דו"חות של אין תקווה: בחינת דו"ח העוני של ארגון 'לתת' מלמדת שנזקקי העמותה משמשים בעיקר כחומר גלם סטטיסטי לצרכי תעמולה.
- קשה בישראל. קשה; שופינג (למצולמים ממש ממש אין קשר לכתבה). צילום: תומר ניוברג, פלאש90
כבכל שנה, שוב פורסם בקול תרועה רמה 'דו"ח העוני האלטרנטיבי' של עמותת 'לתת', וגרר אחריו מבול כותרות בסגנון "מעולם לא היה מצבנו רע יותר". אם כי לפחות בתחום אחד ניכר שיפור: המתודולוגיה של הדו"ח השתנתה מ"חסרת בסיס" ל"בעייתית".
בשנים עברו, 'דו"ח העוני האלטרנטיבי' הכיל כוכבית קטנה ומוסתרת, שלימדה שהנתונים הם ממש, אבל ממש, לא מייצגים. הם לקוחים מקרב הנתמכים בידי ארגוני הסיוע. למשל, בדו"ח של 2013 נאמר, שהוא מבוסס על "שלושה מחקרים ושאלונים: המחקר הראשון עוסק בניתוח מאפיינים ודרכי התמודדות בחייהם של אנשים החיים בעוני, אשר נתמכים ונעזרים בשירותים מעמותות המזון ומארגונים חברתיים נוספים. המחקר השני נעשה בקרב עמותות הסיוע הפועלות בשיתוף עם ארגון לתת, והוא נועד לבחון את מגמות העוני, הצרכים והתהליכים המתחוללים בשטח. שאלון נוסף בוצע בקרב הציבור הרחב ומטרתו לבחון את תפיסת הציבור בנושאי עוני ופערים חברתיים בישראל."
מטבע הדברים, התבססות על עמותות סיוע כדי לבחון את ממדי העוני, דומה לניסיון להתבסס על בתי הדין הרבניים כדי לבחון את שביעות הרצון של אזרחי ישראל מנישואיהם: הרי מי שאינו עני, לא מגיע לעמותות הסיוע מלכתחילה. 'לתת' אמנם ציינו את ההסתייגויות בדו"ח שלהם, אבל לא התאמצו במיוחד כדי שאנשים ישימו לב שהנתונים שלהם לא מייצגים את כלל הציבור, ושאם כתוב שכל ילד רביעי רעב, הכוונה היא לא כל ילד רביעי בישראל, אלא כל ילד רביעי מבין המשפחות שעניות מספיק כדי ללכת לארגון סיוע.
המחסור של היעדר תואר שני
בדו"ח 2014, לראשונה, "לתת" הוסיפו מחקר רביעי, שמטרתו, "לייצג את מציאות העוני החדשה באמצעות מדד עוני רב ממדי, המהווה כלי למדידת העוני ועמקו בקרב הציבור הרחב".
הבעיה היא, שהשיטה בה הוא עושה את זה היא מתמיהה, ובמידה רבה מציירת את המטרה מסביב לחץ (כמו-כן, היא ייחודית מסוגה בעולם, אז אי אפשר להשוות). המחקר הרביעי מתבסס על 629 איש (ועוד 653 נתמכי סיוע להשוואה), שנאספו בסקר טלפוני ובסקר אינטרנטי – שיש לו מגבלות אמינות חמורות. כל הנשאלים הם מעל לגיל 18, ולכן חישוב הילדים העניים – הנתון המצוטט ביותר מהדו"ח, כמדומני – למעשה איננו מתבסס אפילו על הסקר, אלא על אקסטרפולציה שלו לקבוצות הגיל שמתחת לגיל 18. דומה שמיותר לציין, שהסקר איננו משתמש בשיטות למדידת הכנסות-מול-הוצאות כמו שעושה, למשל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
- דו"חות של אין תקווה; שער 'דו"ח העוני האלטרנטיבי' של ארגון לתת
דו"ח העוני האלטרנטיבי מגדיר חמש קטגוריות של מחסור: דיור, השכלה, בריאות, ביטחון תזונתי, יוקר המחיה.
