סלומינסקי: אנחנו צריכים לדאוג למגזר שלנו

תחשבו על עצמכם, בני 30, 40 או 50, אנשים מוצלחים בסך הכל, שעשו את האקזיט המיוחל, ייסדו ארגון מפואר או כתבו טור משפיע בעיתון. ולערב אחד, חורפי וגשום, הייתם מוצאים עצמכם במרתף של בית כנסת בשולי רמת גן, מצטופפים על כסאות פלסטיק מטים ליפול, מלפניכם כמאה איש בגיל העמידה, מאחוריכם פוסטר ססגוני של אלי בן דהן – ואם כל זה לא מספיק, עסקן שטח יקציב לכם 90 שניות לדבר, ויתפרץ בגסות לדבריכם אם תחרגו מסד הזמנים הקדוש.

בערב חמישי האחרון בחרו מעל לעשרה אנשים בוגרים, מרצונם החופשי יש לציין, לעבור את החוויה המרנינה, ולהתייצב לכנס המועמדים לפריימריס של הבית היהודי שייערך ביום רביעי הקרוב. "הוא לא מגיע בסוף? אז בשביל מה באתי?", תהתה אחת האורחות כשהתבשרה כי יו"ר המפלגה נפתלי בנט, החליט להעביר את הערב בין אולפני החדשות של ערוץ 2 ו-10, כדי לומר אישית גם לאושרת קוטלר ודני קושמרו, אם במקרה הם עוד לא שמעו, שהוא לא מתנצל.

האכזבה האותנטית שהשמיעה מתפקדת הבית היהודי מהיעדרותו הצפויה של בנט העלתה חיוך מפוכח על לחייו של דני דיין, המועמד הטרי לפריימריס ויו"ר מועצת יש"ע לשעבר. "כיו"ר מועצת יש"ע", אמר דיין לפעילים בכנס, "זיהיתי פוטנציאל באיש צעיר אחד, יזם הייטק, ולקחתי אותו להיות מנכ"ל שלי. אולי אתם אפילו מכירים אותו. קראו לו נפתלי משהו". דיין התכוון כמובן לבנט, רק שדיין שכח לציין כי כמו שגילה לכאורה את המטאור הצעיר, כך הוא גם נפטר ממנו, כשהחליט לפני כשלוש שנים לפטר את בנט מתפקיד מנכ"ל מועצת יש"ע בעקבות התבטאויותיו נגד נתניהו. בבחירות 2013 דיין אף תקף את בנט בתשדירי הליכוד, אך לפני כחודש השניים יישרו את ההדורים וסיכמו על הצטרפותו של דיין לבית היהודי. "הייתי בטוח שבנט יתקע לנתניהו מקלות בגלגלים, אבל הוא הפתיע אותי", הסביר לי דיין, איש הימין החילוני, מדוע הפך את עורו, והצטרף לשבת אחים גם יחד. "אידאולוגית אני משויך לבית היהודי. הליכוד תומך בפתרון שתי המדינות – מה שאני לחלוטין מתנגד לו". אגב, בניגוד לדברים המהוססים שאמר בסרטון המדובר של אתר 'כיפה', הבהיר דיין כי אינו מתנגד לנישואים חד-מיניים.

התא הגאה בבית היהודי

סערת הסרטון של מועמדי הבית היהודי שהביעו התנגדות נחרצת לנישואים חד-מיניים, לא נפקדה גם מיתר באי הכנס ביום חמישי. מספר פעילות מהקהילה הלהט"בית חיכו לפתיחת הכנס כדי להניף את דגלי הגאווה ולמחות בעיקר נגד הרב אלי בן דהן שהתבטא בעבר כי נישואים חד מיניים מהווים "מתכון לחיסול של העם היהודי". מובילת המאבק, ספיר סלוצקר, שגדלה באורנית ומגדירה עצמה "מסורתית", הצהירה בציניות כי היא "מהתא הגאה של המפלגה" וטענה כי "בן דהן מדבר על ההסתה נגד היהודים בצרפת, ובאותה נשימה מסית נגדנו, למרות שיש לא מעט דתיים-לאומיים שיצאו מהארון. אם הבית היהודי יתחזק, איך אדע שלא יוציאו את האהבה שלי מחוץ לחוק?".

100 האנשים שהגיעו לכנס – כולם דתיים, רובם גברים בגילאי 45 ומעלה – פחות התחברו למחאה הלה"טבית. אחד מחברי מועצת עיריית רמת גן מטעם הבית היהודי אף שחרר איום סרק כי יזמין משטרה, למרות שהארוע נערך במקום ציבורי. אחד אחר כינה את המוחות "לא נורמליות", אך בה בעת הביע ענין רב ברזי המונוגמיה הלסבית. ח"כ ניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת הכספים בכנסת הקודמת ומועמד בפריימריס, היה מרוצה מההתייחסות של בנט לנושא החד-מיניים בהופעותיו בטלוויזיה באותו ערב. "בנט לא יכול לחרוג מההלכה", אומר סלומינסקי. "אפשר לתלות שלטים על מרפסות או לעשות סרטונים עם בחורות שרצות בפארק הירקון, אבל אם הבחירה היא בין שמירה על ההלכה לבין עוד כמה קולות ממצביעים בתל אביב – אני מעדיף לוותר על התל אביבים".

