עם עודף סניפים ותפקוד לא יעיל, דואר ישראל על סף פשיטת רגל. עתה, במסגרת תביעה, עלול בית המשפט לשלול מן המדינה את השליטה במוסד.
ההתפתחות הטכנולוגית חיסלה בהדרגה את מקורות המחייה של הדואר, והפכה אותו ללא-נחוץ • עתה, עם עודף סניפים ותפקוד לא יעיל, דואר ישראל עומד על סף פשיטת רגל • במסגרת תביעה בבית המשפט המחוזי איים השופט לשלול מן המדינה את השליטה במוסד • המצב גרוע עד כדי כך, שאפילו הפרטה כבר לא תועיל
החלטה דרמטית של שופט בית המשפט המחוזי דוד מינץ ב-29 בדצמבר 2014 מאיימת לשלול מן המדינה את השליטה בדואר ישראל ולהעבירה לידי משקיף מטעם בית המשפט. השופט מינץ עמד על כך שהמדינה נהנית משליטה בבנק הדואר, בפיקוח עליו ובתהליך ההבראה, אך משרכת רגליה. האיום נועד, בין השאר, להמריץ את המדינה לפעול לרפורמה מקיפה בדואר ישראל, לפני שזה יגיע למצב של פשיטת רגל.
החלטת בית המשפט באה לדרישת הרמטיק נאמנות, המשמשת נאמן לבעלי אגרות חוב שהנפיק דואר ישראל. בדיקתו של עו"ד אייל גבאי, משקיף מטעם בית המשפט שמונה כדי לבדוק את מצבו של דואר ישראל, העלתה כי הדואר יתקשה לעמוד בהתחייבויותיו לפי תנאי אגרות החוב. כלומר, אם לא תבוצע "תכנית התייעלות דחופה [הדואר] יגיע למצב של חדלות פירעון". במלים אחרות, אגרות החוב לא תיפרענה, ציבור בעלי האגרות יצא וידיו על ראשו, ודואר ישראל יוכרז פושט רגל.
בדיקתו של המשקיף, עו"ד גבאי, העלתה רשימה ארוכה של בעיות מהן סובל דואר ישראל, ובהן עודף סניפים ותפקוד לא יעיל. לאלו ניתן להוסיף גם את הכישלון החוזר ונשנה בפיתוח הדואר להענקת שירותים נוספים ונדרשים, כדי למלא את מקום השירותים שאין בהם צורך עוד. הבעיה העיקרית, עם זאת, הייתה לכל אורך הדרך עודף העובדים בדואר ישראל ותנאי ההעסקה המנופחים שלהם. לתפישת המשקיף, בעלי אגרות החוב והממשלה, זוהי המשקולת הקשורה לצווארו של הדואר, ואינה מאפשרת לו להגיע למצב מאוזן מבחינה כספית.
למה בעצם אנחנו בכלל צריכים דואר?
הבעיה העיקרית של הדואר, עם זאת, אינה דווקא עודף עובדים או תנאי עבודה מנופחים, אלא שאף אחד כבר לא צריך אותו. התפתחויות טכנולוגיות שונות לאורך השנים, מהטלפון לפקס ועד לשירותי שליחות יעילים ולאינטרנט, הלכו וחיסלו בהדרגה את מקורות המחייה של הדואר. המברקים הלכו ראשונה, אחריהם נעלמו המכתבים והגלויות וברכות השנה הטובה, ולבסוף הידלדל גם מעיין השליחויות. לדואר נותרו רק דיווחים ודוחות מטעם בנקים, התכתבויות עם רשויות החוק והגבייה, שעדיין חיות בעידן הפקס והטיפקס, תשלומים ואישורים מרשויות ומשלוח חבילות קטנות בהפצה רחבה. אילו היינו מצמצמים את מספר סניפי הדואר לפי מספר מבקשי השירות האמיתיים — כלומר, אלו שאינם חייבים לעשות זאת לפי חוק — ניתן היה לספק את כלל שירותי הדואר בעשירית מכלל הסניפים, לכל היותר.
