ד"ר אביגדור ומיסטר ליברמן

ב-7 בפברואר 2014, אירח מלון הילטון בתל אביב כנס של המועדון המסחרי והתעשייתי. אותם ימים התאפיינו ביחסים מתוחים עד עכורים בין שניים מהשרים הבכירים של ממשלת ישראל – שר הביטחון בוגי יעלון ושר הכלכלה נפתלי בנט – לבין מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי. בינואר צוטט יעלון כמי שמכנה את מזכיר המדינה קרי "משיחי ומסוכן", בהתייחסו לאובססיה של קרי לפתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. בתחילת החודש הגיב בנט לאזהרות של קרי כי ללא הסכם עם הפלסטינים, ישראל תחווה חרם כלכלי, ותקף את מזכיר המדינה כי "לא נולד העם שיוותר על ארצו בגלל ויכוחים כלכליים". כזכור, המתווה של קרי ושל הממשל האמריקני כולל נסיגה לגבולות 67', בכפוף לתיקוני גבול וחילופי שטחים, וחלוקת ירושלים. ליברמן, שעד אותו יום צפה מהצד בהתכתשויות ההדדיות, ניצל את הבמה של הכנס במלון הילטון דווקא כדי להתנגח בחבריו לממשלה. "קרי לא פעיל בגוש אמונים", אמר שר החוץ, והמשיך להחמיא למקבילו האמריקני. "בניגוד להתלהמות של הבן דוד בנט – קרי הוא ידיד אמת של ישראל".

לא חלפו להן שעות ספורות מאותו נאום, וממש לאחר שהשמש החורפית זרחה בוושינגטון, מיהרה ג'ון סאקי, דוברת מחלקת המדינה, להלל ולשבח את ליברמן. "זוהי הצהרה חזקה ומסר חזק", הרעיפה סאקי מחמאות על שר החוץ הישראלי, "במיוחד בהתחשב בהיסטוריה שלו ובדעותיו בנושאים אלו בעבר". סאקי גרמה לליברמן להסמיק, אך מה שהיא לא סיפרה, וגם לא ליברמן כמובן, שראשי הממשל האמריקני ידעו מבעוד מועד מה ליברמן הולך לומר במלון הילטון. ולא בגלל שה-CIA חדר למחשבו הפרטי של כותב הנאומים של השר ליברמן: כפי שאישרו בפנינו דיפלומטים ישראלים ואמריקנים, ליברמן העביר את תוכן נאומו לידי גורמים אמריקנים, כדי שבוושינגטון יוכלו לברך בזריזות את שר החוץ על עמדתו המפוכחת.

במשרד החוץ לא הימרו שבעקבות התמיכה הנלהבת של ליברמן בקרי, תמונתו של שר החוץ הישראלי תתנוסס על קיר משרדו של מקבילו האמריקני. "היה פה שילוב אינטרסים מובהק", מסביר גורם במשרד. "ליברמן מעולם לא עורר אהבה גדולה בוושינגטון, אבל האמריקנים שמחו שקרי יזכה לשם שינוי למחמאות משר ישראלי בכיר. מצד שני, ליברמן הבין שבנט משתלט על משבצת מצביעי הימין והוא היה צריך לבדל את עצמו ולחזק את תדמית המבוגר האחראי". הרנסנס המדומה בין ליברמן לאמריקנים הסתיים, אגב, עם קריאתו של ליברמן לכבוש את עזה במהלך מבצע צוק איתן. מצד שני, במהלך המבצע גם קרא ליברמן להחזיר את הזמן ב-66 שנים ולהחיל את המנדט של האו"ם על עזה.

שר החוץ אביגדור ליברמן מתגורר בהתנחלות נוקדים שבגוש עציון, אך הוא מעולם לא נחשב לימין קלאסי, כזה שאדמת ארץ ישראל זורמת בעורקיו. למרות הפערים בינו לבין הימין המתנחלי, נותר ליברמן הפוליטיקאי נאמן למחנה הלאומי, מלבד אפיזודה קצרה בממשלת אולמרט, כשהליכוד היה בשפל של 12 מנדטים. אך הפעם, כאמור, נדמה ששר החוץ המכהן התאהב במעמדו כ"מבוגר האחראי" בשכונה. לאחר שסירב להצעת ראש הממשלה לבטל את הבחירות באמצעות הכנסת החרדים לקואליציה, הצהיר שר החוץ בשבת האחרונה כי אינו פוסל ישיבה בממשלת מרכז-שמאל. יו"ר העבודה הרצוג כבר הכין את הקרקע לריכוך תדמיתו של ליברמן בעיני מצביעיו כשהודיע כי "נוכל להקים ממשלה גם עם ליברמן", ובמקביל, מקיים שר החוץ מגעים ערים עם לפיד וכחלון. הסקרים מנבאים בין 8 ל-11 מנדטים לישראל ביתנו בבחירות הקרובות, ואם מספר זה יישמר, קיים סיכוי גבוה שליברמן יהווה לשון מאזניים בהרכבת הקואליציה הבאה.

