני חושב, משני הצדדים, וזו עובדה מעניינת כשלעצמה, גם בהקמת קרן אשר תפצה את הישראלים אשר הפכו לפליטים בעקבות המלחמה שפרצה לאחר לידת ישראל. ישראל מלאה באנשים, יהודים, אשר חיו בארצות שהן בעיקרן ארצות ערביות, ואשר באו לישראל משום שהפכו לפליטים בארצותיהם". חמש שנים לאחר מכן התבטא גם ראש ממשלת קנדה, פול מרטין, וקבע כי "פליט הוא פליט, ויש להכיר במצבם של היהודים הפליטים ממדינות ערב".
נפלו בין הכיסאות
בישראל, לאורך השנים קיבלו הממשלות החלטות שונות בנושא היהודים יוצאי מדינות ערב, והדגישו את מחויבותן לנושא. מתוקף החלטות אלו הוקמו ועדות שרים ייעודיות. בשנת 2010 התקבל בכנסת ישראל, ביוזמת ח"כ ניסים זאב, חוק לשמירה על זכויותיהם לפיצוי של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן, התש"ע-2010. מטרתו של חוק זה לשמור על זכויותיהם לפיצוי של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן במסגרת משא-ומתן להשגת שלום במזרח התיכון.
אך בדיקת מבקר המדינה מצאה שבפועל דבר לא זז. לאור פניית הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ב-5 בפברואר 2014 חיבר המבקר השופט בדימוס יוסף שפירא חוות דעת בנושא "מאגר מידע על פליטים יהודים מארצות ערב ומאיראן". בפנייה התבקש מבקר המדינה לבדוק את עניין "אי-יישום החלטות הממשלה בנושא".
הממצאים חשפו תמונת מצב עגומה בכל הקשור לפעולת הממשלה באשר למחקר, רישום, תיעוד ואיסוף מידע בנוגע לזכויותיהם של פליטים יהודיים יוצאי ארצות ערב ואיראן. חרף ההצהרות של ממשלת ישראל בדבר מחויבותהּ לפעול בנושא זכויותיהם של יוצאי מדינות אלה, למעשה פעולות הרשויות הרלוונטיות היו מעטות ביותר. בשנת 2009 הוחלט שהמשרד לאזרחים ותיקים יקבל את האחריות לקידום הנושא, אולם פעילותו הייתה מצומצמת ביותר. לא עלה בידיו לגייס את המשאבים הנדרשים, והפעולות שנקט להגדיל את כמות טופסי התביעה היו מועטות.
מבקר המדינה הוסיף כי על ממשלת ישראל והגורמים הנוגעים בדבר לשנס מותניים ולפעול במרץ, למעשה ולא רק להלכה, לביצוע החלטות הממשלה. נוכח חשיבות הנושא והזדקנותהּ של האוכלוסייה הנוגעת בדבר, על הממשלה לפעול במהירות הראויה, על-מנת שהמחדל לא יהיה בכייה לדורות. כיום המשרד לאזרחים ותיקים אחראי לתיעוד את הנתונים של יהודי ארצות ערב כולל הרכוש.
ציון היום הלאומי לזכויות הפליטים היהודים מארצות ערב מהווה הזדמנות לעלות על נס את מורשתם ואת ההיסטוריה הטראגית בעקירתם הכפויה, תוך נישולם מרכושם הפרטי והקהילתי, שנראה כי נעלמה מדפי ההיסטוריה. זו גם הזדמנות לחדד את החשיבות החיונית לכך שסוגיה זו תחזור לסדר היום הבינלאומי על מנת לתקן את המעוות בהתייחסות הא-סימטרית כלפי הצדדים במסגרת הסכסוך הערבי-ישראלי.
__________
עו"ד הדס ממן היא פעילה למען השבת זכיותיהם של הפליטים היהודים.