הכנסת ה"השכלה" היא סיפור מפוקפק. הדו"ח הופך היעדר-תואר (כולל שני, אם אתה רוצה ומשום-מה לא יכול) לפרמטר של עוני, וזה דומה לטענה שאם אין לך תרופות, אתה חולה. הכשל הברור הוא הטיעון שיש "מתאם" בין מצב כלכלי להשכלה. הנה, יצחק תשובה. לפי הדו"ח טייקון הגז נמצא ב"מחסור קל" של השכלה (כמו כל בעל השכלה תיכונית אשר יכול לרכוש עוד השכלה), וכמוהו חה"כ מירב מיכאלי, המצויה בז'רגון אקדמאי ופוליטי כאילו הייתה דוקטור למגדר וממשל. הדו"ח גורס, שהשכלה היא "בעת ובעונה אחת זכות בסיסית וגורם מאפשר למימוש של זכויות והזדמנויות אחרות, כגון תעסוקה, רווחה כלכלית והשתתפות פעילה בחברה." אבל גורם מאפשר איננו הדבר בעצמו.
ומכאן, שאם השכלה אקדמית היא "זכות בסיסית", חובת המדינה לדאוג שכולם יקבלו תואר שני.
נעבור לדיור. בדיור הקריטריונים מבוססים על: מספר נפשות בחדר, ליקויים שלא מתוקנים מסיבות כלכליות, פגיעות ("סיכון גבוה לאבד את מקום המגורים מסיבות כלכליות"). בשביל "היעדר מחסור" צריך שלא יהיו יותר משתי נפשות בחדר אחד, ולא יהיו ליקויים ולא יהיה סיכון לפגיעות כנ"ל,. אם יש לכם ארבע נפשות בחדר, ואין ליקויים ואין פגיעות – זה מחסור.
בריאות: פה ההגדרה היא הפחות מעורפלת מכל הקריטריונים. מחסור בבריאות הוא "אדם אשר יכול לרכוש ביטוח רפואי משלים או פרטי, אך נאלץ לוותר באופן קבוע על רכישת תרופות או שירותים בריאותיים חיוניים מסיבות כלכליות […] אדם אשר איננו יכול לרכוש ביטוח רפואי משלים או פרטי ונאלץ לוותר באופן קבוע על רכישת תרופות או שירותים בריאותיים חיוניים מסיבות כלכליות יוגדר כבעל מחסור חמור". מה שמעניין הוא הנחת היסוד שאם יש לך רק את מה שחוק ביטוח בריאות מחייב, אתה במחסור חמור. אם כך, אפשר להניח שמצבה של רוב האוכלוסיה בטרם חוק ביטוח בריאות היה קטגורית גרוע יותר, נכון?
רק 6 אחוזים סובלים ממחסור חמור
נעבור לחוסר ביטחון תזונתי. לפי הדו"ח, 16% מהאוכלוסיה בישראל סובלת מחוסר ביטחון תזונתי כלשהו. אז אם שמעתם "כל ילד שלישי רעב"? לפי הדו"ח, אולי כל ילד שישי רעב פה ושם. אבל בעצם לא. "אדם היכול להשיג ירקות ומאכלים עתירי חלבונים רק יום או יומיים בשבוע וגם העיד על שכיחות גבוהה של מחסור במזון בביתו יוגדר כבעל מחסור… (אדם) שנאלץ לעיתים ללכת לישון רעב מסיבות כלכליות יוגדר כבעל מחסור. אדם הנעזר לעיתים קרובות בארגון סיוע ונאלץ לעיתים קרובות ללכת לישון רעב מסיבות כלכליות יוגדר כבעל מחסור חמור." כמה אנשים בארץ סובלים מ"מחסור חמור"? 6 אחוזים. לא כיף, רחוק מלהיות "כל שלישי".
- תואר שני זה מוצר צריכה בסיסי!; סטודנטים באוניברסיטה העברית. צילום: יונתן סינדל, פלאש90
ולבסוף אנחנו מגיעים לנושא "יוקר המחיה". כדי למדוד את המחסור, הוכנסו אליו כמה פרמטרים ייחודיים, לצד המובנים מאליהם. וכך לצד "הכנסה פנויה למשק בית" (הפרמטר עם המשקל הגדול ביותר; כדי להתחיל ממצב 'היעדר מחסור' צריך להרוויח יותר מ-60% מההכנסה החציונית לנפש תקנית, שהיא לפי הדו"ח 4,512 ש"ח; כלומר, משפחה עם 3 ילדים שמרוויחה נטו פחות מ-8,400 לחודש נמצאת במחסור. אם היא מרוויחה פחות מ-10,000, היא במחסור קל). יש "יחס שעות עבודה-פנאי", "היכולת הכלכלית להשתמש במערכות חימום וקירור", "ניתוק חשמל / מים", "עיקולים ופעולות משפטיות עקב חובות", ואחרון חביב "היכולת הכלכלית לקחת חלק בפעילויות חברתיות ותרבותיות מחוץ לבית". לדברי "לתת", "חמשת האינדיקטורים הנוספים נועדו ללכוד מצבים של מחסור כלכלי חמור אשר לאו דווקא מקבלים ביטוי בשיטת המדידה הרשמית." במילים אחרות: להוסיף עניים. כי חלק מהקריטריונים כוללניים מאוד.
