עמוק בפנים בנט יודע את האמת: "אין שום סיכוי למפלגה סקטוריאלית לפרוץ החוצה".
לפחות על–פי היוטיוב, נפתלי בנט מסתובב בימים האחרונים הרבה: הוא תולה שלטים בתל–אביב, מתחפש להיפסטר בתל–אביב וצמד בחורות צעירות מעידות שהוא "מה זה עושה" – בתל–אביב. בנט הוא צעיר, מגניב ופונה אל כולם, ואין סיבה שגם אתה לא תתאהב בו. אבל משהו חסר בפוטאז' הזה: האנשים שמהווים את בסיס התמיכה האמתי של המפלגה. אלו שמוסתרים ברקע. ולא, לא ה"רבנים". ההמונים. הללו הם דתיים, בעלי משפחות ולא גרים בתל–אביב. קוראים להם "המגזר הדתי–לאומי".
מי שעוקב אחר קמפיין הפריימריז למפלגה מגלה שאת המגזר, ששלל נציגיו היו בכנסת זו ורבים עוד יותר מתמודדים על מקום בכנסת הבאה, מעניינים דברים אחרים לגמרי. סוגיות כמו שכר לימוד במוסדות החינוך הדתיים–לאומיים; זכויות תלמידי הסדר ובנות מדרשה; שילוב רבנים מסויימים ברבנות, כן או לא. שכרם של מאבטחי מלונות (בתל–אביב, אלא מה) לא ממש גורם להם לדאגה.
יחד עם המצביעים, נעלמו מהקמפיין גם רוב הח"כים של המפלגה. בבחירות הקודמות הצמד בנט–שקד תפסו את עיקר הפוקוס, והפעם יתווספו אליהם ינון מגל ועוד 2 שיריונים שעדיין לא נודעו. ולא בכדי. זו האסטרטגיה: בנט מנסה למתג את המפד"ל מחדש, ולהפוך אותה למפלגה לא–מגזרית, הפונה לציבורים חדשים. המטרה ידועה: מבחינתו מדובר בפלטפורמה לכיבוש ההנהגה הלאומית.
זהו מהלך מחוכם ויצירתי, הכולל שימוש מדוייק בתקשורת ובמדיה החברתית. צריך דייויד קופרפילד כדי להעלים מגזר, ובצוות של בנט יושב כנראה אחד כזה.
בשורות הבאות ננסה לעמוד על הזהות האמתית של המפלגה ולהציג את בסיס התמיכה שלה. מי הם המצביעים שהביאו לה את כוחה בבחירות הקודמות? מה סדר היום של ההמונים שמשלשלים 'טב' לקלפי? מה מנסה בנט לעשות עם המפד"ל, והאם זה מצליח לו? נשאל שאלות קשות, שאלות שהמגזר היום נוטה להשתיק, מסונוור מהמנדטים שבנט מביא.
הבסיס המסורתי עדיין שם
בבית היהודי טוענים כי נפתלי בנט הצליח בבחירות האחרונות לרומם את המפלגה ממצב עגום של 3 מנדטים שהיא קיבלה בבחירות 2009, לכדי 12 מנדטים בבחירות. בנט, על–פי גרף שאוהבים להציג בקמפיין שלו, הביא למפלגה לא פחות מ-9 מנדטים שלמים, והכפיל את כוחה פי שלושה.
תעמולה נחמדה. סיסמא יפה. האמת שונה לגמרי.
נכון, מפלגה בשם 'הבית היהודי' קיבלה בבחירות 2009 שלשה מנדטים בלבד. אבל כנראה שנוח למישהו לשכוח את העובדה שבבחירות ההן האיחוד הלאומי התמודדו בנפרד, והשיג 4 מנדטים. כך שאם כבר עורכים השוואה, היא צריכה להיות בין 7 מנדטים ל-12. ובהתחשב בעובדה שגם הבית היהודי של הרשקוביץ' היו קרובים מאוד למנדט הרביעי, אפשר להניח בזהירות שאם הם היו מתאחדים כבר אז, היו למפלגה לפחות 8 מנדטים.