כתבה מצוינת – צריך לפעול להכנסת הנושא למסגרת הלימודים בתולדות עם ישראל . נראה שהיום בתודעה של התלמידים יש יותר מודעות לפליטים הערבים מאשר לפליטים היהודים כך גם באוניברסיטאות שלעיתים מזכירות סניף של אשף ולא אוניברסיטאות במדינת ישראל הריבונית. כמו כן רצוי להעלות את הנושא במסגרת הפצת המידע של משרד החוץ באינטרנט ובקרב השגרירים ובכל דיון על הסכם כלשהו עם הערבים
תשע מאות אלף הוא מספר לא סביר . דובר על בין 400 ל 600 אלף במקסימום.
מהיכן אתה מביא את זה? דובר בין 850 אלף למיליון פליט
כ550,000 גורשו ממדינות ערב לישראל בשנים שלאחר קום המדינה:
200,000 ממרוקו, 120,000 מעיראק 50,000 מתוניס, 50,000 מתימן, 30,000 ממצרים, 30,000 מלוב, 30,000 מסוריה, 30,000 מאלג'יר ועוד 10,000 משאר המדינות.
כ200,000 גורשו באותן שנים ממדינות ערב למדינות אחרות:
בעיקר האלג'יראים שהיו בעלי אזרחות צרפתית אבל גם מצרים תוניסאים לובים ומרוקאים.
כ100,000 עלו לארץ באותן שנים ממדינות מוסלמיות שאינן מדינות ערב בעיקר איראן תורכיה ואפגניסטן.
כ50,000 ממדינות מוסלמיות עלו לארץ לפני קום המדינה בעיקר מתימן וגם מסוריה מעיראק ומהמגרב.
כ300,000 נוספים ברחו ממדינות מוסלמיות בשנים האחרונות:
כ50,000 מאיראן לאחר המהפכה האיסלמית כ200.000 מאוזבקיסטן אזרביג'ן ורפובליקות נוספות בברה"מ שהפכו למוסלמיות לאחר התמוטטותה, כמה עשרות אלפים עלו מתורכיה המתאסלמת וכמה אלפים שהיו בני ערובה בסוריה ובתימן עלו לאחר תשלומי שוחד לשלטונות.
כ40,000 יהודים בתוך ארץ ישראל ברחו ולא חזרו עד שנת 1950 מבתיהם מאימת הערבים:
20,000 ברחו מהעיר העתיקה בפרעות שלפני קום המדינה. עליהם יש להוסיף את גוש עציון, בית הערבה, עטרות, נווה יעקב, כפר דרום, בני יהודה, ההתישבות בבשן, שכונות במזרח ירושלים כמו כפר השילוח ושמעון הצדיק, ואת הקהילות היהודיות בחברון בשכם בעזה בשפרעם ובכפר יאסיף.
כ10,000 יהודים גורשו בארץ ישראל בשנים האחרונות (מפוני סיני ומפוני גוש קטיף).
כ50,000 יהודים עלו לארץ בשנים האחרונות מהפרברים המתאסלמים של צרפת ובלגיה (חלקם בורחים מהמוסלמים בפעם השנייה).
סה"כ 1,300,000!
עלי עבדו,
מה קשר של "כ300,000 נוספים ברחו ממדינות מוסלמיות בשנים האחרונות" לכתבה שמדברת על "יהודים גורשו ממדינות ערב בשנים הסמוכות למלחמת העצמאות"?…
השנאה העצמית של כמה מאיתנו אוכלת כל חלקה טובה. אנשים שהייתי מצפה מהם להפעיל חשיבה רציונאלית על בסיס עובדתי ולהביע את דעתם בצורה שאינה מתלהמת זונחים את כל אלה ברגע שהם חשים חובה להכית על חזם שלהם ועל חזו של כל יהודי אחר ורק משום שהוא בן לעם שעומד על כך, סוף סוף שזכותו של עמו, כלומר העם היהודי, איננה נופלת בערכה מזוכותו של כל בן אנוש אחר וכל עם אחר. נראה לי שזה סימפטום של גלות מתמשכת יתר על המידה. בעוד מרביתנו, אני מקווה, הוצאנו את הגלות מתוכנו, יש ביננו כאלה שאינם מסוגלים לחיות ללא הצורך לנשק את בהונות רגליו של הרודן, יהיה אשר יהיה ואפילו שכדם של ילדים יהודים עדיין ניכר תחת צפורניו. כך, יהודים אלה ( האם הם בכלל מודעים למהותה של היהדות כציויליזציה אני תוהה?) מתייחסים אל ה,"קטסטרופה" שפקדה את ערביי הארץ: מדינת הלאום של העם היהודי, מדינת דמוקרטית-ליברלית במהותה, הוקמה על חלק קטן מארץ מולדתנו. נו, מה עוד ניתן לומר אלא להרגיש סלידה מהתייחסות כזו לעמנו ולמורשתו
כתבה מעולה, ערוכה היטב ומנומקת עם מידע רלבנטי וחשוב העובדות מדברות בעד עצמן ואכן יש לצפות מהממשלה ליותר יוזמה ופעילות בנושא.