למשל, אם פעם בארבעה חודשים או פחות נמנעתם "מבילויים מחוץ לבית (מסעדה, סרט, הצגה, וכו')", ירדה לכם נקודה. דומה שרק מי שלא יוצא לבלות או ששייך למאיון העליון, לא מוותר לפעמים על משהו משיקול כלכלי. יש טיפה הבדל בין מי שמוותר על סרט במחיר 38 ש"ח למי שמוותר על ארוחה בוולדורף-אסטוריה במחיר כמה מאות ₪, אבל לא בסטטיסטיקה של 'לתת'. ואם אתם עושים חישובי חשמל ולפעמים סוגרים מזגן? אולי גם על זה תתקרבו בעוד נקודה לכיוון ה'מחסור'. אם נתמצת את שיטת קביעת העוני בדו"ח: זוג עם ארבעה ילדים, שיש להם חדר ילדים אחד (נקודת מחסור אחת), אין להם בעיות בריאות (אפס נקודות מחסור), לאחד מהם יש תואר ראשון (מחסור קל) ולשני לימודי תעודה (מחסור), ומרוויחים יחד 9,500 נטו בחודש ויש להם דירה (שלושה חדרים, לכן כולם תקועים ביחד) בבעלותם בלי משכנתא – הם מוגדרים עניים. אם זוג כזה נכנס תחת מטרייה ה'עוני' זה מעיד עד כמה אפשר לשחק עם ההגדרות.
עוד מפלאי הנוסחה המסובכת והבלתי-ניתנת לבדיקה של 'לתת' (אלא אם יש לכם את נתוני המקור) – יש יותר עניים מאשר כאלה שנמצאים במחסור בכל תחום בנפרד, למעט השכלה: 31.6% עניים, מול 28% סובלי מחסור ביוקר מחיה, בריאות – 6%; דיור – 11%; ביטחון תזונתי – 16%; והשכלה (העז שנכנסה ולא יצאה) – 37%. אם נגדיר את התוצאות מלהיפך נקבל אמירות כאלה: "ל-89% אין בעיה מבחינת דיור", או "כמעט אין מי שלא יכול להרשות לעצמו את התרופות שהוא צריך". אבל נתונים כאלה לא שווים כותרת.
כל מי שעיניו בראשו יכול לראות שלומר שכל ילד שלישי רעב במדינת ישראל, כאילו אנחנו חיים באיזה מדינת נחשלת באפריקה, זו פשוט דמגוגיה מוחלטת שנאמרת מטעמים פוליטיים תעמולתיים.
מי שבוחר להאמין לזה, ייבחר להאמין לזה גם אם תציג לו מליון עובדות שסותרות את הממצאים, משום שהוא פשוט מאוד אוויל ועיוור
תתפלא, אבל יש הרבה טמבלים שמאמינים לכל השקרים האלו.
אינני אומר שהמצב טוב, אבל שליש רעבים? נו באמת.
גם אני רעב ואז אני הולך לאכול צהריים.
ועוד נושא בעייתי שחשוב להעלות וקשה למדוד, והוא: אחריות העני האמיתי או המדומה למצבו.
חשוב להדגיש כי כמעט כולנו נשמח לעזור לאדם שהגורל היכה בו ולחלצו ממצבו הקשה. אבל מה מידת אחריות המדינה לאדם שיכול לעבוד ולא עובד, למשל? או לאדם שהחליט בחוסר אחריות לרכוש תואר בתחום שאין בו פרנסה, או שאינו מנהל את כלכלת ביתו בתבונה?
יש לזכור כי כאשר המדינה מחליטה לעזור לאותם אנשים, היא עושה זאת באמצעות מסים שעלולים לדרדר אנשים עובדים אחרים לעוני.
יגיל, למה אתה מבלבל את כותבי הדו"ח עם עובדות, הא?
אתה ממש לא מבין איך זה עובד?