כל תכניות ההבראה לדואר היו כרוכות בסתירה פנימית. הניסיונות להוסיף לדואר מקורות הכנסה חדשים, כמו שירותי בנקאות, ביטוח, שליחויות מיוחדות, מכירת מוצרים נוספים (קשורים או שאינם קשורים לדואר) — נסמכו כולם על הפרישה הרחבה של שירותי הדואר, המונים כ-675 סניפים וסוכנויות ברחבי הארץ. וזו אכן פרישה רחבה. לשופרסל, לשם השוואה, רק 248 סניפים; לכלל הבנקים בישראל יש 1,194 סניפים (נכון לשנת 2013). אך הפרישה הרחבה של שירותי הדואר לא הייתה רק יתרון אלא גם הבעיה שהיה צורך לפתור. כלומר, היה צריך לסגור את רוב הסניפים כדי לייעל, ובה בעת לשמור את כל הסניפים כדי להתרחב לתחומי פעילות חדשים.
הרחבת שירותי דואר ישראל לתחומים חדשים הייתה תמיד הליך מפוקפק. לא ברור באיזו מידה יש לעובדי הדואר יתרון בתחום כלשהו של שירותים חדשים, לבד מזה הטמון בפרישה הרחבה של סניפים. בתחומי הליבה — ובייחוד בתחום הקריטי של משלוח חבילות — דואר ישראל מובס פעם ושוב פעם מול מתחריו. גם כאשר הוא זול יותר, הוא הרבה פחות נוח ולעתים קרובות הרבה פחות יעיל. לאורך זמן, קשה לדמיין מצב בו תושבי המדינה, ובמיוחד בתי־עסק, יעדיפו את השירות הבעייתי והאיטי בדואר על פני החלופות.
הפתרון אינו הפרטה
דואר ישראל אינו בהכרח שירות מנופח כפי שהוא מתואר. בדואר מועסקים כ-7,000 עובדים. זהו מספר גדול, אך מתגמד בהשוואה לדואר האמריקני, בו מועסקים כ-80 אחוז יותר עובדים ביחס לגודל האוכלוסייה. דברים דומים ניתן לומר גם ביחס לשירות הדואר המופרט בגרמניה בגרמניה. במקרים רבים בעולם, כוח העבודה נותר מנופח מאוד גם אחרי הליכי ייעול והפרטה. בעיית יסוד כאן היא כי הדואר נדרש לפי חוק לספק מגוון שירותים מסוים במחיר זול, מה שיגרום לו להיות תמיד יעיל פחות ורווחי פחות.
הפרטה של השירות לא תביא פתרון לבעיית היסוד הזו. ראשית, הפרטתו של מונופול תוך שימור המונופול שלו אינה מביאה שיפור גדול, שכן בתחומי המונופול עדיין לא מתקיימת תחרות. למעשה, הפרטה כזו תיצור אותו מצב בדיוק כמו זה שייווצר אם הדואר לא יופרט כלל: מיקור חוץ, עובדים במשרה חלקית, עקיפה של תקנות (כלומר, מתן שירות ירוד בתחומים לא רווחיים) והתמקדות בתחומי הליבה הרווחיים (היינו, חבילות). השוני היחיד יהיה שהציבור יעבור מזעם על השירות הגרוע של דואר ישראל לכעס וחרון על השירות הגרוע של דואר ישראל בע"מ.
והזמן גם הולך ומתקצר. בעוד תקופה לא ארוכה, נגיע באופן בלתי־נמנע למצב בו שירותי הדואר יהפכו בלתי־רלוונטיים. יש לנו דוגמה טובה לכך בשירות התעסוקה, שחדל מכבר לשמש שירות להשמה תעסוקתית וכל תועלתו כחותמת גומי לקבלת דמי אבטלה. דוגמה אחרת היא הערוץ הראשון, שרק מעטים צופים בו. היום קרב ובא בו איש, לבד ממיעוט המחויב לכך לפי חוק, לא ישתמש בשירותי הדואר. אין משמעות הדבר שדואר ישראל יחדל להתקיים — הוא פשוט יחדל להתקיים עבורנו.