ייתכן וגם ליברמן עצמו לא יודע לאן מועדות פניו, אך 15 שנים לאחר שהצטרף לפוליטיקה, ורגע לפני שהוא מזדכה על התואר 'האיש שהשמאל הכי אוהב לשנוא', אותו ירש מאריק שרון, אולי הגיע הזמן לעצור רגע ולשאול – מי אתה, אביגדור ליברמן?

שר חוץ לא מתפקד

סיפור העברת תוכן הנאום לאמריקנים מלמד, יותר מכל, על הצורך העז של שר החוץ להישאר רלוונטי. ליברמן שב ומדגיש את חוסר המשילות כאחת הבעיות המרכזיות של הפוליטיקה הישראלית, אך מסתבר שדברים שרואים משם אכן לא רואים מכאן, ודווקא ליברמן, שמכהן במצטבר 58 חודשים כשר חוץ (עם הפסקה של כשנה בשל פרשת השגריר מבלארוס), מצליח להפריך את הטיעון של עצמו. "המעמד של משרד החוץ נחלש בתקופתו של ליברמן", אומר פרשן מקור ראשון אריאל כהנא. "נכון שמשרד החוץ הפך פחות שמאלני בתקופתו, אך גם נלקחו ממנו לא מעט סמכויות וכפועל יוצא ההשפעה שלו על מדיניות החוץ של ישראל פחתה".

"לקיחת הסמכויות", עליה מדבר כהנא, הוא מונח שליברמן מכיר היטב, עוד לפני שהחל לכהן כשר החוץ. בוגי יעלון, שמונה במרץ 2009 לשר לעניינים אסטרטגיים, לא הבין בתחילה מדוע משרד האמון על תחום האסטרטגיה הביטחונית של ישראל אינו מקבל חומר מודיעיני רגיש באופן שוטף. יעלון הרים מספר טלפונים, במהלכם התברר לו כי הוא יורש משרד שהודר כמעט לחלוטין בתקופתו של השר הקודם – אביגדור ליברמן. ישראל ביתנו רשמה הישג שיא של 15 מנדטים בבחירות 2009, והיה ברור כי ליברמן יזכה לתפקיד של שר בכיר, אך לא רבים האמינו כי האיש ש"דיפלומטיה" אינה האסוציאציה הראשונה שעולה בהקשר אליו – ימונה דווקא לתפקיד שר החוץ. אחת ההצהרות הראשונות של ליברמן בתפקידו החדש הייתה מפתיעה לא פחות: "לא אנהל את המו"מ עם הפלסטינים".

לכאורה, ניתן היה לחשוב שליברמן מבקש, ממרום מעמדו כשר חוץ, להחרים את אבו מאזן בגין ההסתה של הרשות נגד ישראל. אך אז הדהים ליברמן עם הסבר מקורי במיוחד להיעדרותו מהשיחות עם הפלסטינים: "יש ניגוד עניינים בין המגורים שלי בהתנחלות מבודדת (נוקדים) לתפקידי הכרוך בניהול שיחות עם ארה"ב על הקפאת ההתנחלויות". גורם שעבד בזמנו עם ליברמן מספר כי ההצהרה של השר הותירה את אנשי המשרד פעורי פה. "זה בערך כמו ששר התחבורה יאמר שהוא מנוע מלעסוק במיסוי מכוניות מכיוון שהוא מחזיק בכלי רכב", אומר אותו גורם.