גם כשבודקים את התוצאות של הבחירות שלפניהן, מגיעים למסקנה דומה: בבחירות 2006, התמודדו המפד"ל והאיחוד הלאומי יחד, כאשר מרזל התמודד בנפרד (בדומה לבחירות האחרונות). התוצאות אז היו כדלהלן: 9 מנדטים למפד"ל איחוד לאומי; וכמות קולות המקבילה למנדט אחד למרזל. וזה בלי בנט.
את תרומתו של בנט למפלגה יש למדוד על רקע זה. כמובן, שאפילו תוספת של 2-4 מנדטים היא הישג נאה. אך הטענה שבנט הצליח להביא 9 מנדטים חדשים לבית היהודי תמוהה ומזלזלת באינטליגנציה הפוליטית של הציבור.
| בחירות | מפד"ל | האיחוד הלאומי |
עצמה לישראל/ מרזל |
סה"כ מנדטים לימין הדתי |
| 2006 | 9 | 1 | 10 | |
| 2009 | 3 | 4 | 7 | |
| 2013 | 12 | 2 | 14 | |
אשליית המצביעים החילונים
בעקבות ההצלחה בבחירות הקודמות, ועל רקע ההנחה (השגויה) שנוספו לה 9 מנדטים חדשים, נפוצה הטענה כי רבים מהמצביעים החדשים היו למעשה חילונים. חילונים, כך נטען, שמאסו בהנהגת הליכוד, ובחרו להצביע למפלגה "יהודית ציונית שורשית שלא מפחדת לומר את האמת", כדברי שקד בזמנו.
מי שסיפק בסיס מחקרי לטענות אלו הוא פרופ' אשר כהן, כיום פריימריסט בבית היהודי ופרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת בר–אילן. "חמישה מנדטים מתוך ה-12 שקיבלה המפלגה, הגיעו ממצביעים חילוניים", טען אז כהן, ועל המסר הזה הוא מבסס גם את הקמפיין האישי שלו הקורא לבחור במועמדים "מתונים" שיכולים למשוך עוד ציבורים לא דתיים.
טענות אלו מבוססות על מחקר שערך כהן. אבל מבלי להיכנס לפרטים, המחקר לא עומד בביקורת. כהן מתחיל בהנחה מוזרה ובלתי–סבירה: שאנשי הבית היהודי הקלאסיים לא חזרו בהמוניהם למפלגת הבית שלהם. "הריכוזים הציונים הדתיים… לא תרמו כמעט מאומה לעליית כוחה של מפלגת הבית היהודי בבחירות האחרונות". והנחה עגומה זו, הוא יוצא לדרכו: "את העלייה המרשימה ל-12 מושבים, אם כן, יש לחפש בקלפיות אחרות ובקרב אוכלוסיות אחרות".
מכאן כהן מנתח דפוסי הצבעה במושבים, קיבוצים וריכוזי עולים, ומנסה להפיק מהן מסקנות על ההצבעה הארצית בקלפיות הגדולות בערים. אבל מחקר זה לא עומד בביקורת. הקיבוצניקים לא בהכרח מייצגים חילוני "טיפוסי", אם יש דבר כזה בכלל. גם המסקנות הכוללניות של כהן בקלפיות שיותר מ-50 אחוזים מהם הצביעו בעבר לליברמן מוזרות. במה הם "מייצגים"? ומדוע להניח שמצביעי בנט שם הגיעו רק על חשבון 'ישראל ביתנו'? כשלוקחים נתונים משוערים כל כך, ואז מכפילים אותם בעשרות אלפי מצביעים, קשה לקרוא לתוצאה "הוכחה".