כבר שנים שהם מפרסמים דו"ח, הדו"ח מצוטט מייד באמצעי התקשורת כאילו היה לפחות דברי אלוהים חיים,וכולם יוצאים מבסוטים:
ל"לתת" יש אפשרות להמשיך להתקיים, לתקשורת יש תחמושת לירות על הממשלה, ובמילא אף אחד לא מנסה להבין את הפרטים.
אז תפסיק לקלקל את החגיגה, בסדר?
בתור התחלה, אני מוכן להניח שכוונות כותבי הדו"ח טובות, השיטה שלהם פחות.
יגיל, טיעון הכוונות הטובות אינו קביל. לכולם יש כוונות טובות. גם הקומוניסטים בברית המועצות רצו רק סוציאליזם ואחוות עמים. גם הכובשים הספרדים באמריקה רצו רק להפיץ את דת האמת.
יש דברים שפשוט אסור לעשות ומי שעושה אותם לא יכול להגדיר את עצמו כטוב.
משום מה, אני נוטה לחשוב שהפאשלות המתודיות של 'לתת' הן אפילו לא על אותה סקאלה כמו סטאלין או קורטז. לא צריך לירות על כל דבר בתותחים הכבדים.
גם אם הדו"ח היה נכון בחיים לא הייתי מצביעה לאשכנזים שמאלנים. אני זוכרת טוב מאוד מה הם עשו להוריי; תקעו אותם בפריפריה איפה שהם לא רצו לגור , בעוד שילדי הקיבוצים המגעילים נהנו מסודה ובריכה, ולא די בכך עשו הקרנות גזזת על אימי כשהיא הייתה ילדה קטנה. מה אני אגיד הם היו חברתיים,כמו אלו שעשו בהם פרעות…
מסכים לגבי המגמתיות של דו"ח העוני הזה, אבל נראה שגם הכתבה הזו מגמתית:
בתחילת הכתבה אתה אומר "ושאם כתוב שכל ילד רביעי רעב, הכוונה היא לא כל ילד רביעי בישראל, אלא כל ילד רביעי מבין המשפחות שעניות מספיק כדי ללכת לארגון סיוע"
אחר כך, הכלל שלפיו קובעים מחסור חמור הוא: "אדם הנעזר לעיתים קרובות בארגון סיוע ונאלץ לעיתים קרובות ללכת לישון רעב מסיבות כלכליות יוגדר כבעל מחסור חמור"
אם הדו"ח ביצע את הסטטיסטיקה רק על משפחות המקבלות סיוע, היה יוצא שכל ילדי ישראל רעבים. זה לא מה שאומר הדו"ח. נראה לי שאתה מגזים פה.
אתה אומר שזוג שמרוויח יחד 9500 שקל, יש להם ארבעה ילדים, וגרים בדירת שלושה חדרים אינם עניים. מסכים איתך שתיוג "עוני" למשפחה כזו אינו נכון, אבל גם הביטחון שלך שזה לא עוני הוא שגוי. במצב הכלכלי היום, מי שלא יכול לתת לילדיו חוגים, ביטוחים משלימים, חופשות מדי פעם, אוכל איכותי ובריא – לא מרוצה. ואי אפשר לתת את כל זה למשפחה בת שש נפשות מ 9500.
השיטה של הדו"ח האלטרנטיבי הקובעת מדדים "פיזיקליים" לעוני היא טובה מאוד, ומזה אתה מתעלם. לא חשוב המספר הרשום בחשבון הבנק, חשובה התזונה, הדיור, הבריאות ועוד. יכול להיות שהגזימו בדו"ח שאתה מבקר, אבל המדדים המקובלים לצמיחה הם גרועים בהרבה (לפיהם, רווחי המשקיעים בבורסה מבטאים את מצבה הכלכלי של המדינה, לדוגמא). ניטיב לעשות אם ננסה לבחון את המידע הקיים היום ולהחליט מיהו עני, וכמה כאלה יש אצלנו, ולא רק לצעוק "קפיטליסט חזירי" ו "סוציאליסט שמאלני"
על ראשון ראשון:
1. החמצת את זה שהם הוסיפו השנה סקר כללי. נתוני 'כל ילד רביעי רעב' היו תמיד מקרב נתמכי עמותות הסיוע. על זה, כפי שכתבתי, השנה הם הוסיפו סקר נוסף שרק אליו התייחסתי, כדי להגדיר עוני. כך שאחוזי העוני בדו"ח נגזרים מהסקר באוכלוסיה הכללית, ואילו נתוני 'כל ילד רביעי' נגזרו מהסקר בין הנתמכים.