כל הכבוד יאחים
כתבה מעולה , ברורה וערוכה היטב. נושא מעניין ורלבנטי שזכה לקבל כאן מיקוד מקצועי היסטורי עם דגש על הנקודות המרכזיות
יישר כח לכותבת עו"ד הדס ממןולחבריה הפעילים להעלאת המודעות הציבורית לנושא כה כאוב. רבים מאיתנו הם צאצאים לבני קהילות יהודי ארצות ערב ואיראן, על מורשתן העתיקה והמופלאה, ואנו מחוייבים בצוות "והגדת לבנך", ולא לשכוח.
מידה שם מעניין וכתבה מעניינת ורהוטה וצילומים מעניינים בטיסה ארוכה בחזרה לישראל שאלתי את עצמי למה הכותבת כותבת רק על יוצאי צפון אפריקה ומזרח התיכון [עירק] גם יהודי אירופה עברו נכבה ורוכשם נגנב ונשדד על ידי הנאצים והשלטון הקומוניסטי למה יהודי אשכנז לא צעקו נכבה? למה אף אחד לא קם ואמר נכבה.?
אף אחד לא אמר נכבה כי הם רצו לבוא לישראל ולהבנות שם ואף אחד לא התגעגע לשם ,הם השלימו עם הגורל שלהם ולא ראו בזה נכבה אז למה כותבת מרגישה נכבה? למרות שעברה שנה מאז כתיבת הכתבה כשאני מגיע לישראל אני מרגיש זר בגלל כתבות כאלו ,
בכבוד רב
אייל סבו
מהנדס מים
יהודי אירופה אכן קיבלו פיצוי רחב על סבלם ורכושם
היהודים צעקו שואה. ויש לנו יום השואה. אנחנו לא נשכח ולא נסלח על מה שעשו ליהודי אירופה. אירופה לפחות ניסתה לעשות לעצמה חינוך מחדש. למרות שהאנטישמיות שם בעלייה.
הערבים, לעומת זאת, ברוב חוצפתם הידועה, רק מאשימים אותנו בנכבה ולא מכירים במה שעשו לנו. לא מדברים על זה. לכן היהודים צועקים על הנכבה היהודית. מה שקרה לפלשתינאים זה כאין וכאפס לעומת מה שהערבים עשו לנו, וממשיכים לעשות לנו. לא ביקשו סליחה. ממשיכים להאשים אותנו בכל הצרות שלהם. ממשיכים לשנוא אותנו ולחנך על שנאה ומלחמה מגיל אפס.
אני ממליצה לקרוא את הספר "מאז ומקדם". אני קוראת אותו באנגלית From Time Immemorial. זה ספר עם תיעוד היסטורי ועדויות מפורטות על כל הפרעות, והחיים העלובים בגטאות שהיו ליהודים בארצות ערב. אתה קורא את זה והדם עולה לך לראש. הרבה דמעות. אבל אנחנו חייבים לזכור את זה. כל פעם שהפלשתינאים וארצות ערב תובעים מאיתנו תביעות עלינו לזכור שבסוף להם יש 22 מדינות ולנו רק אחת קטנה. ולזכור שבחשבון הארוך ביננו הם נמצאים בחוב עצום ליהודים הפליטים. חובם לנו פי מיליון יותר גדול מאשר חובתנו לפלשתינאים.