כהן עצמו מבין שבעצם הקלפיות הגדולות בערים עשויות להכיל בתוכן שיבה מסיבית של הציונות הדתית אל הצבעה מגזרית. "בריכוזי תמיכה של הליכוד קשה לערוך הבחנה בין ציבור דתי לבין ציבור מסורתי … לא ניתן להעריך מה היחס שבין מעבר קולות של מסורתיים לבין מעבר קולות של דתיים מהליכוד לבית היהודי". בעיה. מה עושים? הרי "הוכחנו" שחילונים בהמוניהם הצביעו בנט. אז בואו נניח עוד כמה הנחות יצירתיות. "ברור שאם בקרב אוכלוסיות חילוניות ניכר מעבר קולות לבית היהודי, אפשר להניח שתהליך כזה התרחש גם בקרב מסורתיים. מכאן שאין לייחס את העלייה בתמיכה בבית היהודי רק לדתיים המתגוררים בריכוזי התמיכה בליכוד".
בסופו של דבר, החזיקו חזק, כשהוא עושה את המתמטיקה עם כל ההנחות הרצויות לו, כל מה שיוצא הוא שהחילונים והעולים נתנו לבנט ביחד 2 מנדטים, ומסורתיים, שעד כה לא הצביעו מפד"ל הוסיפו עוד 3. נחזור: חילונים – 2 מנדטים. מסורתיים – 3.
אבל, כמו שראינו לעיל, ואם לא נניח את המבוקש, אם ב-2006 היו לימין הדתי לפחות 10 מנדטים גם ללא בנט, השערותיו של כהן מפוקפקות עד מאוד. בנט הביא קצת מצביעים חדשים, אבל בעיקר ריכז את הימין הדתי, הוסיף התלהבות, העלה את אחוז ההצבעה, והופ, 12 מנדטים.
בנט תלוי בחרד"ל
משמעות העניין גדולה. משום שכעת אנחנו מבינים, בניגוד אולי לרצונם של כמה דתיים ליברליים, מדוע הבית היהודי של בנט לא שונה מהותית מהמפד"ל הישנה והטובה. מדובר במפלגה המבוססת בעיקר על דתיים לאומיים. העובדה שכמעט אין חילונים שהציגו את מועמדותם בפריימריז של המפלגה, משקפת כנראה באופן די אמין גם את המצב בקרב ציבור תומכיה.
מכאן נובע שהגידול האלקטורלי שמציג נפתלי בנט תלוי בחלקו בבסיס המנדטים של הציבור החרד"לי. הזינוק מ-3 ל-12 לא היה קורה בלעדיהם, וגם העלייה לעבר ה-15 על–פי הסקרים לא תתרחש לבד. כדי לשמר את המומנטום של הצמיחה, בנט חייב לשמר את החרד"לים. לכן ההסכמים עם האיחוד הלאומי הם חלק כה חשוב בהיערכותה של המפלגה למערכות הבחירות.
כפועל יוצא מכך, הרוח החדשה שמביא עמו בנט, העוסקת בעיצוב מדיניות לאומית, היא למעשה נחלתו של חלק קטן יחסית של המערכת. נכון, אמנם, שגם הבסיס הישן מזדהה עם שאיפותיו של בנט. אך בבוא שעת מבחן, בה יהיה צורך להכריע בין סדר היום המגזרי לבין סדר יום ממלכתי יותר, סביר להניח שרבים וטובים יבחרו באופציה הראשונה. דילמה מסוג זה יכולה להתגלגל לפתחה של המפלגה כבר בחודשים הקרובים: האם יעדיפו את התפקידים המסורתיים של ועדת הכספים ותיקי השיכון והחינוך או שמא יפזלו לכיוון תיקי המשפטים והביטחון. התשובה של בנט ושקד ברורה, אך כך גם תשובתם של סלומינאנסקי, וורצמן ורבים אחרים.