2. הדו" קובע "מחסור" בכל אחד מהתחומים. לא רק בתחום בטחון תזונתי, ומנסה לשקלל. לפי הדו"ח עצמו, מספר הנמצאים במחסור חמור בתחום הבטחון התזונתי הרבה יותר נמוך מרבע; כלל המחסור בביטחון תזונתי, נמוך ושאינו, היה 16 אחוזים
טענתי שזוג כזה אינו בהכרח עני. האם אפשר להשוות זוג כזה עם דירה בבעלותו לזוג בלי דירה? אני בספק. אתה מכניס את פקטור ה'מרוצה', אבל זה לא דווקא פקטור של עוני. בוודאי לא פקטור אבסולוטי: זה תלוי במקום ובחברה. אגב, מניסיון של מי שניהל משפחה כזו עם תקציב דומה, ההבדל בין חופשה במלון לחופשה בקמפינג הוא אלפי שקלים לשנה. האם חופשה במלון היא צורך, בהנחה שכולם מסביב יוצאים לכזו?
4. למעשה, לא רק שלא התעלמתי מהמדדים הפיזיקליים, התייחסתי במפורש: הבעיה היא לא עם קיום קריטריונים, היא עם הקריטריונים הספציפיים. וכפי שכבר ציינתי, בין השאר נובע מהם שבעבר הנוסטלגי לפני חוק בריאות ממלכתי היה גרוע הרבה יותר.3
אה, וכיוון שלא התייחסתי לצמיחה בכלל, אני פטור מלהגיב בשמם של אחרים לטענות של אחרים. אשמח אם הביקורת תתמקד במה שאמרתי ולא גם במה שלא אמרתי.
כתבת ביקורת חריפה – "עוני מפוברק", "נזקקי העמותה משמשים בעיקר כחומר גלם סטטיסטי לצרכי תעמולה" – הלו! הם עובדים בהתנדבות ועוזרים לנזקקים, לא מדובר בתנועת החמאס
באופן כללי, הדו"ח מפורט מאוד ומקיף, והושקעה בו הרבה עבודה ומאמץ. בדו"ח שלהם, הם מדגישים פעמים רבות כאשר מדובר באוכלוסיית הנתמכים. מי שקורא את הדו"ח ברצינות לא יילך שולל.
ביקרת את המתודה שלהם – "הנוסחה המסובכת והבלתי-ניתנת לבדיקה של לתת" – אני מבין שגם אתה לא מסתפק בנתוני צמיחה שמפרסם האוצר, האם אתה מסכים לרעיון הכללי של מדד רב ממדי? אחרי כל כך הרבה ביקורת לא יזיק אם תתן דוגמא למדד שלדעתך מייצג את העוני. לפי מיטב ידיעתי – החבר'ה האלה עושים עבודת קודש והמידע שלהם הוא טוב וחשוב, ולא חומר תעמולה פוליטי
משום-מה, מערכת התגובות של 'מידה' לא מאפשרת המשך שרשור.
עכשיו, נעזוב את הביקורת המופנית כלפי ניסוחים של העורך (כותרת וכותרת משנה) ולא ממש תוכן, ואת העובדה שמי שמתחיל בהודאה שהדו"ח של 'לתת' מגמתי ("מסכים לגבי המגמתיות של דו”ח העוני הזה") מסיים ב"עושים עבודת קודש והמידע שלהם הוא טוב וחשוב, ולא חומר תעמולה פוליטי".
נתייחס גם בצמצום לטענת 'מי שקורא את הדו"ח', שמופרכת משני כיוונים: הן בגלל ש'לתת' לא התאמצו לתקן, לא השנה ולא בשנים עברו, את העיתונאים שמפרסמים כותרות של 'כל ילד רביעי רעב', והן בגלל שאפילו אתה התבלבלת, כפי שאפשר לראות בתגובה הראשונה שלך, בין הסקרים השונים.
נתמקד בעיקר, שהוא בעצם חזרה על טענתו של עורך הדו"ח, "תביאו קריטריונים אחרים". הכשל פה הוא, אם נגנוב מהדו"ח ניסוח, "רב ממדי". ראשית, גם אם לא היו אפשרויות אחרות לחישוב עוני, זה לא אומר שחישוב 'לתת' תקף. מה הבעיות בו פירטתי.
שנית, אני די משוכנע שלא אמרתי שאם יש צמיחה אין עוני, ואני די משוכנע שגם נתוני הצמיחה של האוצר הם לא דו"ח עוני. אז יש לנו פה דחליל שלא ברור לי מאיפה הגיע.
