שלש אכזבות ואכזבה אחת

רונן שובל מכה שנית

מי שאהב את "רונן שובל מבין שמאלנית" בכיכובו של רונן שובל, עשוי לגלות עניין בת'רילר החדש "לבני ביער". שובל, המוכר לציבור משוברי הקופות "רונן שובל מול אחמד טיבי בערוץ 10" ו-"יריב אופנהיימר נכנס ללחץ מול רונן שובל – חמש עם רפי רשף", מבטיח לשחזר את ההצלחה ההיסטורית, והפעם מחוץ לאולפן. שימוש כמעט מושכל בשוטים ארוכים ובתאורה מעומעמת נועדו ליצור את מה שאמור לייחד את הפרויקט החדש של שובל – מלחמת בני האור בדמויות קש. אבל הפעם התוצאה מכזיבה, וככל שהעלילה מתגוללת, צפה תחושת החמצה, המתגברת על רקע סצינות הקרב האפי המבוימות היטב שאפיינו את החלקים הקודמים בסדרה. שובל, שגילם בעבר דמות אינטלקטואלית הנאבקת במסדרים אפלים, מגלם הפעם עלם חמודות המגרש יצורים דמיוניים באמצעות גיליונות של חינמון. לנוכח הטקסט הרדוד והדמויות השטחיות קשה שלא לתהות על הליהוק, ומי שהתמכר להופעותיו הקודמות של שובל עשוי להתאכזב.

המלצת המבקר: עדיף על פני סרטים אחרים שיצאו העונה, אבל מומלץ להנמיך ציפיות.

שובו של הוורצמן

המפיק האגדי אבי וורצמן מפגין בסרטו החדש "סופרמן במשרד החינוך" יכולת ווירטואוזית לשלב בין חוסר מודעות עצמית לבין הומור של בני-עקיבא. העלילה רבת התהפוכות מחפה על הדמויות האנונימיות, והדיאלוגים הדלים מפנים את מקומם לכמה רגעי שיא קומי-דרמטיים שמצליחים להתרומם מעל הבנאליות, ולגעת מעט בשורשי הקיום, ההוויה והפוליטיקה: ניתוב כספי ציבור למוסדות דתיים לאומיים.

מי שמכיר את החלקים הקודמים בטרילוגיה יודע להעריך את הרעננות שבהפקה החדשה. וורצמן נכנס בקלות אל הנעלים הגדולות שהשאיר אחריו כוכב הפרקים הקודמים זבולון 'זבולון' אורלב, והוא מביא עימו משב רוח חדש: "ישראליות" ו"זהות יהודית". הישיבות והאולפנות ששלטו באקרנים מפנים את מקומם לסדרה של אפקטים מבוססי מחשב: "תנ"ך ישראלי", "מסע ישראלי" ו"שבת ישראלית". הקהל אמנם לא כל כך קונה את זה, אבל יש משהו כובש באופן שבו יוצרי הסרט נהנים להשתעשע בפורמט החדש.

המלצת המבקר: צפייה מומלצת לחובבי הז'אנר בלבד, או לדייט עם "נידה ישראלית".

עלייתו של הבנט

הדוקו המיוחד "היפסטר בתל-אביב" מציע הצצה נדירה ומיוחדת אל החיים מעבר לקווי האויב. נפתלי בנט, בתפקיד נפתלי בנט המחופש להיפסטר, יוצא באומץ רב לשטח העויין, במטרה לחשוף את הפנים האמיתיות של האדם הפשוט שאינו מתנחל, אך בסופו של המסע הוא מגלה את עצמו מחדש: מתחת לתדמית של נפתלי בנט המחופש להיפסטר, מסתתר נפתלי בנט שלא מחופש להיפסטר.

בדרך הוא נתקל בדמויות מעניינות (זקנה בבית קפה), בלוקיישנים מרתקים (רחוב עם מדרכה) ובכמה טיפוסים משונים במיוחד (אנשים רגילים שסתם גרים בתל-אביב). מול כל אלה, מציע בנט הלא-מחופש שילוב נדיר של התנשאות מתנחלית עם רגשות אשמה מגזריים. למרות כמה רגעים מרגשים בקלוז-אפים שוברי לב, כאשר גיבור העלילה מתחייב בפני המצלמה להפסיק להתנצל, קשה שלא לתהות מה הוא כבר עשה. כך, למרות שהדרמה המשובחת מזכירה את קלוגהפט המוקדם, התסריט מתכתב עם יצירותיו של סלומיאנסקי המאוחר, ומותיר טעם חמצמץ.

המלצת המבקר: להמתין כמה חודשים עד שתצא גרסה חינמית בערוץ הכנסת.

דנון: השיבה

המיוזיקל של השנה, "דני_דנון_חזק _מול_השמאל_ציפי_לבני_חנין_זועבי.MPEG4" הוא באמת ממתק מיוחד. דנון, שבימים כתקנם משחק בסדרות דלות תקציב במרכז הליכוד (הידועה שבהם: "להביך את נתניהו עם הפייגלינים"), מגלם בכותר החדש את דמותו של השריף דניאל דנון, שמשקיע את כל מרצו ברדיפה אחר דמות חסרת השפעה אך מרגיזה במיוחד. בין לבין מקדיש השריף מאמצים לקחת קרדיט על דברים שאחרים כבר ניכסו לעצמם ("המנהרות" מאת נ. בנט; ו"המסתננים" של מ. רגב). והצופה מתרשם כי במעט יותר תקציב ניתן היה להגיע להפקה מרשימה הרבה יותר.

המלצת המבקר: בעיקר למעריצי הלייט-נייט "בית הדין של הליכוד".