מפגלה מגזרית, תעמולה מגזרית
מהי אם כן הבית היהודי? מפלגת המגזר או מפלגה לאומית? בשאלות אלו נדמה שההתנהלות בכנסת הקודמת יכולה לתת אינדיקציה לא רעה: עתיד ההסדר, חוק הגיור, וגיוסם של בני ישיבות שימשו עילות להפעלת הכוח הפוליטי של המפלגה, בעוד שבתחומים אחרים, למרות רטוריקה נלהבת, לא הופעל כוחה של הסיעה. לצד כמה הישגים ממלכתיים, בעיקר סביב משרדי הכלכלה והשיכון, בולט משקלה הרב של פעילות מגזרית מובהקת.
בנט מתהדר, למשל, בהקמתה של המנהלת לזהות יהודית "בעלות של מיליונים"; מינויים של "עשרות רבני התיישבות חדשים"; פתיחת אזורי רישום לנישואין; מינוי רבני עיר ציוניים; איחוד מועצות דתיות ורפורמה בכשרות. חלק מהדברים הללו נוגע אמנם לכלל האוכלוסייה, אך זהו סדר יום דתי לאומי מובהק, ונודה ביושר, הוא משרת בעיקר את המאבק של המגזר בחרדים.
כשעוברים לתעמולתם של חברי כנסת אחרים ברשימה התמונה נעשית ברורה עוד יותר. כך למשל סלומיאנסקי "העביר 177 מיליון שקל ממשרד האוצר לחטיבה להתיישבות", ו-"117 מיליון ש"ח למגורשי גוש קטיף"; הוא גם דאג ל"הטבת סעיף 46 למאות עמותות … בתי כנסת, ועמותות הקשורות למגזר הדתי והחרדי". אלי בן–דהן דאג "למימון מיגוניות לבתי כנסת … לתקצב מיגוניות לבתי עלמין", סידר "הנחה ברישום לנישואין גם לתלמידות מדרשה"; ארגן "קורסי הכשרה לבלניות", ופעל "להקצאת 100 מיליון שקלים לשמיטה".
אבי וורצמן פעל ל-"הקצאת עשרות מיליוני שקלים לתגבור שעות תפילה ושעות רב לתלמידי הישיבות האולפנות"; "החזרת התמיכה בכ-10,000 תלמידי חו"ל הלומדים תורה בארץ", ול"תוספת תקציבית של עשרות מיליוני שקלים למפעלי הציונות הדתית", ביניהם ישיבות, מדרשות ואולפנות. מוטי יוגב הקדיש מזמנו ל"טיפול במאות בעיות של מתגייסים הלומדים במכינות, ישיבות הסדר, וישיבות גבוהות"; ואורית סטרוק: פעלה ל-"החלת כל חוקי העבודה ביו"ש באמצעות צווים", ול"תקצוב המיגון לתחבורה הציבורית ולתחבורה הפרטית ביו"ש".
הח"כים עשו גם דברים חשובים ולאומיים. אבל בשורה התחתונה, מדובר במפלגה שנטועה עמוק בסדר היום הדתי לאומי ובאינטרסים המידיים של המגזר. במצב כזה, דילמות בין הצרכים הממלכתיים לאינטרסים המגזריים הם מעשים שבכל יום, באופן שמקשה על המפלגה להתנהל כמפלגת שלטון של ממש.
השליחות של בנט
נפתלי בנט עצמו מודע לכך היטב, ולכן, אחרי שעזב את הליכוד (מסיבות עלומות עד היום), הוא הקים תנועה חדשה בשם 'ישראלים'. באחת ההודעות הראשונות של התנועה, הסביר בנט כך:
הרבה שאלו: למה לא נכנסתם למפד"ל? תשובה: כי אין שום סיכוי למפלגה סקטוריאלית לפרוץ החוצה! אם אנחנו רוצים קולות של מושבניקים מנהלל וציפורי, מתושבי דרום תל–אביב ואילת, של תושבי הנגב והגליל, אנחנו לא יכולים להיות תחת כותרת "מפלגה דתית". הכותרת שלנו היא "ציונית". לכולם.