שלישית, אמנם בקצרה, אבל ציינתי:
"הבעיה היא, שהשיטה בה הוא עושה את זה היא מתמיהה, ובמידה רבה מציירת את המטרה מסביב לחץ (כמו-כן, היא ייחודית מסוגה בעולם, אז אי אפשר להשוות). המחקר הרביעי מתבסס על 629 איש (ועוד 653 נתמכי סיוע להשוואה), שנאספו בסקר טלפוני ובסקר אינטרנטי – שיש לו מגבלות אמינות חמורות. כל הנשאלים הם מעל לגיל 18, ולכן חישוב הילדים העניים – הנתון המצוטט ביותר מהדו"ח, כמדומני – למעשה איננו מתבסס אפילו על הסקר, אלא על אקסטרפולציה שלו לקבוצות הגיל שמתחת לגיל 18. דומה שמיותר לציין, שהסקר איננו משתמש בשיטות למדידת הכנסות-מול-הוצאות כמו שעושה, למשל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה." כלומר, חוץ מציון כשלים במתודה ובאמינות, הזכרתי גם קריטריון של מדידת הכנסות-מול-הוצאות, שאמנם גם הוא לבד איננו מגדיר, כמובן, אבל הוא חשוב וגם מחושב על ידי הלמ"ס. אפשר גם להכניס בעלות על מוצרי צריכה; נסיון לחישוב חובות מול הוצאות כדי לבדוק כלכלה שחורה; יכולת לקנות סל מוצרים שיוגדר כצריכה מינימלית לקיום; וכן הלאה וכן הלאה.
יותר מזה: דו"ח 'לתת' הוא 'דו"ח העוני האלטרנטיבי', שיוצא בטענה שהדו"ח הקיים של בט"ל (שגם עליו יש ויכוחים פה ושם, אבל בלי ספק מקיף יותר) לא מספיק כדי למדוד את העוני. זאת אומרת, חובת ההוכחה היא על 'לתת', והארגון לא לגמרי עומד בה.
אבל מה זה משנה אם אתה מדייק או לא, כשחשוב לומר שאתה עושה 'עבודת קודש'? אז מתנדבי לתת עושים עבודת קודש, בהחלט; המנכ"ל עושה עבודת קודש ומתוגמל עליה בצורה סבירה לכל הפחות (שכר ברוטו של 357,434 לשנה לא כולל תנאים סוציאליים), ומי שערך את הדו"ח נשכר לעשות אותו ועשה עבודה, שמרכיב הקודש בה קיים או לא. וזה עדיין לא הופך את הדו"ח לפחות בעייתי.
אם לסכם את הביקורת שלך על האמינות הסטטיסטית של סקר "לתת" – 1) בחירת מדגם בסקר טלפוני ואינטרנטי ולא באופן המקובל, 2) והרחבת תוצאות סקר המבוגרים על אוכלוסיית הילדים. זה אכן לא מדעי. אבל אם לא הטו את רשימת הסקר בכוונה, וביצעו את האקסטרפולציה באופן מקצועי – התוצאה כנראה קרובה למציאות. חיפשתי ולא מצאתי איזשהם פגמים מובנים בארגון "לתת" שיובילו אותם להפיק בכוונה תוצאות שגויות, זה ארגון שעוסק בסיוע לאוכלוסיה ישראלית.
לגבי המדדים המקובלים יותר שציינת: הכנסות-מול-הוצאות, בעלות על מוצרי צריכה, חובות מול הוצאות, יכולת לקנות סל מוצרים – כל אלו מדדים מספריים חשובים שמעידים על עוני. כשמוסדות המדינה מבצעים חישובים אלו הם מתבססים על הנתונים המדווחים, שאינם מייצגים את כל המציאות, בעיקר בשכבות החלשות שאינן מדווחות. לעומת זאת, אם יודעים שלמישהו יש תקלות בבית או שהוא רעב – זה לא מעיד על עוני – האדם הזה פשוט עני. ובכך היתרון של העקרון מאחורי דוח "לתת". ברור שבסיסי הנתונים של המדינה מכילים מידע רב לאין ערוך מסקר בן כמה מאות, אבל המדינה גובה מאיתנו מליארדים למטרות רווחה, ומותר לנו לבקר אותה גם אם אין לנו את הכלים שיש ברשותה.