הספקנות של סלומלינסקי לניסיון של בנט למשוך ציבורים שאינם הלחם והחמאה האידאולוגים של הבית היהודי קיבלה חיזוק במהלך הכנס. רק 4 קילומטר מפרידים בין שדרות רוטשילד לרחוב בדר ברמת גן בו התכנסו חברי הבית היהודי – אך התל אביבי הממוצע, גם זה שבנט וינון מגל תלו לו שלט "לא מתנצלים" במרפסת, לא היה מוצא את ידיו ורגליו בכנס ביום חמישי. "עד לפני כמה שנים לא היה רב אחד בהתיישבות העובדת, היום יש כבר 51, ואנחנו לא מתנצלים לומר שהיד עוד נטויה", התגאה סגן שר הדתות בן דהן, שכמובן לא פספס הזדמנות לעשות שימוש, גם אם מאולץ, במטבע הלשון שטבע היו"ר. "המטרה שלנו להגיע ל-1000 רבני קהילות בקדנציה הבאה", סיכם בן דהן, שלא יהיה ה הימור פרוע כי זמן המסך שלו בתשדירי הבחירות של הבית היהודי ימדד במשורה.

רוב הנוכחים והדוברים הספיקו להתעדכן בהצהרה של בנט באותו ערב כי הבית היהודי מכוונת להיות "מפלגת שלטון" של 24 מנדטים, אך רובם העדיפו לא לקפוץ מעל הפופיק, והציבו רף של 20 מנדטים כשאיפה ריאלית. המועמדות הנשיות דיברו על הצורך בחיזוק מעמד האישה בחברה הדתית ומרבית הדוברים ביקשו שהבית היהודי תיקח לעצמה את תיק החינוך ותמשיך לשבת על ברז הכספים, כדי "לדאוג למגזר שלנו שיהווה צינור לדאגה לכל עם ישראל", כפי שהפליא לומר סלומינסקי. בחוץ, התגודדה קבוצה של צעירים אחרי צבא שהתווכחו ביניהם בנוגע לפלרטוט של בנט עם ציבור החילונים, ובעיקר לסרטון ששוחרר בימים האחרונים, בו שתי תל אביביות צעירות מחמיאות לבנט, אך מיד מסייגות עצמן כי אחרי הכל, "הוא ימני". "אולי בפעם הבאה יעשו את זה עם שני גייז", אמר אחד הצעירים לקול צחוק האחרים. בתום השיחה, הם סיכמו ביניהם שמדובר בקוריוז, "אבל אם זה יביא לנו עוד מנדט או שניים אין לנו מה להתלונן".

הלהט"ביות אמנם ביקשו להפריע לבן דהן כשקטעו פעם אחר פעם את דבריו בקריאות "חשוך", "הומופוב" וכדומה, אך בפועל הן הועילו לסגן שר הדתות שזכה לנאום מול קהל רווי באנרגיות ושש אלי קרב. הלסביות הצעירות נשארו גם לדברים שנשאה איילת שקד ("אנחנו המפלגה היחידה שמתנגדת למדינה פלסטינית", אמרה שקד – רמז לקרעים מסוימים באחוות ביבי-בנט), אך אז הן החליטו לקפל את הדגלים, ובדומה לשקד ולכשליש מהנוכחים, לעזוב את האולם, למרות שהערב היה עוד צעיר.

השטח רדום

האנרגיות החלו לצנוח בחדות. סגן שר החינוך הנוכחי אבי וורצמן הילל ושיבח את "השטח החזק" של הבית היהודי, אך במקום ליהנות מהמחמאות, השטח דווקא העדיף לבדוק הודעות בסמארטפון. אחרי וורצמן עלתה חה"כ שולי מועלם, ש"לא באה לדבר על עצמה", אך בשלוש דקות שהוקצבו לה הצליחה בכל זאת לציין שלוש פעמים כי היא היתה "אלופת החקיקה" מבין הח"כים של הבית היהודי בכנסת האחרונה.

לאורך הערב המועמדים נדרשו להסתפק בפרורי דקות כדי לשטוח משנתם. ד"ר ענת רוט, פעילה לשעבר בשלום עכשיו שבספטמבר האחרון הוציאה ספר המתאר את תהליך ההתפכחותה מהשמאל, התקשתה להסתגל לפורמט הלא-אקדמי בעליל ודבריה נקטעו באיבם בידי המנחה. "אפילו בצבע אדום היה יותר זמן", אמר מישהו שישב לצידי. הדובר האחרון בכנס, ח"כ מוטי יוגב, סיפר על פעילותו הפרלמנטרית הענפה, אך גם מעט המתפקדים שנותרו היו להוטים לברוח מהקור העז לפוך החמים שחיכה להם בבית. אחד שחסך לעצמו את שוק הבשר הפוליטי ולא הופיע לכנס היה השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך. בשישי האחרון הטיל הקמפיין של אורבך ביצת זהב, כשזכה מבנט לתמיכה שערכה לא יסולא בפז. "תבחרו באורי", כתב יו"ר הבית היהודי בדף הפייסבוק שלו, "אני צריך אותו". בליל רביעי הקרוב, כשתחל ספירת הקולות של אורבך ויתר המועמדים בפריימריס, יתברר האם פוסט אחד (של בנט), שווה אלף כנסים.