שבועות ספורים מאז הקמת 'ישראלים', במאי 2012, נודע בפתע על הקדמת הבחירות. בנט מיהר לשנות אסטרטגיה ובחר להתמודד על ראשות המפד"ל. ההימור הצליח ובגדול. בנט הפך במקרה כמעט למנהיג המגזר. החבירה לבסיס יציב של 10 מנדטים איפשרה לבנט לו נסיקה המטאורית של ממש והפכה אותו ממנהל עמוד בפייסבוק לשר בכיר בממשלה.
בינתיים כולם מרוויחים: בנט מנפח את המספרים, העסקנות הישנה זוכה לעוד כוח ותקציבים, וכולם נהנים למשוך את השמיכה הקצרה כמה שאפשר. השאלה הגדולה היא מה יהיה הצעד הבא: האם בנט ימשיך לפעול לשנות את המפלגה, באמצעות שיריון דמויות חילוניות ברשימה וביצוע רפורמות בחוקה; או שמא הוא ימצה את הפוטנציאל של המקפצה המגזרית ויעבור בקדנציה הבאה לפלטפורמה לאומית יותר?
אחלה כתבה, תודה.
לדעתי הבעיה היא שאין אלטרנטיבה לימין, עוצמה לישראל קיצוניים מדי וללא סדר יום רציני והליכוד הוא כבר מפלגת שמאל במיוחד בראשות ביבי.
פייגלין הוא האלטרנטיבה היחידה לבנט אבל כרגע אין לו אפילו מפלגה.
בקיצור אם אתה ימני חילוני\דתי\מסורתי כיום בנט זה האופציה היחידה והיא לא כך רעה גם לפי התיאורים שלך בכתבה.
לדעתי עוצה לישראל לא קיצונים. פשוט מציגים אותם ככה בתקשורת השמאלנית
איזו חברה עושה את קמפיין הבחירות של בנט?
חבל לבזבז על התנהלותו של נפתלי בנט ניתוחים מעמיקים: האיש פשוט נשתל במחנה הלאומי כדי להחליש את הליכוד ולהפריע לו לבנות קואליציה לאומית יציבה. לשם כך הוא מיזער את המסר הדתי של המפד"ל, פתח את מפלגתו לכל הבא בדלת, כרת ברית עם יאיר לפיד להרחקת החרדים מקואליציה לאומית רחבה, קידם את החוק לסגירת העיתון ישראל היום, ועכשיו הוא מגייס את כל חבריו מהשמאל כדי שיפרסמו עליו "תחקירים עוינים" לכאורה, בשיטת הפוך על הפוך: אם השמאלנים כותבים שאתה חייל נלהב, תומך כספית בהתנחלויות ולא מספיק רפורמי מבחינה דתית – סימן שמצביעי "הבית היהודי" צריכים להמשיך להצביע לך. שיטות בולשביקיות של שטיפת מוח לקידום מועמד שתול.
הבית היהודי אינה מפלגה דתית, היא מפלגת ימין!
לי אישית חסרים הנגבי ודיכטר בבית היהודי ולכן רק ליכוד.
דיכטר ?
אנשי קדימה שמחפשים כסא, והאידיאולוגיה לא חשובה ?
.יריתם לי כדור ברגל ימין, בזבוז תחמושת
… אמר הליכודניק. כפיים.
בנט מעצב מחדש במו ידיו את זהות המפלגה מקטנה וסקטוריאלית שעמדה לפוג (היה סקר מסודר בנושא שעקיבא מתעלם ממנו), בעזרת כל תומכיו ומצביעיו על אפו ועל חמתו של כל דתי-לאומי-שמרן שבוחל משינוי ולא מזהה את הפוטנציאל האדיר לשינוי לטובה.
*החרד"לים משוריינים ונכנסו בהסכם, לא הבנתי את הטעם להתבכיין עליהם או בכלל להזכיר אותם.
*העסקנים הגיעו בירושה מהמפד"ל, מקווה שייעלמו מעינינו לצמיתות אחרי הפריימריז.