הנכבה השקרית והנכבה האמיתית
הנכבה, מושג בו עושים הערבים שימוש נרחב מאד עשרות בשנים ואשר הפך להיות סוג של קרדום שקרי, לחפור בו במוחם ובתודעתם של אומות העולם, הפך גם להיות אמצעי שבעזרתו מתישים את היהודים תושבי מדינת ישראל ואלה שבתפוצות.
כל זאת על פי מיטב הציווי של גבלס. שר התעמולה הנאצי שלימד אותנו דבר או שתיים על אמת ושקר. בין היתר הוא טבע את אמרת הכנף המיוחסת לו: "שקר, אם תרבה להשתמש בו, יהפוך לאמת".
אין ולא הייתה נכבה ערבית. ההדבקה המלאכותית של המונח התעמולתי הזה, לאסון שקרה לערביי ישראל ב – 1948, לאחר שמנהיגיהם הכריזו על מלחמה בהתיישבות היהודית ולאחר מכן במדינה היהודית שקמה, והתחייבו "לזרוק את הכופרים היהודים לים", הוא שיבוש שקרי של ההסטוריה. האמת ההיסטורית, העובדתית, היא כי מדינות ערב הן שיצרו נכבה מיוחדת, נכבת סכינים, נכבה ליהודים. הן עשו זאת בסדרת אירועים קשים ואלימים (פוגרומים, גירוש למחנות ריכוז וכו'), אפשר לציין את מועד תחילתה של הנכבה האמיתית בעת המודרנית בפרהוד שנערך בבגדד ב – 1941. שבו ניגן המופתי חאג' אמין אל חוסייני כינור ראשון. מנהיג ההפיכה העיראקית דאז, ראשיד עלי אל-כילאני, היה אמנם נאצי מושבע, אולם את הכללת היהודים בפוגרום הזה הגה המופתי. כל זאת שבע שנים לפני קום המדינה. גם הערבים יושבי ארץ ישראל השתתפו ב"חגיגת הסכינים" הזו, על ידי פרעות משלהם, חברון, מוצא, שיירת הרופאים לביה"ח הדסה, גוש עציון, הרובע היהודי בעיר העתיקה וכו', הממסד בישראל, לאחר הקמתה ולדורותיו, לא הבין או לא רצה להבין את המשמעות של העובדות ההיסטוריות כפי שהן. לא ראה לנגד עיניו את התמונה הכוללת של "עליהום" ערבי על יהודים בכל מרחבי המזרח התיכון.
בבגדד (הפרהוד, 1941), ובצפון אפריקה הבינו כמיליון יהודים שאין להם שום סיבה להישאר ליד שכניהם ש"הטיבו עמם", וביצעו בהם פוגרומים וגירושים למחנות ריכוז, אם חפצי חיים הם. הנכבה היהודית, והזיקה הציונית שלהם לישראל, הן שגרמו להם להגר, למעשה לברוח. רובם באו לכאן. וכי לאן ילכו?
אז על איזו נכבה בדיוק מדברים הערבים? ומדוע השתיקה הישראלית?
ועכשיו הנה מפציע גל חדש של "מחקרים" מאמרים, ובכלל בולמוס פובליציסטי העוסק, איך לא בהשוואה בין השואה לנכבה הפלשתינית (שכאמור לא הייתה ולא נבראה.
ושוב, אם ברצונכם להבין מהיכן צמח רעיון העיוועים הזה, לכו אל מקורות הכסף. כרגיל: ממשלות זרות ועמותות מהארץ ומחו"ל. כל השילוב הזה, שיסודותיו אנטישמיים, מוכן תמיד גם להשתבח בעזרתו האדיבה של צוות ההלקאה בישראל המזומן תמיד, וגם לפתוח את ארנקיו לשם כך
שלמה הלל אומר שלא היתה נכבה יהודית
אולי יש כאן קצת תחושה של קיפוח למה אנחנו לא והם כן קצת תסכול על אשכנז?ואולי לא מה אתם אומרים?