מגוריו של ליברמן בנוקדים עמדו כנראה בניגוד עניינים גם עם נסיעות עבודה לוושינגטון. ליברמן נפגש פעמיים בלבד, בהפרש של שנתיים וחצי, עם מקבילתו האמריקנית, הילרי קלינטון, בכהונה הראשונה של ממשלי אובמה ונתניהו. המגעים בין המשרדים התנהלו בעיקר בין סגן שר החוץ דאז, דני איילון, שמאוחר יותר הסתכסך עם ליברמן, ליועצה של קלינטון בזמנו וכיום סגן שר החוץ של קרי, ביל ברנס. בקדנציה השנייה של נתניהו שרת המשפטים ציפי לבני ניהלה את המו"מ עם הפלסטינים, ואיפשרה לשר החוץ להמשיך ולעמוד בכללי המנהל התקין.

הפרשנות של "ניגוד עניינים" התרחבה גם לסוגיה האיראנית. הקדנציה הראשונה של נתניהו אופיינה במאמצי הסברה אגרסיביים לעולם המערבי בנוגע לסכנה הנשקפת מפרויקט הגרעין של אחמדינג'אד. קשה להפריז בחשיבות אותה משימה הדיפלומטית, אך ראש הממשלה בחר לנהל את הקרב בעצמו, ולהותיר למשרד החוץ תפקיד שולי בנושא. לאחר בחירות 2013, השר לעניינים אסטרטגיים, יובל שטייניץ, היה הממונה על סוגיית הגרעין.

ההסברה, שהייתה בעבר נחלתו הבלעדית של משרד החוץ, עברה בתקופתו של ליברמן לידי מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה – עובדה שבלטה במיוחד במבצע צוק איתן. מטה ההסברה היה פעיל בחזית הדיגיטלית, בעיקר ברשתות החברתיות, וגם בתקשורת הממוסדת, מגישי הטלוויזיה של הרשתות הזרות, שעייפו כבר מלראיין את נפתלי בנט, לא זכו כמעט לשוחח עם שר החוץ הישראלי. המטה לביטחון לאומי (מל"ל), הכולל בתוכו גם את המטה ליחסי חוץ, התחזק מאוד תחת נתניהו, על חשבון ליברמן ומשרד החוץ. מנגד, מקורב לשר החוץ שגם שהה במחיצתו בתקופת המבצע בעזה, טוען כי "ליברמן תפקד מצוין בצוק איתן. הוא ניהל שיחות אפקטיביות עם שרי חוץ בעולם והבהיר להם את עמדתה ומעשיה של ישראל".

שר החוץ התגאה במהלך צוק איתן בהבנה שגילו ליטא, ניגריה ורואנדה, החברות במועצת הביטחון, לצרכי הביטחון של ישראל, אך בדרום אמריקה, שם ניסה ליברמן לתקוע יתד, נחלה ישראל כישלון דיפלומטי חרוץ כשברזיל, פרו וצ'ילה החזירו בקיץ את שגריריהן. "הרעיון לפנות למדינות לא-מערביות היה מענין ויכול להיות גם מועיל", טוען אריאל כהנא, "אבל זה לא יכול להסתיים רק בביקור, ואז לשכוח מהענין. אם אתה רוצה שמדינה רחוקה תפתח קשרים ויחסי תלות הדדיים עם מדינה מורכבת כמו ישראל, צריך להיות עקבי בחימום הקשרים איתה".

באירופה, מדינות היבשת מחרימות בפועל סחורה ישראלית המיוצרת מחוץ לקוי 67', שבדיה הכירה בפלסטין כמדינה וליברמן עצמו אמר לאחרונה, כי ההכרה הסמלית במדינה הפלסטינית בפרלמנטים של צרפת, בריטניה וספרד "מדאיגה". אגב אירופה, לפני ההחלטה לצאת למבצע הפסיד ליברמן שתי ישיבות קבינט – הראשונה, כי שהה בחו"ל לצרכי עבודה והשנייה מכיוון שניהל אותה שעה פגישה קריטית עם יו"ר הפרלמנט האלבני. ליברמן כנראה לא השלים את החומר מישיבות הקבינט, וב-7 ביולי תהה שר החוץ מדוע ישראל אינה מגיבה לירי הרקטות מעזה. פחות מ-24 שעות לאחר מכן יצאה מדינת ישראל למבצע צוק איתן.