זו אולי העת לנקוט צעדים רדיקליים יותר. אחד מהם, לדוגמה, הוא פשוט ביטולו של הדואר. לא הפרטה — ביטול. המדינה תצטרך ליטול על עצמה, כמובן, את האחריות לפירעון אגרות החוב של הדואר — כלומר, אנחנו נצטרך לשלם עבור זה — אך אין שום סיבה עקרונית מדוע לא יסופקו שאר השירותים של הדואר על־ידי חברות פרטיות בשוק. בתחומים מסוימים, זה כבר קיים בפועל; בתחומים אחרים, תידרש רק תקופת מעבר קצרה כדי לספקם.
החברות המתחרות השונות יבחרו איך הן מעדיפות לספק את השירות, והדמיון התחרותי שלהן יעשה את כל השאר. לדוגמה, אם רותם אלמוני תהיה מנויה של חברת סיגלית חבילות ומשלוחים, היא תוכל להזמין שליח מהחברה (שגם יספק מעטפות, למה לא?) או לשלשל את החבילה אל תיבת הדואר של סיגלית, שתוצב, נאמר, בכל סניף של רמי לוי, השופרסל או אמ-פם, בלי לעמוד בתור או לקנות בולים. דוח על החבילה והתקדמותה אל היעד יועבר אליה בדרך המועדפת עליה, בדואר אלקטרוני או במסרון.
פתרון בנוסח זה אינו חלום באספמיה. זה בדיוק מה שיקרה. השאלה הפתוחה היחידה היא כמה זמן הוא ייגרר, וכמה כסף נצטרך לשלם עד שגם בממשלה יקבלו את המציאות. החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי דוד מינץ — החלטה המאותתת על כך שבית המשפט קץ ברצונה של המדינה לשמור על שליטה אך לא לפתור את הבעיות — מסמן כי המועד למהפך המתבקש הולך ומתקרב.
הכותב, מן הסתם, לא זקוק לדואר כלל. אחרת קשה להסביר מאיפה שלף כותרת כמו "מי צריך את הדואר", או "קשה לדמיין מצב בו תושבי המדינה, ובמיוחד בתי־עסק, יעדיפו את השירות הבעייתי והאיטי בדואר על פני החלופות.".
קשה לדמיין? איך אפשר להסביר את התורים האינסופיים בכל הסניפים ה"מיותרים"?
השוק הפרטי נכשל לחלוטין כאן. שימוש בשרותי FEDEX למשלוח יבוא אישי מחו"ל כרוך בעמלות דמיוניות בגובהן, ויפקיר את האזרחים, שוב, לחסדי היבואנים. חסל אליאקספרס, ויטקוסט, חנויות אופנה ועוד מאות החברות האחרות בחו"ל ששינו את כללי המשחק במשק הישראלי לטובת הצרכן.
לגל א׳, לדאבוני, אני עדיין נזקק לדואר מעת לעת, ומאחר שאני אדם מיושן מטבעו, יש לי אפילו תיבת דואר. את התורים האינסופיים בדואר קל להסביר בשירות לקוי, במספר פקידים נמוך (השמת לב לכך שאף פעם אין מספר פקידים פעילים כמספר דלפקי השירות?) ובשעות פתיחה מוגבלות יחסית.
מחיר המשלוח היקר יותר בשירותים חלופיים היום הוא תוצר של איכות השירות של הדואר – פדאקס ומתחרים אחרים יכולים להרשות לעצמם לגבות מחיר יקר יותר, שכן במחיר זול יותר תצטרך להיעזר בשירותי הדואר. כלומר, התמחור שלהם מבוסס על מחיר הדואר + פרמיית נוחות. המצב הזה לא יתקיים כאשר לא יהיה דואר, כמובן.