תמצות התהליך כפי שמופי בספר מאז ומקדם חוטא לדיוק
אכן היות הסתות ופוגרומיםנשלמעשה מלבד תגובות רכות כל העולם התעלם.ממש כך.בפועל יהודים לא קבלו ממדינות פליטותם גם באירופה את המגיע להם כשבאירופה עוד דברו במדינו ערב נמשכה העוינות
הביעה העיקרית בכתבה ובמחאה לדעתי היא שאין כלל התיחסות להחרגת ה"פלסטינים" והפיכתם לפליטים לדורות וכל זה תחת החלטת או"מ והקמת ארגון אונר"א.מעבר לעובדה שקיום הארגון מהווה אבן נגף לכל הסדר אפשרי הרי פליטות לדורות כאן מעמידה זכויות לכששה מליון פלסטינים נוספים שבחוץ.למה אם זכות חריגה זו לא בטילה ,שלא תנתן אם גם בדיעבד לליהודים פליטי מדינות ערב….כי למוסלמים כבר אז היתה תמיכה ורוב אוטומטי?
לא רק מזרחים עברו חווית לא נעימות קשות עצם הכותרת של הכתבה מרמזת לדעתי שאילו הייה מדובר על יהדות אשכנז אז כן הייתם שומעים בפסטיבל הנכבה,בין השורות קיים מירמור אנטי אשכנזי,כותבת לא מובילה לשום מקום אלא לתחושה של מסכנות וחוסר גאווה מצד יוצאי המזרח כותרת.מגמתית אנטי אשכנז בעקיפין הייתי מתחבר להרטיב שהיא חשה. פספוס שלה
יש תחושה של מירמור אנטי אשכנזי תחת המסווה של כביכול נקבה לעדות המזרח.עוהד הדס ממן בוחרת להעביר מסר בדרף עקיפה עליך הממסד האשכנזי של אז והיום כל כך הרבה מילים שמנסות להסתיר משהו מובן מאליו אני לא מתה על אשכנזים.
התעלמות מיהודי אירן כורדיסטאן תורכיה -מדוע ולמה??????
חברים יקרים,
הנכבה היהודית לא נגמרה. שבוע שעבר זכינו לחוות את נחת זרועם של ערבים אנטישמים שביצעו פרעות ביהודים בארץ ישראל. רק שהפעם ניצלנו בנס. וגם אין לנו לאן לברוח. למה אנחנו לא מבינים את הרמז? היהודים קמו וברחו לארץ ישראל. עכשיו הזמן לטרנפר את כל הערבים החוצה לירדן. יש לנו מדינה אחת ליהודים ויש 22 מדינות לערבים ואינסוף שטחים. לא נסכים לחיות עם אוייבנו בקירבנו. בכל המזרח התיכון מיליונים של פליטים עוקרים ועוזבים. בואו ננצל את ההזדמנות להיפטר מאוייבנו אחת ולתמיד
מאמר חשוב, אבל כמו רבים חוטא בשני דברים: העם המומצא והשם של העם המומצא.
השם המומצא:
"פלשתינה" (מקור מקראי במילת התואר: פלשתים – "אלה שפלשו") ולכן הכיתוב "פלסטינים" הוא טעות מכוונת.זוהי מילה מופרכת שאין לה כל שורש לשוני בשפה העברית והערבית! הערבים שינו את האותיות בכדי להתרחק מהמקור העברי ומשמעותו. אין כל קשר בין הערבים לעמים והשבטים הקדומים השונים, שמכונים בתנ"ך "פלשתים" (שמם האמיתי אינו ידוע). ה"פלשתים" הראשונים היו בכלל שבטי פגאנים שהיגרו מכרתים.
