הטעות של מייקל אורן

בראשית השבוע התפזר במקצת הערפל סביב תוכניתה המדינית של מפלגתו החדשה של משה כחלון. הד"ר מייקל אורן, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב וכיום "המדינאי" של כחלון, שטח את משנתו המדינית במאמר באתר "וואלה!". בכך אפשר לנו אורן לרענן את הדיון ולהזכיר נשכחות לגבי התייחסות התקשורת לאחד הטקסטים המכוננים והחשובים ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לפחות ב"עת החדשה" שלו – מכתבו הנודע של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש השני לראש הממשלה אריאל שרון מאפריל 2004.

כך כותב אורן:

לפני יותר מעשור, באפריל 2004, קיבל ראש ממשלת ישראל דאז, אריק שרון, מהנשיא האמריקני ג'ורג' בוש הבן מכתב המכיר בזכותה של ישראל לבנות באותן שכונות יהודיות, הקיימות שנים רבות, כגון תלפיות-מזרח ורמות. כמו כן, מותר היה לבנות בגושי ההתיישבות החיוניים לביטחונה של ישראל, אשר בשטחם מתגוררים כ-80% מאזרחי ישראל החיים ביהודה ושומרון… על פי מכתב בוש-שרון, אזורים אלה יישארו בתוך גבולותיה של ישראל בכל הסדר קבע שיושג עם הפלסטינים… הגיעה העת להחיות את מכתב בוש שרון ולפעול בהתאם לו.

עמימות מכוונת

כזכור, באביב 2004, כתשובה למכתב מאת שרון, בו תיאר לנשיא האמריקני את קווי המתאר של תוכנית ההתנתקות, השיב הנשיא לראש הממשלה מכתב תודה, שכלל הצהרה נשיאותית אותה ניתן לפרש ביותר מאופן אחד.

ניסיונותיה של התקשורת הישראלית לפצח את המכתב חוללו משברים פוליטיים ודיפלומטיים קשים, העמיקו את החשדנות וחוסר האמון וזעזעו את המערכות המדיניות משני צדי האוקיינוס. אבל המסקנה הסופית הבלתי נמנעת מסאגת ניסיונות התקשורת להסיק מסקנה ברורה מהמכתב, היא שאין ערובה לכך שאורן הבין אותו לאשורו, הוא לא דייק בציטוטים ממנו, הוא הוסיף עליו הסכמות שלא מופיעות בו ולמעשה הוא משעין את תוכניתה המדינית של מפלגתו על אשליה, אם לא על רמיה עצמית.

הפסקה הרלוונטית במכתב בוש, אליה מתייחס אורן, נכתבה כך:

As part of a final peace settlement, Israel must have secure and recognized borders, which should emerge from negotiations between the parties in accordance with UNSC Resolutions 242 and 338. In light of new realities on the ground, including already existing major Israeli populations centers.

תרגום:

כחלק מהסדר הקבע, חובה כי לישראל יהיו גבולות בטוחים ומוכרים, אשר רצוי שיוגדרו במסגרת משא ומתן בין הצדדים בהתאם להחלטות 242 ו-338 של מועצת הביטחון של האו"ם, לאור מציאות חדשה בשטח, כולל התקיימותם של מרכזי אוכלוסייה ישראליים גדולים.

מייקל אורן בחר להעניק להצהרה האמריקנית, לפיה על גבולות הקבע של ישראל להיקבע בהתאם ל"מציאות חדשה בשטח, כולל התקיימותם שלך מרכזי אוכלוסייה ישראליים גדולים", פרשנות מרחיבה: בעיניו, "מציאות חדשה" של "מרכזי אוכלוסייה גדולים", היא מה שאנחנו קוראים להם "הגושים", כלומר גוש אריאל, מעלה אדומים וגוש עציון.

על כך מוסיף אורן קומה נוספת, שאינה נזכרת כלל במכתב, והיא הזכות שמעניק המכתב לישראל "לבנות בגושי ההתיישבות החיוניים לביטחונה של ישראל, אשר בשטחם מתגוררים כ-80% מאזרחי ישראל החיים ביהודה ושומרון".

פרשנות לא סבירה

אלא שלצד העובדה שזכויות בניה אינן נזכרות במכתב כלל, מעולם לא הצליחה ישראל לבסס את תקוותה לפיה הביטויים האמריקניים "מציאות חדשה" ו"מרכזי אוכלוסייה גדולים", הם מה שאנו מכנים בינינו "הגושים". במשך שנה שלמה מפרסום המכתב, ניסו הכתבים המדיניים הישראלים לחצוב פרצה בחומת העמימות האמריקנית ולברר, אחת ולתמיד, למה התכוון הנשיא האמריקני. האם לגושי ההתיישבות או שמבחינתו המציאות החדשה ומרכזי האוכלוסייה הגדולים, הם השכונות שנבנו בירושלים על השטח שנכבש ב 67', כגון רמות, גילה, נווה יעקב וארמון הנציב.

כעבור כשנה, דווקא בעקבות אינדיקציה אמריקנית לכך שבמכתבו דווקא לא התכוון הנשיא לגושי ההתיישבות, הועמדה העמימות האמריקנית בפני האתגר העיתונאי הגדול ביותר שהוצב לה: השגריר האמריקני דאז, דן קרצר, אמר בהרצאה סגורה שארה"ב אינה מסכימה לכך שגדר ההפרדה שנבנתה אז, תעטוף את גושי ההתיישבות הגדולים ביו"ש. הכתב המדיני של 'ידיעות אחרונות', שמעון שיפר, חשף את הודעתו של קרצר והעניק לה את פרשנותה הבלתי-נמנעת. מתוך הנחה שגדר ההפרדה תהווה את הגבול העתידי, הוא קבע בכותרת בולטת שבין ישראל לארה"ב אין הסכמה אף לא על גורל גושי ההתיישבות.

ביודעו שפרסומו יכה גלים ויזעזע את יסודותיה של ממשלת שרון, (שגם ללא קשר להודעה הזו היתה תלויה ערב ההתנתקות על בלימה,) קיווה שיפר שלאמריקנים לא תיוותר ברירה, וכדי להציל את שרון ממרידה פנימית שתפיל אותו ותמנע את ההתנתקות, יאלצו לגבות את הבטחתו לציבור, לפיה גוש קטיף יוקרב למען התבססותם של גושי אריאל, אדומים ועציון.

הכל קרה לפי התכנון של שיפר, חוץ מהשלב האחרון. ממשלתו של שרון כמעט נפלה, הבית הלבן נאלץ לספוג ביקורת קשה מצד הקונגרס האמריקני, אבל הודעה ברורה שמכתב בוש לשרון מכיר בזכותה של ישראל להישאר בגושי ההתיישבות, לא הגיעה עד היום. מה שנשאר הוא התנגדותה של אמריקה לתוואי גדר ההפרדה שיכלול את הגושים בישראל, ואכן עד היום הגדר לא נבנתה.

איך על סמך כל זה קובע אורן שמכתב בוש לשרון מכיר בזכויותיה של ישראל, לא רק על גושי ההתיישבות הקיימים, אלא גם על המשך הבנייה בהם?

מייקל אורן אומר כי אלו היו הסכמות בעל פה וכל מי שעסק בנושא, מהצד הישראלי ומהצד האמריקני, אומר כך. פעמים רבות כך עובדות הבנות בתהליכים דיפלומטיים.

אשרי המאמין.

חנן עמיאור הוא אנליסט בארגון ביקורת התקשורת 'פרספקטיבה'.