לא ברור לי כיצד הגעת מהתפקוד הלקוי של הדואר לכך ש״השוק הפרטי נכשל לחלוטין כאן.״
בכתבה נטען שהדואר סובל ממספר רב מדי של עובדים, אתה טוען כרגע שבעיית התורים נגרמת ממספר נמוך מדי של עובדים. כמו כן אם לדואר יש יותר מדי סניפים (שוב, מהכתבה) הרי שסניפים מסויימים אמורים להיות יחסית ריקים. מהיכרות עם מערך בדיקת השירות של הדואר אין זה כך (גילוי נאות: אינני עובד דואר או עובד מערך השירות הנ״ל)
מחיר השירות היקר בשירותים חלופיים הוא תוצאה של שיטת מצליח. לא חסרים באינטרנט סיפורים על אופן הפעולה: כאשר מוצר נשלח מחו״ל ללקוח (עבור ייבוא פרטי) ומגיע לידי חברות פרטיות, החברות נוהגות להעמיס על הלקוח עמלות שונות ומשונות (שאינן ברות-השוואה למקביליהן ממדינות מערביות אחרות) ולהחזיק את המוצר של הלקוח כ״בן ערובה״. לא חסרים גם סיפורים על לקוחות שגילו להפתעתם שקצת אסרטיביות ואיומים ולפתע מחצית מהעמלות או כולן נמחקות להן חיש מהר והחבילה מגיעה ללקוח ללא עלות נוספת. חברות השילוח הפרטיות מנצלות את חוסר הידע של הלקוח הממוצע, שאינו יודע שהתשלום על המשלוח הם דמי המשלוח ששילם הלקוח (או המוכר) בעת המכירה. אין זה פלא, אם כך, שכל מי שקונה יותר מחבילה-שתיים בשנה יעשה הכל כדי להמנע מחברות אלה.
לגבי תפקוד גרוע בשילוח – יש לי ולמכרים לא מעט סיפורים על שרות רע בחברות הפרטיות, לדוג׳ חברה עם מענה קולי שלא מאויש אף פעם ומוצרים שאבדו.
לגבי שילוח מהיר בתוך הארץ, חברות השילוח הפרטיות אכן מהירות יותר, אך רובן מציעות שילוח מהיר רק באזור גוש דן. הטרנד היום הוא שילוח מהיום-להיום אך התרחק מעט, אפילו עד ירושלים ותגלה שהמשלוח לוקח שלושה ימים לפחות.
כלומר בכל הנוגע למשלוחי ייבוא אישי, בנק הדואר (אותו הזכירו כותבים אחרים) אין לדואר תחליף.
אף על פי כן אני מסכים שרבים מהשירותים שמוצעים בדואר מיותרים, ושירותים נוספים ניתן לגנוז על ידי מעבר לשירות אינטרנטי או מכונות אוטומטיות. על כך אין ויכוח.
אוקי, זה טיעון אפשרי, פחות סניפים, יותר עובדים מול הציבור בכל סניף. מעניין אם עשו עליהם חקר ביצועים לבדוק את הנושא. זה גם נכון שלוקח להם זמן רב מדי לאתר ולהחתים, על נייר בקלסר, על מתן כל חבילה.
בקשר למחירים של פדקס ושות', הם בלי פרופורציה. אבל זה דבר שכנראה שעד שלא תתנסה בו בעצמך לא תבין. תזמין מויטקוסט משהו פשוט עם אופצית משלוח פדקס. תתכונן לויתור על המוצר רק כשתשמע כמה עמלה הם לוקחים על שחרור מהמכס..
וזה כשיש מולם את התחרות של הדואר! מה יקרה כשזה יעלם?