גם נסיון האבחנה של פרופ' שמיר, בין "פלשתינאים" (יהודים שנולדו בא"י תחת שלטון הבריטים, כמו ההורים שלי) לבין "פלסטינים" אינו רלוונטי, כי מקור נשאר בשפה העברית ולא הלטינית או האנגלית וגם אינו מציין כלל שם של עם, ולא לאום ולא פליטים (אציין גם, שפרופ' שמיר, קרא למדית ישראל בעבר "גזענית" ואפרטהייד" ושאר השקרים במגיעים בעיקר מגורמים אנטישמים ועויינים לישראל).
העם המומצא:
אין דבר כזה "פלשתינאים" (ובטח שלא לא "פלסטינים") לא, זוהי לא סיסמה פוליטית. אוכלוסיית ערבים בארץ ישראל מורכבת משבטים שונים ונפרדים שהגיעו בזמנים שונים ובנסיבות שונות מארצות שונות (חלקם חיפשו פרנסה,, חלקם בדואם נודדים, חלקם הובאו ע"י הבריטים כדי לעבוד בנמלים וחלקם בכלל היגרו בימי כיבוש ירדן ביהודה ושומרון ולאלה בייחוד אין להם כל קשר לשלטון המנדט הבריטי ולשם שלו).
כמו בכל ארצות ערב, החברה השבטית מורכבת מעשרות קבוצות קטנות אשר שומרות על ייחודיות השבט ונאמנות קודם כל לשבט או רק לו. הם אינם מתערבבים ומתחתנים עם בני השבטים האחרים ולכן הגדרתם כעמים או לאומים, כפי שעשו מדינות אירופה בועידת סן רמו (1920) אינה רלוונטית ואנו רואים זאת היטב היום: מלחמה של כולם נגד כולם בסוריה, עיראק, לוב, תימן, אפגניסטן. ל"פלשתינאים" (או ה"פלסטינים" למי שמשום מתעקש) היגרו מארצות מהמזה"ת, צפון אפריקה ואפילו מזרח אירופה, יש ארץ מקור וקרובי משפחה בארצות אלה. הם אינם פליטים של המנדט הבריטי ולא של מדינת ישראל. אילו הערבים המוסלמים לא היו דבקים במטרות ההאיסלם של הג'יהאד וההיג'רה, הנצחת שקר הפליטות וה"כיבוש" הישראלי; אילו היו מכירים בזכות העם היהודי למדינה משלו בארץ ישראל (ולא כבני חסותם), אולי הם גם היו משגשגים פה!
דעה:
הגיע הזמן שיהודים ישראלים יפסיקו להתייחס לערבים והבדואים כאל לאום או עד אחד ויתבוננו למציאות במזה"ת ישר בעיניים. עלינו להפסיק להשתמש בשם הזה, שמטעה כל כך הרבה אנשים בישראל ובשאר העולם (כולל אלה שתומכים בישראל), ולזעוק את העובדות, גם באוזניהם של אלה שאינם אוהבים לשמוע זאת! לא עוד הסברה כושלת של משרד החוץ ונציגינו באו"ם, לא עוד התפרסות של פוליטיקאים, שמוכתבת ע"י פוליטיקאים ושגרירים ואנשי תקשורת זרים ולא עוד תקשורת מקומית שמשקרת לעם ישראל בפרצוף, מידי יום, שוב ושוב באותם המיתוסים המופרכים על כיבוש שלא היה ולא נברא, על העם המומצא והשם המומצא!!!
בתקופת האימפריה הרומית כל המדינות שמכונות
כיום מדינות ערב,לא הכילו ערבי אחד ויחיד מלבד חצי
האי ערב.
לאן לדעתך נעלמו עשרות העמים האלה ?
לקולוניאליזם של האדם הלבן קדם קולוניאליזם מוסלמי
נרחב ורצחני בהרבה.
גם הכושים אינם הדיירים המקוריים של אפריקה.
האדם הלבן לא המציא כלום.
בעוד הלבן עסוק הרחמים העצמיים,המוסךמי מפנטז
על סיבוב נוסף של קולוניאליזם,ביזה והשמדה.