ראיתי שאינך מסכים לכל מדדים הפיזיקליים של "לתת". זה כמובן עניין סובייקטיבי. נדמה לי שבחברה הישראלית אתה בדעת מיעוט. אני, ורבים כמוני חושבים שבכל אחד מהמקרים האלו מדובר במחסור: 8400 שקל או פחות למשפחה בת חמש נפשות, שלושה או יותר ילדים בחדר, ויתור על חימום או קירור מסיבה כלכלית.
בפעם האחרונה, כי כבר די ברור שאני לא מגיב פה למישהו ששואל או מעוניין בתשובות, אלא למישהו שמעוניין להאמין לדו"ח, אם קרא אותו או לא, משיקוליו הוא, ולעזאזל כל השאר:
"אם לסכם את הביקורת שלך על האמינות הסטטיסטית של סקר “לתת” – 1) בחירת מדגם בסקר טלפוני ואינטרנטי ולא באופן המקובל, 2) והרחבת תוצאות סקר המבוגרים על אוכלוסיית הילדים. זה אכן לא מדעי. אבל אם לא הטו את רשימת הסקר בכוונה, וביצעו את האקסטרפולציה באופן מקצועי – התוצאה כנראה קרובה למציאות. חיפשתי ולא מצאתי איזשהם פגמים מובנים בארגון “לתת” שיובילו אותם להפיק בכוונה תוצאות שגויות, זה ארגון שעוסק בסיוע לאוכלוסיה ישראלית."
אז לא, זה לא כל סיכום הביקורת. הביקורת היא על כך ש:
1. המדגם נעשה בצורה לא מדעית,
2. אחרי שבוחרים לא להאמין ללמ"ס, משתמשים בה לאקסטרפולציה,
3. יצירת מצג שוא, במשך שנים, על ידי הסתמכות על סקר נזקקים *כאילו* אפשר להסיק מזה משהו סטטיסטי לגבי כלל האוכלוסיה,
4. קריטריון ה'השכלה' הוא לא קריטריון של מחסור,
5. ההגדרות בתוך שאר הקריטריונים לעיתים מספיק נרחבות וכוללניות כדי להכניס את חצי העולם ואחותו (למשל, יש לי נקודת מחסור אחת על כך שהחלטתי מסיבות כלכליות לא ללכת להופעה של אלן פארסונס פרוג'קט בפברואר, כי לא על כל אמן שאני אוהב אני מוכן לשלם 200-300 ש"ח לכרטיס, ועוד נקודת מחסור על כך שאני משתמש במזגן בצורה מבוקרת), וכן הלאה וכן הלאה.
6. שיטת חישוב בלתי-ניתנת לבדיקה.
ולגבי אינטרסים: באמת, מה האינטרסים של גוף שמסייע לעניים, מקבל תרומות שמן הסתם ניתנות יותר ככל שהמצב נראה מבחוץ גרוע יותר, מחזיק אנשים שמשכורתם הלאו-דווקא-זעומה בנויה על כך שיש עוני והם מתמודדים מולו – מה האינטרס שלהם להציג עוני בצורה הכי כוללנית והכי נרחבת שאפשר? באמת פליאה.
די, זה כבר מתחיל להיות מגוחך.
אה, ושכחתי:
7. התעלמות מנכסים\הון קיימים.
צדקת בכך שאני לא שואל ומחכה לתשובות. מגיבים לכתבה אינם תלמידים שלך, וטוב תעשה אם תתייחס אליהם כאל שווים אליך. גם להתעלם מתגובות זה לא פשע.
בתגובתי האחרונה סיכמתי את ביקורתך על האמינות הסטטיסטית-טכנית של "לתת", לא את כל הכתבה שלך. למה לסכם שוב את הכל? קראנו את הדברים. חשוב להבדיל בין נושאים מתימטיים-טכניים לנושאים שבהם יש מקום לשיקול דעת, גם אם הוא שיקול דעת מקובל בתחום.
אי אפשר לתבוע על הוצאת דיבה? זה כבר נהייה מגוחך כל הקרקס הזה של דוחות מומצאים
ניתן לחסל את העוני
באם המדינה תתן למחוסרי דיור הנמצאים במצוקה
במרכז הארץ ותספק להם דירות של הדיור הציבורי
וכן סיוע נלווה.
כמו כן החקלאים משמידים טונות בגלל חשש ירידת מחיר.
וכן ניפוח המחירים במשק.
וכן המכס משמיד סחורה מזויפת במקום לחלקו לעניים.
צריך להפריט את כל החברות ולהכניס תחרות אמיתית
ולשנות את המדינה מקצה לקצה
נגמרו ימי מפאי העליזים.