*מפלגת הבית היהודי בראשות בנט היא אלטרנטיבה חזקה ל"ליכוד", בין אם תודו בזה או לא.
שמע אלון, יש טיעונם שאם לא כותבים אותם **ככה*** ולא עושים אותם ביוטיוב ויראלי לא נשמעים כל כך משכנעים
אני כמו רבים מהחילונים לא הכרנו את בנט בבחירות הקודמות.
כיום אחרי שנתיים של חשיפה בנט הוא מותג.
אנשים הצביעו ליכוד בזכות המצע והבטחות הבחירות של הליכוד שכלל מיטוט שלטון חמאס בעזה ובנייה ביו"ש.
הליכוד לא קיים את מה שהבטיח ולכן הפעם הרבה חילוני יצביעו לבנט האלטרנטיבה מימין
הציבור הישראלי החילוני לא כזה גזעני כמו שחושבים הוא מוכן להצביע לבנט הדתי כמו שהיה מוכן להצביע לליברמן השמן עם המבטא הרוסי ולתת לו 15 מנדטים העיקר שלא להמשיך את פשעי אוסלו
מסכים עם זומבי
אני מסכי םעם חלק גדול מהדברים,הערה שחשוב להוסיף:פרופ' כהן מבסס את דבריו על מחקר חדש ששל המכון הישראלי לדמוקרטיה על הציונות הדתית,אך הוא משתמש רק בנתוני כותרת שמסייעים למסקנותיו-האמת היא שמעיון במחקר כולו ובנתוניו יוצאת מסקנה אחרת לגמרי משל פרופ' כהן..
מה שמרתק הוא שבנט מבין היטב שסרטונים תלאביביים ומגניבים מחזקים אותו בקהל הדתי לאומי, כיון שזה גורם לנו להרגיש "שייכים" ובעניניים… כמו שדתיים קונים יותר דיסק של זמר דתי אם הוא מושמע בגלגלצ… רגשי נחיתות קלאסיים
אכן. תל אביב של בנט היא תל אביב המדומיינת של הדתיים, היא ה'אחר המשמעותי' שלהם. משמעותי מאוד
אם אתה סופר את מרזל ב2006 וב 2009 עליך לספור גם את בן ארי ב20013.
מה שאומר עוד 2 מנדטים שבנט הביא, נוסף על מה שכתבת.
עקיבא, מי הצטרפו לבית היהודי היו חצי מהאיחוד הלאומי. תקומה היתה רק 2 מנדטים מתוך 4. ה2 האחרים הם של בן ארי. אם כך הבית היהודי היה שווה 3 ותקומה 2, זה 5. מהיכן באו עוד 7 מנדטים? כולם מהציבור הדתי? הרשה לי מאד לפקפק.
אני מכיר אישית המון חילוניים ומסורתיים שהצביעו לבית היהודי וגם עכשיו יש התגברות כזו. גם אם נניח שהבית היהודי עוד לפני בנט היו שווים 7 מנדטים, הסקרים הנוכחיים מדברים על לכל הפחות 15 מנדטים. הציבור הדתי גם בעבר , רובו הצביע למפלגות ימין דתיות. אז הציבור הזה הכפיל את עצמו מ2009?
ואגב, הרבה מאד דתיים חשוב להם מאד הדברים שבנט מדבר עליהם. נכון, אלו שיושבים אולי ביו"ש, אותם זה פחות מטריד. אותי עניינו יותר סוגיות כלכליות בתקווה לימין ליברלי כלכלי כמו שציפיתי מקפיטליסט כבנט, אותי עניינו סוגיות של דת ומדינה, של רווחה, של מעמד הביניים. וכן, היצוג המוגזם לטעמי של דתיים מתנחלים, מהפן היותר תורני והיותר ימני מדינית במפלגה לדעתי עושה עוול עם הציבור הדתי. חלק מהציבור הדתי ששב הביתה, שב כי בנט החל לשנות את דפוס המחשבה ממחשבה צרה מאד, של הציבור ההארד קור הדתי למשהו יותר רחב. אני מקווה שהוא יצליח גם. לכן אני מקווה שתהיה מהפכה ברשימה לכנסת הקרובה. יש כמה פרצופים שאני אשמח לא לראות במפלגה. לא כי הם אנשים לא טובים, הם כן. הם פשוט ב"אובר" יצוג
שקוף שאתה מגיב מטעם בנט. כל מי שתומך במי שתמך בחוק לסתימת הפה של העיתון "ישראל היום" כדאי לחשוד במניעים שלו.