היו רדיפות וגרוש של היהודים מארצות הערבים זה מה שעלינו להדגיש ולתבוע מן הערבים. אבל המלה נכבה אינה מתאימה. אין אנו צריכים להעתיק את מלת השקר של הערבים. מה שקרה לערבים אינו נכבה -אחרי שניסו למחוק את מדינת ישראל ולהשמיד את אזרחיה הם הפסידו את בתיהם וכפריהם וזה אסון – אבל הם נשארו בחיים ולא נהרגו כמו תושבי הירושימה או אף תושבי ברלין במלחמת העולם השניה. קהלות ישראל אבדו הכל – בתים רכוש פרטי ועסקים ואתרים. אנשים מכובדים הפכו להיות פועלי דחק תושבי בתים עברו לגור במעברות בתנאים קשים מאד – ללא מים זורמים לבתי שמוש צבוריים. אבל על אף הסבל העצום, ראו עצמם שבאו לארץ אבותיהם בקרב אחיהם. לא נכבה קרתה להם אלא גאולה מן הגלות.
בדיון עם אומות העולם אין להצטמצם לדרישות כספיות לפצוי על רכוש ועל סבל. לנו היו זכויות על ארצות אלה אשר שכנו בהם לפני בוא הערבים. עכשו חוששת ממשלת ישראל להשאיר יהודים בארץ ישראל בשטח שהיה כבוש בידי עבר הירדן. ואין אנו מזכירים כי מגיע לנו שטח הרבה יותר גדול. הערבים גרשו את היהודים ועכשו אסור ליהודים לגור בארץ ישראל בשטח שהיה תחת כבוש של עבר הירדן? מי הפוגע ומי המנשל? הערבים ולא הישראלים. אשר לערבים החיים בארץ ישראלבמקום יום הנכבה עליהם לצין יום הורטה, החרטה על הנסיון להשמידנו. ובקשת סליחה מאתנו ולהודות שאנו מבקשים ונותנים להם לחיות בשלום ולא הענשנו אותם על תוקפנותם.
במאה ה11 שלטו המורבטון ,יסדו את עיר מרכאש ב1062 תחילה נאסר ליהודים לגור אלה רק לזמן מוגבל לרגל עסקיהם בתקופה שלטונם של הממונים בעברית מייחסים ב1146 עד 1269 תנועה זו נוסדה על ידי מנהיג דתי ברברי בשם מוחמד עבן עבדאללה השם שלטו על מרבית צפון אפריקה וספרד שאיפת לאסלם את כול תושביהם לפי כך נשללה מיהודים עודו יותר מהנוצרים הנצרות הוכחדה סופית במרוקו . היהודים הועמדו בפני הבריה התאסלמות ,גירוש או מוות . בספרד גילו המיחדים קנאות קיצונית יותר והיהודים שם נאלצו להתאסלם או לברוח קהילת סבתה כלטע כמים שברחו מספרד ביניהם ר' יהודה המערבי תלמידו של הרמבמ ,והמשורר יהודה בן עבאס ידידו של ר' יהודה הלוי. סג'למאסה נכנעה ב1140 לעבד אלמומין באגרת מ1148 שנמצאה בגניזה,כתב שלמה הכהן בפוסטאט כי עבד אלמומין אסף את היהודים והציע להם להתאסלם 150 מהם סירבו ומתו על 'ידוש השם והאחרים ביניהם הדיין יוסף בן עמראן התאסלמו . היו ביניהם שנמלטו לדרעה. יהודים מסג'לאמסה היגרו למצרים ויהודה סג'למאסי שעסק בסחר עם הודו היה פקיד הסוחרים בפוסטאט בסוף שנת 40 של המאה 12 . קהילות יהודיות , ביניהן באזור תפילאלת נהרסו בתקופת המאבק בין המורבטון והמייחסים . ר' אברהם בן עזרא ברח מפני הקנאים חיבר קינה בסוף שנות ה50 של המאה ה12 על חורבן קהילות ספרד והמגבר בשנים 1130 עד 1140. בקינה הוא מזכיר את קהילות תלמסאן , סבתא פאס,מכנאס ,סג'למאסה וכן את סוס, אגמאת ודרעה חורבן הקהילות מתאשר גם ממקורות ערבים