זו הכלכלה, טמבל

חוסר היציבות הפוליטית וחולשת ההנהגה הכלכלית מייצרים השפעות שליליות על הכלכלה • ישראל עומדת במקום בעוד כלכלות אחרות הופכות תחרותיות יותר • השיפור בכלכלה העולמית הוא הזדמנות, אבל על מנת לנצלה אנו חייבים לצאת מהבחירות הבאות עם קואליציה יציבה והנהגה נחושה

תוצאות הבחירות האחרונות, בינואר 2013, התבררו בסופו של דבר כקטסטרופליות מבחינת יכול המשילות. לכאורה זו היתה ממשלה הרבה יותר קומפקטית מקודמתה. כ-20 שרים לעומת כ-30 שרים פלוס מינוס בממשלה הקודמת. הנושא המדיני נחשב אם לא למת אזי לא ממש רלוונטי בסדר היום של הממשלה כשנכנסה לפעילות. כך שכל הנושא הכלכלי יכול היה ליהנות ממרכזיות, ולא סתם – אלא נדמה היה שמעולם לא כיהנה ממשלה שבין מרכיביה היתה הסכמה כל כך רחבה כמו ממשלת נתניהו הנוכחית בתחום הכלכלי. המרכיבים של הליכוד של נתניהו וליברמן עם לפיד ובנט היו אמורים לשקף ממשלה אחידה פחות יותר באידיאולוגיה הכלכלית. שוק חופשי, סביבה עסקית ידידותית, ממשלה קטנה. בוודאי יותר מהממשלה הקודמת שהכילה בתוכה את מפלגת העבודה עם הרצידיב הסוציאליסטי ואת ש"ס הסמוכה אל שולחן ההקצבות.

הפיצול עולה ביוקר

אבל התוצאות הכלכליות היום הן גרועות בהשוואה לציפיות, וניתן להגדירן כסף-משבריות. הכלכלה היא אולי הסיבה העיקרית להליכה לבחירות. ההתנהלות הכלכלית של ממשלת נתניהו-לפיד התגלתה כבעייתית ביותר, ואם למישהו חשובה הכלכלה – זו סיבה מספקת ללכת לבחירות. הצורך בגיבוש מחדש של ההנהגה הכלכלית בישראל הוא ההצדקה העיקרית לבחירות. התקווה היא כמובן, שהבוחר הישראלי יצליח לייצר דומיננטיות מפלגתית ברורה ביציאה מהקלפי, כך שתהיה מפלגת ציר אחת גדולה שחולשת על מרכז המפה הפוליטית וראש הממשלה, בין אם יהיה נתניהו ובין אם יהיה מישהו אחר, יהיה מסוגל למנות את השרים הבכירים ובראש ובראשונה את שר האוצר.

לקראת בחירות, אפשר אפילו לשאול בצורה לגיטימית, אם המערכת הפוליטית בישראל רלוונטית בכלל לתפקוד הכלכלה? האם כלכלת ישראל פועלת על טייס אוטומטי? ובכן, גם אם במידה רבה הכלכלה והתקציב מתנהלים על טייס אוטומטי או פקידותי מקצועי, והיזמים עושים את השיקולים בנפרד, עצם השיתוק של המערכת הפוליטית מייצר השפעות שליליות על הכלכלה. עם זאת, ממשלה חזקה הדוחפת למדיניות כלכלית גרועה עלולה לגרום לנזק גדול יותר מאשר ממשלה שמנטרלת את עצמה.

הנתונים הסטטיסטיים של השנה האחרונה מראים, למשל, שברוב הפרמטרים חודש ספטמבר 2014 דומה מאוד לנתונים של ספטמבר 2012. לדוגמא בנתוני הצריכה. זה סימן טוב יחסית. למרות הצמיחה השלילית של 0.4 אחוז ברבעון השלישי הכולל בתוכו את מבצע 'צוק איתן' הארוך, הרבע האחרון של השנה צפוי, לדברי נגידת בנק ישראל, להחזיר אותנו לקצבי צמיחה שאפיינו את המשק בשנים האחרונות – של מעט פחות מ-3 אחוזים. זה לא רע, זה גם לא מזהיר.

נכשל בתחרותיות

אבל הנגידה פלוג ציינה בהרצאתה בוועידת התעשיינים לפני כעשרה ימים במיוחד את ההתפתחות השלילית במדד הסביבה העסקית בישראל. מסתבר שבשבע השנים האחרונות (2007-2014) ישראל ירדה מהמקום ה-26 בדירוג העולמי של הסביבה העסקית למקום ה-40. רק בשנה האחרונה התדרדרנו בשני מקומות. "הירידה משקפת את העובדה שמדינות אחרות התקדמו בשיפור הסביבה העסקית שלהן בעוד אנחנו נותרנו מאחור", אמר קרנית פלוג. "בעולם תחרותי קובע מקומנו היחסי".