הכל בסדר, ואף מעניין. נותרה רק שאלה אחת: מה לבית המשפט ולכל זה? גם כאן בית המשפט מנהל את המדינה?
שווי הנדל"ן של דואר ישראל הוא כמליארד ש"ח. אם היא תיסגר, זה יספיק לכסות את כל החובות שלה, ועדיין להחזיר לכל משפחה במדינה כמה מאות שקלים.
כתבה מצוינת
למגיב גל א: אני יכול לספר על התור שבו השתתפתי בפעמים האחרונות שלי בדואר. כולם שילמו חשבונות, או קיבלו מסמכים מהרשויות בדואר רשום. אני קיבלתי מכתב רשום מהצבא – זה היה מיותר כי כבר קיבלתי את אותו המכתב בדואר רגיל ובמייל. מישהו יפצה אותי על השעה המיותרת?
באיזה סטנדאפ אמרו פעם לאסור בחוק על הרשויות לבקש "לשלוח להם פקס". נראה לי שכדאי לקחת את זה ברצינות, ולהוסיף איסור על הרשויות לשלוח דואר מיותר.
כן, אבל אי אפשר להתלונן על פקס, ואז לבכות את התשלום בדואר, כשיש עוד אפשרויות , חלקן בלי לצאת מהבית (אינטרנט), ואחרות בתשלום בקופה בשופרסל .
אם אנשים משתמשים בזה, סימן שיש לזה ביקוש. צריך רק לתת לזה מחיר מתאים
ואתה מקבל דואר רשום כי אנשים שרוצים לחמוק מהרשויות, מעמידים פנים שלא קיבלו את הדואר…
כותב המאמר שכח לציין כי חברות השילוחים פועלות בעיקר בגוש דן וגוזרות את הרווחים במקומות האלו אבל משמיטות את הפריפריה בה העומס נופל על הדואר. (כלומר החברות לוקחות את ערוצי הרווח של הדואר ומשאירה אותו עם האזורים הלא רווחיים).
בתור בעל חברה, עדיין יש שימוש לדואר, כקונה באינטרנט, אני מקבל חבילות בדואר ולאנשים ללא , חשבון בנק (עניים) יש את בנק הדואר אלו מנגנונים שכרגע אין להם תחליף טוב יותר…
זה נכון שצריך לשנות את הדואר מהמסד לטפחות אבל זה בכלל לא פשוט כמו שזה כתוב כאן.
זה דיי מורכב. הדואר הוא תשתית חיונית בכל מדינה בעולם מאז העת העתיקה ועד היום ולא בכדי. אז
אם עושים שינוי צריך לעשות אותו בשכל.
ולא רק להגיד הפרטה לכל דבר.
לאדם, כפי שבוודאי תוכל לשים לב מכתבתי – ולבטח מהכותרת – אני מתנגד להפרטה של שירותי הדואר ותומך פשוט בביטולו.
השירותים שמספק הדואר, עדיין, יש להם חשיבות, אך וודאי שאין הכרח שיבוצעו על-ידי גוף ממשלתי. כמה גופים פרטיים יוכלו לספק אותו שירות באופן מוצלח יותר. כך לגבי משלוח מכתבים וכך לגבי שירותי חשבון בנק עניים ושירותים נוספים. אני מניח שאם תיזכר בשירותים חיוניים אחרים, כמו טלפון, לדוגמה, תוכל גם להיזכר כי המצב לא הורע אלא השתפר כאשר אלו חדלו מלהיות שירותים ממשלתיים.
נקודה חשובה אחרונה נוגעת לתושבי הפריפריה – אין שום סיבה הגיונית מדוע אלו ישלמו אותו מחיר כמו תושבי המרכז. כלומר, אין שום סיבה הגיונית לכך שתושבי המרכז יסבסדו את תושבי הפריפריה. אם עלית לגליל, אתה נהנה מנוף נאה, מרחב ואוויר הרים צלול כיין – ובתמורה, נאלץ לשלם יותר על שירותים אחרים. אין רע בכך שמכתב אל הגליל יעלה יותר.