שמאל, ימין, שמאל

הנוכחות הפיסית המרשימה, הקול העבה והסמכותני, והמסרים הקצרים והקליטים זיכו את ליברמן בשתי תכונות ששוות זהב לכל פוליטיקאי: עוצמה ואמינות. סיסמאות בחירות כמו "רק ליברמן מבין ערבית" או "מילה של ליברמן זו מילה" חדרו לליבו של הבוחר הישראלי, והזניקו את ישראל ביתנו עד ל-15 מנדטים בבחירות 2009. במבחן המעשה, המציאות זגזגנית הרבה יותר מהסיסמאות.

ליברמן, שכינה את עמותות השמאל "סוכן זר", נמנע כשר חוץ להתעמת עם המחלקה המשפטית הבינלאומית של המשרד, שביוני 2011 פרסמה את התנגדותה לחוק המגביל את התרומות שהעמותות יוכלו לקבל ממדינות זרות. השמאל מתמוגג היום מההצהרות של ליברמן בזכות היוזמה הסעודית, אך באפריל 2009 היה זה אותו שר חוץ שטען כי היוזמה היא לא פחות מ"מתכון להשמדת ישראל". הסיפור חוזר על עצמו גם בסוגיה המדינית, כשליברמן הישן מצהיר שהסדר ביניים הוא האופציה היחידה מול הפלסטינים, בעוד ליברמן החדש טוען כי הסדר מדיני צריך לבוא כ"חבילה אחת" – ערביי ישראל, פלסטינים ומדינות ערב. בתום מבצע עמוד ענן ב-2012 החמיא ליברמן על ההחלטה של נתניהו לא להכניס כוחות רגליים לרצועת עזה, וטען כי "גם איפוק משדר עוצמה". כעבור פחות משנתיים, במהלך צוק איתן, לא היסס שר החוץ ליברמן לתקוף פומבית את ראש הממשלה שסירב להיכנס "עד הסוף" לעזה. בסביבתו של ליברמן טוענים כי בסוף עמוד ענן סוכם בממשלה כי במבצע הבא בעזה כוחות צה"ל יכבשו את הרצועה, ואי העמידה לכאורה של נתניהו בהבנות הרתיח את שר החוץ.

במקרים אחרים, ליברמן לא משנה את המלל, אך האידאולוגיה שלו נותרת על הנייר, ואינה מיושמת בשטח. ליברמן הצהיר כי יפעל לגיוס ערביי ישראל לצה"ל, אך בסופו של דבר הצביע בעד החוק לשיוויון בנטל שלא כלל גיוס ערבים. שר החוץ הצהיר קבל עם ועדה כי הוא מתנגד לעסקת שליט, אך השר הבכיר שלו, יצחק אהרונוביץ', דווקא תמך בשחרור, כמו גם שרת הקליטה, גם היא מטעם ישראל ביתנו, סופה לנדבר. אהרונוביץ' גם מכהן כשר לביטחון פנים בתקופה בה העיר העתיקה כמעט התרוקנה ממבקרים יהודים, הרכבת הקלה סופגת אבנים כדבר שבשגרה ומשפחה של יהודים שנכנסת בטעות לואדי ג'וז ניצלת בנס מלינץ'. לא קשה לדמיין באילו מילים חריפות היה בוחר ליברמן להשתמש אם בראשות המשרד לביטחון פנים היה עומד שר מהשמאל, ולא אהרונוביץ' שכפוף לו.

ואם כבר בירושלים עסקינן, כדאי להיזכר גם כיצד ליברמן חבר לסיעת ש"ס, עימה לא היה מוכן לשבת בקואליציה, כדי להריץ את מקורבו, רו"ח מגבעתיים בשם משה ליאון, מול ניר ברקת בבחירות לראשות עיריית ירושלים. כפי שפורסמם בעבר במספר מקומות, מקורביו של ראש העיר משוכנעים כי ההחלטה של ליברמן להריץ את ליאון נולדה לאחר שברקת סירב למנות את מקורבו של שר החוץ, ולדימיר שקלאר, למנכ"ל החברה פיתוח מזרח ירושלים. ליברמן הכחיש זאת בתוקף.