ישנם דוחות שהם לא של ארגון לתת שהם הרבה גרועים באותה מידה .
שמע. לך לא רע זה בטוח
אני חושבת שלא יתיחסתם לאנשים שחיים עים אחוזי נכות כמו 100%שמקבל 2500שח'לחודש.לא ניקרא עני? איפה התשלומים כמו מים חשמל תרופות שכ"ד ועד קופת חולים ושלא נדבר על הכלכה שהכול יקר.איך אפשר במצב כזה לקנות איזה בגדאונעל.וכמה אפשר לא ללכת לאירועים ולהרגיש מבוכה.אזיש.עוני רק שיבדקו טוב. הבדיקה הכי טובה זה ביטוח .לאומי
לא הגדרת מהו עוני, ועל כן ביקורתך לוקה.
כמו שציין מאט רידלי (ואחרים), עני של ימינו יחשב עשיר מופלג במונחים של המאה ה-19 (או ב-זמביה של היום, למשל). כך שההגדרה 'עני' היא תמיד *יחסית*.
עוני הוא היחס בין המאיון העליון לתחתון, והפערים בארץ רק גדלים. כל צורת חישוב אחרת, תחמיא למי שחושב שאין בארץ עוני.
מבחני פיזה מדגימים יפה מה ערכה של ההשכלה המקומית (יותר ממחצית האוכלוסיה למטה מהממוצע); 8% מועסקי ההייטק גם מדגימים כמה מדובר במיעוט. השכלה נמוכה מביאה לעוני.
מאחר ויש אינטרס מרכזי של הימין להדגים שהוא המיעוט הנזקק היחידי בארץ (וכל מי שאין לו, מוזמן לעבור לשטחים), הרי שתמיד אנשי ימין יפקפקו בעוני בארץ: הם מעולם לא הרגישו שיש עוני – הממשלה תמיד צ'יפרה אותם…
אני מוכן לקבל שמדידת העוני היא יחסית, אבל במקרה כזה כדאי לשאול יחסית ל*מה*.
אם עוני הוא היחס בין המאיון התחתון לעליון, אז הדרך לצמצם אותו היא לקחת כסף מהעשירים, והופ! צמצמת את העוני. זו כמובן שטות מוחלטת.
כל השאר מעגלי: מרגע שניתקת בין עוני ל*מחסור*, הרי מדד העוני שלך הוא מדד הקנאה במי שיש לו.
יותר מזה: לא רק מבחני פיזה מדגימים את ערכה של ההשכלה המקומית, אם כי העובדה שאתה, בתור מן הסתם בוגר מערכת ההשכלה המקומית, מופתע שיותר ממחצית מהאוכלוסיה נמצאת מתחת לממוצע, לאור העובדה הלא זניחה שהשכר הממוצע גבוה יותר מהחציוני (ואיזה פלא, מחצית מהאוכלוסיה בדיוק נמצאת מעל לשכר החציוני! מי היה מאמין), וכיוון שלרוב אין גבול עליון לשכר, אזי רוב האוכלוסיה נמצאת מתחת לממוצע, שכולל גם עשירים שלבדם מקפיצים את הממוצע של כולם. זה מובן מאליו, אבל לא רלוונטי – כי השאלה היא תמיד איפה הממוצע וביחס למה.
ובאשר לסוף, הוא בלי ספק מבוסס והגיוני כמו שאר הטענות שלך.
אני חושש יגיל, שלא הצלחת להשיב לאף נקודה.
כן, עוני הוא יחסי, ולא, הפיתרון אינו קומוניזם… אבל עבור עני, כסף מהותי פי כמה מאשר עבור עשיר, ועל כן ראוי לסייע בקיצבאות (ולא רק לחרדים, שהם אגב עניים יותר מכולם, אבל הם ימניים אז אין בעיה).
אם דיברנו על השכלה, חרדים אינם לומדים טכנולוגיה ולכן לא ישכילו ולכן עתיד המדינה בסכנה כים הם נעשים למחצית האוכלוסיה שהזכרת…
הימין חייב להיות מרכזי, אחרת לא היית מתחמק.
למה אנשי ימין תמיד מנסים להמעיט בחשיבות העוני או ביקורת על המדינה?
מרתק אותי לדעת מה מפריע להם בכך – האם זו ביקורת על שלטון הימין, ביקורת על ההומאניזם היהודי, על העם הנבחר, או פשוט זה לא מסתדר להם עם הסרט שבו הם חיים?…