בסופו של דבר, ב 2006 היו למפדל-איחוד לאומי 10, גם בלי בנט. ואז אף אחד לא חשב על חילונים
ממש ממש לא מבין לאן חותר כותב התחקיר/כתבה/מאמר.
כל אחד יכול לכתוב מה שנראה לו מנקודת מבטו שלו בלבד אבל אני מבקש שכותב הכתבה הנ"ל יחזור לפה לאחר בחירת 15-16 המועמדים לכנסת ורק אז ינתח איך יראה פני הבית היהודי.. .
זאת התכנית.
נראה לי שתוצאת הפריימריס היא משמעותית מאד.
יש כוחות שמושכים למגזרי ויש כוחות שמושכים לאידאולוגיה של חזון כולל.
זה ברור ששני הכוחות קיימים אבל עד לאחר הפריימריס אי אפשר לדעת.
בפריימריז הקודם המגזריים הכניסו רק את סלומיאנסקי (במקום הראשון) אבל בנט עצמו המליץ על וורצמן ושטבון רימה את הציבור ולא חשף את הסוציאליזם הקיצוני שלו ודיבר על אנטי מגזריות.
כך שעכשיו נראה מה המצביעים יגידו וזה יהיה למרות השריונים אינדיקציה לכיוון שאליו לא תהיה למפלגה בריאה
אלא ללכת.
עקיבה, קודם כל אני נהנה לקרוא את כתבותיך מאוד! מנומקות ומוסברות 🙂
דבר שני, כחילוני תל אביבי ובעל דעות ימניות, אין מפלגה שמתאימה לי יותר מהבית היהודי.
לליברמן לא אצביע מכיוון שהוא באמת לא עשה כלום וחצי מחייו הפוליטים הוא בחקירות.
אז מה שנותר בעצם, זה ביבי ובנט. אם אני בעל דעות ימניות אמיתיות (לדומא לא לחלק את ירושלים) רק בנט היום מיצג אותי, למרות מה שאמר על חתונה של הקהילה הגאה.
מבחינה כלכלית בנט וביבי דיי דומים, בעלי אותה אורינטציה ולכן הפוליטי מנצח כאן.
מסכימה מאוד עם דבריך ואולי רק אוסיף. חיזוק מחנה בנט הוא חיזוק הצד הימני במפה. אם מחנה הימין יהיה די חזק לא יצטרכו לקואליציה אנשים כמו ציפי ליבני שישפיעו על ראש הממשלה. בנט הוא תקווה גם לחילונים המאמינים ב"לא למדינה פלסטינית"
אם בנט רוצה להיות ראש ממשלה היה צריך להאבק בתוך הליכוד. , האג'נדה שלו אינה שונה משל ביבי. אני רוצה לטעון שיש מקום למפלגה דתית סקטוריאלית שכן בנושאים החברתיים כלכליים מטפלים (מי יותר ומי פחות) המפלגות הכלליות. מפלגה דתית סקטוריאלית תצטרך לדאוג לעניני הציבור הדתי כי אין מי שיעשה זאת. אין זה פוסל כמובן שמפלגה דתית תדאג גם לכל
צרכי העם האחרים. גם הנושאים הלאומיים אינם מטופלים כראוי וזו עוד אג'נדה שמפלגה דתית תצטרך להאבק עבורה. אך חבירה למפלגה של בנט מחסלת את היצוג הדתי לאומי בכנסת.