מה זה בעצם אומר? שהסביבה בישראל – הפוליטית, הביורוקרטית, התקשורתית והאנושית – הופכת ליותר ויותר לא ידידותית ליזמות כלכלית. לא חסרות דוגמאות. מלבד התחזקות ההסתדרות והשביתות העונתיות (לבד מהנזק הישיר) יוצרות אקלים שלילי. ישראל הופכת למקום שמשקיעים זרים, בייחוד גדולים, חוששים להיכנס אליו. יזם בתחום האנרגיה, שנחשב לאחד מקטרי הצמיחה בישראל, עלול למצוא את עצמו עומד לדין על פי חוק עשיית דין בקפיטליסטים ועוזריהם, אם לא כמבצע פשעים נגד העם היהודי. הענף היחיד שנהנה כרגע מחופש יחסי ולא סובל מידה הכבדה של המדינה או של האידיאולוגים ההרסניים בציבוריות הישראלית הוא ענף ההיי-טק.

התחזית הכלכלית מבחינת ישראל היא חיובית ויכולה להיות אפילו חיובית מאוד. לפי תחזית בנק ישראל נרוץ ב-2015 על קצב צמיחה של 3 אחוז. מרכז המידע של האקונומיסט שם אותנו על 3.5 אחוזים ו-4.5 אחוזי צמיחה ב-2016. כלומר, הנתונים של השנים הבאות מסוגלים אובייקטיבית להחזיר אותנו לשנים הטובות שבין 2008 ל-2012 כאשר קצב הצמיחה ועליית התל"ג לנפש בישראל הקפיץ אותה למקום בין 20 המדינות המשגשגות בעולם. אלו השנים שבהן התקבלה ישראל ל-OECD. זוכרים? ישראל לא תמיד היתה שם.

אבל התחזית של האקונומיסט מדברת על שתי מגבלות שיוצרות חשש מפני הבלתי צפוי: האחת, זו המערכת הפוליטית. השניה, המצב הבטחוני האזורי. הסעיף השני מוכר והדרך היחידה לנטרל אותו במידת מה היא על ידי השקעה אפקטיבית בביטחון, כך שהמערכות הצבאיות הבאות תהיינה קצרות ככל האפשר ומרתיעות. אבל המערכת הפוליטית? קשה למדוד בכמה עולה לנו המערכת הפוליטית המפוצלת שמונעת מאז הבחירות האחרונות ניהול של מדיניות כלכלית קוהרנטית. די בכמה הצהרות והצעות חוק כדי לייצר אוירה של חוסר ודאות בכלכלה ושל סביבה לא ידידותית לעסקים: למשל, כל היוזמות הכרוכות בהתערבות מלמעלה בשוק. שוק הדיור, שוק הספרים, אפילו שוק העגבניות, שוק התקשורת. ההצהרות המלחמתיות של שר האוצר לפיד בכנס עובדי משרד האוצר היו נבזיות אבל גם מטופשות. נכון שלא כל חוקי הכלכלה הם חוקי טבע כמו הפיזיקה של אינשטיין; אבל יש בכל זאת חוק ברזל אחד: שר אוצר שבז למדיניות כלכלית מקצועית, איננו מתואם עם ראש הממשלה ולא מקבל ממנו גיבוי, ומאז כניסתו לתפקיד הפך לגורם בלתי צפוי – מכניס חוסר ודאות למערכת; הוא הופך למכונת ערפל שגורמת ליזמים גדולים לחשוש ולא להוציא את היד מהכיס. התוצאה היא, בין אם לפיד יאהב אותה או לא, קיפאון יחסי בכלכלה עם כל הנתונים השליליים הנלווים לזה.

שעת כושר

כרגע, הנתונים האובייקטיביים מסביב לישראל הם מאוד ידידותיים לכלכלתה. יש התאוששות בכלכלה העולמית ובייחוד בכלכלת ארצות הברית. הדולר עלה וערכו פוחת בחודשים האחרונים ב-6.5 אחוזים, מה שאמור לעזור מאוד לכדאיות הייצוא ולהכנסות מדולרים. ישראל היא משק מוכוון ייצא. מחירי הנפט צללו מ-116 דולר לחבית לפני חודשים אחדים לכ-70 דולר. זה אגב אחד ממנופי הלחץ הכבדים ביותר על איראן ורוסיה. אבל כלכלית זה בוודאי טוב למערב, ארצות הברית ואירופה, שאיתן מתנהל עיקר הסחר הישראלי. כך שהנתונים הם טובים והבוחר עם נציגיו בכנסת הם שיחליטו אם ישראל תנצל את המצב הכלכלי הבינלאומי המשתפר כדי לצאת לפריצה כלכלית חדשה. טוב לכלכלה שהפלונטר הממשלתי יפתר על ידי של ניצחון של גוש פוליטי אחיד. אין ספק שהנהגה כלכלית חלשה ומפוצלת עם יאיר לפיד במרכזה היא הגורם העיקרי לכך שישראל לא נמצאת כבר עכשיו בקצב צמיחה של 4 אחוזים. לפיד נוקט בגישה סקטוריאלית ולא לאומית. אבל הנהגה כלכלית חזקה ומלוכדת, עם ראש ממשלה ושר אוצר מאותה מפלגה לא תמצה את הפוטנציאל של ישראל. אם בנימין נתניהו ייבחר שוב לראשות הממשלה בבחירות הבאות, זו תהיה קרוב לוודאי הקדנציה האחרונה שלו. הוא יוכל להרשות לעצמו מקצה שיפורים להשלמת הרפורמות שהעביר ב-2003-2005. עם כלכלה מבוזרת, נטולת חסמים וסביבה עסקית ידידותית, אין סיבה שישראל לא תתייצב על קצב צמיחה של 4.5 עד 5 אחוזי צמיחה בשנה.