אורי רדלר, איך זה לא הפרטה, אם אתה מבטל את שירותי הדואר בידי הממשלה?! אדם צודק אי אפשר להפריט כל דבר, אנחנו לא מדינה גדולה כמו אמריקה עם פוטניציאל למספר עצום של מתחרים…
אני חושב שטעות מרה בידי הכותב.עצם התורים בסניפים מחמדים על נחיצות השרותים בדואר.אך כמובן הכותב אינו משתמש בשרותי הדואר.
מי שיפגע כמו תמיד מסגירת הדואר אלו תןשבי הפריפריה שבנק הדואר הינו הבנק שנותן להם שרות
נראה אותו בשביל להפקיד או למשוך יצטרך לנסוע שעה.כמו כן בנק הדואר מחבק את כל הלקוחות שנזרקים מכל הבנקים ללא הגנה.
האם לא לכולם מגיע שרות?
האם המדינה הינה חדרה גדרה?
לאפרים, איני מבין מדוע אתה מניח (כאחרים כאן) שאיני משתמש בשירותי הדואר, שהרי אני למוד סבל דוארי מנעורי ועד היום.
כל השירותים עליהם אתה מדבר לא ייעלמו – הם פשוט יינתנו על ידי גורמים פרטיים: לכל מה שיש ביקוש, יהיה הצע. גם במקום בו הביקוש קטן, אך קיים (לדוגמה, כ-100 איש ביישוב קטן יחסית) ניתן יהיה לממן שירות כזה ברמה המוניציפלית (לדוגמה, רשות מקומית תתקשר עם חברה שתספק שירותים אלו, וגם תכסה חלק מהכנסותיה; השירות יסופק על־ידי בית עסק מקומי קיים, שיהיה קשור עם חברת דואר כלשהי; וכדומה).
הדואר, שלא כמו חברות השילוח האחרות, מחזיק גם בקווי חלוקה לא רווחיים.
ללא הדואר הנע, איזורים שלמים בארץ מנותקים מהאפשרות לקבל חבילות ומכתבים.
מצד שני, ההזמנות שלי מאליאקספס עולות למדינה הרבה כסף..
מה עוד צריך לשלוח בדואר?
… לכותב , נראה לי אתה לא חי כאן
אורי שלום
המסקנה שלי לאחר קריאת המאמר היא שהדואר עדיין נחוץ ואף נחוץ ביותר
לעומת המאמר הקלוקל והמגמתי שבא כנראה ממניעים זרים
אז לסיכום
את הדואר צריך את המאמרים שלך אפשר לבטל
בתקופה שדואר ישראל היה שייך למדינה,טיב השרות היה מעולה וזאת על פי סקרים של משרד התקשורת.פשוט ראש הממשלה לשעבר שכיום יושב בכלא דאג ששוק הדואר יפתח לתחרות על מנת להכשיר את הקרקע לבעלי עיניין שבמקרה גם מקורבים אליו על מנת לקחת חלק מהעבודה לידיים פרטיות,על זה נאמר הון ושילטון..לימים התברר שחלק מהמתחרים שקמו לדואר היו,גם עורכי הדין של אותם פוליטיקאים.
לדעתי צריך להפריט את הדואר
ולתת לו להפוך לבנק רגיל
יש לדואר מאות סניפים שיהפכו לבנק
שוו לעצמכם 700 סניפי בנק בבת אחת.
כמובן שיש לשדרג שירותים מסוימים.
ולתת אופציה לחלוקת דואר בידי חברות חיצוניות.
השאלה כיצד ימומן חלוקת דואר בידי גוף פרטי
כיצד הוא יקבל שכר ומהיכן?
הרי על המכתב שאני מקבל אני לא משלם עליו
אז לדואר יש הכנסה מגוונת
ומהיכן יהיה מימון לשליחים ומיון דואר ועובדים אין לי מושג.