ליברמן, ייאמר לזכותו, אכן שומר על עקביות בהעדפתו את "שלמות העם על פני שלמות הארץ". אך לאחרונה החריף את דעותיו, כשטען כי כביש 6 צריך להיות הגבול של מדינת ישראל. ליברמן שב ומציע להעביר את שטח המשולש לידי הרשות הפלסטינית בתמורה לוויתורים של ישראל ביהודה ושומרון, אך דיפלומט ותיק עימו שוחחנו מסביר כי "אם ליברמן באמת היה רציני בנושא, הוא לא היה מדבר עליו כ"כ הרבה, אלא פועל מאחורי הקלעים כדי שהוא יוצע על-ידי צד שלישי. ללא הסכמת הערבים, אין לרעיון כזה סיכוי להתממש, והם בטח לא יסכימו לעבור לרשות אם ישראל תיתן את ההצעה, שלא נדבר על ליברמן, שהוא יותר מסדין אדום עבורם. זה בסה"כ גימיק שיווקי שעובד לליברמן מצוין".

איש של מילים

ליברמן, וזה לא סוד, הוא אדם מאוד ריכוזי. "ככל שיש פחות אנשים סביבו, כך הוא יותר נחמד", מספר גורם שעבד עם שר החוץ. "יש את ליברמן שיראה איתך טניס ויעשן סיגר, ויש את ליברמן מחוץ לחדר שירצה להיראות אסרטיבי ובמילים פחות עדינות, יהיה קצת דיקטטור". הכוורת של שר החוץ כוללת כמובן את יועץ הסתרים הלא ממש נסתר ארתור פינקלשטיין, הסוקר הישראלי יוסי וזנה וראש המטה של ישראל ביתנו שרון שלום. ביולי היה אמור שלום להתמנות למנכ"ל משרד החוץ, אך ליברמן הריח כנראה בחירות באופק, ורצה לשמור את שלום לעצמו.

במקרה, או שלא, חלק מאנשי שלומו של ליברמן מוברגים במשרדים השונים המוחזקים בידי חברי מפלגתו. יועצו לשעבר של ליברמן, רמי כהן, מכהן כמנכ"ל משרד החקלאות של יאיר שמיר. יועץ התקשורת של שמיר הוא אמנון ליברמן, מקורבו של שר החוץ (אין קשר משפחתי), וכיהן גם כיועץ התקשורת של שר התיירות לשעבר מטעם ישראל ביתנו, סטס מיסז'ניקוב. במקביל, קשה להתעלם מהשקט המופתי השורר בגזרת שריו של ליברמן – אהרונוביץ', שמיר ולנדאו – בייחוד זה האחרון, בכל הנוגע להפקרות בירושלים. בישראל ביתנו מבהירים כי לשונותיהם של כל השלושה שרירות וקיימות – כפי שהוכיח לנדאו בביקורת החריפה שהטיח בנתניהו בסיום צוק איתן, לשביעות רצונו של הבוס ליברמן. ד"ר רונן שובל, ממייסדי תנועת 'אם תרצו', שמונה באפריל האחרון למנכ"ל "ישראל ביתנו" העולמית, ואף הצהיר כי "ליברמן מסוגל להיות ראש ממשלה", עזב במפתיע לפני כחודש את התפקיד. לדברי גורמים במפלגה, שובל עזב בשל מחלוקת עם גורמים בתנועה, ולא עם ליברמן עצמו. ביום חמישי האחרון הודיע שובל על החלטתו לרוץ בפריימריס של הבית היהודי.

בינתיים, ליברמן יציב בסקרים. פרופ' קמיל פוקס, שהסקר שלו פורסם בשבוע שעבר בחדשות 10 והעניק לליברמן 11 מנדטים (סקר חדשות 2 מיום חמישי שעבר ניבא 8 מושבים לישראל ביתנו), טוען כי "ליברמן פורח בתקופת בחירות", ומפרט. "הציבור פחות זוכר עד כמה ליברמן היה דומיננטי או לא כשר חוץ, או שהוא תקף את ראש הממשלה בצוק איתן. מצד שני הוא אוהב מסרים קצרים וקליטים, נניח נגד אבו מאזן, וזה לליברמן יש בשפע. העובדה שליברמן לא התראיין במהלך המבצע האחרון בעזה יכולה גם להיזקף לזכותו שהוא לכאורה התעסק בתכל'ס ולא בדיבורים לתקשורת". פוקס מסביר גם מדוע לדעתו ליברמן נוטה בצהרותיו יותר לכיוון השמאלי של המפה. "דתיים לא יצביעו לליברמן בגלל דעותיו בענייני דת ומדינה", הוא אומר, "ובנט גם לוקח לו לא מעט חילונים ימנים ששלמות הארץ חשובה להם. ליברמן צריך לסחוף אחריו אלקטורט מהמרכז כדי לנגוס בלפיד".