לכן אני מציע שהדואר ישלם לחברות פרטיות
ב4 איזורים מערב.מזרח.דרום.צפון.
4 חברות חדשות פרטיות
שיעשו את מיון ושליחת הדואר עבור משרד הדואר.
הפריסה הנרחבת של סניפי הדואר תוכננה כך שכמעט לכל תושב ישנו סניף בטווח הליכה מביתו, ובישובים הקטנים ישנם מרכזי חלוקה. צמצום מערך הסניפים ומרכזי החלוקה פרושו שאנשים יצטרכו להטלטל באוטובוסים וברכב לסניף הקרוב או להזמין שליח הביתה – כלומר ההוצאות יעלו משמעותית ובמיוחד בישובים הקטנים. שום חברה פרטית לא תוכל לפרוש כל כך הרבה סניפים ומרכזי חלוקה.
תקשיבו כל המפריטנים. תשמעו.
חברות ממשלתיות הן הבעיה גדולה אבל לפחות הן שומרות על זכויות עובדים. על תשקיף רווחים ואפשר להשפיע אליהם כי אנחנו בוחרים בממשלה.
כשדבר יגיע לידיים פרטיות. הכל ישאר אותו הדבר. רק כל הנכתב למלעלה יבוטל.
אז די חאלס. נמאסתם.
לא מכיר הפרטה אחת טובה שקרתה פה בארץ ב 30 שנים האחרונות. חוץ מהאלה שהועילו לכיסים של אותם 'פרטיים' מסתוריים
אורי, אתן לך תסריט טוב יותר
משרדי ממשלה וחברות ממשלתיות לא יעילות יש בלי סוף.
למעשה הרעיון של גוף ממשלתי הוא אספקת שרות נדרש שאין לו תחרות כרגע, ולכן השרות חשוב.
משרותי משלוח מוזל לא ניתן לכלכל חברה רווחית.
ולהפריט הכל לא ניתן כי תאגיד פרטי לא בהכרח טוב יותר.
אבל אם המדינה תשתמש בפריסה הרחבה של הדואר כדי לטפל בתחומי שרות שסובלים משרותיות נמוכה עקב פריסה מצומצמת או מחסור בהם כח אדם, אז הדואר יפרח.
או במילים אחרות, לעשות מסחר ועסקים כמו השוק הפרטי זה בלתי אפשרי לגוף ממשלתי, אבל לבצע שרות ממשלתי אחר טוב יותר זה כבר משהו אחר.
ניתן לדוגמא :
שהדואר יגבה מיסי יבוא כמו מעמ או מס קניה ישירות מהדלפק על ידי מוכסים עובדי הדואר. במצב כזה אחוז המחבילות שנגבה עליהן מעמ יהיה גבוה יותר. מכספי המיסים תועבר עמלה לדואר.
ניתן לפתח את תחום תאי הדואר לשרות רחב יותר שיודיע, תמורת עמלה, על דברי דואר חדשים, שימיין דואר לחברות לרבות שרותי סריקה של חשבוניות המגיעות לחברות בדואר.
משרד התחבורה מפריט את נושא חידוש רשיונות לחברות פרטיות. הן בדרך כלל צריכות למצוא עמדות שישמשו לעניין. מובן כי הדואר יכול להיות חלק מהפתרון והמכרז יתבסס על רשת הסניפים שלו והזכיין של הארכת הרשיונות ישתמש בתשתית הדואר.
כך הדבר גם לגבי דרכונים או החתמה עיוורת של מבקשי עבודה על אישור לזכאות לדמי אבטלה.
מערכת בנקאות לילית שתיתן שרותים לכל הבנקים המסחריים , ולא תתחרה בהן, תיתן יתרון לאלו מאיתנו שעובדים בשעות שלא מאפשרות להגיע למוסדות הבנקאיים.
ועוד שרותים ברוח זו…