פוקס גם מעריך כי מחצית מהמנדטים של ליברמן מגיעים מהציבור הרוסי. גדי וולפסון, הפרשן הפוליטי של אתר החדשות הרוסי 'ניוזרו', מסביר כי מוקד הכוח העיקרי של שר החוץ הוא "העולים המבוגרים, שעדיין מתרגשים לראות 'מישהו משלנו' בעמדה כ"כ בכירה. הצעירים, ובמידה מסוימת גם בני הדור השני, כבר מצביעים כמו הצברים. אם כי גם בתוכם לליברמן יש תומכים. אחוז קטן אומנם, אך מוצק". מסקר שנערך לאחרונה מתברר כי רק שישה אחוזים מהציבור הרוסי רואים בקידום נישואים אזרחיים, הבטחה נוספת שליברמן לא קיים, שיקול מרכזי למי להעניק את קולם. בנוסף, ליברמן עשוי ליהנות מהזינוק בעלייה של יהודים מאוקראינה, בעקבות העימות עם רוסיה – עלייה שערכה האלקטוראלי מוערך בחצי מנדט.

בליכוד, שליברמן ניסה להשתלט עליו בבחירות האחרונות, ללא הצלחה, זיהו את האלמנט היחיד שיכול לגרום למצביעי הימין להעדיף את ליברמן על פניהם – הרטוריקה הנוקשה שלו כלפי ערביי ישראל ואבו מאזן. "אנשים שרוצים ללכת עם איווט ליברמן על שנאת הערבים שלו", אמרה השבוע ציפי חוטובלי, "עלולים להתפתות ולתת את הקול שלהם לישראל ביתנו". אריאל כהנא ממקור ראשון מאמין כי הריב בין הליכוד לליברמן, והחיבור של האחרון לגוש מרכז-שמאל, עשוי להתברר כמסך עשן. "כרגע הגוש של העבודה, כחלון ולפיד מגיע לאזור ה-40 מנדטים", אומר כהנא, "גם אם ליברמן יצטרף אליהם, זה לא יספיק לקואליציה, אלא אם פתאום יאיר לפיד יישב עם החרדים. אם נתניהו יצטרך להרכיב ממשלה הגיוני יותר אידאולוגית שהוא יפנה לחרדים. ליברמן יודע את זה ולכן לא הייתי ממהר להספיד את ממשלת נתניהו-בנט-ליברמן".

רוטציה של איש אחד

הסכם הרוטציה בין הרצוג ללבני שנחתם ביום רביעי מחזק אף יותר את דבריו של כהנא. לפני כשלושה שבועות הצהיר ליברמן בראיון לוולפסון מ'ניוזרו', כי לאחר שתי קדנציות במשרד החוץ "אין לי יותר לאן להתקדם מלבד ראשות הממשלה". וולפסון טוען כי ליברמן רוצה כבר עכשיו להיות ראש ממשלה, אחרת "הוא היה מסכים לצירוף החרדים לקואליציה ומונע בחירות". ליברמן מבין כי אם הצמד בוז'י-ציפי יזכו בבחירות, חלום ראשות הממשלה שלו ייגנז לפחות בארבע שנים נוספות. בכך, הרצוג ירה לעצמו ברגל, לא רק לגבי ליברמן, אלא גם עם שותפים פוטנציאלים נוספים כמו כחלון ולפיד.

ליברמן, אם כן, חולם על ראשות הממשלה ברוטציה, אך לא ברור עם מי. הליכוד והבית היהודי יקבלו כמעט בוודאות יותר מנדטים מישראל ביתנו, וייתכן שגם כחלון ואולי אפילו לפיד ייהנו מכוח אלקטוראלי גדול משלו. במידה והרכבת הקואליציה תוטל על הרצוג, החלום של ליברמן יישאר שריר וקיים רק אם לבני תוותר על סעיף הרוטציה. במידה ולבני תתעקש, אל תתפלאו אם אי שם באמצע מרץ, זמן קצר לאחר הבחירות, יכנס ליברמן מסיבת עיתונאים ויודיע: "אני פורש".

תגובת השר ליברמן:

"אנו נוהגים להגיב לכלי תקשורת רציניים ואובייקטיבים ולא לאתרים ולכתבות מטעם גורמים אינטרסנטיים, וזו תגובתנו לשאלות".